The Butterfly Button
קושי גדול בימי האיסור

שאלה מקטגוריה:

היי
לפני שהתחתנו היה לנו ברור שנשמור את כל הלכות טהרה היטב כמו שלימדו אותנו,
עם החיים אנחנו מגלים שזה מאד מאד קשה לנו.
הלכות ההרחקות מרחיקות אותנו גם נפשית, אנחנו לא מסתדרים עם הימים האלו, אנחנו בקושי מצליחים לקיים את ההלכות,
אני מרגישה שלי זה יותר חשוב מאשר לבעלי ואם לא הייתי חומה בצורה זה לא היה נראה כך, אבל באופי שלי אני רכה וכנועה ולכן מאד קשה לי להיות זו ששמה את הגבולות
בכל התחומים האחרים בעלי הוא הצדיק וה”רב” של הבית שלנו אבל בנושא הזה זה לא ככה, המצב הזה מאד קשה לנו
אציין שבימי ההיתר פשוט טוב לנו כ”כ וזה באמת בעיה ספציפית של ימי האיסור
האם התפקיד של האישה לשים את הגבולות בבית או שצריך להיות אישה שעושה רצון בעלה.
אשמח מאוד לתשובה
תודה מראש

תשובה:

שואלת יקרה ואהובה!!

ראשית, הרשי לי להביע הערכה לרצון הכנה והעמוק שלך להיטהר, לעשות את רצון ד’ בשלמות והידור, ללכת בדרך הנכונה.

ועוד הרשי לי לשמוח עמך שהאתגר שעומד לפתחך נובע מסיבה כל כך נפלאה של השתוקקות ורצון בקרבה של בעלך. כמה נשים היו כמהות להתגעגע, לרצות…כמה נשים היו כמהות שירצו אותן, והנה את קיבלת את זה בלי מאמץ, ברוך ד’! כעת השאלה היא כיצד מגיעים למינון והאיזון הנכון.

לפני שאני ניגשת לשאלה עצמה אני רוצה ברשותך להציע תפיסה כללית על החיים שעוזרת , לעניות דעתי להבין הרבה דברים שקורים לנו. הקב”ה ברא לנו עולם מופלא שהן בחלקו הפיזי והן בחלקו המופשט – הרוחני בנוי על הפכים. מבחינה פיזית: חושך ואור, ים ויבשה, זכר ונקבה, לילה ויום וכן הלאה. מבחינה רוחנית: יופי וכיעור, טהור וטמא, נקי ומלוכלך, אהבה ושנאה וכן הלאה.

מדוע? אני בטוחה שזה מבוסס גם על סודות שלא ניתן להבין, אבל בגדול, לא טוב שיהיה רק משהו אחד כל הזמן. כי האחד מתקיים בזכות השני, אם לא היה כיעור לא היינו מגדירים מהו יפה, אם לא היינו מתרחקים לא היינו קרובים, כי האחד ניזון מהשני וחייב שכך יהיה. הוא דינאמי, החיים הם דינאמיים, מלאי תנועה, כמו מטוטלת, שמתנדנדת מצד אחד לשני עד שהיא מתאזנת. החסידות מדברת על כך שגם הקשר שלנו עם הקב”ה בנוי על תנועה, קוראים לזה : ”רצוא ושוב”, כלומר יהיו ימים שבהם נהיה מלאי רצון לעשיה חיובית, לקרבה לקב”ה, לטהרה וחיבור לחלק הרוחני, ויהיו ימים של ריחוק, שבהם נימשך לחלק היותר נמוך שלנו. גם החגים שזה עתה הסתיימו אמורים להעניק לנו את החלק של הקרבה, ההשתוקקות, על מנת שנגיע לחלק השני של השגרה והיומיום מלאי כח ורעננות. אי אפשר בלי חגים, שיטעינו אותנו בכוחות רוחניים אבל גם אי אפשר בלי שגרה שתיתן לנו את המרחב לבסס את כל מה שאנחנו רוצים ליישם ולתקן. ומדוע היה חשוב לי להקדים את כל ההקדמה הזו? מאחר שאז, נראה לי שהקשר בין איש לאשתו הן בהיבט הפיזי והן בהיבט הרגשי מקבל מבט רחב יותר. בדיוק כפי שכל העולם והבריאה בנויים על מעגליות ועל הפכים ושום דבר לא תמיד אותו דבר, כך גם הקשר שבין בעל לאשתו מושתת על איזונים, בשביל שקשר של נישואים ישרוד זמן רב ואת תלאות החיים השונות הוא חייב להיות בתנועה, חייבת להיות התחדשות מתמדת. הרי כולנו יודעים שלא ניתן לחיות ארבעים שנה יחד בתשוקה ואהבה תמידיים. בני זוג לעיתים מתווכחים ורבים ביניהם, לעיתים הם כועסים ומאוכזבים, ואם הם מנהלים את התקשורת ביניהם נכון אז אותם רגעים של כעס אחר כך הופכים למנוע ומקפצה לזוגיות עמוקה ואמיתית יותר. למצוות טהרת המשפחה יש משמעויות ועומקים רבים, אני לא אפרט זאת כאן, רק אצרף קישור לשאלה נפלאה המסבירה זאת בהרחבה.https://akshiva.co.il/%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99/%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%9e%d7%99-%d7%94%d7%a8%d7%97%d7%a7%d7%95%d7%aa/

ניכר מתשובתך כי את ובעלך שמחים ורוצים בקרבה האחד של השני. זהו דבר נפלא ומראה על יחסים בריאים ופורחים. אך חשבי על כך , האם כאשר אתם מותרים זה לזו, האם התשוקה והרצון לחיבור ומגע קיים כל העת? האם אין זמנים שבהם אתם עייפים, מצוברחים וכד’? לא בכל מצווה ישנו הסבר וטעם הגלוי והידוע לנו , בהלכות נידה ישנו טעם נסתר שאותו איננו מבינים אך ישנו טעם גלוי, כאשר חז”ל כותבים לנו בפירוש: ” ר”מ אומר מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה מפני שרגיל בה וקץ בה אמרה תורה תהא טמאה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה” (מסכת נידה, פרק ד’). חז”ל אומרים לנו במילים אחרות, על מנת לשמר תשוקה ורצון בחיבור לאורך זמן, עלינו להתרחק מעט, להתגעגע, במטרה ליצור התרגשות מחודשת. לפי דברייך, נשמע שגם את וגם בעלך מבינים היטב את ההיגיון והטעם שבמצווה, אך עם זאת,קשה לכם לשמור זאת בפועל. ראשית, נכון להתייחס למצווה זו כאל משימה ומטרה משותפות. המצווה היא לא רק שלך ולא רק הוא זה שקשה לו. לעיתים נוח לנו בתוך זוגיות לעשות ”חלוקת תפקידים”: אני הרגועה, הוא העצבני, אני המסודרת הוא המבולגן וכן הלאה. אבל החיים יותר מורכבים מזה וכולנו למעשה מעט מכל דבר. כך שההסתכלות הנכונה היא שהקושי והאתגר משותפים לשניכם! אבל אתם מעוניינים להצליח בזה הן בגלל שכזוג דתי ואפילו דתי מאד אתם מעוניינים לקיים את ההלכה ורצון ד’ בהידור והן משום שאתם מבינים את התועלת והמעלה העצומים שיוצאים משמירה מהודרת ממצווה זו. כעת נסי לחשוב, מתי את חשה תשוקה וריגוש רבים יותר? כאשר אתם מותרים ורגילים זה בזה, או כאשר את זקוקה ומשתוקקת אבל צריכה לעצור את עצמך? הרגעים האלו של האיפוק, של הרצון העז שנתקל בחומה הם הם בונים את התשוקה והחיבור בין בני הזוג ומתדלקים את הזוגיות לאורך זמן. הקושי הוא מובן הן אצל הגבר והן אצל האישה, ההרחקות הנהוגות יכולות להכביד מבחינה טכנית , א”א להעביר מיד ליד, להפריד מיטות וכו’, והן מבחינה רגשית , לפעמים אנחנו מעוניינים אפילו רק בחיבוק פשוט, לאחוז ידיים וכד’ והדבר לא אפשרי , אבל ככל שההקפדה מהודרת יותר, התועלת ועוצמת האפקט שלה גדולים יותר. הדבר מצריך ממנו כאמור שיתוף פעולה. בנוסף, חשוב לקיים שיח פתוח על הנושא, בדיוק כפי שנכון וראוי לשוחח בפתיחות וכנות על כל נושא במערכת היחסים שלנו, ייתכן וקיימת בושה או מבוכה לדבר על הדברים בשמם ולקרוא לילד בשמו אבל חשוב שתזמי שיחה, דווקא בזמנים המותרים, שיחה נעימה בזמן ובמקום מתאימים, ולנסות להבין יחד עם בעלך, ולא אחד מול השניה, כיצד אתם כזוג, כצוות מעוניינים להתייחס לדבר הזה, כדאי לחשוב יחד על דרכים יצירתיות ומגוונות להרגיש קשר וקרבה גם ללא מגע. אפשר לצאת יחד דווקא בימים האלו, לימוד משותף, לשתות קפה יחד, כל דבר שיוצר חיבור שכלי, רגשי , רוחני אבל לא גופני. נראה לי נכון לטפל בקושי בצורה של ”סור מרע” ומצד שני ”עשה טוב”. כאמור עשה טוב, להרבות בקשר, בשיחות, בדיבור, זוגות רבים מספרים כי דווקא בתקופות שהם אסורים מתפתח ביניהם ערוץ תקשורת אחר של ”שיחות נפש” שמעמיקות את הקשר. זה לא תמיד מגיע בקלות, לעיתים צריך לעבוד על כך ולהתאמת על מנת לקצור את הפירות. ”סור מרע”, נכון וראוי ללמוד את ההלכות, לדעת מהי חומרה ומהי הלכה, ובעיקר לנסות למצוא דרכים שיקלו עליכם את ההתמודדות, אם ידוע לכם על סיטואציות, מילים או מבטים שגורמים לקרבה שאינה מותרת ראוי לחשוב צעד אחד קודם.

דבר נוסף שעלה משאלתך הוא שאלת ההיררכיה בינכם שייתכן וקיימת בה אי בהירות גם מחוץ לתחום זה. לרוב, חיי האישות אינם מנותקים משאר מערכת היחסים והם קשורים בה ומתנהלים לפיה וכן להיפך. התבונני בקשר ביניכם במבט רחב וכולל ולא רק על התחום הספציפי והכה חשוב של יחסים גופניים. מי מקבל את ההחלטות בבית? כיצד הן מתקבלות< האם קיים שיח משותף ביניכם ? האם השיח הוא כנה, אמיתי , כזה שמעלה גם קשיים וקונפליקטים ולא מדחיק את הדברים הפחות נעימים הצידה? תקשורת נכונה היא הבסיס הכי מהותי שעליו בנויה זוגיות נכונה. שפת הגוף גם היא תקשורת. נסי לחשוב מדוע בעלך כה משתוקק למגע וחיבור? מלבד כמובן הרצון הבסיסי, האם הוא מנסה להעביר מסר, לקבל ממך אישור? אני אומרת בזהירות כי אינני מכירה אתכם, אבל ישנם זוגות לא מעטים שמעדיפים לפתור קונפליקטים ומריבות בעזרת חיבור גופני. בגדול, הדבר לא מומלץ, כמובן אחרי שמתפייסים וכו' אז יש מקום, אבל כאשר יש מתח או הי הבנה בין בני זוג יש לדבר עליה, בזמן ובמקום הנכון , מגע איננו הפיתרון, למרות שהוא לעיתים נראה הפיתרון הקל והזמין ביותר לטווח הקרוב, אבל לטווח הרחוק זה מונע מאיתנו ליישב סכסוכים בצורה בריאה.

ישנם זוגות שנכון וטוב להם להיות בקשר עם רב שמבין בעניינים האלו ויכול לתת הנחייה מדויקת יותר ומותאמת לכם כזוג. העיקרון הוא שהימים האלו, ימי ההרחקה (לשם קירוב לא לשכוח) יקרו בכל מקרה אבל הבחירה בידיים שלכם כיצד ייראו, האם כסיוט מתמשך של התייסרות או של מנוע צמיחה משותף ומפרה. ובל נשכח שבסופו של דבר לאחר כל העצות וההבנות, בהחלט ייתכן שזהו תחום שבעלך חווה קושי בהתמודדות איתו, כל אחד ואתגריו הוא בעבודת ד' . אם זהו אכן התחום החלש שלו, זה לא הופך אותך לרבנית של הבית כמובן, בעלך הינו מכלול שלם של תכונות חיוביות ופחות, קשיים והצלחות, ירידות ועליות, וכך נכון שתסתכלי עליו, לא רק על פי נקודה ספציפית כזו או אחרת. כדאי לאמץ מבט חומל , מעריך ובלתי שיפוטי כלפי בן הזוג, אני מעריכה אותו בשל הצלחותיו וניסיונותיו להתקדם ולעלות, אינני שופטת אותו על כשלונותיו משום שלעולם לא הייתי במקומו ואינני יכולה להבין לגמרי את עולמו הפנימי ואת מלחמותיו. ראוי לעודד ולסייע במה שצריך, לייקר כל הצלחה ולקבל באהבה גם את הכשלונות, רק זו הדרך להתקדמות ושינוי.

חשוב מאד שלא תייסרו את עצמכם, גם אם יש נפילות בדרך, כי כל עוד אתם בדרך וחפצים בשינוי והתקדמות, הכל בסדר, שבע יפול צדיק וקם, דווקא צדיק! ולא לשכוח להודות על הזכות שלכן לחוות שמחה והתרגשות זו בזה.

לסיכום אישה יקרה-

קיימי עם בעלך שיח פתוח על ההתנהלות הזוגיות בתקופה מאתגרת זו וכיצד תוכלו לצלוח אותה טוב יותר יחד. כדאי לנהל שיחה זו דווקא שמותרים.

קבלו בהבנה שזוהי תקופה מאתגרת, בד''כ נפיצה יותר ומועדת למריבות ומתחים אבל שכרה בצידה גם בעולם הזה.

זכרו שזהו רצונו של אבינו מלכנו, שברא אותנו ויודע הכי טוב מה נכון וטוב לנו.

חזקו את האמונה וההבנה שתקופת הריחוק קריטית ביצירת תשוקה ורעננות לאורך שנים.

התכוננו והיערכו לתקופה מבעוד מועד. העמיקו את השיחות ביניכם, צאו יחד, מצאו דרכים יצירתיות וייחודיות רק לכם לשמור על קשר חם וקרוב גם ללא מגע.

גם כאשר בעלך נכשל , קבלי זאת באהבה והבנה ועודדי אותו על כל הצלחה.

השתדלי לפתח בעצמך מודעות להתנהגות שלך, כאשר תכירי את דפוסי הנפש והגוף שלך טוב יותר, יהיה לך קל ונעים לשלוט בהם ולהתאים אותם לסיטואציה. זהו תפקיד נשי חשוב מעין כמותו ובסופו של דבר ההיכרות עם גופך ונפשך, והמודעות לתהליכים והשדרים שאת מעבירה לבן הזוג יעשירו אותך ויתרמו תרומה משמעותית לבניית אישיות שלמה ושמחה יותר.

אם הדבר מתאים לכם, מצאו רב שעוסק בתחום זה, על מנת לקבל ייעוץ ליווי והדרכה תורניים.

זכרו להתייחס לתקופה זו, כתקופה חיובית עם פוטנציאל אדיר ולא כתקופה מכבידה ומעיקה. ההסתכלות היא זו שקובעת את המציאות, וזכרו להתייחס אליה כאתגר משותף, בלי למדוד למי יותר קל/קשה.

והכי חשוב- התפללו עם בורא עולם, ספרו לו על הקשיים, ובקשו ממנו הדרכה לקיים את רצונו בטהרה ובשמחה, בטוחני שמשמיים יסייעו ויעזרו לכם.

את מוזמנת לשוב עם כל שאלה, מאחלת לך המון הצלחה , אהבה ושלום!

נועה.

4183435@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
לשתף בזוגיות בסערות שעוברות עלי?
ממש תודה על התשובות באתר, ניכר שהצוות כאן מקצועי ומבין בתחומו! הקדמה שאולי פחות נצרכת: ב”ה ארוסתי ואני נתחתן עוד חודשיים. לא מזמן קרה שהיה לי יום עם תחושת תסכול גדולה מאוד מכל מיני דברים שהצטברו, דיברתי עם ארוסתי היא שאלה אותי מה שלומי ואז פשוט הבכי התפרץ… שיתפתי. יום...
מה יהיה עם הזוגיות שלנו?
אני בת 27 . אני ובעלי נשואים 7 שנים ויש לנו 2 ילדים מתוקים .. מתחילת הנישואים היו קשיים . בהתחלה הוא היה מסור וקשוב וניסה לעשות הכל כדי שיהיה לי טוב . אני כנראה לא הייתי בשלה לנישואין והיה לי מאוד קשה עם השינויים שהנישואין הביאו איתם ונתתי לו...
פערים שהולכים וגדלים ביני לבין אשתי
כבר תקופה ארוכה שמפריע לי משהו בזוגיות שלנו שלי ושל אשתי. אז קצת רקע על הזוגיות שלנו :יש לנו זוגיות יחסית טובה אני מגדיר את זה הכי טובה, כי בשבילי זה טוב. אנחנו הורים ל-2 תכף לשלושה ברוך ה’, שנינו בערך באותו גיל התחתנו לפני 10 שנים, סך הכל הפערים...
בעלי נהיה קיצוני ומחמיר מדי בשבילי
חוזרת בתשובה, בת 27 ובעלי בן גילי. הכרתי אותו לפני החזרה בתשובה כשהוא היה גוי.. אני באה ממשפחה חרדית עם רקע של כפייה וקיצוניות בילדות, אבא שלי ביד אחת אחז את ספר הזוהר וביד השניה היה מכה אותי ללא רחם על כך שברחתי מהבית בלי גרביים, יצאתי בשאלה כי רציתי...
אשה כעסנית ותוקפנית- האם להתגרש ממנה?
נשוי בשנית מזה 7 שנים , ללא ילדים משותפים ילדה אחת , שלה . אשתי מתגלה כאדם חרדתי , נוירוטי , חסרת סבלנות באופן קיצוני , מתבטאת הרבה פעמים בכעס ותוקפנות . בשל המצב הקיים , הרבה מהתגבות שלה מוקצנות . אציין רק ששנינו דתיים , אני בא מבית הרבה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן