The Butterfly Button
התחזקתי ברוחניות -איך אני מתמודדת עכשיו עם המשפחה המסורתית?

שאלה מקטגוריה:

שלום, נולדתי במשפחה מסורתית ועם השנים התחזקתי לכיוון התורני כאשר כיום אני ב”ה נמצאת במצב יציב מבחינה דתית. עם זאת, אני מרגישה שהיום (בשונה מבעבר) חסרה לי האווירה הדתית בבית בשבתות ובחגים (תפילות, ברכות, שירים, סעודות) וזה קשה לי. אני משתדלת לקיים בעצמי מה שיכולה אבל עדיין זה לא אותו דבר כי זה לא נעשה בצוותא.
בנוסף, עולה חשש מה יהיה לאחר החתונה כשאתארח עם בעלי בבית ההורים. ובכלל, החיבור שלו עם משפחתי המסורתית.
דבר נוסף, פעמים שיש התנגשות בפערי החשיבה ביני ובין משפחתי המסורתית כשזה נוגע לקו ההלכתי. במקרים האלה הרבה פעמים אני לא מקבלת את עמדתם. לדוגמה, אמא שלי הציעה לי לנסוע איתה לחו”ל לנפוש (אפילו בדקה בשבילי אם יש שם בית חב”ד). מצד אחד, אני כן רוצה להיות יותר פתוחה וכמובן לשמח את אמא שלי שרוצה מאוד שאבוא איתה, אבל מצד שני חשוב לי גם לשמור על ההלכה שקובעת שאין לצאת מהארץ אלא למטרה ספציפית ובאמת חשוב לי לשמור על קדושת הארץ ולהישאר בה כמה שיותר. דוגמה נוספת זה לבוא איתה לראות סרט (אני משתדלת לברור את הסרטים שרואה). דוגמה נוספת זה לאכול במקום שבו הבשר לא חלק. בגדול, אני מרגישה שאני פחות מחוברת למה שהמשפחה המסורתית שלי אוהבת וזה חבל לי כי אני באמת רוצה לשהות בחברתם אבל לא תמיד יכולה כי יש את הקו ההלכתי.
בנוסף, אני מרגישה שאני רוצה להתחזק יותר ולהתקדם רוחנית לדוגמה לאכול רק מוצרים מהודרים או לא לנסוע לחו”ל או לראות רק סרטים מסויימים ואני מרגישה שלפעמים המשפחה מרחיקה אותי מכל אלה. מצד האמת זה לא צריך להיות כך כי המשפחה שלי הם בהשגחה פרטית ונועדו לקדם אותי ולהוביל אותי לתיקוני בצורה הטובה ביותר. לכן לא ברור לי למה כביכול קשה לי לקיים יותר את ההלכה ולהתקדם רוחנית עם המשפחה המסורתית שלי? אני לעולם אשמור איתם על קשר והם חשובים לי מאוד וההתנגשות הזו קשה לי.
דבר אחרון, האם להתפלל על ההורים שיחזרו בתשובה נחשב כמעשה שיפוטי או דווקא ראוי?
סליחה על האריכות, זו נושא מאוד רגיש לליבי. אשמח למענה ולעצתכם החכמה. תודה רבה.

תשובה:

שלום רב, שואלת יקרה.

אני חושבת שעברת תהליך מאוד יפה ומיוחד בהתקרבות שלך לרצון ה’ ולקיום תורתו. הקשיים וההתחבטויות שאת עוברת הם מאוד מובנים, כיוון שבחרת דרך אחרת ועכשיו במובנים מסויימים את שונה מהסביבה שלך. התהליך הזה דורש הרבה אומץ והתמודדות ביחד עם איזונים נכונים, ואני שומעת שאת עומדת בגבורה באתגרים. דעי לך שגם בזה הקב”ה מתחשב בדרך של כל אחד ולפי הצער- השכר – “לפום צערא אגרא”.

לשאלתך… דבר ראשון, ככל שתדעי טוב יותר את ההלכה (כלומר, מה עיקר הדין ומה חומרא) ורצוי בליווי של רב שמכיר אותך תוכלי יותר “ללכת בין הטיפות”- לדעת יותר מדוייק מה מותר ומה אסור ואיך להתנהל גם במקום שהוא פתוח יותר מהמקום שלך.

וגם בתחומים האפורים, תדעי עם הניסיון והמחשבה מה נכון לך בתוך הסיטואציה ויהיו יותר ויותר דברים שכבר חשבת עליהם והם יהיו טבעיים לך. לדוגמא, מתי להתעקש על כשרות מסויימת ומתי לוותר לטובת ערכים אחרים.

שנית, דעי שככל שיעבור זמן ואת בעצמך תהיי שלמה עם המקום שלך, גם הדברים שלא תוכלי לעשות עם המשפחה שלך יהיו יותר מקובלים גם עליהם. הם פשוט יבינו שאת ככה וזהו. ואת מצידך תתקרבי אליהם בדברים שמותרים לך ותשתדלי להיות איתם שם בשמחה ומכל הלב.

המשפחה שלנו היא חלק מהדרך שלנו והיא לא צריכה להיות דווקא כמונו. לבעלי תשובה ולמתחזקים המשפחה משמשת תפקיד קצת שונה, וזה בסדר. אנחנו לא יכולים אולי לספוג אצלם את החלק הרוחני. את זה נמצא אצל הרבנים שלנו, משפחות מארחות או חברות שעוברות תהליך דומה. אבל נוכל למצוא אצלם אולי קשר רגשי, חוויות עבר משותפות, עזרה הדדית וללא תנאי בדברים שלא קשורים להלכה, כמו מעברי דירה. אירועים משפחתיים כמו חתונות או ימי הולדת. תרבות משותפת כמו לטייל בטבע ביחד או ללכת לבית קפה או מה שאת והמשפחה שלך רגילה ואוהבת לעשות.

בנוסף, אני חושבת שאולי גם הם חוששים עד כמה את הולכת להתחזק (ואולי להתרחק מהם?) ולכן הם אולי פחות נותנים לך להתקדם בנחת. אם הם ירגישו שאת רגועה ואת לא הולכת להיות פנאטית ולהתרחק מהם, או לשנות להם סדרי חיים, אולי הם בעצמם ירגעו. גם בהקשר הזה חשוב שאת תהיי בקשר עם רב או מקום שיתן לך איזונים נכונים. בשלב מאוחר יותר אפילו כדאי להביא את ההורים להפגש עם הרבנים האלה כדי שהם יראו שהם לא מפלצות אלא אנשים נורמליים ונחמדים.

חשוב שגם את תקבלי אותם כמו שהם ותשדרי להם שזה בסדר שהם ואת בוחרים דרך שונה. איך עושים את זה? להגיד להם שאת מבינה שאת הולכת בדרך שונה אבל זאת הדרך שאת בחרת אחרי שהיא נראתה לך אמת. הם יכולים לעשות את החשבון שלהם מה הם רוצים לעשות (אם יום אחד הם ירצו להתקרב בעצמם את תוכלי לעזור להם ולהראות להם איפה זה מחייב גם אותם). האמת היא שכולנו מחוייבים להלכה, גם היהודי הכי רחוק. אבל יש נסיבות מקלות. אנחנו בדור שהרבה אנשים (אפילו דתיים מבית) הם סוג של “תינוקות שנשבו”. שבאמת לא יודעים את החיוב שלהם או שלא חושבים שזה רציני. קשה מאוד לצאת מהמעגל הזה וצריך להודות לה’ שאנחנו הצלחנו, כל אחד בסיעתא דשמייא שהיתה לו- בפתיחות הלב שהיתה לו, באנשים שהדריכו אותו, באומץ שהיה לו ללכת נגד הזרם. וגם כמובן בזכות הבחירה החופשית שלנו. אנחנו צריכים להתפלל על כל עם ישראל, ובמיוחד על המשפחה שלנו שהם גם יבינו את האמת יום אחד. אבל מצד שני ממש להבין אותם אם הם עדיין לא שם.

בהמשך, כשאת והם תראו לאן את הולכת ויתרגלו לכך הם כנראה גם ישתפו פעולה. במשפחות רבות רואים שאחרי זמן מסויים גם חלק מהמשפחה נמשכת אחרי האדם שהתחזק והולכת בדרכו. אבל שוב, זה בד”כ בא אחרי השלב של קבלה הדדית של המקום של כל צד. לגבי הבעל, אני חושבת שגם אותו הם יקבלו בשמחה כי יבינו שזאת הדרך שבחרת בה וזה האדם שבחרת בו ושאת שמחה בחיים האלה. אולי תצטרכו לעשות התאמות ותיאום ציפיות כמו איך אפשר להתארח כדי שזה יתאים להם ולכם, אבל את כל התשובות את תמצאי לאט לאט במהלך הדרך. זה בסדר אם את עדיין לא יודעת איך זה יראה. גם כאן ההכוונה הרבנית חשובה.

אני חושבת שתהליך כזה כדאי מאוד שיהיה מלווה ברב שיודע את נפשם של בעלי תשובה ויכול לכוון אותם בשאלות הספציפיות וההתמודדויות שלהם. מישהו שאת מרגישה שמבין אותך כשאת מסבירה לו את השאלה. הייתי ממליצה על מדרשת נתיב בינה בירושלים כמקום טוב. אפשר גם להגיע חד פעמי ולהכיר ואח”כ להתייעץ בטלפון.

לגבי התפילה על הורייך אני חושבת שזה דבר מבורך. מותר לנו לחשוב שהם עושים לא נכון לפי ידיעותינו החדשות. המקום שבו אנחנו לא שיפוטיים זה להבין שגם הם גדלו בסביבה מסויימת, והם חושבים שהם עושים נכון, או שקשה להם להשתנות. אבל מותר וראוי שנתפלל עליהם שיתחזקו גם הם בע”ה.

בהצלחה רבה!

ה’ איתך בדרכך המיוחדת.

עינב

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

האם חייב בהכרח להיכנס לחברה מסוימת בשביל לעבוד את הקדוש ברוך הוא?
שלום לכם ותודה רבה על ההיענות העמוקה והרחבה, לפני פחות משנה זכיתי תודה להשם, לחזור בתשובה כשאני לוחם בצבא. כיום עדיין משרת ובעזרת השם כשאסיים השנה אני רוצה להיכנס לישיבה וללמוד תורה באופן מסודר וביישוב הדעת ולהקים בית יהודי כשר ולעסוק וללמוד תורה כמה שרק אפשר. מרגיש לי שאם אני...
מותר לי לכעוס על הקב"ה?
כבר זמן מה אני מטופלת הכדורים פסיכיאטריים . כשאני לא לוקחת אותם. לעיתים אני כועסת על החיים ועל בורא עולם. האם מותר לי להגיד את מה שאני מרגישה ולהוציא כעס. או שזה נקרא להתלונן ואסור. אני בד”כ מאוד מעריכה מודה לה’ על כל הטוב . אבל יש לי גם קשיים...
ספקות איומים באמונה שמטלטלים את חיי
אני חוזר בתשובה מלפני כ20 שנה, נשוי עם אישה טובה וילדים. במשך שנים הכל הלך למישרים ואז השטן נכנס. פתאום אני מוצא את עצמי משוטט במחשבות- מי אמר לך שכל זה נכון? אולי הכל בלוף? יום הצטרף ליום ומחשבה רודפת מחשבה ואני אומר לעצמי עזוב אתה מכיר את זה, תשחרר...
לא מתחשק לי להתפלל
אני מרגיש מאוד נבוך בנושא התפילה בעת צרה. ממש לא מרגיש לי חשק ותשוקה להתפלל או אפילו לקרוא תהילים. במהלך החיים עברתי הרבה. בגוף ובנפש. וגם התפללתי הרבה. ביקשתי התחננתי עשיתי סגולות מסגולות שונות. לא אומר שלא עזר כלום אבל בגדול רוב רובם של הבעיות המרכזיות מלווים אותי עד עצם...
הרב פוסק לי אחרת ממה שאני לומד בהלכה
מה אני אמור לעשות כשאני רואה בהלכה דעה מסויימת שנכתבה ללא חולק ואז הרב פוסק לי לעשות הפוך? ובחדא מחתא מחד גיסא מעודדים את הציבור ללמוד הלכות, ומאידך גיסא מעודדים אותם שלא לפסוק ע”פ ההלכה שלמדו אלא להציג כל שאלה לרב. ממה נפשך. אם אני לא אמור לפתוח ספר ולפסוק...
תמיד יש כוח לניסיון?
אשמח למענה עבור שאלה שמפריעה לי מאוד. לא ארחיב . בקצרה , יש משפט/פסוק שאומר “לא נותנים לאדם נסיון שהוא לא יכול לעמוד בו” ועוד כל מני משפטים בסגנון של: אם קבלת את זה קבלת את הכח להתמודד עם זה וכ’ כן זה משפט שמעודד, כי הוא אמר שחור על...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן