שלום לך שואל יקר, מתוק מדבש ונופת צופים.

‘חשוב להדגיש שאני מקפיד על כל הלכה וירא שמים’ – כך כתבת בתוך השאלה.

זה משפט ראשוני שתפס אותי חזק מאוד. אתה מקפיד על כל הלכה וירא שמים. אתה מעריך את הדבר הזה? אתה מעריך את הגדלות שלך? זה הרי דבר נפלא, אתה מקפיד על כל הלכה ואתה ירא שמים.

פרצת מסגרת סגורה, עברת למסגרת פתוחה יותר, אתה נתון בסתירה מתמדת כל העת, ובכל זאת אתה לא זונח לרגע את אלוקיך, אתה נשאר מקפיד על כל הלכה וירא שמים. פלאי פלאות ממש. יהי חלקי עמך.

זאת נקודת ההנחה הראשונה שנצא ממנה, שכנראה ובטוח אתה מוצא חן בעיני אלוקים בשל כך.

ודאי שממקום כזה בעז”ה ייקל עליך לישא חן גם בעיני אדם, למרות הקונפליקט המעניין והמאתגר שבו אתה חי.

כעת נרד לענין…

תראה, אני אומר לך בכנות, ישנם שתי גישות שונות בעניין זה.

גישה אחת אומרת כך, אתה חייב להחליט! אתה מוכרח לנקוט צד, ולהיות בטוח בו וללכת איתו עד הסוף, ואפילו אם ההחלטה תבא על חשבון דברים אחרים שתפסיד או שיכאבו לך בשל כך, אין ברירה, אתה מוכרח לחיות בצורה מסויימת וברורה, ואתה לא יכול להתנהל בצורה שאתה מתנודד מצד לצד ומצד לצד, בלא דרך אחת סלולה בטוחה ויציבה.

לפי גישה זו, עליך להחליט האם רצונך לחיות כליטאי [נקרא לזה ככה], ואם החלטת כך, ואתה כפי שנראה מדבריך החלטת כך, כיון שדברים רבים בחסידות מפריעים לך, הרי שעליך ליישם זאת על כל אורח חייך, להחליף את הלבוש, ולהסתובב כפי שהחלטת, בכל מקום ובכל זמן, על חשבון כל דבר, צער בושות נקיפות מצפון ורחמים. וזאת משום שרק כך תוכל להיות שלם עם עצמך שאתה מאמין בדרכך על כל רבדיה. עם הזמן אנשים יתרגלו ישכחו, הדבר ישקע, ויצוף פחות ופחות, ואתה תהיה מאושר בסופו של דבר, במידה כזאת או אחרת שתתאפשר לך בחייך.

זו גישה לא קלה מבחינה אחת, להתנתק מצד אחד ממה שהורגלת, לספוג את הלעג, את התדמית, את החיצים ואת המבטים, ושאר מרעין בישין. אמנם בסופה של הדרך, יתכן שיהיה לך קל יותר וגם נוח. כל זאת אפשר רק לשער אי אפשר לדעת.

אני מעריך את הגישה הזאת. אבל איני סובר כמוה. לא משום שאני בטוח בעצמי בדרך אחרת, אלא משום שאני יודע שדרך כזאת היא דרך מצערת ביותר, והיא לעולם תשאיר משקע בנפשך שימנע ממך להיות באמת שלם ומאושר עם עצמך, עקירת נטוע היא מן הדברים הקשים ביותר לנפש.

יש לי דרך אחרת… קשה יותר או קלה יותר.. תחליט אתה בעצמך…

אני חושב, שככלל, ההתייחסות לאדם הפורץ דרך וטועם מן הדרך האחרת, אינה צריכה להיות שלילית כלל. להיפך, הדבר הבריא והנורמטיבי ביותר הוא, שכל אדם באשר הוא, יפתח יפלס ויבחר לעצמו דרך שבה ליבו חפץ ורוחו מתאימה.

מקום הגדילה ואזור הנוחות, אינו חותם ברזל, ואינו מנעול חיים נצחי. מקום הגדילה הינו רק קרקע פוריה להצמיח בה פרחים מסוגים שונים ומגוונים. כמובן שכל שינוי יש לו את המרכיבים שלו, את הפלוסים שלו, ואת המחירים שהוא גובה, לחיוב ולשלילה. וזאת ישקול כל אחד בפלסו. אבל ברור ומובן לכל בר דעת, שזו אינה מלחמה, והקרקע הזאת אינה שדה קרב כלל וכלל.

אתה לא נלחם בהוריך, והוריך אינם נלחמים בך חס ושלום. בסך הכל אתם כולכם ענפים ועלים שונים באותו עץ, אלא שכל אחד מוצא את דרכו בדרך משלו.

נכון אמנם, שלא כולם חושבים כך-כמוך, אלא ישנם כאלה שחושבים שכולם בני עץ אחד הם, וכולם מענף אחד צמחו, וכל מי שאינו מהענף שלהם, הרי הוא פטריה ללא שורש וללא נטיעה. נכון, יש כאלה שחושבים כך, אבל זה אינו מחייב אותך כלל וכלל. אתה מוטל עליך לדעת ולהחדיר בעצמך את התובנה הזאת, שהלכת בדרך שבחרת, שבחרת בדרך שנכונה לך, שמתאימה לך, ושבדרך הזאת אתה יכול לעבוד את ה’ כלבבך, וכך ורק כך להתייחס לעצמך במלא ההבנה וההכלה של מכלול הדבר הזה.

כתוצאה מכך שתבין תפנים ותכיל את עצמך בצורה הזאת, השידור שלך לסביבה וצורות התגובה שלך על התנהגויות כאלה ואחרות, יהיו רגועות נכונות ומתאימות בעז”ה. וזאת עבודה לא קלה.

כיון שכך, אין לך ספק, שתפקיד נכבד יש לך, והוא, לכבד להעריך ולהוקיר את המקום שממנו באת, בלא שום קשר לדרך שבה בחרת. המקום שממנו באת צריך להיות חשוב לך בשביל עצמך, בשביל שהגזע שלך יהיה מוצק, ותוכל להמשיך לצמוח. וגם בשביל הוריך. ולכן עליך לכבד את המקום ממנו באת בכל הכבוד והיקר.

נראה שאתה אכן עושה זאת בהצלחה רבה. וצריך להיות לך על כך גאוה גדולה מאוד מאוד. זה דבר ממש נדיר.

כל הכבוד לך על כך. אינך לוחם, אינך נעשה אנטי. אינך ממלא את נפשך במירמור בתאוות כעס ונקם ובאמוציות מיותרות ומזיקות. אתה בא לבית הוריך, אתה מכבד אותם. זה דבר חשוב ביותר, ואולי אחד הדברים החשובים ביותר למבנה ויציבות אישיותך. דבר שהייתי אומר שאין לו תחליף, אין בנמצא.

אינך צריך להתבייש כלל במעשה זה, לא גנבת לא עשקת ולא רצחת. אתה בסך הכל הולך להוריך עם שטריימל ובעקיטשע, לך בגאוה גדולה, אתה לובש את המלבושים האלה לכיבוד הורים, אלה מלבושי כבוד, אלה מלבושי כהן גדול בעבודתו. אתה צריך לדמוע בלובשך אותם.

אחר שסיימת את עבודת כהן הגדול שלך, אתה חוזר הביתה, מחליף לחליפה קצרה וחוזר לחייך. תהנה מזה. תתרגל לזה.

אני לא רואה שום סיבה הנראית לעין שתוריד את המלבושים בדרך ותתבייש בהם, חכה עד לבית ושם תוריד אותם. מה יש להתבייש בזה, זה דבר מדהים, בן מכבד הורים.

לבד מכך, שהרי דבר כזה קשה להסתיר, ובין כך ידעו ממנו במוקדם או במאוחר, אז מדוע שלא יידעו ממנו בדרך מכובדת וישרה.

יתרה מכך.. אם ידעו שאתה כזה, ואם תהיה נחוש בכך, אתה תוערך יותר ויותר, מכיוון שבסופו של דבר ליבם של האנשים אומר להם את מי יש להעריך. וזה הרי דבר נפלא ומקסים וראוי להערכה.

אתה תווכח גם לראות ולדעת, שילדיך שיראו ויחוו עימך את המעשה הזה אשר אתה עושה, לא רק שלא יווצר להם קונפליקט בחיים. אלא להיפך, הם יצמחו מזה וידעו איך להתנהל עם דילמות כאלה ואחרות, כי הרי למי אין סתירות ודילמות על כל צעד ושעל בחיים, רק למלאכים.

דבר נוסף באותו עניין, וזה קשור להמשך שאלתך בחיי קהילתך בפועל..

אולי אתה רואה את מצבך כמצב פחות, אתה רואה את עצמך כאיש בדיעבדי, לא כאן ולא שם, משהו תלוש נטול אחיזה.

ואני חושב לא כך, אתה גם כאן וגם שם. יש בך מפה ומשם. אתה מגוון ומיוחד, אתה גם חסיד וגם ליטאי.

נשמע שטות? אבל לא..

אגלה לך סוד קטן…

לידיעתך, לדעתי, כמעט כל ליטאי חולם לדעת מהו באמת חסיד, היה רוצה תקופה להתחלף, לחוות מה זה בית חסידי אדישאי, חם במצוות, לח בעבודת ה’, מפיק ומפכה את רצון ה’ בשמחה ובחשק, בצורה המיוחדת שבה החסידים עושים זאת.

ולהיפך גם כן בודאי, כמעט כל חסיד היה רוצה פעם לטעום מטעמה חוצב ההר ויורד הבקעות של הליטאיות, של המעלות המיוחדות שיש בליטאים.

אתה יודע וחווית את שניהם, יש לך סוג של אינטליגנציה מיוחדת שאין להרבה. אל תזלזל בזה, אל תראה את זה כדבר שאין בו ממש. יש בזה הרבה. אתה יכול להפריח עץ חדש שנוטל ריחו ופירותיו מכל המעלות שיש. ותמיד תוכל יום אחד לקחת את השילוב המעניין הזה לאפיקים מענינים ומגוונים שלא ידעת לא הכרת ולא שיערת.

זו הסתכלות מעניינת ביותר, והייתי מציע לך להתבונן בעצמך לעיתים גם מזוית שכזאת.

כל זה יקרה רק אם תהיה בטוח בדרכך, רק אם תאהב את עצמך ואת מעשיך, רק אם תאמין שאתה מיוחד, שאתה נאצל שאתה מרומם, שאתה צועד בדרך שאלוקיך דורש מעימך, ומה ה’ אלוקיך דורש מעימך, רק ליראה אותו ולאהוב אותו. וזו הדרך לעשות זאת.

אל תבוש לעלות בתורה ולהיות חזן. ההברה היא חלק מנשמתך. אל תתכחש לה לעולם. הברה זה ביטוי ממעמקי הנפש ואיך שהיא יוצאת היא טובה ראויה והגונה. תאמין לי לא חסר בארצינו המעורבת והמגוונת בני חוץ לארץ שמבטאם מבולבל ומשותף לכמה גוונים, ויש להם חן מיוחד בשל כך. לא חסר אשכנזים שמתפללים אצל ספרדים ועולים שם לתורה ולעמוד, וכן להיפך.

וכולם, כל אחד, יש לו את ההברה שלו כחלק ממרכיב אישיותם, וכולם גאים בזה מאוד.

אם איש ביישן אתה אינך חייב לרדוף אחרי העמוד וספר התורה. אבל אם ניחנת בקול נאה, תן קולך והשמע אותו בקהל, אל תבוש, כי קולך יבקע וינסר למעלה עד כסא הכבוד, אני בטוח בכך.

כמו כן לגבי שידוכים, אתה לא נמצא בבעיה כלל. אתה גם כזה וגם כזה, ואתה רוצה לחיות ככה, גם ככזה וגם ככזה. ואתה תמצא אשה שמיועדת לך שתהיה גם כזאת וגם כזאת, ושתאהב את אישיותך המגוונת ותתן לך בה בטחון ויציבות.

אני מאמין בך שתחזק את עצמך, לא תרגיש נע ונד בארץ, אלא תרגיש ותחוש מיטלטל מחוויה חיובית אחת לחוויה חיובית אחרת כל חייך.

חיזקת אותי מאוד בכך שנתת לי הזדמנות לכתוב לך על נושא זה.

אני מאחל לך ברכה במעשי ידיך, והצלחה בכל אשר תפנה ותלך.

איתך תמיד. וכאן לתוספת או חיזוק

דוד

DAVID924803@GMAIL.COM