שלום וברכה שואל יקר.

קראתי את דבריך, אתה שואל הרבה שאלות ואני יכול לעשות לעצמי עבודה קלה ולענות ולהתייחס לכל אחת מהן בנפרד, ואמנם אעשה זאת בהמשך דבריי, אבל אני חושב שעומדת מאחורי כל השאלות כולם שאלה אחת גדולה יותר, שהיא קשה לך, ואותה אתה שואל בסגנון מגוון של הרבה שאלות אבל השאלה היא אחת, אנסה לנסח אותה, ללא השאלות הפרטניות שאתה שואל. אני רוצה לנסות לאתר את הנקודה, המרכזית העומדת מאחורי כל השאלות שלך. ונראה לי שאני יכול להצביע עליה.

אני חושב שאתה מרגיש חוסר חופש, או ליתר דיוק, שלטון של אחרים עליך. ויש לך ביקורת על השליטה הזו. בכדי שתבין יותר טוב מדוע אני רואה את זה כך אני צריך להסביר כמה עקרונות של החברה החרדית מול חברות אחרות, ואחר כך אדבר על הקשיים שיש בכל עמדה.

האדם מחפש חירות, חירות זה אחד הערכים המשמעותיים ביותר לכל אדם, וככל שהוא מתבגר הוא מחפש יותר חירות, האם חירות סותרת את הדת? אם נשתמש במילה מקבילה ובמקום חירות נשתמש במילה “חופש”, ברור שהדת סותרת ברמה מסוימת את החופש. ברור שאדם דתי פחות חופשי מאדם שאינו דתי. הדת כובלת את האדם בדברים מסוימים, ולא נותנת לאדם יכולת לעשות ככל העולה על רוחו. אך מאידך, יש מרחב בו יש חופש, מה שאסרה תורה וחז”ל אסור, יש דברים שנוספו במשך השנים על ידי רבותינו ואסורים מחמת מנהג. אך יש מרחב גדול של דברים המותרים שם יש גם לאדם הדתי חופש.

באותו מרחב בו יש חופש, יש לברר האם החופש הוא חיובי או שמא יש לצמצם אותו. מצד אחד, החופש נותן לאדם יכולת לפרוץ, להגיע להישגים גדולים, אני לא מדבר על הישגים גשמיים, אני מדבר על הישגים רוחניים, כאשר האדם משוחרר הוא יכול להתפתח וממילא לפתח רעיונות, ולהגיע להישגים גבוהים, הוא יכול להתבגר יותר, להתנסות בדברים רבים יותר, להגיע אולי קרוב לאיסור אך מאידך לדעת איך להתרחק ממנו, וכך דווקא על ידי הקירבה אל הקצה לפתח מחשבות מעניינות ודרכים בעבודת ה’. מאידך, השחרור מסוכן, הוא עלול לגבות מחירים רבים, האדם עלול לפעמים להתקרב מידי אל האסור, הוא עלול להתאהב בחופש יותר מידי ולשחרר גם היכן שהוא לא צריך לשחרר, הוא עלול לפתח רעיונות פורחים באויר שאין להם שחר. ככל שהוא צעיר יותר הוא עלול להבין פחות את המרחק שעליו להתרחק מאיסורים והוא עלול למצוא את עצמו מחוץ לדת חלילה, בלי שהוא שם לב. לפגוע בהלכה ובמסורת, ולקיים דת רזה מאד, רחוקה ממסורת אבותינו.

אם נרצה לדמות את זה לעולם החי והצומח, נדמה זאת להבדל שבין ג’ונגל פראי, לבין חקלאות מסודרת. בג’ונגל יש תופעות טבע פלאיות, היכולת של הצמחייה לגדול בפראות, היכולת של החיות לחיות ללא מגבלות, יוצרים מציאות של פלאי טבע נפלאים. אך מאידך, חיות רבות מתות מחולי או שנטרפות על ידי חיות אחרות, צמחים רבים נובלים, או מחמת פגעי מזג האוויר או מחמת צמח אחר שמסתיר אותו ולא נותן לו לפרוח. לעומת זאת, תחת עין פקוחה של חקלאי, או בגן חיות מסודר, החיות והצמחים חיים בבטחה, הם גדלים כראוי, נושאים פרי, אך מאידך יש גבול ליכולת הצמיחה שלהם.

אני חושב שהנושא הזה הוא אחד הנושאים המרכזיים-היסודיים ביותר שממנו מסתעפים נושאים רבים שבהם הקהילה החרדית נוקטת עמדה מול החברה הדתית-ציונית. זה בהחלט מעניין איך זה אירע, מה בין ציונות, לחופש. מדוע דווקא הציונים נוקטים עמדה משוחררת יותר, ואלו שאינם ציונים נקו עמדה פחות משוחררת. אפשר להסביר זאת, אך זה לתשובה אחרת. כעת זו המציאות. החברה החרדית דוגלת בצמצום של החופש, והחברה שאינה חרדית דוגלת בחופש כערך, אפשר לומר אפילו ערך דתי, בעיניה.

זו מחלוקת של ממש, גדולי ישראל החרדים נקטו בעמדה כי צריך לבקר את החופש, ולשים לו גדרות ברורים. הצמצום של החופש גובה מחירים מסוימים, אך מאידך הוא גם מינף את החברה החרדית להיכן שהיא נמצאת כיום. גדולי ישראל של החברה הציונית-דתית ובראשם הרב קוק נקטו בעמדה הנותנת ערך לחופש, כמובן גם בביקורת מסוימת, אך הם החליטו במודע כי הם מעדיפים את המחירים שגובה החופש, על פני המחירים שכנגד.

במבחן המציאות החברה החרדית הקימה עולם תורה מפותח שלא היה כמותו דורות רבים, אלפי לומדי תורה שעמלים בתורה באופן מיוחד, ברמה גבוהה מאד, מחברי ספרים בכל תחומי התורה, ברמה גבוהה מאד. הרבה מאד ביקורת נאמרת על עולם התורה בארץ ישראל, אך אין חולק על הרמה הגבוהה, על הערכים הגבוהים שיש בציבור החרדי, הן בלימוד התורה והן במפעלי החסד הגדולים המופעלים על ידם. כמו גם כמות הנשירה המועטה יחסית, שאמנם לצערנו מתרבה לאחרונה, אך עדיין אי אפשר להשוות את הנשירה שיש במגזר החרדי לנשירה הקיימת במגזרים אחרים.

חוסר החופש לא מתבטא בלימוד התורה, התורה בציבור החרדי ברמה הגבוהה ביותר מכל ציבור אחר, יוצרים תורניים רבים, בעלי יצירות פאר למופת, ביניהם אנשים צעירים מאד.

הגבולות שנתנו לחופש יצרו שמירה הלכתית מדוקדקת על קלה כבחמורה ללא פריצות גדר, כאשר מקומות שלא הציבו גבולות ברורים התדרדרו לא אחת לפגיעה במסורת ההלכתית ובקצה הרצף אף פגעו בהלכות חמורות.

הגבולות שנתנו לחופש יצרו מציאות של ציבור שמנוער מהרבה רעות שהתרבות המערבית כורכת עמה. זה מעורר התפעלות גדולה.

ואכן, חוסר החופש גובה גם מחירים מסוימים. אי אפשר להתכחש.

שני גורמים חיזקו את הצורך לארגן את הציבור, שהחופש לא ינגוס מהדת חלילה. שואת יהודי אירופה, והקמת מדינת ישראל. שואת יהודי אירופה מוטטה כליל את הקהילתיות, כנגד זה קמה מדינת ישראל, שחרתה על דיגלה ישראליות חדשה, ישראלי כן, דתי לא. הקמת מדינת ישראל יצרה יצור חדש ישראלי כלאום ולא כדת. זה יצר מצב נורא, בו אין התארגנות קהילתית דתית, וכנגד יש התארגנות קהילתית ישראלית לא דתית הרומסת ברגל גסה את כל הקדוש והיקר ליהדות. זה יצר חופש, “עם חופשי בארצנו”, חופש מסוכן, שעלול לרמוס את הדת לגמרי חלילה.

גדולי ישראל שבאותו דור, ראו את כל זה והבינו שצריך לארגן מחדש באופן חזק את הקהילה החרדית. במשך השנים מוסדות היהדות החרדית התארגנו יותר ויותר.

בכדי לארגן אותם, בכדי לקיים מערכת ששומרת על גבולות החופש, בכדי לבנות מערכת שגובלת, שיוצרת אזור בטוח ולא ג’ונגל פראי, יש לקיים אסטרטגיה מאד ברורה. האסטרטגיה הזו קיימת בכמה שטחים, ואביא כמה מהם.

פעם כל אחד היה שואל את רבו, וכל רב קהילה היה מנהיג את בני קהילתו באופן הנראה לו כל עוד ואין זה נוגד את מסורת ישראל סבא. אך ברגע שעם ישראל נמצא בארצו ויש צורך לארגן אותו כקהילה חרדית גדולה, יש צורך למנהיג אחד, או כמה מנהיגים שפועלים ביחד ומנהיגים את הציבור וקובעים איפה יש פגיעה בדת ואיפה לא. לא יתכן לתת תורת כל אחד בידו כי כך יפרצו הגבולות.

לצערנו בדיעבד, היה צריך בעקבות כל זה ליצור גם פוליטיקה חרדית, בכדי לשמר את החברה החרדית, שזכויותיה לא יירמסו, כי אחרת יהי ורבים שלא יוכלו לשמר את עצמם כחרדים.

וכך הכל צריך להתנהל באופן מאד מסודר עם הוראות ציבוריות פרטניות בכל נושא.

אם אני מבין נכון, זו הנקודה שמפריעה לך, מפריע לך, חוסר החופש, השלטון של אחרים עליך כביכול, מפריע לך. ואתה מוצא בשלטון הזה אי אלו לקויות, אך לא הלקויות מפריעות לך, אלא ההתנהלות מולך, המחויבות שלך לכל זה, וואלי השייכות שלך לכל זה.

כעת ניגש לשאלות שלך ונראה איך כל דבריי נוגעים בהם.

אתה שואל מדוע רבנים עונים על תחומים שהם לא אמורים להיות בקיאים בהם. אני בטוח שאתה מבין את הצורך לשאול גדול בתורה, ברור שגדול בישראל שעמל בתורה וערכי התורה עומדים לנגד עיניו, יכריע בשאלות גם של ענייני העולם באופן שלא מתעלם מערכים גבוהים, שיודע לקחת בחשבון את עולם הרוח, ולא רק את העולם המגושם שלנו. כמעט כל נושא כורך גם שאלות ערכיות, חינוכיות, וכיוצא בזה. וגם זקוקים לסייעתא דשמיא וברכה. כשיש שאלות שאין בהם יכולת להכריע, יש צורך באיש תורה שיש לו סייעתא דשמיא להורות נכון. אלא שקשה לך מדוע שלא ישאל כל אחד את רבו, מדוע שואלים דווקא את הגדולים ביותר, וכך גדולי ישראל נדרשים לענות על נושאים מגוונים כל כך, ואין להם לדבריך את היכולת לברר כראוי ולעמוד על בירור כל הנושאים שם נדרשים לענות עליהם.

ובכן, באמת, באופן פרטי היה ראוי שכל אחד ישאל את רבו שקשור אליו, אתו הוא יכול לדבר באופן פרטי באריכות, להתייעץ כראוי ולפרוס את כל הסוגיא כראוי. אך בעקבות הצורך בארגון הקהילה נוצר מצב שיש צורך לענות לכולם תשובה אחידה, שתהא אחידות בציבור. זה גרר מצב בו אנשים שכחו שיש עליהם לפנות בשאלותיהם הפרטיות את הרב שעמם הם קשורים אישית שמכיר אותם היטב, וכך הם מפנים שאלות לרב גדול אמנם, אבל שלא מכיר אותם מספיק, ועליו לענות תשובה כללית שמתאימה למענה ציבורי ולא למענה אישי.

בעניין הזה צריך להבין, שיש רעה חולה בדור שלנו, כל דבר תופס פרסום, ואנשים רוצים לשנות ולפרוץ גדר ועושים שימוש לא נכון בהוראות פרטיות. העיד בפני רב מסוים, שעונה יותר בפרטיות, ונותן הוראות אישיות לאנשים, ולפעמים לצורך אישי הורה הוראות פרטיות שונות קצת, מותאמות לשואל. לאט לאט הוא שם לב שפונים אליו אנשים לצורך אותם דברים מסוימים פרטיים, ומבקשים היתר לאותם דברים שהם שמעו שהוא התיר לאנשים מסוימים. הוא שח בפני, ואמר לי שהוא לא יודע איך להמשיך בדרכו, כשמצד אחד הוא מעוניין לתת לאנשים תשובות פרטיות אישיות, אבל הוא רואה שבדור שלנו זה בלתי אפשרי, כי כל תשובה פרטית הופכת לתשובה כללית. אנשים לא מעוניינים לקיים “עשה לך רב” במובן המלא של המילה, רוצים רק להשתמש שימוש חד פעמי ברב זה לצורך מסוים וברב אחר לצורך אחר. אחר כך מתלוננים מדוע הרבנים נותנים הוראות כלליות שפעמים ולאדם הפרטי הם לא מותאמות.

אגב, בנושאים שנקטת, כמו אקדמיה ואינטרנט. הם נושאים מאד פשוטים שלבטח כל רב יודע מה הם. האקדמיה הוא מקום מסוכן, מלמדים שם תכנים פסולים, אי אפשר לתת שחרור בנושא הזה. האם אין יחידים שמסוגלים לפנות לאקדמיה? יתכן שכן, אני מכיר מקרים בהם גדולי ישראל התירו באופן אישי ללכת ללימודים באקדמיה כשהיה צורך מאד מיוחד, לאנשים שאפשר לסמוך עליהם שלא יפלו שם. אך האקדמיה מקום לא פשוט כלל, יש שם בקורסים רבים תכנים לא ראויים.

אתה כותב:

דוגמה נוספת הוא לימוד באקדמיה, הדבר נסתר מרוב הציבור למה לא. גורם לקרייריסטיות?? בדיחה… תגיד את זה לאשה שיכלה כך להרוויח עוד כמה אלפים בחודש… תכנים חיצוניים? שאולי ינסו לסדר את זה ע”י הידברות לפחות בחלק מהמקצועות. בריחה מהסמינרים? תגידו את זה, לא להתחבא. זה לא יעבור את מבחן הציבור? זכותינו, שלא יעבדו עלינו, עד כאן דבריך.

ובכן, לימוד באקדמיה בהחלט כרוך בעשיית קריירה, אך לא רק בזה, זה כורך בדרך כלל מפגש עם לימוד של נושאים בעיתיים מאד, אנשים חכמים מאד העידו בפני שהלימוד באקדמיה היווה בפניהם ניסיון לא פשוט ביראת שמים. לא כל העולם עומד על כמות השכר שאפשר להשיג. לא אוסרים לימודי אקדמיה בכדי שלא יברחו מהסמינרים ודאי שלא. האם לא יכולים לסדר לימודי קורסים ללא התכנים הראויים, זה אפשרי, אבל זה דורש הרבה מאמץ, המאמץ הזה נעשה עם הנשים, וכך לאט ובאופן בטוח גורמים לאפשרויות של לימודים נוספים. אמנם בהחלט ישנם לימודים שלא יתכן ללמד בחורות צעירות לא נשואות, הן יחשפו לתכנים שלא ראוי להיחשף אליהם בגיל צעיר.

אינטרנט כולם יודעים מה זה… האינטרנט מסוכן, יש בו אמנם מעלות רבות, והנה אחת מהם, הלא הוא אתר אקשיבה. ויש עוד מעלות באינטרנט. אבל יש באינטרנט גם סיכונים רבים, סיכונים רבים מאד, שאין צורך לפרט אותם, אני חושב שכל אחד מכיר את הבעיות שיש בו. כך שאני מתפלא עליך שאתה שואל אם הרבנים יודעים מה זה.

ביחס לקומה הכשרה, ברור שישנם דברים שהיו יכולים להיעשות אחרת, אך כשיש צורך בהתארגנות ציבורית שלימה, כשיש צורך באסטרטגיה, בלתי אפשרי שישלטו על הכל. וודאי שיתכנו טעויות. אך מאידך, צריך להבין בשביל מה זה נעשה. גדולי ישראל לא רוצים שהפלאפון ה”חכם” יחדור לציבור החרדי, או יותר נכון רוצים להאט את הקצב בו הוא נכנס. מקוים שכשהוא יכנס הציבור כולו כבר ילמד לסגל מערכות הגורמות סינון ראוי, ופעולות שדוחות התמכרות למכשיר. בשביל זה צריך לעשות פעולות, האם הקומה הכשרה היא הדרך היחידה, האם אין אפשרויות אחרות, אינני יודע, אך הכוונה ברורה ומובנת.

ביחס לחיסוני הקורונה, אינני יודע מה כל הרבנים עשו, אבל אני מכיר רבנים מגדולי ישראל שלפני שהורו לעדת מרעיתם להתחסן, ביררו היטב אצל גדולי המומחים. ועשו על פיהם.

אתה כותב על הר הבית, דברים לא נכונים. לא נאמר שכל ההר אסור. גדולי ישראל אמרו שכיון שהגבולות האסורים והמותרים שם לא מספיק ברורים, עדיף לא לעלות להר בכלל, כך לבטח לא יעברו על איסור. כמובן שאם היה צריך לענות לאדם אחד, היה אפשר להתחיל לחלק ולומר על אזורים שבטוח שאין בהם איסור ואזורים מסופקים או ודאי אסורים. אבל כשצריך להורות לציבור כולו יש צורך לתת מענה ברור ובטוח, ולא מענה שעלולים לטעות בו.

אינני יודע ביחס למה אתה מזכיר את האיסור להתגרות באומות, כמעט ולא היה מי שאמר שזו הסיבה לא לעלות להר הבית. אבל הנושא של התגרות באומות לא נכון שלא מוזכר. מוזכר בדברי חז”ל (כתובות קיא א) שיש שבועה שלא למרוד באומות. כך מבואר גם בתרגום על שיר השירים (פרק ח פסוק ד) ובדברי רבותינו לרוב, ראה של”ה הקדוש (פרשת ויקהל פקודי תורה אור). וראה עוד ביחס להתגרות ברשעים באופן כללי, בגמרא (ברכות ז, ב).

יש עוד הרבה להאריך, אך בינתיים אשאר בזה. אני הייתי מציע לך להתעסק בעיקר בחייך הפרטיים ולמצוא איפה השאלות האלו, או מה שעומד מאחוריהם תופס אותך בחייך, אם תאמץ לך רב, תלמיד חכם מובהק שאפשר לדבר אתו בפרטות על נושאים שקשורים אליך, תוכל לפלס לעצמך נתיב, המתאים לצרכיך.

כמובן שאמשח להמשיך ללבן ולברר איתך עוד ביחס לדברים.

בברכה מרובה

שלמה

[email protected]