יש לי דילמה חשובה הנצרכת בהירות (בזמן הקרוב).
אני נפגשת עם בחור כבר 5-6 פגישות.
קצת על הבחור:
הוא טוב ומאפשר. יש לו גם גבולות. הוא שמח שאני מספרת על עצמי או מדברת
באופן כללי הוא הרבה יותר דברן ממני. לא תמיד כל הדיבורים מעניינים אותי.
מה שמשך אותי להתחיל להיפגש איתו זה ששמעתי שהוא חברותי ודומיננטי.
אני גם דומיננטית הרבה פעמים כשאני בחברה כיום אבל במשך הילדות והנערות הרגשתי מאוד בודדה מבחינה חברתית ולא היה לי את מי לשתף. גם היום אני לא מי יודע מה פתוחה בלשתף אבל מרגישה יותר מאווררת מבחינה רגשית..
בקיצור, להיפגש עם מישהו הפוך ממני זה נורא מסקרן. תמיד הסתכלתי בקנאה באלה שיוצרים קשרים במהירות ובאלו הדומיננטים חברתית וה’מקובלים’, ופתאום נגלה לפניי מישהו המתואר בשם הזה (לפחות אצל החברים שאצלם בררתי לגביו).
דבר נוסף, זה שהוא אוהב ומצליח לקדד כל מיני רעיונות בתחום הנפש והמידות להגדרות והצליח להגדיר את ה’עבודת חיים’ שלי- יצירת קשרים עם הקב”ה ואנשים. שלא תחשבו לרגע, אני מאוד אהובה על אנשים, אני חייכנית ומאירת פנים לכל מי שסביבי, אבל עדיין מרגישה מן תקיעות ביצירת קשרים והוא פשוט קלט ואמר לי בפשטות. והובכתי להגיד שאכן כן..
דבר נוסף, הוא כל הזמן מדבר על איזונים ואיזונים בחיים ויש לו תובנות שמוסיפות לי.
יש לו מידות טובות ויראת שמיים והקשבה להלכה כי זה מבחינתו דבר שלא עוברים עליו (כמובן לפי האיזונים) והוא כן רוצה בית תורני.
יש לי חלום להתחתן עם מישהו שיודע תורה ולומד אותה כל הזמן עם חשק רב ומבחינתי שיהיה גם רב ותלמיד חכם.
הוא לומד תניא וחסידות ושם לא מדגישים רק את הלימוד תורה אלא גם את עבודת ה’ ולהחיות את התורה בחיים עצמם. אני מבינה זאת וגם מסכימה בעיקרון. אבל חשוב לי שבשנים האלה הבחור ינוק רק מעולמות של תורה, אבל הבנתי ממנו שבנפש שלו הוא לא מסוגל רק ללמוד והוא לא רואה את ערך התורה ערך כמו שאני רואה, הוא מבחינתו הכל עושים לשם שמיים ומבחינת הדיבורים הוא מדבר יפה עניינים של חסידות ועבודת ה’ אבל מרגישה שהוא לא עולה עליי מהבחינה הזאת כי ברוך ה’ אני מאוד נמשכת לרוחניות וכל השאיפה שלי היא לשם בחיים. והדברים שאמר לא חידשו אצלי המון וגם לי יש תובנות לעבודת חיים וידע תורני ואני כן רוצה מישהו שיהיה מעליי בכמה דרגות מבחינה תורנית- רוחנית.
הוא אמר לי שהוא לא בטוח שהוא ימשיך ללמוד הרבה שנים בישיבה או שכן או שלא, הוא חי למציאות וגם אמר לי שהוא לא יכול לשבת וללמוד המון בלי הפסקות ואדרבא, ההגבלות בזמן הלימוד וההפסקות מהחיבור לקדושה נותנות לו כוח להמשיך ללמוד. הוא כן רוצה בית תורני כמו שהוא מכנה ‘איידישקייט’. וגם הבנתי כשהוא לומד הוא לומד ברצינות בלי בילבולים. גם אמר לי שחשוב לו לא לבטל סדר בוקר. בעבר כשלמד בישיבה קטנה, הוא למד בלי איזונים והיה עסוק בללמוד וללמוד ועכשיו שראה שזה לא נכון לו, הוא משתדל לנסות לאזן כמו שהוא היה פעם ואמר שלא טוב לו מבחינה נפשית לעשות רק דבר אחד כל הזמן (זה ריאלי) והוסיף שעבודת חיים שלו זה לדעת כמה לעשות מכל דבר- עבודת ה’ברקס- גז’ כמה לעצור וכמה לעשות כל דבר עד הסוף. אבל מנגד
אלו השנים שללמוד תורה זה הזמן הכי טוב והראש הכי פנוי לינוק מתורתנו הקדושה ואני רואה בזה ערך נעלה של לימוד תורה נטו ללא הפסקות. הוא חושב להתחיל ללמוד הוראהכי הוא רוצה שכבר יהיה לו תואר ביד למקרים שבעתיד יהיה פחות זמן, אבל לדעתי זה יוציא את עצמו מהלימוד כי יהיו לו גם עבודות- מטלות להגיש (למרות שהלימודים מעורבים בקודש והוא אומר שזה תואר ‘בקטנה’).
בשבילי המקצוע שאני לומדת בו זהו תואר שלא בטוח שישמש אותי וגם אולי יהיה לי קשה להיות המפרנסת היחידה וזה שהוא אומר ולוקח אחריות על עניין הפרנסה, יכול להיות שזה נכון עבורי. אבל אני גם לא רוצה לנפץ את החלום שבעלי ילמד תורה ויהיה לו ידע תורני נרחב ומקיף כולו חיבור לה’ יתברך. זהו דבר שאני כל כך מייחלת ומתפללת!
מבחינתו אין מצב שהרבה שנים הוא יושב בישיבה ולומד כי הוא איש פרקטי (וגם מאוד קופצני, כך הוא אומר). הדבר היחידי שהוא כן מתחייב בעזרת ה’ זה לקבוע עיתים לתורה כמו כל אדם יהודי. אבל הוא כן אומר שמגמתו תהיה כל היום הלשבת וללמוד(מה שתמוה בעיניי, אם זה מה שחשוב אז למה אי אפשר כן להקדיש את הזמן וללמוד. אבל אני כן מבינה אותו. מבחינתו גם הערך ללכת ולעבוד זהו ערך ויש עוד ערכים וחשוב גם לחיות את החיים באיזונים ולא רק לשבת וללמוד. שלא תבינו אותי לא נכון, הוא אדם תורני מאוד מה שרק הוא לא בטוח ישב וילמד כל החיים. שמבחינתי הלימוד תורה הוא ערך עצום ואני רוצה שיהיה לי אחד כזה בבית.
בשבתות שהוא מבלה בחיק המשפחה הבנתי ממנו שפחות יוצא לו ללמוד הרבה כי מבחינתו ערך המשפחה הוא חשוב (גם בעיניי) והוא מקדיש הרבה זמן להיות עם חברים בשכונה (שזה נחמד) אז אני לא יודעת עד כמה בחיי הנישואין מה הוא יעדיף ויהיה בפועל בראש סדר העדיפויות שלו. למרות שהוא אמר לי וזה מצא חן בעיני: להקדיש קודם כל לזוגיות כי כך אמר ‘שיש זוגיות טובה יש הכל’ וזה נכון. וזה כייף שגם לגבר זה חשוב ואחר כך המשפחה ורק אחר כך אנשים אחרים וחברים. אני לא זוכרת איפה הוא הכניס את התורה בסדר העדיפויות. אבל מה שבטוח אני לא רוצה להיות בתפקיד של “נו לך ללמוד”.. אני רוצה שזה יבוא בטבעי אצלו.
וגם לא בטוחה בעצמי שאהיה מספיק חזקה באילוצי החיים אני יוכל להגיד לו ‘לך ללמוד’ כמו כל הסיפורים של נשות גדולי הדור ולא שיבוא לעזור לי…
מבחינת השקפה הוא פחות קיצוני ממני, למרות שאמר שבפרקטיקה הוא די קיצוני אז קשה לו עם השקפות קיצוניות למשל: השהייה מול מסכים וסרטים שהם חינוכיים. אני נגד ומבחינתו הוא לא רואה בעיה, אלא להפך הוא חושב שהסרטים יכולים להוסיף מה שאדם לא תמיד יכול להצליח ללמד. ואני קראתי הרבה חומרים בנידון ואני נגד כל המסכים ואני לא בטוחה שהוא ילך איתי צעד בצעד עם הרצונות שלי מול הילדים.
בגלל כל המורכבויות והדילמה הזאת כבר אני מרגישה פחות כוחות ורצון להמשיך בקשר איתו כדי לבחון עוד צדדים ואז להחליט החלטה יותר מושכלת (כי בכל זאת לא נפגשנו כמויות של פגישות..) ואולי, גם אין לי חשק להמשיך בקשר בגלל שעדיין לא הנחתי את כל החלקים שבי (הפחות נעימים) ואני לא יודעת ואולי גם חוששת להניח אותם כי נורא קשה לי ומפחיד אותי לחשוף את עצמי אחרי שהורגלתי שנים לשמור הכל לעצמי כי בעבר חוויתי נטישה ודחייה של חברה קרובה ומאז אני מתמודדת עם פחדים מסוג זה…
בעיקר אני לא בטוחה שהוא באמת מתאים לי
ואני לא רוצה להתחתן עם סתם מישהו תורני, אני רוצה מישהו מיוחד המתאים לשאיפות הרוחניות שלי, כי באמת אני מיוחדת. מצד שני דיברתי עם איזה שהוא שדכן שהציע לי את הבחור והוא אמר לי שלא קל למצוא היום בחורים עם הסטנדרטים שלך..
כי אני צריכה מישהו שיתאים לרגישות הגבוהה שלי שיכיל וגם שיהיה עם ביטחון וגם מבחינה השקפתית ולימודית וכו’. ועד ששיש מישהו שאני נפגשת איתו יותר משתי פגישות ולא כבר פוסלת זה הישג. לדבר איתו סתם בתור חבר זה נחמד כי יש לו תובנות והוא כן מחדש לי אבל לא המון ששוה לי להתחתן איתו, אבל אני לא יודעת.
אני יודעת מה אני רוצה- בית של תורה, חזק יציב, בטוח. מישהו שמוביל את הבית עם כוח האדיר של התורה ולא חשוף לחיצוניות של העולם שמאיימת לסחוף את כולנו. אני רוצה בית שיש בו עוגן לקלוקלות שבחוץ, איש עם עולם פנימי יציב וחזק.
(מבחינת מה שאני מראה בחוץ לכל האנשים סביבי וגם לו- לבחור זה את הכוח והיציבות והראיית הטוב שיש לי, ודווקא אני צריכה אחרים שישמשו לי את מקור העוגן, היציבות והעזרה).
אבל לא יודעת מה מתאים לי- עם פגישת הבחור ובעניין של הלפרנס, התערער לי החלום שאני באמת ראויה שיהיה לי בעל תלמיד חכם, ובית שכולו לשם זה, (יש לי בבית מחברות שלמות של שאלות שאני מחכה לשאול את המיועד). אני לא יודעת אם אוכל לעמוד ביעדים אבל מצד שני אם אתחתן עם מישהו שלא לומד הרבה תורה אני ירגיש תחושת החמצה והתמסמסות קשה. אבל מנגד הוא כל הזמן מדבר על איזונים והאיזונים כן מדברים אליי אבל בפועל אני לא יודעת מה יהיו באמת האיזונים ואם לא יהיה מספיק תורה אני אפילו יכולה להרגיש הרגשת זלזול ופחות הערכה לבן זוג שיהיה לי. אני לא רוצה לשפוט את עצמי אם התורה שאני מדברת עליה היא תורה חיצונית או דווקא פנימית. למרות שאני מאמינה שתורה הופכת את האדם לפנימי יותר ומיישר את האורחות של האדם, אמרתי את זה לבחור והוא אמר שיש הרבה אנשים לצערנו שלומדים תורה והמידות שלהם בכלל לא מתוקנות והאורחות שלהם בכלל לא ישרות וגם זה עשה לי מעט התנגדות כי אני רואה את נועם ההליכות של התלמידי חכמים.
מה שגרם לי להחזיק חזק בתורה ובמצוות זה שאני רואה את המידות הטובות של המצדיקי הרבים בדורנו- התלמידי חכמים. אני רואה את האנשים שרודפים אחר מצוות הם אלה אנשים איכותיים יותר, שמחים יותר וזה בזכות התורה והמצוות שלנו.
טוב אחרי שהעמסתי על הדף בדברים, אני צריכה עיצה והכוונה: האם להמשיך להיפגש עוד עם הבחור או לחפש בחורים אחרים שיותר בוודאות ימשיכו ללמוד במהלך חייהם.
אני גם לא רוצה שיווצר ח”ו מצב שאני נפגשת עם הרבה בחורים ואומרת כל הזמן לא לא כי זה לא מתאים מבחינת החיבור והאישיות (כי אני צריכה מישהי שיהיה מדויק עבורי) ועושה סיבוב גדול של בחורים ואמצא את עצמי בגיל מבוגר ומיואשת ושהופכים אותי לבעייתית.
אני צריכה להחזיר תשובה לבחור בימים הקרובים האם להמשיך בקשר או לא.
תודה רבה!!! תבורכי מפי ק-ל!
שתהיו שליחים תמיד בזמן ובמקום!