שואלת יקרה, שלום.
אני שומעת מהמכתב שלך את הקושי שלך . את יודעת להסביר ממש טוב לעצמך ולאדם אחר מה כואב לך וזה דבר טוב מאוד.
הצורך שלך בתלונות נשמע לי מאוד טבעי. בעצם הנסיבות לא ממש משנות את הצורך הזה. גם בתקופות שהחיים ממש טובים וזורמים אנחנו מוצאים את עצמנו מתלוננים, לפעמים על דברים קטנים וטפשיים. אולי דווקא בתקופות שאין קשיים גדולים אז הדברים הקטנים יכולים מאוד לעצבן, כי הם לא מקבלים את הפרופורציות הנכונות שלהם. זה נורמלי… ונשמע שהקשיים שלך הם יותר מסתם דברים קטנים ומעצבנים.
מצד שני, זה דבר מאוד יפה שאת מודעת לזה ורוצה לעבוד על זה כי בסוף תלונות רבות גורמות לנו להרגיש מסכנים וכאילו כל הזמן עושים לנו עוול. זאת הרגשה מאוד לא טובה לחיות בה בלי קשר לנסיבות האם היא מוצדקת או לא. זה פשוט לא נעים…
הקשיים שאת מתארת הם אובייקטיבית קשים. לידה שקטה זה דבר שלא פשוט להתמודד איתו. והמתנה לתוצאות בדיקות במשך חצי שנה זה גם דבר מורט עצבים. אלה סיבות מאוד מוצדקות להרגיש קושי ולהתלונן. את קוראת לזה להתלונן, במשמעות שלילית, אבל אפשר להסתכל על זה גם כשיתוף במצוקות או פריקת מתחים ומשפטים שליליים. כשמסתכלים על זה ככה אנחנו גם לא מאשימים את עצמנו על עצם ההרגשה הרעה וגם לפעמים מצליחים להגיע בזכות הפריקה הזאת לרגשות רגיעה ושמחה (אם הצורך של האדם היה לפרוק ולהוציא את הכאב).
לגבי בעלך, קודם כל איזה יופי לשמוע שיש בינכם כזה קשר טוב. את כותבת שיש לך בעל מהמם. איזה כיף שאת יכולה להגיד את זה. זה לא מובן מאליו. וזה נשמע שגם את מעריכה ואוהבת אותו ולא רוצה “ליפול” עליו. זה דבר טוב ונכון שיש בינכם תקשורת טובה ואת מוצאת בו אוזן קשבת וכתובת לספר את המצוקות שלך ולהשען עליו. זה בסדר להתמך ככה בבעל, ולפעמים אולי גם הוא יתמך בך כך. אני חושבת שזה שאת מספרת לבעלך את הכאב שלך מראה לו שאת סומכת עליו שהוא חזק ויכול לעזור לך. יכול להיות שזה דווקא מחזק אותו ומחזק את הקשר בינכם. האם את יכולה לשאול אותו בכנות פעם עד כמה זה קשה לו שאת מתלוננת בפניו? אם הוא יוכל להיות כן איתך, תוכלו לנסות למצוא את המינון הנכון בו הוא תומך בך ומכיל אותך ומצד שני זה לא מעיק עליו מדי.
אחרי שאמרתי את דעתי, שתלונות זה דבר טבעי ולפעמים גם עוזר ולא בטוח שצריך להמנע מהן כ”כ, אנסה להציע לך דרכים “להתלונן” פחות.
אני חושבת שאם אדם מוצא דרכים להרגיש יותר טוב בחיים שלו ועם עצמו אז זה עושה לו טוב, וממילא הוא פחות מרגיש צורך להתלונן. כלומר התלונות הן רק תוצאה של ההרגשה הפנימית שלנו. כדאי לכל אחד, במיוחד בתקופות קשות למצוא לעצמו דברים שעושים לו טוב ולהכניס אותם באופן קבוע למהלך השבוע שלו. גם אם אין הרבה זמן אפשר לחשוב על דברים קצרים שעושים טוב. לדוגמא, לצאת לטייל בטבע, אפילו לשעתיים קרוב לבית, לעסוק ביצירה (לצייר, לפסל בפלסטלינה), לשמוע מוזיקה, להכין משהו מפנק לאכול, לעשות אמבטיה, לעשות ספורט (אפילו בבית – רבע שעה), להפגש עם חברות… משהו שמשלב את הגוף והנפש. כל אדם צריך לדעת מה עושה לו כיף ולדעת שלהשקיע זמן בזה זה לא בזבוז זמן אלא נותן הרבה כוחות ואורך רוח להתמודד עם הדברים שקשים.
דבר נוסף זה לדבר עם חברות. אם יהיו לך עוד אנשים כדי לפרוק איתן את הכאב מלבד בעלך זה יעזור גם לך וגם לו. חברה או שתיים, אמא או אחות שאפשר לדבר איתן יכולות מאוד לשמח אותך. הן צריכות להיות כאלה שבעיקר מקשיבות ונותנות כח ותקווה ופחות נותנות עצות. כאלה שבא לך לשתף אותן… במצבים מסויימים בחיים אפשר גם להעזר בקבוצת תמיכה לנשים שעוברות דברים דומים. זה נותן המון כח וכלים.
דבר נוסף שעוזר זה לכתוב. פשוט לקחת דף או מחברת ולספר לה מה עובר עלייך. זה מפתיע כמה זה כלי פשוט אבל מבהיר לנו מה קורה בתוך עצמנו הרבה יותר ממה שחשבנו שעובר שם… ואפשר לדבר עם ה’ בהתבודדות. בשיחה זורמת ופתוחה שמסםרת הכל.
ישר כח על המודעות הגדולה שלך והרצון להשתפר!
בהצלחה רבה!
נעה עינב
דלג לתוכן
תגובה אחת
ההבנה הבסיסית היא שהתלונות שלנו על החיים הן תוצאה של שאיפה גדולה, של נשמה גדולה, שרוצה לחיות בעולם שלם ומתוקן, שקשה לה לחיות בעולם שבור, עולם שיש בו גם צער וסבל כחלק בלתי נפרד מהמציאות…
המסקנה הנגזרת היא שככל שהאדם מבין שהעולם השבור הוא התכנית האלוקית מלכתחילה, זוהי מהות ההתמודדות שלנו בעולם הזה, האתגר הוא לקבל את החיים בענווה ולבחור בהן למרות הקשיים והחסרונות – ובחרת בחיים.
הפנמת ההבנה, שמחד השאיפה היא לעולם מושלם נובעת מכך שבתוכינו נשמה מושלמת, ומאידך זה כל מהות החיים להתמודד עם מגבלות המציאות השבורה שלא יכולה להכיל את השלמות הנכספת, היא שיכולה להקל את התלונות על החיים בשורשן.