שלום לך יקרה!!

ראשית אאחל בחום הצלחה רבה במסגרת החדשה, שההתחלה תהיה טובה וההתאקלמות נוחה!

את מתארת מעבר משמעותי מאד מהשנים שבהן היית בביה”ס בפינה שלך, ומחוץ לשעות ביה”ס רוב הזמן בבית בשקט, לפנימיה שוקקת חיים.

יש כאן במעבר הזה שילוב של כמה שינויים שמתרחשים במקביל- המסגרת חדשה (מערכת שעות, לימודים, צוות וכו’), הקבוצה החברתית החדשה, והמעבר לפנימיה- דירה וחדר עם שותפות, וחיים חברתיים שוקקים סביב השעון- צורת חיים שלא הכרת בעבר…

הפחד שלך ממש מובן, והעובדה שבחרת באפשרות הזו של המשך הלימודים, מעידה על אומץ ויתכן גם על רצון ועניין במה שיש למקום ולשינויים שהוא מזמין להציע, למרות הקשיים שבמעבר הדרמטי.

אנסה מעט לנתח את הקשיים שבמעבר מכמה זוויות, כדי לעורר כמה כיוונים שיוכלו אולי להקל מעט על המעבר, בהמשך אתייחס לתועלות שיכולות להיות מהשינוי.

החיים מזמנים לנו במצבים רבים מעברים- אירועים משמעותיים חדשים מסוגים שונים. יש מעברים טבעיים (כמו לעלות כיתה) ויש מעברים פתאומיים (פרידה מאדם קרוב), יש ממעברים שנכפים עלינו (הורי החליטו לעבור דירה), ויש מעברים שנעשים מבחירה (מאמינה שבמעבר הנוכחי שלך היה אלמנט של בחירה..).

קושי המשותף לכל סוגי המעברים הוא חוסר הוודאות, בנקודת המעבר, וקצת לפניה ולאחריה- אין לנו מושג איך הדברים ייראו, כל מה שהיה מוכר וידוע הופך עלום ומסתורי. טבעי מאד כאשר מרגישים חוסר וודאות לגבי מה שהולך להיות, שרמת החרדה עולה. (אם לדוג’, היו לך סדרה של אחיות באותו מוסד אליו הגעת והיית מתארחת שם בשבת מפעם לפעם, אני מניחה שהיית קצת פחות לחוצה כי הכל היה יותר צפוי ומוכר…)

יתכן שעכשיו בזמן קריאת התשובה הדברים נראים קצת אחרת כי את כבר יודעת עם מה את הולכת להתמודד השנה.

צורת ההתמודדות עם חוסר הוודאות היא פשוט לדעת, להכיר. הידע נותן כח, וגם אם בנקודת זמן הזו את עדיין לחוצה איך השנה הזו הולכת להיראות. ככל שתקבלי יותר מידע על הנורמות במקום, הציפיות והדרישות ממך, מבנה שנת הלימודי וכו’ , יש לך סיכוי גדול יותר להרגיש שאת יודעת לקראת מה את הולכת.

הקושי נוסף שנוגע למעבר מסוג כזה הוא הקושי החברתי, הסביבה הרועשת והשוקקת, והצורך בגיל כזה- להציג את עצמך מחדש בזמן שאת רגילה לשבת בפינה שלך.

לפעמים במעברים כאלה בהם נרקמים חיי חברה חדשים במסגרת חדשה קשה מאד לבלוט ולמצוא מקום כי כולן עסוקות בשיווק עצמי ובניית המעגל החברתי שלהן וקשה מאד למצוא מקום בתוך ההיסטריה החברתית הזו ורעשי הרקע הקולניים. בד”כ במצבים האלה לאחר תקופה נרגעות הרוחות, אנשים נהיים יותר קשובים לסביבה, וערניים לא רק למי שהשמיע קול גדול ובלט מסיבות שונות.

המסר שאני מנסה להעביר הוא, שלפעמים ההתחלה לא כ”כ קלה כי כאנשים אנושיים רובנו עסוקים בעצמנו ובמקום שלנו, ומושפעים בקלות ממה שדרמטי ומושך את העין, ואם אכן בשבועות הראשונים עדיין לא הרגשת נח- יגיע,בתקווה שבהקדם, מצב הזה בו החברה שמקיפה אותך תהיה פנויה לראות ולהעריך את כל מה שיש לך להציע, מהפינה השקטה, השלווה והבוגרת שלך…

ולתועלות שיכולות להיות-

מלבד המקום וכל מה שיש לו להציע ולך לקבל ממנו,

אני מאמינה שאם בחרת ללמוד במסגרת הזו יש בך אולי איזה צד שרוצה גם את החידוש הזה של הסביבה הגועשת, את ה”מחוץ לבית”, את הרצון לצאת מהפינה המוכרת לבקוע קצת ולתת לעולם הגדול להכיר צדדים מיוחדים שלא הכירו בך עד היום… אני לא מכירה אותך ויתכן שאני טועה, אך אני מאמינה שלפעמים הפחדים והחששות הגדולים שלנו מגיעים מהמקום בו נמצאים הרצונות הפנימיים הכי העמוקים שלנו.. תחשבי על זה, לפעמים כאשר מזהים שפחד הוא בעצם מגיע מרצון עמוק, רמת החרדה יורדת ומקבלת משמעות אחרת.

ומעבר לבחירה שלך, בסופו של דבר בורא עולם שמתכנן את מסלול חייך הוליך אותך לשם, למרות הניגוד המוחלט של חיי הפנימיה לכל מה שהכרת עד היום,

אם את נמצאת שם, את שם כדי לגדול, כדי לצמוח, ואולי גם כדי שההתמודדויות והאתגרים שיהיו מנת חלקך, יציידו אותך בכח וכלים שתצטרכי בהמשך הדרך…

מקווה שבטוב, ובקלות יחסית, אך לפעמים ראיה כזו נותנת כח, ונותנת משמעות לכל קושי.

מאחלת לך שוב מעבר קל וטוב.

שנת הצלחה, סיפוק ושמחה,

כתיבה וחתימה טובה!

חנה

<chanafarb@gmail.com>