דלג לתוכן
שלום רב. אני כבר הרבה זמן חושב על נושא זה ועדין אין בידי תשובה מספקת… נגיד שהתורה והכל אמת ואני מאמין בה. אבל איך זה קשור אלי כלומר מה שמעניין אותי את האני שלי זה אם טוב לי או האם אני מאושר. אמת ושקר זה בכלל לא נושא בשבילי ועוד יותר השאלה היא איך הריבונו של עולם דורש ממני ללכת עם האמת סתם כי הוא אמר? חוץ אם נגיע לדרך של הבעלי מוסר של שכר ועונש שזה אומר שתעשה בגלל פחד. מקווה שתבינו נכון את השאלה.
שלום לך שואל יקר.
שמחתי לראות את שאלתך. היכולת לשאול שאלות מעידה על תבונה ועומק חשיבה. לא סתם עשיית דברים כ”מלומדה”, אלא חשיבה על למה, איך, כיצד, המראה על חקר ומחשבה עמוקה. מעריך אותך על כך שהגעת לדרגה זו.
לגופם של דברים:
לכל אחד מאיתנו ישנם רגעים שבהם הוא עוצר את שטף החיים, ושואל את עצמו למה?!, זהו חלק מההתבגרות וההתפתחות שלנו. ילדים קטנים מקבלים הכל כמובן מאליו. מורי הדרך, ההורים, המורים, אומרים להם מה לעשות והם מסתפקים בכך. לעומת זאת ככל שאנו מתבגרים ומתפתחים אנו שואפים לדעת יותר. האדם שואף לדעת ולשאול, אולי החיים שלי טעות? מי אמר שאני בהכרח בדרך הנכונה? ההתייחסות הנכונה לשאלות אלו ברגע שהם עולים אצלנו, ממש כמו שעשית. לא להתעלם, לא להדחיק ולחשוב “ככה זה כי אמרו לי” או “ככה זה כי כך חונכתי”, אלא לנסות להבין, לנסות להתמודד עם התחושות עצמם, לנסות להבין ולחקור. צריך להבין שלכל דבר בחיים יש משמעות ולא ניתן להעביר את כל החיים סתם.
בשאלתך מונחת הבנה, שמעשינו אינם מורכבים רק מההבנה של שכר ועונש. שכר ועונש זה טוב כדי לתמרץ אותנו ולתת בידינו מוטיבציה לקיים את הדברים עליהם נצטווינו. אבל בסוף, אני צריך להבין מה אני עושה, להבין מה תורם לי קיום התור והמצוות? להבין מהי המחוייבות האישית שלי בהיותי נברא כאן בעולם ללכת בדרכי התורה, ולהבין כיצד אני מבין את ההשקעה המרובה הנדרשת מכולנו כל יום ויום באמונה בה’, בלימוד התורה ובקיום המצוות.
למעשה, שאלתך לא נוגעת רק לענייני אמונה ושמירת מצוות אלא לכל חלק בעולם בו אנחנו חיים. מדוע נברא עולם כה יפה ומתוקן מלא מיליוני מינים וזנים שונים הממלאים אותו בחדווה ומתחדשים חדשות לבקרים. בדיוק כפי שכל אחד מאיתנו היה מבין כי אירוע שהוכן בצורה יפה כנראה מיועד למישהו ו/או לתכלית מסויימת, כך גם בעולם הסובב אותנו. כל כך הרבה חוכמה, כל כך הרבה תבונה אלוקית, כל כך הרבה ברואים ונבראים הסובבים אותנו. סביר להניח שיש לכך תכלית. ואם כן, מהי? כיצד היא נוגעת אלי? כיצד היא אמורה להשפיע על חיי?
כל אחד מאיתנו מכיר את הרגע הזה שהגיע הזמן לקום בבוקר ומשהו פנימי מושך אותך חזרה למיטה לעוד שעות שינה ארוכות. לעיתים אנו מתפתים ונשארים למרות שאנו יודעים באופן הכי ברור ורציונלי שחייבים לקום, יש לנו עבודה רבה לפנינו, ובכל זאת לפעמים מעדיפים להתעלם ולהישאר בין השמיכות הנעימות. כך למשל אדם בוגר ושקול בדעתו, שלוקח עוד קוביית שוקולד גם אחרי שהרופא הסביר לו טוב מאוד מה יקרה באם לא ישנה את הרגלי התזונה שלו. מדוע הוא עושה זאת? מדוע הוא הורס את בריאותו במודע? מדוע אנחנו נשארים במיטה למרות שלפנינו עבודה רבה?
לא צריך הבנה עמוקה בפסיכולוגיה להבין שבכל אחד מאיתנו, גם אלו המבוגרים ואפילו אלו שהגיעו לזקנה ושיבה, נשאר התינוק הקטן. זה שרוצה להנות מהעולם הזה בלי חשבון. זה שרוצה רק לאכול ולישון ,לא יודע להיזהר מסכנות וחי רק את עצמו ואת הרגע הזה, בלי לחשוב הלאה.
היחס הנכון לכך שנפנים ש”אדם לעמל יולד”. יש סיבה, יש תכלית בגינה הביא אותנו אלוקים לעולם הזה. הגענו לכאן עם תכנית עבודה ועלינו לממש אותה על הצד הטוב ביותר ב-80 או 90 השנה שנתנו לנו כאן. ככל שאנו מתבגרים גדלה ההבנה כי החיים לא מזמנים רק דברים שנוחים ונעימים. לכל אחד מאיתנו יש מחויבות ללקיחת אחריות, להתקדמות, לעשייה. לא רק בקשר לעבודת ה’ אלא גם בחיי היומיום. גם בלי לדון בעבודת ה’ וקיום המצוות, אנו מבינים שאפשר להנות לעיתים אך מי שכל הזמן נח על זרי הדפנה, הרי שהוא שורף את חייו ומבזבז את המשאב היקר שניתן לו משמיים.
כל זה נכון ביחס כללי לחיים. לגבי קיום המצוות העניין אפילו יותר מורכב. גם בלי לנסות להבין למה בדיוק ה’ רוצה שנקיים את המצוות, ועוד לפני שמבינים את העניין המוסרי של זה שהקב”ה נותן לנו חמצן כל רגע והמינימום הדרוש הוא רק לעשות רצונו. צריך להבין שבסוף החיים עצמם מלמדים שהאדם נברא למטרת עשיה והתקדמות ולא לשבת בטל. לכל אחד יש את התחום שבו הוא חייב לקחת אחריות על חייו וסביבתו, אם זה בבניית בית, חינוך ילדיו, פרנסה או לחילופין אפילו עזרה בבית.
אין דבר כזה לחיות ללא אמת ושקר ולעשות רק מה שנוח לי, רק שכל אחד בוחר להבין את האמת ושקר במקום שנראה לו הכי קל. אף מעשן או אדם כבד משקל לא יגיד לך שזה לא מסוכן ושהוא לא מנסה להיגמל, הוא רק ינסה להסביר למה אצלו זה אחרת, למה אצלו זה לא מסוכן.
בנקודה זו אין צורך להרבות בדוגמאות מהחיים. אחרי שברור לך כאדם מאמין שהתורה היא אמת, אחרי שברור שיש מי שברא אותנו והביא אותנו לתכלית שהוא כתב בתורתו, ממילא צריך לקיים את הנאמר שם. אין זה קיום כי אנו בוחרים להתייחס לאידיאולוגיה או לדברים גבוהים, זה נמצא בבסיס של החיים של כל אחד ואחד מאיתנו. יש סיבה למה הגענו לכאן ואנו צריכים לממשה.
אלא שבמציאות הפשוטה של כל אחד, טבוע היצר שגורר אותו יומיום לשכוח סיבה זו, שמסמא את עיניו בערפל החיים ואומר לו “שב תנוח, למה לך להתאמץ, לך תעשה כיף בחיים”. זה דומה בדיוק לאותו אחד שלוקח את קובית השוקולד למרות שהדבר מסכן את חייו. הוא מעדיף להתעלם מהמציאות ולהנות הנאה רגעית, בלי שהוא ממש חושב מה זה יעשה למצב הסוכר שלו.
בשביל זה יש לנו מערכת שלמה של שכר ועונש, מערכת שמלמדת אותנו שבסופו של דבר יש משמעות למעשים שלנו, יש השלכות לאופן שבו נתנהג. גם בלי לראות כיצד השפיע המעשה שלנו, שנראה על פניו קטן ושולי, עלינו להבין כי הוא משפיע על עולם שלם. האדם שנראה כיצור חסר משמעות משפיע במעשיו על כל היקום כולו. כמו שאומרת הגמרא (קידושין, מ, ב): “לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה”.
לכל אחד ואחד מאיתנו יש כח אדיר ביד. אנחנו יכולים לבנות עולמות ויכולים גם להחריבם. הכל תלוי במעשנו, הכל תלוי בעד כמה נממש את התכלית לשמה הגענו לעולם הזה.
העולם מחכה שנתקן אותו, בא לא ניתן לכמה פינוקים והנאות להרוס לנו את קיום האידיאל החשוב. אתה בחור מעמיק, אתה בחור שמסוגל. לך בכוחך זה והושעת את כל העולם כולו.
בהצלחה רבה
דניאל
Akshiva1976@gmail.com
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
