שלום לך שואלת יקרה,

קראתי את שאלתך ולא יכולתי שלא לחייך לנוכח האבסורד שבה. את מתארת את עצמך כאדם משעמם לעצמך, ומשעמם לסביבה, אך השאלה שלך עצמה מעניינת להפליא. יש לך כתיבה עשירה, כיוון חשיבה מעניין, ומודעות עצמית. כל אלו, אינם מאפיינים של אדם משעמם כלל. למרות זאת, את מביאה בשאלתך תחושה סובייקטיבית שמלווה אותך, לפיה את משעממת, חווה תחושות של חידלון וריקנות ולא מצליחה לפתח קשרים קרובים ומשמעותיים.

ראשית, אני רוצה להתייחס לפתיחה ולסיום של שאלתך. את פותחת את השאלה ומסיימת אותה במה שמצאת על עצמך מבחינת נמורולוגיה כהוכחה לכך שהחוויות שאת מתארת הן אובייקטיביות וטבועות בך. אהיה כנה ואציין שאין לי כל הבנה בזה,, זה לא ממש משנה. הדבר היחידי שמשנה, ואת זה אני רוצה שתשאלי את עצמך, הוא: למה חשוב לך לחפש הוכחות לכך? מה הרווח שיש לך מהסיפור הזה, שאת מספרת לעצמך, על עצמך? האם הוא מסיר ממך אחריות? איזו? האם הוא מכסה על פחד? האם הוא פוטר אותך מהתמודדות?

אבקש, שלפני שתמשיכי לקרוא, תחשבי על השאלות הללו, תעני עליהן לעצמך. נסי להוסיף ולשאול, האם את באמת רוצה לשנות את סיפור חייך? האם הרווח מהשינוי שאת מבקשת יגבר על ההפסד מהפרידה מהדימוי שהתרגלת להעניק לעצמך?

חשוב שתדעי, הדימוי שאנו מאמצים לעצמינו, אותו סיפור פנימי שאנו נוהגים לספר לעצמינו, על עצמינו, לא נוצר סתם. הוא משרת אותנו באופן כלשהו. כשאנו באים לעשות שינוי, ראוי שנבחן האם אכן אנו מסוגלים, מעוניינים ורוצים להיפטר מהסיפור הישן וליצור לנו סיפור אחר בפנים?

הנטייה לחפש הוכחות וראיות לכך שהסיפור העצמי שלנו הוא אמיתי, עשויה להעיד לפעמים שהרווח שלנו מהסיפור, גובר על ההפסד ואם כך, למה לשנות?

שינוי, דורש בחירה ולקיחת אחריות. האם את חשה שאת מסוגלת לכך? האם את מעוניינת בכך? אם כן, הניחי את חיפוש ההוכחות בצד, ובואי נתקדם.

בשאלתך את מתארת תחושת שעמום, ריקנות וחדלון שמלווה אותך ופוגשת אותך ברבדים שונים של חייך: מול עצמך, ומול היכולת לפתח קשרים קרובים ומשמעותיים, מה שמשפיע על השלב בו את נמצאת כעת, שלב השידוכים.

ישנם מספר גורמים לתחושת שעמום, כאשר המכנה המשותף להם הוא ניתוק, חוסר מפגש, חוסר חיבור.

כשלאדם אין חיבור מלא לעצמו, לחיים הוא חש שעמום וריקנות, וכך גם באינטראקציות בינאישיות, כשלא מתרחש חיבור, אנו חשים שעמום.

לניתוק הזה, כמו גם לתחושת השעמום ניתן למנות כמה גורמים עיקריים:

1. הדחקה. הדחקה היא מצב בו אדם מתעלם מחלקים שונים שבו, מתכחש לקיומם ולא מביא אותם לידי ביטוי. הסיבות להדחקה הן שונות ומגוונות. פחד הוא גורם מרכזי במנגנון ההדחקה שלנו. לעיתים קיים בנו פחד מהצפה, ולכן אנו נמנעים מלפגוש רגשות קשים בתוכנו. גם בהקשר של מערכות יחסים, לעיתים קיים בנו פחד מקשר קרוב מסיבות שונות ולכן אנו לא מאפשרים לעצמינו להיות נוכחים בקשר וממילא חווים שעמום. סיבה נוספת להדחקה עלולה להיות קשורה לחינוך שקיבלנו. לעיתים, הוא זה שגרם לנו להפנים שרגשות מסויימים אינם ראויים או לגיטימיים ולכן אנו מתכחשים לקיומם. הבעיה היא שברגע שנוצר אלחוש של הרגשות הקשים או המכאיבים, הוא משפיע על כל קשת הרגשות. לא ניתן להדחיק רק קצה אחד של ספקטרום הרגשות. כתוצאה מכך החיים נהיים אפרוריים ומשעממים, חסרי משמעות או במילים אחרות יש תחושת ריקנות.

2. חוסר שימת לב, ואי נוכחות ברגע הנתון: סיבה נוספת, פשוטה וטריוואילית ביותר לתחושת שעמום וריקנות, הוא הקושי לחוות את ההווה. אנו חיים בעולם מוצף גירויים והסחות דעת הגורמים לנו לשוטט בעבר, ובעתיד, ולא להיות נוכחים בהווה. מכיוון שכך, חוויית החיים שמתקבלת היא חסרה מאד. למעשה כשאנו לא נוכחים בהווה, אנו לא חיים את החיים בעצמם וממילא ניתוק מחוויית החיים עלול ליצור תחושות של ריקנות ושעמום. היכולת לחוות את ההווה תלויה במידה רבה בתשומת לב מכוונת ונטולת שיפוטיות לכלל התחושות שלנו ברגע נתון. ככל שנתרגל יותר את היכולת שלנו להיות נוכחים בהווה בצורה מלאה, נוכל להתחבר יותר לכל החלקים שבתוכנו, גם אלו שתנתקנו מהם והדחקנו, ולהרגיש מלאות.

אני רוצה להציע לך תרגיל מפורסם ופשוט, שממחיש את היכולת לשים לב לשלל התחושות הקיימות בתוכך, באמצעות…צימוק.

אז, מה צריך בשבילו? צימוק (כמובן שאת יכולה לנסות אותו עם כל פרי או מאכל אחר), והרבה נכונות לשים לב.

מוכנה? בואי נתחיל. החזיקי את הצימוק בין האגודל לאצבע, עצמי את עיניך ומוללי אותו… חושי בטקסטורה של הצימוק, לחצי עליו בעדינות. מה התחושה הנחווית בקצות האצבעות? כעת פיקחי את עיניך והתבונני בו. האם הוא נראה כפי שחשתם אותו? מה הצבע שלו? האם הצימוק יבש או לח? האם צורתו סימטרית? נסי להרגיש את הצימוק…האם הוא רך או קשה? האם הטקסטורה שלו זהה בכל שטח פניו? כמה הוא כבד? כעת הריחי אותו מספר פעמים תוך כדי שאיפה. שימי לב לכל תחושה המתעוררת בפה ובגרון. כעת מקמי את הצימוק בעדינות בין שיניך הקדמיות וגעי בו בעזרת לשונך. שימי לב לתחושות המתעוררות בפה, בגרון ובבטן. כעת הניחי את הצימוק על הלשון…חושי את מגע הלשון עם הצימוק. כעת לפני שאת לועסת את הצימוק שימי לב לתחושות העולות בך, האם את מרגישה בהפרשת הרוק הנלווית? האם את מרגישה בטעם עוד לפני שנגסת בו? כשתהיי מוכנה אנא ניגסי בצימוק בעדינות. אלו טעמים משתחררים מהצימוק לאחר הנגיסה? האם הטעם והטקסטורה של פנים הצימוק שונים מהחוץ שלו שהרגשתם קודם? האם יש שינוי בלחות? בטעם? האם התחושות בפה שונות בחלקי הפה השונים? נסי לשים לב לתחושות המלוות את הלעיסה האיטית של הצימוק והתייחסי אל כל תחושה בנפרד. בזמן הלעיסה, מה את שומעת? ולקראת הבליעה האם את מרגישה את התחושות במורד הגרון? אחרי שבלעת, אילו תחושות נותרו בפה? האם הטעם והתחושה בפה שונים עכשיו ביחס לתחושות שהיו לפני אכילת הצימוק? לפני בליעת הצימוק? האם המחשבות נמצאות עדיין בחווית האכילה הזאת או שהן נדדו למקום אחר? שימי לב לתחושות בגוף כולו לאחר שסיימת ללעוס את הצימוק. תרגיל הצימוק הסתיים. שימי לב כמה עניין ניתן למצוא בצימוק אחד קטן. כמה חושים ותחושות יכולים להשתתף באכילתו.

כמובן, שאת התרגיל הזה ניתן וכדאי ליישם בתחומים נוספים בחיים. את נוסעת באוטובוס? שימי לב לתחושה שיוצר המגע של הכסא עם גופך, שימי לב לקולות שאת שומעת, לריחות שאת מריחה. היכולת להיות בכאן ועכשיו, להתרגש משקיעה יפה, מפרח שצומח בשולי הדרך, מחיבוק, משיחה טובה היא זו שגורמת לנו לחוש חיים, וכשהחיים מפכים בתוכנו, שוב אין שם שעמום, ריקנות וחידלון.

חלק נכבד נוסף בשאלתך נגע ביכולת שלך להיות בקשר משמעותי, בחיים, בשידוכים ובכלל. קשר משמעותי עם האחר, מתחיל מקשר משמעותי שלנו עם עצמינו, ולכן כאשר תתחברי יותר לעצמך, לחוויות שלך, לכלל התחושות שבך, ממילא תהיה בך קרקע פורה יותר לפיתוח של קשרים משמעותיים ומלאי עניין.

אני מקווה שעניתי על שאלותייך, לא חילקתי בין התשובות כיוון שחשתי שיש פה מכלול שלם.

בשולי הדברים אני רוצה להתייחס לשאלתך בנוגע לצורך בטיפול. הדברים אינם חד משמעיים. אם הזדהית עם הדברים שכתבתי בנוגע להדחקה, אם את מזהה חוסר יכולת לחוות רגשות בצורה מלאה מסיבות שונות, אם את משערת שיש בך פחד מקשר בינאישי, אז בהחלט יכול להיות שטיפול (ולא אימון) יוכל לתת לך מענה, הן לחיבור שלך לעצמך ולתחושת המלאות שלך, והן ליכולת ליצור קשר משמעותי. קחי בחשבון שטיפול הוא תהליך הדורש השקעה של משאבים רבים, הן של כסף והן של מוטיבציה. אם יש בך משניהם אני חושבת שתוכלי בעז”ה להיתרם מתהליך כזה. אם תרצי תוכלי לפנות אלי למייל מטה, או למנהלת האתר, לקבלת המלצה על אשת מקצוע מתאימה.

מאחלת לך חיים מלאי עניין, משמעות וסיפוק.

אפרת