שואל נכבד מאד.
ראשית אני רוצה להביע את הערכתי הרבה על השאלה המעניינת, שמראה על הגינות ואכפתיות. הסתכלותך היפה והבריאה על כל אדם ונברא כנברא בצלם, מעוגנת במקורות היהדות. החל מהמקור שציטטת מפרקי אבות (פרק ג משנה יד): “חביב אדם שנברא בצלם”, ועד לדברי הגמרא (סנהדרין לז, א): “לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא”. וכהנה עוד רבות.
בשאלתך כללת שתי שאלות: ראשית, כיצד דברי המדרש מסתדרים עם דברי הזהר. שנית, האם אדם כושי נושא על גבו אות קין של חטא קדמוני, וכיצד חכמים הפלו בין דם לדם.
ובכן, נביא את דברי חכמים כלשונם. וזה לשון הגמרא (סנהדרין קח, ב): “תנו רבנן שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו. כלב, ועורב, וחם. כלב נקשר. עורב רק. חם לקה בעורו”.
וביד רמה שם על אתר פירש שמאותו תשמיש נוצר כוש. אם נקבל את דברי הגמרא כפשוטם, ונרצה ליישב את דברי הגמרא עם כללי התורשה והגנטיקה [שהובאו בפירושו הנודע של התפארת ישראל על המשנה בסוף קידושין (בועז פ”ד אות א בסיבה הב’)], ניתן לומר שכוש נוצר שחור, ולאחר מכן הוא בחר לגור במקום שטוף שמש כפי שמתארת התורה בשלהי פרשת נח, על מקום מגוריהם של בני חם, ועל כן כללי התורשה והגנטיקה הנציחו את צבעו השחור אצל צאצאיו.
חשוב לשים לב, לא הוזכר בגמרא מילה אחת על נחיתות, או פגם, או מום, שיש בזרעו של חם. הגמרא בתוך כדי התיאור של המבול משחילה מסר חשוב מאד. והוא – חשיבות ההשתתפות בצער הכללי. אי לכך, חם ועורב וכלב שהוציאו את עצמם מן הכלל, נענשו בכך שצאצאיהם לא יהיו רגילים ככל האדם. ואצל חם ההבדל והשוני התבטא בצבע העור.
אדגיש שוב, בגמרא לא מוזכר מילה וחצי מילה על נחיתות גזע צאצאיו של חם בשום היבט. אלא שלאחר המבול קלל נח את כנען שהוא יהיה עבד עבדים. שילובם של שני העונשים [ומן הסתם שילוב של עוד גורמים שאין כאן המקום לפרטן] גרם לדרדור מעמדם של בני חם.
ממילא גם כלפי השאלה השניה, חשוב להבהיר, אדם לא נושא על עצמו חטאים שהוא לא עשה אותם. ואדם שנולד שחור אין זה מראה על שום חטא ופגם שהוא עשה, אלא על עובדה שהוא נולד למשפחה שאחד מראשיה לפני אלפי שנים לא התנהג כשורה. האם ידיעת עובדה זו משנה משהו בייחסנו לאדם שחור כיום? וכי האדם הלבן יכול לומר בוודאות שאף אחד מאבותיו במהלך אלפי השנים האחרונות לא עשה שום עוול?
ככלל, ניתן לשאול, מהו הצדק שאדם מסוים נולד נמוך ומשנהו שמן ביותר, וכן הלאה. אין אנו בקיאים בהשתלשלות הנשמות, ונאמנים עלינו דברי הפסוק (דברים לב, ד): “הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל ־ דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הֽוּא”. על האדם לחשוב מה מוטל עליו לעשות, ופחות להתבונן מדוע הוא נברא בשינוי מזולתו.
ולגופו של דבר, חשוב להבדיל בין ‘שוויון זכויות’ ו’שוויון הזדמנויות’, לבין שוויון חיצוני. חכמינו מדגישים בכל מקום, שאסור להפלות שום אדם מסיבות שאינם ענייניות. כבר בתורה (ויקרא כד, כב) נאמר: “מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶֽם”. וכן בעוד מקומות רבים.
ובמשנה בסוף הוריות מופיעה האמירה ש: “ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ”. לאמר, לא הייחוס של האדם הוא הקובע, כי אם מעשיו. ואם כך הדברים בממזר, על אחת כמה וכמה שאדם בעל שוני בצבע עורו, אינו נידון לפי גופו אלא לפי מעשיו.
ובאשר לשוויון הזדמנויות, הרמב”ם במספר מקומות בספרו מדגיש את שוויון ההזדמנויות. אביא את המובאה המפורסמת מסוף הלכות שמיטה ויובל (פרק יג הלכה יג): “ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו וכו’ הרי זה נתקדש קדש קדשים”. ומשמע מדבריו שאף גויים בכלל זה. וכפי שמבואר בתנא דבי אליהו (רבה (איש שלום) פרשה י): “מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי ובין ישראל בין איש ובין אשה בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשה שעושה כך רוח הקודש שורה עליו”. וכן עוד רבות.
אקווה שדעתך נחה עליך, ואשמח לענות על כל שאלה.
בניהו.
[email protected]
דלג לתוכן
4 תגובות
רק לתשומת לב,
יש שחורים שלא נולדו מחם,
צבעם שחור רק בגלל אזור מגוריהם,
ומשכך – ברור שאין בהם שום פגם ושום חסרון.
היהודים האתיופים זאת הדוגמא הכי ברורה.
הם כהי עור, ואין להם שום קשר לחם, ובוודאי לא לקללתו או לכל שבר אחר שכתוב עליו.
המשיב מדגיש שעור כהה איננו נחיתות.
איך זה מסתדר על המדרש בכמה מקומות שמובא ברש”י על פרשת סוטה –
“אם היתה יולדת שחורים – תלד לבנים”?
באותו מדרש מוזכר גם היתה יולדת קצרים תלד ארוכים, וסבורני שכל בר דעת יסכים איתי, שאדם נמוך אינו נחות או פגום. שהרי לא יעלה על הדעת שחצי מהאוכלוסיה תיחשב בעלת מום או נחותה. משכך, ניתן לפרש את כוונת המדרש, שאם האשה היתה יולדת ילדים חריגים בגובהם או במראם, מכאן ואילך היא תלד ילדים לבנים וארוכים. ממילא, אין לראות במדרש זה, שום רמז על חסרון, נכות, פגם, או מום שקיים באדם השחור.
היא הנותנת, יש התייחסות של חז”ל גם לכך שאישה גבוהה עדיפה מאישה נמוכה לעניין יופי – שאמרו על הפסוק בישעיהו ג’ – “יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון – שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה”. זה אומר משהו על אידיאל היופי בתקופת חז”ל.
לענ”ד ניתן לענות לשואלת שבאמת בתקופת חז”ל שצבע עור כהה נחשב באזורנו לפחות יפה. זו לא אמת מוחלטת, אלא שיקוף תרבותי של מה שהיה אז במרחב והנגזרות שלו. (עם ישראל היו שחומים קלות, לא שחורים כאפריקאים וכו’, בניגוד להיום שאחרי 2000 שנה יש כל מיני גוונים)