דלג לתוכן
אמא שלי עברה חיים מאד קשים אלימות רגשית ופיזית מהורים שלה ולאחר מכן שכמובן לא הצליחה נכנסה לזוגיות קשה של אלימות פיזית ורגשית ולאחר 30 שנות נשואין הם התגרשו היום היא סיפרה לי את כל הדבר הזה ששאלתי איך יכול להיות היא סוג של פסיכולוגית מטפלת ומצד שני היא מתפרצת הרבה פעמים איך אני אמור לקבל את זה והאם זה לגיטימי שהיא אמרה לי את כל זה גם בגיל 17? ושאני יהיה בעז”ה נשוי אז אני צריך להעלים את זה מבנים שלי ומאשתי?
שלום שואל היקר,
קראתי את שאלתך, ניכר מדבריך שאתה עובר חיבוטי נפש לא פשוטים, מחשבות על עתידך והשפעת ההיסטוריה של משפחתך על המשך חייך. תרשה לי להקדים ולומר כי זה מכתבך והמחשבות שאתה מציג, למרות היותם מחשבות קשות, מעידות על יכולותיך המיוחדות של חשיבה, הבנה והעמקה רגשית מדהימה והייתי אומר נדירה, בפרט נוכח גילך הצעיר. כדאי שתנצל את יכולותיך שקבלת מהקב”ה להמשך הצלחתך בשליחותך המיוחדת שלשמה ירדת לעולם, קיום התורה והמצוות חרף כל הקשיים שאתה עובר.
אנסה לכתוב על כמה נקודות במכתבך, למרות האתגר שלי לענות כי ניכר שיש לך עוד הרבה מה לכתוב, למרות שבחרת לקצר.
ראשית, לשאלתך אם זה לגיטימי התנהגותה של אמך. כמובן, אין תפקידי לשפוט לגיטימיות של התנהגויות כאלה או אחרות אך בכל זאת הכאב שלך מובן. אתה מציג פער בין איך שציפית שאמך תנהג, ובפרט שמדובר באשה משכילה, וכפי שתיארת, לבין איך שהיא נוהגת בפועל.
השאלה שאתה שואל היא לגמרי לגיטימית, איך יתכן שאנשים “גדולים” – משכילים, תלמידי חכמים, עובדי השם, נופלים? וכי מה שווה כל תורתם וגדלותם אם התנהגותם לא תואמת את חכמתם?
וכאן חשוב שתבין. נפילה של אדם, התנהגות לא תואמת, לא מעידה כל על איכותו של האדם. כל אדם, גם אם מדובר באדם יודע ספר, מבין ומשכיל, יכול ליפול בפן ההתנהגותי. הנפילות מגיעות לפעמים נוכח לחצים שאנחנו עוברים וקשיים כאלה ואחרים.
בנוסף לכך, חשוב להבין כי יהודי באשר הוא הוא “גדול”, הוא נושא איתו נשמה, חלק מהקב”ה, הוא בן של הקב”ה, וכבנו של הקב”ה הוא וודאי אדם “גדול”, בנו יחידו של הקב”ה, אך יחד עם זאת הוא עדיין נושא עימו, מעבר לנשמה, “נפש בהמית” – כפי שמגדיר זאת בעל התניא בפרקו הראשון, נפש טבעית שכלול בה כל הטבעים שלנו כבני אדם. לפעמים יכול להיות כלול באותה נפש גם מידות של כעס וכד’, אך זה לא מעיד על האדם שהוא נחות יותר, זה רק מעיד שהוא נכשל בדברים מסויימים שאיתו הוא מתמודד. אני ממליץ לך לאמץ את הגישה הזו, גישה שתעזור לך לראות דברים באופן חיובי יותר ולא לשפוט את עצמך ואת זולתך, להבין שלכל אדם יש “סל” של התמודדויות שהם חלק משליחותו בעולם, ואיתם הוא נדרש להתמודד.
לשאלתך השנייה, אם תצטרך לספר למשפחתך בעתיד את ההיסטוריה המשפחתית שלך, למרות שזה טבעי שכנער צעיר יעלו בלבך מחשבות שנוגעות להתמודדות שלך בעתיד, ובפרט – כפי שציינתי – שניחונת בכשרונות מיוחדים, למרות זאת, אני חושב שעל זה נאמר “די לצרה בשעתה”. כלומר, כדאי לנסות פחות להתמקד בבעיות העתידיות, אלא להתמקד יותר בכאן ועכשיו, בשליחות הנוכחית שלך מהקב”ה, שנוגעת לרגע זה בלבד, ולהניח לשאלות האחרות שעשויות, ברגע האמת, להתברר כמשהו שאיננו בעיה כלל. אמנם, ההתמקדות ב”כאן ועכשיו” היא אתגר – אך עדיין זה משהו ששוה לתרגל אותו, הוא מעניק שלווה ורוגע שלא קונים בכסף.
אני מאחל לך לעבור את כל ההתמודדויות בהצלחה רבה,
תזכור שה’ אתך תמיד!
צבי ו.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
