The Butterfly Button
התלבטות על חיידר לילדים

שאלה מקטגוריה:

היי ותודה רבה על האתר
אני נמצאת בקושי גדול מול שאלה שאנחנו בתור זוג לא מצליחים להתגבר עליה ויש גם כאב גדול, אסביר… בעלי מאוד רוצה יציבות לילדים ולדעתו להתחנך בדרך החסידית זה הדבר הנכון למטרה זו והוא רוצה חיידר חסידי הוא בחר חיידר לא סגור מאוד אבל חסידי, זוהי דעתו והוא לא כל כך מוכן לקבל משהו אחר נראה שהצורך הזה ביציבות זה משהו שהוא לא יכול לחשוב אחרת בגללו זה כמו לקחת לו את הקרקע, אני משהו אחר לגמרי אני מאוד פתוחה לדיון ושינוי לגבי רמת דתיות אורח חיים דתי ששומר על מצוות אמיתיות בלי חומרות ובלגנים מתקבל אצלי טוב על הלב בלי שהשכנים ומנהל החיידר יבדוק אם איזה אורך חצאית ואם אני נוהגת חס ושלום וחלילה זה בעיני דבר מגעיל וחונק, טובה לי סביבה משוחררת כיפית נהנית וגם כן שמורה לא שאני מאמינה אדוקה כל כך אבל כן חושבת ששמירת מצוות היא טובה למשפחה ולבריאות במיוחד כי הגעתי ממקום כזה ושינוי של לעבור לאטאיסטית או לפחות לא שומרת מצוות היא לא תהיה טובה לנפש, זהו הילדים כרגע בחיידר חסידי, רע לי עם זה מאוד מה גם שאני רואה שם אנשים שנקראים אצל החרדים חסידים מודרנים מה שנראה מוזר מאוד כאילו אתה לא רציני לא חילוני לצערך כך זה נראה אבל כן עושה כמעט הכל זה נראה שאין ערך לא בדקו והחליטו אלא חיים עם מה שזרם נולדנו ככה ואנחנו מחפשים איך להנות בלי לצאת מהמגזר, אני שונאת את ההצגה הזו מקבלים כל אחד להיות מלמד רק כי הוא יודע לדקלם שיש גיהנום ושהשם יעניש את הילדים בקיצור אומללות בעיני, אפשר לסכם את זה שאין שם בעיני מקום לדרך לחיפוש לעמיות בתוך כל הדבר הזה של הדיקלומים.
בעלי לא מבין אותי כי הוא לא התחנך על זה ולא הרגיש את הדרך החסידית וגם כי הוא פחות אמפטי אלי עד כדי כך שהוא ישנה בשבילי או בשביל הזוגיות שלנו דברים, לא איכפת לו כל כך הוא חושב שתמיד אקבל אותו אולי הוא מנצל את זה באמת אין לי כל כך אפשרות לעזוב אותו כי אין מי שיתמוך ואני גם מפחדת… אולי יהיה לכם פתרון לאיך ליצור שיח נכון על הגברים או איך אקבל איזשהו חוזק לדרוש שלפחות יהיה משהו באמצע אם יש דבר כזה… אוסיף שלדעתי הילדים יכולים להנזק אולי לא דוקא מהדרך הזו אלא מזה שאמא שלהם כל כך חוששת ומרגישה שאין לה צד בנושא ושלא מתחשבים בה ושהם התחנכו בדרך שלא נראית לי, לא טוב לי לחשוב שהם יגדלו ויגיעו למסקנה שבעלי הצדיק וזה מה שהוא מרגיש ואני עוד איזו אחת שנמאס לה, מה שתאמת לא לגמרי נכון אני פשוט נחיתית קצת וחוששת מתגובות וגם לא עושה דברים בלי חיבור אני פשוט כנה מאוד אוהבת חופש וחיים טובים ולא אוהבת אחד בפה וחד בלב
(תמיד בסוף שיח מתיש הוא מוציא את הנשק שלהוציא פתאום את כל הילדים למקום אחר… מסכנים אני מבינה כי הוא אוהב יציבות אבל השאלה מה איתי)

תשובה:

שואלת יקרה. העלית פה סוגיה חשובה מאוד שהעסיקה אותי זמן רב. סוגיית חינוך הילדים שמספרת על סוגיה גדולה יותר שהיא הקשר הזוגי שלך ושל בעלך.

פעמים רבות הילדים מאירים לנו דברים שאנחנו לא שלמות בהם, דרכם אנחנו מתוודעות לרגשות נהדרים שלא דמיינו שיש להם עוצמות כאלה ודרכם אנחנו לומדות מה עדיין לא פתור אצלינו. אלו זיכרונות ילדות מכתיבים את ההתנהגות שלנו כיום. מה מכל מה שקרה לנו בעבר גורם לנו לחשוש בהווה.

זה נהדר ונפלא כי פתאום יש לנו בהירות וכלים להבין מה אנחנו באמת רוצות ומה באמת מפריע לנו אבל את כל התהליך הזה צריך וחשוב לעשות באופן מאוזן ואיטי כדי לא לפגוע ביקרים לנו מכל- בילדים שלנו.

העולם הפוסט מודרני של היום מציב בפני אנשים חושבים את שאלת המיקום שלנו באופן כמעט יומיומי. כשאני כותבת “שאלת המיקום” אני מתכוונת לכך שיש הכוונה רבה לבני האדם למקם את עצמם במרכז “אני צריך להקשיב ללב שלי” ” שברתי את המחסומים כדי להגשים את החלום שלי” “אני זה מי שאני ואתם צריכים לקבל אותי ככה” “מה את מרגישה זה מה שהכי חשוב” וכו’ וכו’. העמדה הזאת מנוגדת לחינוך היהודי (אני כותבת יהודי ולא חרדי בכוונה תחילה) שמחזיק בערכים חשובים של אחריות אישית, של ערבות הדדית, של זוגיות כקדושה ושל הורות כשליחות.

אני קוראת בשאלה שלך את השאלות הללו גם- האם לטובת הזוגיות עלי לוותר מה שאני חושבת שנכון לי? האם מה שאני חושבת שנכון לי זה באמת מה שנכון לילדים שלי? האם עלי לוותר על הנוחות שלי ולפעול לפי חוקים שאינם נכונים בעיני רק כדי לרצות מישהו אחר?

אני קוראת גם את מה שאת כתבת לאורך המכתב, את מרגישה אין לך פרטנר, אין לך למי להסביר למה זה נראה לך כל כך לא נכון, אין מי שיקשיב לסיפור הקשיים שחווית ויבין לעומק כמה זה מטריד אותך גם היום.

אני חייבת לומר לך שהשאלות לא פשוטות והסיטואציה לא פשוטה ולכן מה שאני כותבת לך הוא בגדר עצה אך את העבודה את תצטרכי לעשות עם ליווי מתאים כדי שהמקום הזה שאת נמצאת בו עכשיו יאיר לך ויגדל אותך ואת הזוגיות שלך ולא להפך.

השאלה הראשונה והפשוטה בעיני היא האם לילד טוב שם? הוא שמח ללכת בבוקר? יש לו חברים? הוא לומד דברים חדשים? אם לילד טוב זה יכול להרגיע אותך מאוד ולתת לך מרחב לעבד את מה שאת צריכה באופן אישי ולא למהר ללחוץ על בחירה של מוסד לימודים אחר. בזמן הזה את יכולה לעבוד ולבדוק איך את עוברת ממצב של אימא חוששת ודואגת למצב של אימא שמאמינה שהיא עשתה את המיטב למען ילדיה.

השאלה השניה היא למה ואיך הגעת למצב בו את כותבת שבעלך לא אמפטי אלייך? האם יש נקודת התחלה למצב הזה? האם סוגיית החינוך העלתה בך את התחושה הזאת בפעם הראשונה? או שבכלל מדובר בדפוס בזוגיות שלכם שבו את כל פעם מאפשרת לו להחליט ואת אינך שותפה בהחלטות הנוגות לבית/ לחינוך וכו’.אם יש נקודת התחלה כזאת כדאי לבדוק מה קרה שם? הרי שתינו יודעות שבלי שיתוף פעולה ויכולת להחליט על דברים ביחד, כעסים יצטברו.

לעניות דעתי אין דבר כזה “עצה איך לדבר עם גברים” כי יש הרבה מאוד גברים והרבה סוגים של זוגיות ואני לא יכולה לנחש איזה עצה תזיק ואיזו תועיל. אני יכולה להגיד לך מהניסיון שלי שהדבר הכי טוב הוא לנסות למצא את מה שמשותף לכם ומשם לצאת לדרך- מהם הדברים שאתם אוהבים לעשות יחד? מהם השאלות שאתם מסכימים על התשובה? מה השאיפה המשותפת שיש לכם לגבי הילדים? אחרי שתדעי את התשובות האלה 1. תרגישי יותר נינוחה ולא בתוך מלחמה 2. תוכלי לחשוב על דרך להסביר שבזוגיות יש שניים ואת בהחלט אחד מהם! ולכן אך טבעי הוא שתרצי שישמעו גם את קולך. אני מאמינה שאם בעלך ישכיל ויגיב באמפטיה לקושי האישי שלך עם מערכת החינוך ויבין שאת לא מתחברת לערכים הללו את כבר תרגישי נינוחה יותר ותוכלי אולי להבין גם את הצד שלו וממה הוא חושש. אולי הוא חושש שאם הוא לא ייתן לילדיו חינוך חסידי הוא למעשה מעודד אותם לחפש דרכים אחרות שלא עולות בקנה אחד עם הערכים והאמונות שלו? אולי הוא חושש מה יגידו בני משפחתו? אולי מה שמפחיד אותו זו את והדרך שבה את חיה בשלום עם אתיאיזם ואמונה בדרך?

אני יודעת שמה שאני עושה בכתיבת התשובה הזו זה לתת לך מלא שאלות, אבל אני מאמינה שהשאלות הנכונות הן התחלה של פיתרון ואני פשוט מקווה שתמצאי בתשובה שלי את השאלות הנכונות.

אני חושבת שאת אישה מאוד חכמה וזה מתבטא בעיקר ביכולת שלך לבחור בתוך קונפליקט. לדעת מה נכון עבורך באופן מעשי גם אם זה לא מסתדר עם כל התיאוריה. את יודעת לזהות מה מעיק עלייך בין אם זה בצביעות של אנשים מסויימים ובין אם זה בקושי שלך עם זה שנכנסים לך לארון הבגדים. כל אילו לא מובנים מאליהם ובעיני הם מוכיחים שאת אישה חזקה יותר ממה שאת חושבת. שיש לך יכולת להבין ולהכיל אך גם לדעת מה נכון בעינייך ובגלל זה אני לא חושבת שהילדים שלך בהכרח יראו “אימא דואגת וחוששת” אלא ייתכן שהם יראו אימא שידעה מה נכון לעשות. זאת התחלה של תשובה לשאלה “מה איתי”? כי זה באמת חשוב לדעת מה איתך, מהם הדברים שאת מוכנה לקבל ולעמוד בהם ומהם הדברים שלא. מהם הערכים שחשובים לך הכי הרבה ומהם הערכים שפחות. מהי בעינייך הורות טובה ומה את מוכנה לעשות בשבילה. את בדרך הנכונה ואני מאמינה שעוד קצת ואת תמצאי את המקום שלך בתוך הסבך ותרגישי טוב יותר עם מי שאת ועם הבחירות שלך. אני מקווה שאת יכולה להאמין בזה גם.

את מוזמנת לפנות אלי עם כל שאלה או סתם כדי לפרוק.

וכשתגיע השעה הנכונה אני ממליצה ממש לפנות להנהלת אקשיבה ולקבל המלצה על מטפל/ת זוגי מתאימ/ה לכם כדי שתוכלו לשאול ולהשיב יחד מתוך הקשבה אמיתית ואמונה הדדית שזה הדבר הטוב ביותר.

שלך

נועם

noam.shnoor@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני ראויה להיות אמא אם אין לי כוח לילדים שלי?
אני נשואה ואמא ל4 ילדים בגילאי,2 8,6,4 . הנישואים שלנו ב”ה טובים אנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה והזוגיות שלנו טובה . אני הולכת לכתוב דברים קשים אז סליחה מראש. אני מרגישה לפעמים שאני מצטערת שהבאתי 4 ולא הסתפקתי ב2 לדוגמא . אני מרגישה שהם מעמסה מעליי ואני עוברת גם...
איך להתנהל בתקופת החגים מול הבת שלנו שכבר לא שומרת מצוות?
יש לי בת שעזבה לפני כמה שנים את הדת היא גרה בארץ אחרת וחיה את החיים שלה לעצמה אנחנו בקשר טלפוני והאוירה בינינו טובה – כשהיא מרחוק כעת היא כתבה לנו מייל שהיא רוצה לבוא לחגים אלינו אם אנחנו מקבלים אותה. היא כתבה מאוד יפה שהיא מתגעגעת לבית ולאחים ולאחיות...
תחושה של חוסר אונים מול החיים
תודה רבה שוב ושוב על המקום המבורך הזה להביע דאגות ולמצוא אפילו תשובות בשאלות שאחרים שאלו. אני יתחיל מהסוף, בת 27 אמא לשניים, נשואה לבעלי אהובי 5 שנים. אני מרגישה חסרת אנרגיה פנימית, סובלת לצערי מכל מיני בעיות עיכול שונות שנגרמו מלחץ מתמשך, חוסר הנאה ביום יום ובעיקר התמקדות באין...
הבן שלי משקר!
קודם כל תודה רבה על הפלטפורמה הנפלאה הזו, היא כל כך נצרכת, בבחינת ‘טוב המלבין שיניים לחברו..’ הבכור שלנו בן שמונה, חכם וחברותי, עם קשב וריכוז (מקבל כדור) הוא מתמודד היטב עם מעבר דירה מרוחק, והתבגר מאוד בשנתיים האחרונות. הסביבה שלו לא כל כך טובה, הילדים מגיעים מרקע מורכב, אם...
קשה לבכורה שלי עם הבית שלנו
אני אמא למספר ילדים, הבכורה בת 12.5 בזמן האחרון בתי הבכורה בוכה מאוד ומתייפחת לעיתים קרובות, ממש “התקפי בכי”, הסיבות יכולות להיות שונות, אך בעיקר מהסיבה דלהלן: היא טוענת שהילדים האחרים בבית, גילאי 11, 9, ו3.5 מדברים אליי בחוצפה. מרימים את הקול, צועקים עלי, נותנים לי הוראות. זה מפריע לה...
קשה לי עם בן ה4 שלי
היי, קודם כל אני רוצה להודות לכם על הפלטפורמה המדהימה הזו שנותנת מרגוע ומקום לחששות לפחדים ולשאלות שיש לכולנו. הבן הבכור שלי בן 4.5, ולצערי יש לנו הרבה קשיים איתו. כבר אין כוחות להתמודד, ולהסתכל בנקודות אור שבתוכו ולהאיר אותן, אין לי כוחות לשמוע מהגננת כמה הוא לא היה רגוע היום- שזה אומר שהרביץ לילדים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן