שואל יקר
ראשית אציין שצדקת בשאלתך החשובה, אכן היו כמה תקופות בעם ישראל שנשתכחה תורה כמעט מכל העם.
בספר הכוזרי בסוף מאמר ג מסוף אות נג מאריך לדבר על סדר מסירת התורה, תוכל לקרוא שם בהרחבה ולראות ששאלתך דומה לשאלת מלך כוזר ששאל: “לא ראיתי אנשי בית שני, אלא שכבר שכחו התורה ולא ידעו מצות הסוכה, וכן מצות לא יבא עמוני ומואבי … וזה ראיה על אבדן התורה.”
ממדרשי חז”ל ניתן ללמוד שבימי גדעון היו כמעט כל העם עובדי עבודה זרה, בימי אחז מלך יהודה ששרף את התורה עד שהחביאו מפניו ספר תורה אחד בבית המקדש ולא נשאר אז עוד ספר אחר חוץ ממנו, וכן בתקופות בבית שני בהם התחזק שלטון הקראים בעם ונהרגו כמעט כל חכמי ישראל.
כנראה, השאלה שלך מטרידה רבים, כיצד ניתן לסמוך על קבלת החכמים בדברים הנוגעים לפרושי המצוות וההלכות לאחר שרבתה כל כך השכחה?
גם הגאון מוילנא בפרושו על משלי [פרק ז פסוק כ] על הפסוק המדבר בפתוי היצר: “כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק: צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ” מבאר
אומר היצה”ר בפיתויו… כי אין האיש בביתו שבהמ”ק חרב והקב”ה אינו שוכן בציון שמשם בא החכמה… כמו שכתוב: ואבד חכמת חכמיו, ועכשיו אין בינה כמו שכתוב: בינת נבוניו תסתתר וזהו הלך למרחוק. צרור הכסף לקח בידו הוא נגד תורה שנקראת צור תעודה גו’ כלומר שהתורה חתומה עכשיו ואף אם תיגע עצמך לא תדע כי מלכה ושריה בגוים אין תורה. ליום הכסא יבא ביתו לעת קץ יחזור ויבא לביתו אז יהיו המצות בשלמות אבל עכשיו אין מצות נוהגת ולכן אל תשית לבך עליהן שעכשיו אף אם תרדוף אחריהן לא תשיג:
הנה ממש גדולי הדורות התחבטו בשאלתך ממש עם הציטטות שלך וראו צורך להשיב להם תשובות.
מסקנת הכוזרי היא שלגבי התורה שבכתב אין הדבר נוגע כי תורה שבכתב נשתמרה מאז ומתמיד ככתבה וכלשונה ואף אם המון העם שכח את התורה, מכל מקום היא היתה קיימת כתובה בשלמותה ושגורה בפי חכמי הדורות.
עובדה מופלאה היא שגם כשגלו ישראל לכל קצווי תבל, לא התשתנו ספרי התורה בכל המקומות אלו מאלו שזה מעיד כאלף עדים על טהרת המסורת של התורה שבכתב.
לגבי התורה שבעל פה, חז”ל בפרקי אבות ובמדרשים לימדו אותנו את אופן מסירתה לדורותיה בעם ישראל. קרא נא במסכת אבות פרק ראשון: משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה וכו’. אפשר להבין שהמשנה מדגישה שאופן מסירת התורה היא על ידי יחידים גדולי הדורות שהעמידו בכל דור אלפים אלפים של תלמידים ועדיין מסורת התורה עברה מדור לדור דווקא על ידי גדולי הדור שהיו צדיקים וחכמים מופלגים.
הגמרא גם מציינת שעד סוף ימי בית שני לא היו מחלוקות בין חכמי התורה שלא הוכרעו, נפסקו והתקבלו על כולם! רק בסוף ימי בית שני החלו המחלוקות הראשונות והם התרבו בין בית שמאי לבית הלל ובגלל קושי הגלות וביטול הסנהדרין הגדול שהיו מכריעים כל מחלוקת, מאז ועד ימינו התרבו עוד ועוד המחלוקות. [ראה מסכת סוטה דף מז]
בגמרא במסכת בבא מציעא דף נט מסופר איזה מאמץ עשו חז”ל למעט את המחלוקות עד שנידו את ר’ אליעזר גדול החכמים בגלל שלא קיבל עליו את הכרעת הרוב. אבל שם בגמרא מונחים היסודות עליהם אנו נשענים למרות המחלוקות בין החכמים בגלל מיעוט הלבבות ואורך הגלות.
הגמרא מספרת שם שלאחר שסיימו החכמים להתווכח עם רבי אליעזר ולא קיבלו את דעתו, החל רבי אליעזר להוכיח שהצדק עמו על ידי מופתים: תנא [-למדנו]: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות [-ראיות] שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי – [עץ] חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ויש אומרים: ארבע מאות אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה – אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. – מאי לא בשמים היא? – אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטות.
ממשיכה הגמרא ומספרת: – אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? – אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני. [פגש רבי נתן את אליהו הנביא שהתגלה אליו, ושאל אותו מה עשה הקדוש ברוך הוא באותה שעה שחכמי ישראל לא קיבלו את הבת קול משמים וטענו שהצדק איתם, וענה לו אליהו שהקדוש ברוך הוא חייך ואמר שהדין עם חכמי ישראל משום שהותרה נתנה לנו מהר סיני ובכל מקום שיש ספק או מחלוקת, אין ההכרעה מסורה בידי שמים, אלא בידי חכמי ישראל.
לסיכום, ככל שהתארכה הגלות רבתה השכחה בנגלה ובנסתר, רבו הספיקות וכן התעוררו שאלות חדשות שאין לנו עליהם הכרעה של בית דין הגדול כפי שהיה בזמן שבית המקדש עמד על תילו, אבל מהגמרא במסכת בבא מציעא הזו, למדנו את כוח חכמי התורה בכל דור, עדיין התורה שאנו למדים משרשרת מסירת התורה לדורותיה עד ההלכה למעשה של ימינו אנו, היא שלשלת מחוברת עד הר סיני, כי הגם שנשתכחו הלכות, עדיין כח ההכרעה מסור בידי חכמי ישראל לפי כללי הפסיקה שהשתרשו בצוק העיתים. [לדוגמא: בגמרא מסכת עבודה זרה [דף ז:] הנשאל לחכם ואסר לא ישאל לחכם ויתיר]
כולנו מתפללים שלוש פעמים בכל יום שיבוא משיח צדקנו ויחיה את המתים, יבנה את בית המקדש ויקבץ את נדחי ישראל ויחדש את הסנהדרין וישיב את שופטנו כבראשונה ואז תרבה הדעת ותורה תחזור ללומדיה.
ובהשקפה:
כותב הגאון רבי יוסף דב סולוביצ’יק זצ”ל בעל הבית הלוי, שחז”ל לימדו אותנו שהשכחה של התורה היא תוצאה של שבירת לוחות הברית הראשונות, על לוחות ראשונות היתה כל התורה כולה כתובה בדרך נס וכל הרוצה ללמוד היה יכול ללמוד מהם ולא לשכוח!
לאחר שחטאו עם ישראל, נגזר עליהם להשתעבד בין האומות ולרדת ממדריגתם, במצב כזה שהאומות שולטים בעם, אי אפשר שידי זרים ישלטו גם בתורה, לכן שבר משה את הלוחות הללו. לוחות שניות כבר היו מצב אחר לגמרי: מיעוט התורה נשאר בכתב ורובה בעל פה, רק מי שעמל, יגע ומוסר את נפשו למענה יכול לקנות אותה. כותב בעל בית הלוי, שמה שהשתנה עכשיו הוא שהתלמיד חכם בעצמו הופך להיות ספר תורה! כך שבעצם מדרגת התלמיד חכם בעידן לוחות שניות היא מדרגה נעלה מאין כמותה! זו היתה מדריגת משה רבינו כשירד בפעם האחרונה ביום הכפורים עם לוחות שניות וכל העם ראו שקרן עור פניו! זה העיד להם שהאיש משה הוא עצמו ספר תורה חי של תורה שבעל פה, וכן כל תלמיד חכם שמתיגע וקונה את התורה, הרי הוא ממשיך השלשלת והתורה כתובה על ליבו.
חז”ל אומרים [במסכת גיטין דף ס]: א”ר יוחנן: לא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר: כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל.
מבאר רבי יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק לחנוכה מאמר א, שמציאות תורה שבעל פה היא ברית מיוחדת בין ישראל לקדוש ברוך הוא, משום שטבע הקדוש ברוך הוא בתורה שבעל פה שהיא תהיה מסורה לעם ישראל בלבד ובה לא ישלטו ידי זרים, לכן גם לאחר שחכמי הדורות התירו לכתוב תורה שבעל פה כדי שלא תשתכח, עדיין אי אפשר להגיע בה למדרגה של השגה ללא עמל ויגיעה רבים במיוחד, כי גם לאחר כל מה שנכתב, טבעה שהיא מכוסה מזרים ומסורה רק לעם ישראל היגעים בה.
כך הבטיח הקדוש ברוך הוא שלא יזכו נכרים לכתרה של תורה.
לכן, כל מה שנשתכח, היה שווה בשביל כריתת הברית. לכן, כל מי שעמל בתורה, לומד את מחלוקות החכמים, הוא לומד בעצם את התורה המסורה בידינו מסיני כי לנו ניתן, בברית, התפקיד ללמוד, להכריע, ולקיים.
תודה על שאלתך המחכימה!
יוסף.
shyosefze@gmail.com>
דלג לתוכן
