מאת:

התפרסם בתאריך:

15/01/2022

אני מאורס ויש לי התלבטויות….

שאלה מקטגוריה:

שלום רב .
תודה על הכל.
אני בחור מאורס, ( מרקע פתוח, אם רלונטי) כבר תקופת מה, והיו לי הרבה עליות ומורדות בביטחון שלי בקשר, בעיקר מורדות..
את ההחלטה להינשא קיבלתי מתוך הבנה שכלית חזקה, תוך חסימת הרגשות.. דבר שגרם (ואולי גורם) לתופעת לוואי קשות, כגון חרטה קשה וכו' עד שהלכתי לטיפול רגשי שהקל עליי , וגילתי על עצמי שבעקבות ארועי עבר היה לי רצון ופנטזיה חזקה לתלות רגשית, כחלק מהרגשת מימוש העצמי שלי, ותחושות ה"מי אני בכלל" וה"איפה מקומי בעולם" "במה אני מיוחד" וכו..
הבנתי שאני צריך ל'וותר' על התלות הרגשית. דבר שהיה לי קשה, ועם ההשלמה השתעשעתי במחשבתי על להתאבד, למה זה אסור להתאבד וכו… כי תלות רגשית היתה ההרגשה שלי איך להתבלט בעולם הזה, איך לתרום לו, איך לא להיות" עוד אחד"..
קשה לי המחשבה על להיות עוד אברך.. או עוד הייטקיסט.. בא לי להרגיש שאני אממש את עצמי ואגשים את הייעוד שלי בעולם..
ואני מקווה שהמחשבה הזאת מגיעה ממקום טוב..

בתוך כל זה אני גם מאורס.
לבחורה נחמדה , אני חושב שסגרתי איתה כי התת מודע שלי הרגיש בטוח לידה, היא נתנה לי את המקום שלי, מבחינה השקפתית היתה התאמה, והרגשתי שאיתה אני יוכל לקיים זוגיות מאושרת.
הנקודה היא, שבעלעול באתר כאן, ובספרים וכיו"ב קראתי שאחד הפרמטרים שהשידוך נכון הוא שאני ארגיש הערכה אליה.
וזה אני לא יודע בדיוק מה זה. הערכה? אם אני חושב שהיא מתאימה לי זה נקרא שאני מעריך אותה?
אין דבר שהיא מתבלטת בו במיוחד. לא חכמה במיוחד לא יפה במיחד… פשוט מתאימה לי..
האם זה בעייתי התנסחות כזאת?
קראתי פה באתר על בחור ששאל איך להתמודד עם שמירת העיינים מנשים יותר יפות מארוסתו..
בתחילת השאלה הוא העריף שבחים ומחמאות על ארוסתו.. מכילה בוגרת סימפטית וכו… אני לא יכול לכתוב ככ הרבה מחמאות על ארוסתי…
היא כן נהנית ממני, צוחקת ממני וכו.. אני חושב, שהרבה מאד מהתחושות שלי כלפייה, זה על בסיס זה שהיא אוהבת אותי.. שלא לומר מאוהבת.. אבל אילולי זה? לא יודע.. זה תקין?
ולפי זה גם נשאלת השאלה, אם אני לא מולהב ממנה, יהיה לי יותר קשה לשמור את עיני מנשים אחרות לאחר החתונה? היא חמודה כזאת לא מלכת היופי..

תודה רבה! באמת אין מילים לשליחים כל כך טובים

תשובה:

שלום לך חתן יקר!

ראשית אאחל לך/לכם מזל טוב, כל דבר צריך מזל אפילו ספר תורה שבהיכל (זוהר, נשא)

ובוודאי שזוגיות צריכה הרבה סייעתא דשמיא כדי לצלוח את כל נפתולי הדרך.

אתה עוד תשמע הרבה את הדרשנים מסבירים 70 פנים על "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף"…. פרשת השבוע הזה

ואציע גם אני בזה פשט, שהזיווג עצמו הוא הקושי. לא מציאת השידוך (מחט בערימה…) אלא כור ההיתוך עצמו, הזיווג האיחוד והחיבור של 2 אנשים שונים לכדי בית אחד זה הקושי והפלא.

ואכן הקשר השלם בין בני זוג כולל בתוכו קשר רגשי תקין ובריא, וגם כבוד הדדי והערכה, וכמובן אהבה ואחווה ושלום ורעות

ולמצב הנהדר הזה מגיעים אחרי הרבה עבודה זוגית והקרבה ונתינה שהיא זו שמולידה באמת אהבה.

לפעמים רואים אצל אחרים "אהבה ממבט ראשון" או "כימייה", אבל זה ממש לא קורה בכל קשר של חתן וכלה.

בפורמט של השידוכין הנהוג ב"ה כיום בציבור שלנו, יש מעבר מאוד מהיר מ0 ל100 קמ"ש.

שניה לפני שידוכין כל הקשר עם נשים הוא בעיה ומסוכן ואסור ושלילי, ופתאום בתוך זמן קצר (כמה פגישות) לפתע אני בקשר מותר ומצווה ונפלא ושיא החיובי וכולם שמחים שיש לי כבר 'חברה'. ואינני בא ח"ו להעביר ביקורת על השיטה, מנהיגי הדור יודעים מה נכון, מסתבר שמעלותיה של הדרך שלנו עולות עשרת מונים על חסרונותיה.

אך לדעתי זה בסדר הגיוני ונורמלי להרגיש בלבול ואי וודאות בתקופה הזו של אירוסין. בפרט לאלו שלא חשים את ה"ממבט ראשון".

הרבה פעמים ההחלטות בבחירת השידוך הם שכליות, ואז אנחנו שואלים: היי מה הרגש?! וכשההחלטות רגשיות אנחנו: היי מה עם השכל?!

לא הרבה זוכים לבחור בן זוג בהרמוניה מושלמת של השכל והרגש כבר מהרגע הראשון. מהנסיון שלי זה דורש עבודה. והרבה.

ומקריאת מילותיך נשמע לי שאתה לא אחד שנרתע מעבודה.

אתה משתף על האומץ הרב שלך לחתור לשינוי, להיות במקום טוב יותר ויציב. השקעת מעצמך בתהליך של טיפול רגשי שהקל עליך, ונראה ממה שכתבת שאתה מסתכל לפחד בעיניים וחותר קדימה לניצחון. וזו תכונה מיוחדת שבעז"ה עוד תעמוד לך בהרבה צמתים בחיים. וגם בתהליך הזה של ה"קשה זיווגו".

נושא התלות הרגשי הוא אכן נושא חשוב מאין כמוהו כשבאים לבנות בית "נאמן" בישראל. בשביל היציבות והנאמנות של הבית צריכים יסודות בריאים לקשר הזוגי, והתלות הלא טובה (החולה) הרבה פעמים יכולה לכרסם ביסוד הקשר.

יסוד הקשר הוא שיש אותי ויש אותך. וכשני אידבידואלים – יחידים נפרדים, ברצוננו ליצור משהו יחד. אבל לא על חשבון שיהיה רק אותי ולא אותך, וגם לא על חשבון שיהיה רק אותך ולא אותי.

זה בדיוק עומק הפשט בחז"ל שלמדו קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף מהפסוק "מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות…" דהיינו להושיב יחידים ביתה זה הקושי, הזיווג, החיבור של שני יחידים שבעת ובעונה אחת גם נשארים כל אחד יחיד ומיוחד אך גם יוצרים במשותף בית אחד.

יחידים, תוך שמירה על "מי אני בכלל, איפה מקומי בעולם, במה אני מיוחד"!

כשאני מוותר על עצמי בקשר, ונכנס לתלות קשה, הרי אני כמי שאינני. אבוד. מחוק. נעלם. לשם מה מעניין לחיות עוד? זה מסביר אובדנות כשהקשר נגדע.

התלות יכולה להיות אסון לצלם אלוקים המיוחד של כל אחד ואחד מאיתנו. מבין מאוד למה קשה עליך המחשבה להיות סתם עוד אחד בעולם. עוד אברך / הייטקיסט / שבלונה של המערכת. זה העדר האישיות והייחודיות. בתלות אני מנסה להיות קיים וחשוב ומשמעותי דרך התבטלות והתעלקות על הצלחות של מישהו מחוץ אלי. זה מרגיע קצת בהתחלה אבל לא ממש ממלא את הנפש לטווח הארוך והאמיתי.

מעניין שאתה יודע לראות איך התת מודע שלך מגיב לארוסתך, ומוצא בה מקום בטוח ומוגן. היא נותנת לך את המקום שלך.

ויש גם התאמה השקפתית, ואתה יכול לראות איתה זוגיות מאושרת. זה ממש נהדר. הלוואי על כל העולם להצליח להתבונן בזה.

ולמרות כל זאת אתה לא מצליח למצוא "הערכה" בה. אתה מאוד מתרגש אפילו עד עוררות מינית כשהיא מעריכה אותך מייקרת מכבדת ואף מתבטלת כלפיך, אך אצלך יש תחושה של נתק וריחוק עקב שאתה לא מעריך אותה. לא חכמה לא יפה (עד כדי שאתה מפחד לפזול על נשים אחרות יותר מושכות). היא, ארוסתך, לא כובשת אותך בסערה…

היא אוהבת אותך ומאוהבת בך, ואתה כאילו נהנה מזה ש"אתה הגבר והמחליט" אבל בעצם אדיש כלפי מה בדיוק הערך שלה עבורך.

אם קראתי נכון את דבריך, זה הקושי שאתה מביא בשאלה שלך לכאן.

ובשולי השאלה נגעת בקשר בין הצורך להיות נאהב נחשב נחשק ומוערך על ידה, לבין התלות הרגשית המוכרת לך משכבר.

ונראה שמתחת כאן קו מאוד חשוב בין התלות לבין הקושי להעריך אותה.

כי בתלות אני לא באמת נוכח ואוהב ומעריך, בתלות אני רק עסוק בשאלה "מה אני מרוויח, מה אני מקבל". בכדי להעריך צריך לצאת מהריכוז העצמי ולשאול, מה אני רואה בה? מה היא צריכה? וזה חלק בנפש שצריך תירגול. אימון. אמון. אמונה.

יכול להיות שיש כאן מנגנון שאם תבין אותו ותפעל נכון תצליח בכל התמודדות חייך. ועל זה רמזו חז"ל עזר כנגדו…

ככל שהביטחון העצמי והערך שלי יורד, אני יותר זקוק לאישור מאחרים וחיזוק מבחוץ, התלות עולה, והקשר שלי עם בני אדם נסוב סביב מה אני מרוויח מהם, אני "משתמש" בקשר כדי להפיק לעצמי רווח ותועלת, ונוגע רק בחלק החיצוני של הקשר, האינטרס. וככל שהקשר מספק לי יותר גובה ככה בן הזוג נהפך ליותר נמוך, עד שהוא מאבד את שוויו וערכו, ואני הופך לזקוק עוד יותר להערכה חדשה.

ככל שהביטחון העצמי שלי והערך העצמי האמיתי עולים (אני יהודי, בן של ה', צלם אלוקים, המון דברים טובים וכל זה נכון גם בלי אישור מבחוץ) ככה אני יותר יציב ונשען על המתנות שה' נתן לי ולא על אישורים חיצוניים, הקשר עם בני אדם הופך מ"לקיחה" ל"נתינה", איך אני יכול לעזור ולתת ולהביא אור וטוב לעולם, הקשר נהיה בסיס לאהבה אמיתית ואני מצליח לראות את הפנימיות של בן הזוג ושם נמצאת האהבה וההערכה האמיתיים. (להעריץ יופי כישרון או רכוש זה חיצוני ובד"כ הריגוש עובר מהר מאוד. אף סלב בהוליווד לא הצליח לבסס על זה נישואין יציבים…)

בקשר בריא ואמיתי לא מודדים מי גבוה ומי נמוך, אנחנו יוצאים מהציר הזה של מאונך – למעלה למטה, ועוברים לציר מאוזן, זה לצד זה.

יש שיר באנגלית שאני מאוד אוהב, בתרגום לעברית:

אל תלך לפניי, אני עלול לא לעמוד בקצב

אל תלך מאחוריי, אני עשוי לא להנהיג

רק לך לצידי ותהיה חבר, וביחד נלך בדרכיו של ה'…

מברך אותך שתצליח לצאת מעצמך ולראות את ההזדמנות הנפלאה שה' נתן לך עם "הקשה זיווגו כקריעת ים סוף"…

ותזכה לראות חיים עם האשה אשר אהבת. ותודה לה' על ההערכה והחיבה והמקום והביטחון שהיא נותנת לך.

ויכול להיות שיש לך עוד עבודה לעשות בטיפול הרגשי שכבר התחלת להיכנס אליו, עם דיוק לנושא הספציפי הזה.

ותעלה ותצליח לעבוד על התלות ולהיות נפש עצמאית, בן חורין, ותזכו כיחידים נפרדים ומיוחדים לבנות יחד בית לשכינה.

כל טוב

יואל

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן