מאת:

התפרסם בתאריך:

14/02/2022

הזוגיות שלנו במשבר גדול. יש דרך לתקן?

שאלה מקטגוריה:

אתם אלופים עם מה שאתם עושים
באמת כל הכבוד!! כי בזמנים כאלו
ללא האתר שלכם אני בטוחה שרבים היו במקום אחר
לא פעם ולא פעמיים נהיה לי טוב יותר רק מקריאה באתר.
אז לאתגר שלי.
אני נשואה עם 2 ילדים. בן חמש ובת 3 חודשים.
דבר אחד אני בטוח יודעת. אני צריכה עזרה! אנחנו צריכים.
מאז שהתחתנו היו לנו חיכוכים אבל בגדול האהבה כיסתה על רוב הפשעים ולמרות הרקע הסגנון והאופי השונה
היה טוב. לפני השנתיים אחרי הפלה כואבת שהיתה לי היו לנו הרבה חוסר הבנה. בעייני אני לא יודעת מספיק לשלוט בעצמי והוא לא בדיוק יודע להבין נשים עם ההורמונים והמצבי רוח. גדל ללא אחיות. משפחה צדיקה. אני האישה הראשונה בחיים שלו. אני גדלתי עם אחים. פגשתי כמה בחורים… יודעת יותר על גברים מאז ומתמיד. היה לי חבר טוב טוב עד גיל 14.
יש המון להוסיף אבל רוצה למקד.
הגענו למקום של הכי רחוק שיש. מסוף ההריון הוא התחיל ברצוני עבודה חדשה אבל לא ידענו כמה זה דורש
בקושי בבית צריך להיות זמין כל הזמן
וקשה לי נורא שפתאום סוג הוא לא שלי
המעבר מגבר שעזר הרבה בבית וסוג שהיה מידיי הרבה בבית לפתאום גבר שעובד כל היום. כי זו הזדמנות טובה בעבודה הזו. והוא מצליח ברוך השם. לעוד ילד.הנקה מלאה. קושי עם הילד הגדול שמקנא. כושר ותזונה .לומדת לתואר שני ברפואה. ולא יכולה לישון עם בית הפוך. אני מתוסכלת מהמצב זה קשה לי. ברוך השם עברנו לבית משלנו. סך הכל הרבה דברים טובים. אבל הבית גם השיפוצים. אז הוא בעבודה בבית עם העובדים ואז הוא מצפה שכשבבית תהיה לו אישה שמחה ורגועה עם זמן לדבר איתו להקשיב לו להיות איתו. ואני מצפה שהוא יגיע מלא כח לעזור קצת כמה שיכול לשמור על הילדה שאשתחרר קצת מהעומס ושיהיה איתי גם. בטירוף הזה לא אפשרי
ואז התסכול הביא אותי למצב שכל פעם שחזר בחודש האחרון הביתה פשוט אמללתי אותו ככה יצא לי התסכול
השבת נשברנו. הוא גם חושב להיפרד . לא רק אני
נשמע תינוקי? אני לא באמת מסבירה הכל! אבל אין לנו כבר כח אחד לשני. מה יהיה טוב יותר אחרי? ירד לי עול הבעל ואנשים אחרים יעזרו כי אני יהיה בלי בעל.
יש לי בעיה של אפס או מאה. אם אדם אחד יידע מהמצב אז אני מתגרשת. יודעת את זה.
חסרת אונים. חייבת עזרה.
השבת הוצאנו נאצות אחד על השני. אין מצב שהילדים שלי גדלים כך.
לא נראה לי שיש דרך לתקן.
ואולי תגידו איך פונים לגבר. פגוע . פגוע מאד. אחרי הכל אני יודעת שהוא אוהב אותי לא פחות משאני אוהבת אותו.
פתאום הכל מעצבן אותי בו יודעת שאם יפנה להורים שלי נתגרש אז יעשה את זה רק כמוצא אחרון.
אנחנו חרדים וכמובן לא מקובל להתגרש. אבל אני כבר לא יכולה. לא מצליחה לעשות הכל בלי שמישהו נותן לי כח ועוד לפנות זמן לזוגיות. חשוב לציין שבקטע הרומנטי היה לנו תמיד טוב. לשתינו. ולא יכולה להשקיע. אין לי זמן בכלל. וזה חסר לו.ולי. תודה
הוא לא מוכן טיפול. טוען שזה לא קשור לטיפול

תשובה:

שלום אפרת אני קוראת את דברייך ומרגישה יחד איתך את העומס, את הבלבול, את הסערה. את מתארת כמה תהליכים שמתפתחים בחייך במקביל- הולדת תינוק חדש- ארוע משמח שגם מביא איתו עומס טכני, פיזי, רגשי ומשפחתי. לימודי רפואה- מסלול תובעני במיוחד לכל אשה , לא כל שכן לאשה הרה, יולדת….. בעלך התחיל עבודה חדשה- מה שודאי דורש נתחים משמעותיים מתשומת הלב והאנרגיה שלו- שהיו יותר פנויים עבורך קודם לכן. הדינמיקה של הבית השתנתה- מבעל נוכח ונותן לבעל שחוזר עייף ומצפה גם לקבל… ועל כל זה- גם שיפוצים????? (שיפוצים לבד מביאים זוגות לרבנות…) וואו, זה המון. זה הרבה יותר ממה שאפשר להכיל. וכשהמערכת הנפשית, הרגשית והמנטלית נמצאת תחת לחץ כבד כל כך- היא חלשה יותר, ובזמן חולשה- הנקודות הרופפות, המועדות לפורענות- הן הראשונות שמתפרקות. כך שהעובדה שנקודות התורפה של הזוגיות שלכם, שהסתכמו בחיכוכים בלבד- העמיקו והחריפו עד לתחושת ריחוק ניכור ואפילו מיאוס- לא ממש מפתיעה. זו התפתחות כמעט צפויה:( האם תוכלי להעניק לעצמך מעט הבנה, ואולי גם לבעלך? האם יש דרכים טכניות בהן תוכלי להקל מעלייך? עוזרת? בייביסיטר? אוכל מוכן? חברה טובה שיכולה לתת כתף וגם אוזן? ועכשיו- מה עושים עם הזוגיות שמחליקה למחוזות קשים? את מאמללת אותו, לא בא לו עלייך, ואתם חושבים להפרד. מצד שני- אתם אוהבים אחד את השני, טוב לכם בהיבט הרומנטי- וזה אומר הרבה, זהו רגע של אמת. רגע של בחירה. האם את רוצה את החיים איתו, את השותפות ואת האהבה, את חיי המשפחה השלמים עם 2 הילדים המקסימים שלכם, את המסע המשותף תוך התפתחות אישית, הכירות שהולכת ומעמיקה- לחיים של ביחד? או שאת מעדיפה את רחמי הסביבה ואת חסדם? את הלימודים? את הכושר והתזונה? משהו אחר? זו שאלה רצינית שכדאי לחשוב עליה ברצינות. " כי נישואין לא באמת יכולים להתקיים על בסיס של "בא לי עליו" או "בא לו עלי" לא רק כי זה עניין של זמן עד שלמישהו לא יהיה בא על השני בכלל, אלא בעיקר כי נישואין הם דבר עמוק הרבה יותר, והם כוללים מחוייבות עמוקה ויסודית אחד לשני ולקיום הקשר בלי תלות ברגשות חולפים. תמיד. אם את אכן בוחרת לחיות איתו- זו בחירה שדורשת השקעה. שום דבר לא מגיע אלינו על מגש של כסף. כמה חבל:( זוגיות שמחה, בריאה, מספקת, תומכת ואמיתית- היא מוצר שמשקיעים הרבה ביצירתו. אף אחד לא מקבל חיים כאלה בלי להתאמץ בשבילם. השלב הראשון הוא הבחירה לשים את הזוגיות בראש סדר העדיפויות. לפני הילדים, לפני הלימודים לפני העבודה. להקדיש לה משאבים. בעיקר זמן. משם אפשר לפתוח כמה ערוצים להתקרבות מחודשת, לבניית אמון, רצון והתנהלות שיש בה שביעות רצון לשני הצדדים. -ערוץ של תקשורת גלויה, אמפתית, מכבדת, נטולת שיפוטיות. האם תוכלי לשתף אותו ברגשותייך בלי שיהיו בדברייך האשמה או תובענות? אני יודעת, זו משימה לא קלה… -ערוץ של חוויות משותפות חיוביות: זמן איכות, בילוי, טיול, או כל דבר אחר שמייצר לכם חוויה זוגית נעימה ומקרבת. האם תצליחו לקבוע זמן משותף ביומנים שלכם- פעם בשבוע. קבוע? -ערוץ של משא ומתן על הצרכים והרצונות שלכם- כך שתוכלו למצוא פתרונות מושכלים בלי לפגוע אחד בשני. נראה לך שאפשר בשיחה כזו לשים על השולחן את הצרכים של שניכם ולתת להם משקל שווה? -ערוץ של נתינה והתחשבות- דוקא בדבר שהשני מבקש ורוצה יותר מכל- מה הדבר שחסר לו ושאותו תוכלי לתת? לא מלחץ או מכפייה, אלא מאכפתיות ומאהבה… אם אין לך תשובה ברורה- תרצי לשאול אותו? -ערוץ של התמקדות ביופי, במעלות, בטוב, בעשייה, בתרומה, בכל ה"יש" שבבן הזוג. אפילו ביטוי של ההסתכלות הזו… יתאים לך לרשום לעצמך את כל מה שאת אוהבת בו? את המעלות, את התכונות, את מאפייני האישיות…. ולהזכר שהתחתנת איתו בשביל מי שהוא ולא בשביל מה שהוא יספק לך… -ואחרון- גם אם בעלך לא מעוניין לגשת לטיפול, את בהחלט יכולה להעזר באשת מקצוע בעצמך, ולהגיע בס"ד להתקדמות משמעותית בקשר גם בלי שיתוף פעולה גלוי שלו. מומלץ מאד. את שואלת איך ניגשים לגבר פגוע. פגוע מאד. וזו שאלה שיש בה חצי תשובה. עצם ההכרה שהוא פגוע מאפשרת לך להביע הבנה למקום שלו. לכבד את הרגש שלו. לתת לו מקום. האם תוכלי לשתף אותו בכמה את מעריכה ואוהבת אותו? בכך שאכפת לך מאיך שהוא מרגיש? שרגשותיו משמעותיים לך? אולי תמצאי דרך להסביר עד כמה לא התכוונת ולא רצית לפגוע בו? עד כמה הפעולות שלך באות ממצוקה שלך ולא נגדו? עד כמה את באמת זקוקה לו, עד כמה הוא חשוב לך? חשוב מעצם מי שהוא וחשוב עבורך כבעל….. אלו פעולות שלך יכולות לייצר התקרבות? לשדר הערכה ואכפתיות? ואחרון חביב- אני מציעה לך לאפשר לו להתגבר על רגשותיו בקצב שמתאים לו. להמתין בסבלנות, להאמין בו שהוא מסוגל לשאת את עצמו גם במצב הקשה הזה. אפרת יקרה, אני שומעת בין השורות של דברייך את הרצון שלך, את הצורך, ואת יכולת ההשקעה העצומה שלך, אם תבחרי בכך- כל אלו יעמדו לך להשיג את המטרה- חיי נישואין יציבים ובריאים וזוהי אכן מטרה שכוללת בתוכה את כל שאר הטובות, ושבלעדיה- לא ניתן לחוות את החיים במלואם ולהפיק מהם את היופי וההנאה העצומים שהועיד לנו הבורא. קחי לך נשימה עמוקה. את זקוקה לה. את ראויה לה. ועשי לעצמך הרבה טוב:) איתך, גולדי

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

3 תגובות

  1. אין לי מילים כי מה שבתת מודע מובן
    פתאום לראות כאן מולי
    זה מעצים
    עוזר
    פותר
    תודה רבה

  2. ממש חבל שתתגרשו.
    לפי תיאור הבעיה שלכם, אתם תעמיקו את הבעיות בחיים שלכם.
    וגם כשתתחתנו שוב אתם תמצאו את עצמכם משחזרים שוב את הדפוס שגרם לכם להתגרש.
    חבל ממש.
    אני לא חושבת ככה בכל מקרה, בכלל לא.
    אבל במקרה שלכם, נשמע שאתם צריכים להתבגר ולהבין שהחיים זה עבודה.
    וזוגיות הכי נוצצת בעולם, אם היא אמיתית היא מורכבת מעבודה.
    חייב להיות ביניכם שיח כנה, עמוק ואמיתי.
    אתם צריכים להבין מה הצרכים החשובים האחד של השני, ומה הפצעים הפתוחים האחד של השני.
    הראשון כדי לעשות מאמץ על לספק אותם גם בזמנים קשים.(וללמוד איך) והשני כדי ללמוד לא לדרוך עליהם בכל מחיר.
    אם לא תלמדו לעשות את זה לבד, עם ספרים או בלוגים.
    לכו לטיפול.
    תכלס, בפרק ב' רוב האנשים הטובים לא מוכנים לגשת לשידוך בלי לשמוע שהמשודך עבר טיפול.
    אז צאו מהסרט של "לא מוכן טיפול" ותקדימו רפואה למכה.
    נשמע שבאמת יש ביניכם זוגיות טובה וחבל לפספס אותה על שטויות שעם הגיל אחרי זה מצטערים על השטות.

  3. ועוד משהו ממליצה לך על הספר "לבסוף מוצאים אהבה" של גימי הנדריקס.
    ועל הספר "לאהוב את מה שיש" של ביירון קייטי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן