שלום לך שואל יקר, איש אמונה.

בפתח דברי אני מתנצל על כך שהמענה התעכב. מן הראוי היה שתקבל מענה מהיר יותר, סליחה.

שאלתך, היא מן השאלות העדינות יותר, והתשובה שאנסה להציג בשורות הבאות היא על פי השקפת עולמי המבוססת על מה שקיבלתי מרבותי. ישנן גישות שונות בדברי חכמי הדורות מכל הזמנים, ואם תמצא בדברי משהו שיתנגש עם דברים ששמעת או למדת מאחרים אין זה אומר שהצדק בדווקא איתי. כדרכה של תורה, עד ביאת תשבי ליישב ולתרץ את הספקות, ישנן גישות שונות כיצד לגשת לנושאים מסוימים.

אך עם זאת, הדברים שאספתי וליבנתי מרבותי, מצאתי שהתיישבו על ליבם של לא מעט נבוכים שפגשתי במשך השנים. אנסה להציגם בפניך אולי תמצא בהם אור שיאיר את דרכך.

כתבת בשאלתך שלפעמים ישנה התנגשות מסוימת בין האמונה למציאות העסקית, ‘אני מאמין שה’ שולח את הפרנסה, ואז אני מגיע למצב שאין לי כל כך הנעה דרייב לקידום העסק לשאוף עוד קצת למעלה לעבוד עוד קצת לתת עוד קצת דחיפה. אני מרגיש “כמו שכיר” ( בלי לפגוע) בעסק של עצמי’. אם הבנתי נכון את שאלתך, האמונה אומרת שיש גבול לכמה האדם צריך להשתדל. וממילא, הדבר פוגע במוטיבציה שלך לפתח את העסק. מצד שני ישנו קול פנימי שקורא לך לא אחת להשקיע, להתפתח ולגדול. רק שהקול הזה, נשמע לך כמו השתדלות מיותרת ואולי אפילו מנוגדת לאמונה.

אם חלילה, לא הבנתי נכון את השאלה, אשמח שתגיב לי על כך במייל.

הגדרת גבולות ההשתדלות בפרנסה, היא מלאכה מורכבת. בכדי להימנע מאמירות נחרצות שאין לי את הסמכות לומר ואולי גם את הידע המתאים (כיוון שעד כמה שידי משגת, הגבולות הללו הם אינדבדואליים וקשורים להרבה מאד היבטים החל ממבנה האישיות ועד תנאי החיים של האדם הספציפי) , אכתוב כך:

תפקידו של האדם בעולם הוא לקחת את המציאות שאינה מושלמת, ולתקן אותה. להשלים אותה. ואולי אפילו נכון לומר, לשדרג אותה. התפקיד הזה הוא לא רק תוצאה של חטא אדם הראשון כפי שחלק מהאנשים סוברים בטעות, אלא היא תפקידו של האדם גם במציאותו המושלמת. אחד הדברים הראשונים שהתורה מספרת לנו על אדם הראשון הוא וַיִּקַּ֛ח ה’ אלוקים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעׇבְדָ֖הּ וּלְשׇׁמְרָֽהּ. אין זה מענייננו כרגע להסביר מה בדיוק היה התפקיד הזה. אך מה שחשוב לתורה לספר לנו, הוא שגם בגן העדן הוטל תפקיד על האדם. א. לעבוד- דהיינו לתקן. ב. לשמור- שלא יתקלקל.

ההוראה הזו, היא ההוראה שאמורה ללוות אותנו בכל שלב בחיים. לתקן את המציאות, ולשמור ולהגן מפני קלקולים ותקלות אפשריים.

כמובן, אין הדברים אמורים רק כלפי האדם עצמו. כלומר, שיעסוק בתיקון נפשו ומידותיו, אלא התיקון הוא בכל שטחי החיים. וכהמשך לזה, גם תפקידו של האדם לשמור מפני הקלקולים, הוא רחב מאד. מתחיל בשמירת הגוף והנפש ומשם לכל תחומי החיים.

כאן כדאי שאציין, שאחרי שחטא האדם וגורש מגן העדן נוספה לתפקיד קללה- ‘בזיעת אפיך תאכל לחם’. תפקידו של האדם כשומר ומתקן האדם והעולם, נהיה קשה יותר וכרוך במאמץ.

על האדם מוטלת אחריות גדולה. הוא צריך לפרנס את עצמו ואת משפחתו. זוהי גם מצווה של ממש וחז”ל משבחים את האדם שעושה זאת ‘גדול הנה מיגיע כפו יותר מירא שמים’ (ברכות ח.). ויותר מכך, חז”ל מציינים במסכת אבות רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן (פרק ב משנה ב). כלומר, העיסוק במלאכה הוא כמעט תנאי הכרחי גם לשימור התורה של האדם. הן מבחינת הרוגע הנפשי שלו, שיודע שיש לו פרנסה, שלא יזדקק לבריות וכו’ (כך מופיע ברוב מפרשי המשנה, כדאי לעיין בפנים) והן באופן כזה שהעיסוק במלאכה תופס את מרחב הזמן והאנרגיה של האדם בעיסוק החומרי ומונע ממנו לחטוא, אם יש בצד השני גם עמל ועיסוק בתורה נמצא שהאדם מאוזן.

כמובן ניתן להאריך עוד בחשיבות עניין המלאכה, אך כאן ישאל השואל איפה האמונה, איפה המקום שלי אם הקב”ה הוא זה שבסופו של דבר מחיה ומקיים את כל הנעשה. על כך ענה הר”ן בדרשותיו (תחילת הדרוש העשירי) על הפסוק ‘וזכרת את ה’ אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל’ שצריך לשים לב שבפסוק לא כתוב שהקב”ה נותן לך חיל אלא כח לעשות חיל.

כלומר, הקב”ה נותן לאדם חיים ויכולות מסוימות, ותנאי חיים מסוימים. בלעדיו, אכן אין קיום לעולם. אך מכאן והלאה האדם צריך לזכור שמצופה ממנו לעשות את תפקידו, וכשהוא עושה אותו, הוא גם יכול לומר בסיפוק שהוא עשה את החיל. ואכן, אם נשים לב בפסוק אחד לפני הפסוק שהבאתי התורה אומרת וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. כלומר, הטעות היא כשהאדם אומר כוחי, ולא מייחס את הכח לקב”ה. את החיל, אנחנו עושים. ולא רק זה, אנחנו מחויבים לעשות. ומי שלא עושה את המוטל עליו מועל בתפקידו.

אם כן ידידי היקר, אינך ‘שכיר’ בעסק שלך, אלא עצמאי. עצמאות זו היא זכות וגם חובה שקיבלת מאת הקב”ה כדי לדאוג לפרנסתך, לדאוג לפרנסת משפחתך, לדאוג לתיקון העולם בכך שהעסק שלך יספק את שירותיו לאנשים הזקוקים לו. ולזכור שהקב”ה חפץ בכך.

באשר לשאלה עד כמה ראוי להגדיל ולמנף את העסק, והיכן הגבול להשקעה שאתה צריך להשקיע בעסק. הייתי ממליץ לך למצוא אדם קרוב , חכם ומבין ענין, שמכיר אותך ואת תכונותיך, את סיפור חייך ואת הצרכים החומריים והנפשיים שלך. זו יכולה להיות אשתך , זה יכול להיות בן משפחה, חבר קרוב, או כל אדם שנראה לך עונה להגדרה, חשוב מאד גם שלאדם הזה יהיה את הזמן והפניות לשבת איתך ביישוב הדעת ולדון בדברים כמו שצריך, כדאי גם שהאדם הזה יהיה אדם תורני כדי שגם הפן הזה ייכנס כמו שצריך לתמונה. ויחד תמצאו את האיזון הנכון.

וכמובן, מעל לכל, כדאי להתפלל על כך. לבקש מהקב”ה שיאיר את עיניך מה נכון וראוי לעשות.

בהצלחה רבה, ושתשרה שכינה במעשה ידיך.

אהרן