The Butterfly Button
התפילה נהייתה לי חוויה מעיקה

שאלה מקטגוריה:

שלום.
אני בן 30 ויש לי נטיה לדקדק ולחזור יותר מידי על טקסטים בתפילה. עד שהתפילה כבר הפכה כבר מזמן לחוויה מעיקה.
אודה לסיוע.
יש הרבה מה לפרט מבחינה הלכתית, מבחינה אמונית, מבחינה של סיפוק מהתפילה (שכנראה חסר), אבל כרגע אני מעדיף התחייסות כללית.

תשובה:

שלום וברכה

אודות בקשתך להתייחס לנטייה לדקדק ולחזור “יותר מידי” על מילות התפילה, עד שהתפילה הפכה כבר לחוויה מעיקה.

אמנם חכמים דיברו על הקפדה בתפילה, ובמיוחד בקריאת שמע, אך בשאלתך אתה מגדיר שמדובר בהקפדה יותר על הנדרש, כזו שפוגעת בחוויה והופכת אותה מחוויה של סיפוק לחוויה של מועקה.

לפעמים התנהגות זו נובעת מחרדתיות או מכפייתיות, מצבים שאם הם ברמה שאדם אינו מצליח להשתלט עליהם, יש לפנות לסיוע מקצועי.

למעשה לתפילה יש את הגוף ואת הנשמה שלה. הגוף – זו אמירת המילים, הנשמה – היא העמידה לפני הבורא, שפיכת הלב, השלכת היהב, השיח בעשרה גוונים של תפילה ועוד. בסופו של דבר, החיבור בין נשמת התפילה לגוף התפילה יוצרים יחד תחושה חיובית, בטח לא תחושה של מועקה. “ולא אותי קראת יעקב – כי יגעת בי ישראל” הנביא אומר בשם ה’ שאם אתה חש יגיעה, הוי אומר שלא אותי קראת…

התפילה נועדה לרומם את האדם, לחבר אותו לרבדים עמוקים וגבוהים שנמצאים בו, כאשר “גוף התפילה”, הם האמצעי הנחוץ לכך, אך לא העיקר. כשהגולם קם על יוצרו סימן שמשהו השתבש.

ההתעסקות היתירה בחזרתיות על מילות התפילה ווידוא שנאמרו כדת יכולה לנבוע מסיבות שונות. למשל, אדם בעל דרגה המבין את חשיבות התפילה והוא “שם נפשו בכפו” בעת התפילה. כשאדם מחזיק ביד דבר שגורלי לחייו אזי הוא בדריכות רבה מאוד, הוא חרד ודואג שמא יאבד אותו. חרדה נכונה זו גורמת לו להיות עירני לדקויות וחושש מאוד לטעות. זהו מצב תקין. לדוגמא, בראש השנה אנחנו יותר עירניים ורגישים לסימליות של דברים, כי בתחילת השנה “סימנא מילתא היא”, ולכן נזהרים יותר גם בתפילה ואפילו באכילת מאכלים שיהיו לסימן טוב לכל השנה. אבל האם כל השנה אנחנו נזהרים בזה?

יפים לעניינינו דבריו של בעל חובות הלבבות בשם החכם “מן הזהירות, שלא תרבה להיזהר”, כי הזהירות היתרה, אף היא מחטיאה את המטרה, כשם הרשלנות עושה זאת

אם מדובר בתקופה קצרה של לחץ ודקדוק יתר, אני מציע שתנסה להרגיע את עצמך. אל תיכנס לדיונים עם עצמך. תגדיר לעצמך מהי תפילה תקינה ופשוט תרוץ עם המילים, גם אם לא יצאו כהלכה. זה בסדר. התורה רוצה אותך רגוע, שליו, נינוח. וגם אם המילים לא נאמרו בדקדוק, זה בסדר. כדרשת חכמים “ודילוגו עלי אהבה” (שיר השירים רבה, ב,ד), גם השיבוש לפעמים ערב הוא באזני ה’. הרי אתה עושה את זה בשביל נשמת התפילה שזו התכלית של הדברים. באופן כללי, ראה שאתה מספק לעצמך את התנאים הפיזיים והרגשיים להם אתה זקוק. מנוחה. פנאי. משימות חיים מותאמות ליכלתך. עבוד על תפיסת הבורא אצלך, אינו פנקסן טרחן הבא בטרוניא עם בריותיו. הוא כהורה אוהב, שומר, שמחבק אותך ורוצה בטובתך. בדוק את עמדתך ויחסיך להוריך, זה יכול להיות קשור ולהשפיע על תפיסתך את הבורא. לא בכדי הושוותה מצוות כיבוד הורים לכבוד הבורא (רמב”ם ממרים, ו, א)

אולם אם מדובר בתופעה שנמשכת כבר כמה חודשים, ואינך מצליח להפחית אותה בעצמך, כדאי מאוד שתפנה בהקדם לסיוע פסיכותרפויטי. התייעץ עם רופא משפחה שיפנה אותך לטיפול. אפשר לפנות לטיפול באופן פרטי.

אל תמשוך זמן, זה לא מועיל, אין סיבה שתסבול כשיש רפואה נגישה עבור מצב זה, אין שמחה כהתרת הספיקות ושלווה כהפגת החרדות.

וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן, וְאֵין מַחֲרִיד

חיים

haymdayan@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. שלום לך!
    אנו מחונכים להתפלל בגיל צעיר מאד. וטוב שכך, ואסביר בהמשך מדוע. עם זאת, למרות התועלת לתפילה בגיל הצעיר, יש לכך גם חסרונות. שכן עבודה זו היא תפילה. עבודת ה’, היינו, קשר ויחס לאלוקים, שזוהי ישות מופשטת בלתי נתפסת בחושים. ילדים – ואגב גם ילדים חילוניים, אומנם מאמינים ב-ה’, אבל האמונה שלהם היא במובן מסויים פרמיטיבית. בכדי שהאדם יוכל להתייחס לאלוקים, עליו להיות מסוגל להתייחס אל הזולת. ילד- עד גיל מסויים, הוא אגוצנטרי ומתייחס לעצמו. הוא לומד על עצמו ובונה את ה”אני” שלו, ורק לאחר שישנו ה”אני”, אזי ניתן להתייחס ל”אחר”. רק לאחר שקיים האחר באופן פיזי, ניתן להתייחס ל”אחר” המופשט – לאלוקים.
    על פי התיאור כאן, לכאורה היה מן הנמנע להתפלל בכלל בגיל צעיר, שכן בגיל הצעיר, טרם ניתן להתייחס אל האלוקים.
    עם זאת, חובה לחנך לתפילה בגיל צעיר. ואסביר מדוע:
    שמעתי ממספר של חוזרים בתשובה שאחד הדברים שהכי קשים להם, זה להתפלל. הם מרגישים שהם מדברים עם עצמם.
    לאדם שרגיל להתפלל מגיל צעיר, אין בעיה כזו. הוא מסוגל לדבר עם הקב”ה בתפילה ולבטא את רחשי ליבו.
    וזוהי מתנה נפלאה. שכן כלי הביטוי הטוב והישיר ביותר שיש לאדם, זה הדיבור. תחומי האומניות האחרים מהווים ביטוי עקיף ולא ישיר.
    אלא שהשיח עם הזולת הוא ממלכד. כשאדם מתחלק עם הזולת בסודותיו, הגילוי תמיד ילווה בתחושה של הפקרת הפרטיות. של חשש פן הזולת לא יבין את מה שאמרתי לו בדיוק כפי שאני מבין את זה. קיים גם חשש שהזולת יבגוד בי ויוליך את השמועה הלאה.
    מאידך, לשוחח עם עצמי? הרי אראה בעיני עצמי כמשוגע.
    אדם אשר התרגל לדבר עם האלוקים מגיל צעיר, מסוגל לתרגם למילים את כל רחשי הלב, בלא שיחוש שסודותיו הופקרו וללא חשש שהדברים שאמר יגיעו לאוזניים לא ראויות.
    החינוך לתפילה אצל ילדים, מלווה מטבע הדברים הן בהתמקדות בהלכות טכניות והן מהמצאות “בסביבה תפילתית” בלתי הולמת. אורך התפילה בבתי כנסת מסויימים, אינו מתאים לכושר הסיבולת של ילד רגיל ולעיתים רבות היא גם לא מתאימה לכושר הסיבולת של האדם המבוגר, בפרט כשאין לו קשר אמיתי עם התפילה. ואם הילד הוא אמיתי ואינו מוצא כל שייכות לתפילה, הוא מתחמק מן התפילה המייגעת ונראה בעיני ההורים כ”מורד”. הפחד של ההורים והמורים פן הילד חלילה לא יתפלל כראוי, משפיע על ההתנהלות ששל ההורים והסביבה כלפי אותו ילד.
    (אגב, הסביבה מעריכה באופן שגוי גם את תפילתו של הילד ה”צדיק”. זה שעומד ומתפלל כצדיק. פעמים רבות הצדיק הקטן אינו אלא שחקן והחברה משדרת לשחקן הצעיר שהוא צדיק וגם זו שגיעה).
    גם הילד השחקן וגם הילד האמיתי, זה המתקשה להתפלל, צריכים לעבוד על נושא התפילה, אשר קרויה “העבודה שבלב”.
    כיצד עובדים על כך?
    דבר ראשון, וזה נכון לכל עבודת ה’: על האדם לעבוד את ה’ ולא את החברה. משום כך, דרושה החלטה לשים פס על “מה יגידו” ולהתחיל לעבוד על הנושא ברצינות.
    אם אתה יודע שקשה לך להשאר בבית הכנסת יותר מחצי שעה, אז אל תשאר יותר מחצי שעה. בתחילה התחל לעבוד על העיקר- על קריאת שמע וברכותיה. לאחר אמירת ברכות השחר, במשך חודש שלם תתפלל בלי פסוקי דזמרה. גם אם כל הקהל התחיל ברוך שאמר, אתה תתחיל בקריאת שמע וברכותיה, ותאמר כל דבר לאט בקול ובכוונה. אתה תופתע, אבל תגלה כמה אתה יכול להתחבר למה שאתה אומר. לאחר שמונה עשרה- לך הבייתה. תחליט שלחודש ימים זוהי התפילה שלך.
    לאחר חודש ימים, הוסף את “עלינו לשבח”. במשך חודש ימים, אמר את עלינו לשבח בקול רם, לאט ובכוונה. לאחר חודש, הוסף רק את ברוך שאמר, אשרי וישתבח. וכך הלאה.
    אגב, במקביל לתהליך הזה, אני ממליץ לך ללמוד את הלכות תפילה בטור. הלימוד בטור עשוי להעניק לך משמעות על היופי של התפילה.
    ובנוסף, מומלץ מאד להקדיש זמן – ותנסה שזה יהיה כל יום, ללמוד תוך כדי כתיבה על התפילה.
    עם הזמן מובטח לך שהתפילה תשמש עבורך ככלי ביטוי וכאפשרות של שיח עם הקב”ה.

    מברך אותך בהצלחה רבה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

לא מרגיש סיפוק בכלום
אני לא יודע מה יש לי. אני אשמח לתמצת את השאלה – אין לי סיפוק במעשיי. למה ? הלוואי שהייתי יודע. אני בעל תשובה, ברוך השם זכיתי לחזור בתשובה ולעלות מעלה מעלה במעלות התורה והיראה, סיימתי הרבה מסכתות ברוך השם עושה זיכוי הרבים גדול שומר את הברית + את העיניים...
עד מתי כל הניסיונות האלה?
אני בן 20, לפני 10 שנה אמא שלי חלתה למשך כשנתיים והבריאה ב”ה ,לפני 5 שנים אבא שלי חלה במחלה בערך שנה והבריא ב”ה ומאז היו עוד כמה סבבים.. ושבוע שעבר בן דוד שלי חייל נהרג במלחמה ואחרי כמה שעות אחותי היה לה הפלה, בראש אני יודע שהכל לטובה, אבל...
איך למנוע התקררות רוחנית באקדמיה?
אני מתחילה שנה הבאה לימודי תואר ושמעתי מסביבי הרבה קולות בנושא. הקול שהכי צף היה כל הנושא של התקררות רוחנית. המורה שלי אמרה שאחותה אמרה שהמקום אליו אני הולכת נותן לגיטמציה להתקררות רוחנית, והאמת, אני רואה בעצמי, אחוזים גדולים של בנות יוצאות הרבה יותר פתוחות. והבנתי שהשאלה היא ” איך...
לא מתחשק לי להתפלל
אני מרגיש מאוד נבוך בנושא התפילה בעת צרה. ממש לא מרגיש לי חשק ותשוקה להתפלל או אפילו לקרוא תהילים. במהלך החיים עברתי הרבה. בגוף ובנפש. וגם התפללתי הרבה. ביקשתי התחננתי עשיתי סגולות מסגולות שונות. לא אומר שלא עזר כלום אבל בגדול רוב רובם של הבעיות המרכזיות מלווים אותי עד עצם...
יכול להיות שתפילה תחמיר את המצב?
תודה על האתר המיוחד!! יש לי שאלה שקצת מטרידה אותי בזמן האחרון תמיד כשאני מתחילה להתפלל על נושא מסוים לאחר כמה זמן לא רק שהוא לא מסתדר אלה נהיה יותר גרוע אמרה לי חברה שהתארסה (למתארסים תמיד יש עצות זהב איך להם זה כן הצליח) אמרה לי אותה חברה אני...
הילדים שלי לא רואים אמא שמתפללת וזה כואב לי
תמיד ידעתי שיש לי כח מיוחד בתפילה. בעיקר כשאני מתחברת מבפנים. עם זאת, עם לידת הילדים והגדילה שלהם, אני מרגישה מתרחקת מתפילה מהלב, ממלמלת פה ושם, אבל איבדתי את הקשר העמוק לתפילה. אני מאד רוצה שהילדים שלי יתחברו לתפילה, והם גדלים, ולא רואים אמא שמתפללת ממש, מקסימום בשבת שיש לי...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן