The Butterfly Button
הקשר שלי עם אלוקים

שאלה מקטגוריה:

היי,
לאחרונה הגעתי סופסוף למסקנה שההסתכלות שלי על אלוקים משבשת לי את היומית.
חיבוטי אמונה זה לא משהו שזר לי אבל זה משהו שהצלחתי לסמן עליו כבר ווי.
הבעיה היא שכדי לחיות בנחת ובלי סטרסים, לא מספיק להאמין שהוא קיים.
צריך להאמין שהוא טוב.
וכאן הקושי.
כשאני אומרת אלוקים, אני רואה שליט בעל הדרת פנים ומקל ביד.
כשאני אומרת אלוקים אני רואה מלאך עם צו תלייה ביד.
כשאני אומרת אלוקים אני מרגישה צורך להצטדק, לחפש תירוצים ולהיכנס למיגננה.
אלוקים בשבילי הוא אחד שרואה הכל ולא מוותר אף פעם.
זה אחד שרק כשאני בקרשים הוא שומע את התפילה של 1997
זה אחד שיתן לי כדי להוכיח לי שהוא גם יודע לתת.
יכול להיות שזה נכון כי לא רק אני חווה את זה אבל יכול להיות שזו גם הסתכלות שלי.

אני לא מצליחה להבין למה רק כשאני פצועה הוא בא לחבוש ולא כשקראתי לו לפני כן..
למה צריך שתצא הנשמה כדי לראות אותו בא לעשות החייאה??
למה כל פעם כשאני בוחרת לעשות משהו מסויים אחרי התלבטויות, הדבר הראשון שאני רואה זה אותו עם מקל.
כדי לגדול ולדעת מה ומי אני צריך לפעמים לבחור בחירות שהן לא תמיד חיוביות.
כדי להרגיש, לטעום, לראות אם אנחנו בסקאלה הזו או לא..
אבל זה לא אפשרי כשהוא כל הזמן עם העיניים והמקל שלו.
זהו.
מקווה שהייתי מובנת ולא מידי בוטה.

אגב, אני אוסיף משהו שנראה לי קשור.
עברתי ילדות לא קלה עם אבא שלי ושמתי לב שהרבה פעמים ההסתכלות שלי על אלוקים ואפילו מחשבה על בן זוג מתנגש לי עם ההסתכלות על אבא שלי.

אשמח למענה, תודה.

תשובה:

בסיעתא דשמיא

שואלת יקרה מאוד,

הרשי נא לי, בראשונה להביע את התנצלותי על העיכוב הגדול בתשובתך. אני יכולה לשער שהוא מאכזב ומעכב ושולחת אליך סליחה כנה.

עומק התפעלותי מיכולת ההבעה שלך, התפיסה והאנטליגנציה הרגשית המפותחת שלך קשה לתיאור.

צר היה לי לקרוא את מילותיך ולו רק כי אני מאמינה להן ויכולה לחוש את כולן יחד ואתכל אחת בנפרד.

צר לי שהחוויה הרגשית העמוקה שלך עם אלוקים היא חוויה של רודן ומקל חובטים, של שופט בקורתי צייקן ודקדקן. כשאני חושבת על חיינו שהעמל רב בהם, שהאתגרים בהם עצומים ללא המתנה הגדולה שבתחושת היכולת להשען על אלוקים הרי שהקושי נראה לי קשה מנשוא.

אם אלוקים הינו האוחז במקל אזי נראה כי לא נותר משהו של אמת להשען עליו.

ונכון.

לא מספיק לפתור התחבטויות באמונה. הקשר עם האלוקים הוא עצם המהות של המצוות, דרך החיים והחיים עצמם.

ואולי, אולי זו באמת החוויה שמלווה אותך מאז ילדותך.

הדמות המביאה את הסמכות והעוגנים לחייך אינה מיטיבה עמך. איננה בעדך.

קשר קשה עם אבא.

רק מתבקש שגם מחשבות על בן זוג יעוררו בך את אותן התחושות.

בחכמתך כי רבה הסקת כי הדברים קשורים ואכן כך.

רבות מהתפיסות הפנימיות שלנו, אלו שחקוקות בתודעתנו ובתת תודעתנו כתפיסת המציאות מושתתות ונשענות על הקשר עם הדמויות המגדלות אותנו בשלבי חיינו הראשונים. אנחנו נתפוס את המציאות המרחבית שלנו, אמון ביכולתנו/ באחרים, אהבה/ נטישה, הצלחה מול כישלון ועוד, כראי מובהק לדרך בה גדלו אותנו ולקולות ההוריים והסביבתיים שהפנמנו.

חווית שלנו נצרבות בנו בתהליך התניה מובהק. ככל שדברים מסוימיים לוו בתחושות כלשהן- החוויה תלווה את המעשה גם שנים רבות אחרי.

אם הכנות לשבת, לדוגמא, לוו בשמחה והתרגשות- זו תיהיה התחושה המותנית שתלווה אותן גם אחר כך, דרך קבע, גם ללא השפעה של רשימת המטלות הארוכה. אם לחץ וקוצר רוח החליפו את השמחה- אז כל ערב שבת, מה שלא יהיה, יגיע איכשהו הלחץ לשכון כבוד בנפשות הפועלות.

התפיסה האלוקית היא נגזרת ברורה של יחסינו עם ההורים מכיוון שאת תפיסות הסמכות האלוקית אנו גוזרים כנגזרת ישירה הדמות הסמכות הברורה, הראשונה, שמגדלת אותנו- אבא. חוויה ילדית נעדרת הקשבה וחמלה עלולה ליצור חוויה פנימית של תפיסה אלוקית נוקשה ונעדרת רחמים ואהבה.

חוויה כזו או דומה לה אכן עלולה לעכב וליצור חששות ורתיעה גם מקשר עם בני זוג מכיוון שהתפיסה עלולה לעשות הכללה פנימית: “גברים הם..”, “קשר עם צד גברי מתאפיין ב..” “נישואין הם..” זו חוויה עמוקה ומשכנעת מאוד.

פירושו של זכרון בחוויה הוא זכרון שנצרב באמצעות חוויה בלתי אמצעית. זה לא “חומר לימודי” כי אם חוויה שחווינו על הבשר.

מבינה את? אפשר לדון, לשוחח, ללמוד אודות התפיסה האלוקית השלימה. תפיסה אלוקית הכוללת חלקים רבים ועמוקים מני ים אולם לא יהיה בכך די.

לא יהיה בכך די משום שהתפיסה הפנימית, החווייתית, המותנית שלך היא שונה.

החוויה מדברת חזק יותר מהראש.

כביכול הלב אומר לשכל- “עזב אותך. מה אתה מבין. יש לך תיאוריות יפות אבל אני יודע מהי המציאות.”

רובנו אומרים מדי יום:

“וידעת היום והשבות אל לבבך” איני יודעת אם אנו מספיק מבינים שהתהליך הזה של ההשבה אל הלב, של ההקניה הרגשית בלב לכל מה שהדעת יודעת- נתפס כמפעל החיים שלנו כאן, עלי אדמות.

מסלול הלמידה הארוך ביותר מסתכם בעבודה הזו. תכלית מיצוי וגדילת הנפש שלנו מתרכזת בה. הדבר שנשאר מאיתנו גם כשהגוף שלנו כלה ונפסד הם החלקים האלו שהצלחנו לגדל בעצמנו בסך התפיסות הפנימיות שלנו, בחוייה. שהצלחנו להעלות מעלה את הנפש שלנו.

חכמים ויודעי סוד קראו לזה-

הישארות הנפש.

החלק שמצליח להישאר לנצח מהנפש שלנו, ההישרדותית, הבסיסית.

אבל זה דרך.

קשה לנפש להאמין שהמציאות שונה מכפי שהיא חוותה את הדברים. היא משוכנעת.

אומרים שפילים מאולפים לעולם לא ינסו לקרוע חוט שקשור אליהם משום שבקטנותם לא הצליחו לנתקו מהם..

כדי לשנות את התפיסה הפנימית צריך לעבור תהליך.

עיקרו של התהליך יתמקד בסופו של דבר בזיהוי של החלקים בתפיסה המכלילה שלנו ובמתן חוויה מתקנת לנפש.

תיקון שבראש ובראשונה יבוא אליך מתוך עצמך.

וזו דרך.

כמה מילים ספורות אודות התפיסה החשיבתית:

המציאות האלוקית היא רחבה ולא אוכל לגעת בכולה על אף שכדאי וראוי ללמוד אותה לעומק.

נכון. יש בה את צד הדין.

מלך המשפט.

אולם משפט-

אין כוונתו נקמה וחרון אף אין סופי.

כן כוונתו לעשיית דין. השבת האמת על כנה ועל מתכונתה. בירור האמת. יישור העולם.

דין שנעשה ממקום של תיקון העולם, לא נקמה. אם כי הוא עשוי להיות קשה הוא גם מיטיב.

הרמח”ל מביא בספרו דרך השם ובספרים נוספים את שורש גילוי הייחוד- דרך הבורא המביא כל דבר רע, חטא וקלקול שקרה בעולם ומעלה אותו לטוב.

ויש בה גם את צד הרחמים-

את החמלה והמשען. את השפעת הטוב וההטבה.

את ההקשבה וההכלה.

את היד הפשוטה לקבל תועים. את ההמתנה והציפיה לכל לב נידח.

את החסד.

כל החסד העצום שמושפע בעולם. לכל דורש, גם עובר על חוק.

אב רחום.

ואני משוכנעת שאת יודעת, לפחות חלק ניכר מהדברים ובכל זאת. זה רחוק מלהביא אותך לחוש אל אלוקים באופן כזה של חמלה.

כאן יקירתי, אני סבורה כי נכון יהיה עבורך ללכת למסע אל עצמך בנסיון לעבד, להבין וללמוד את הנפש שלך בכל הקשור למערכת היחסים עם אביך, עם מערכת זוגית ועם הבורא.

מגיע לך לחיות את חייך עטופה בתחושה שיש לך על מי לסמוך ועל מי להשען.

מגיע לך שהילדה שבתוכך, זו שנעדרה ממנה תחושה של בטחון, תדע ותחוש שמשהו שומע את מילותיה. תמיד.

שהיא מוגנת.

מגיע לך להאמין כי זוגיות עשויה להיות מקום של בטחון עבורך. של רוגע ומנוחה.

מקום לשים כתף.

את יכולה להשיג כל זאת.

המציאות הישנה, זו שחווית כחווית בסיס- לא בהכרח שתמשך לכל אורך ימיך.

ואולי זה משמים שתשובתי התעכבה עד לימים המסוגלים האלה. ימים שבהם האפשרות לחדש את הקשר עם הבורא קרובה מתמיד.

ולחדש קשר, פירושו-

לומר לו מה את באמת מרגישה. גם את זה שאת מרגישה שהוא שומע רק אחרי מליון שנה.

מי כמוהו שיבין אותך.

מתפללת עליך שהמסע שלך יביא אותך לתחושה פנימית שלימה, נשענת ומקבלת את כל החוויה העמוקה והעוטפת לה היא ראויה.

שהמילים שלך יפגשו תמיד לבבות ששומעים אותן. ומלך גדול, אב רחמן, שאוצר אותן.

מחבקת אותך מרחוק.

שלך,

דקלה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני מרגישה רעה ומלאת ביקורת עצמית
יש לי ביקורת עצמית מאוד גבוה על כל דבר שאני עושה אני מרגישה פשוט רעה מפנים .שהמהות שלי רעה. אני נגעלת מעצמי. וזה קשה לי עם התורה כאילו אני עושה ככ רבה עבירות באמת אינסוף כאילו אז מה הסיכוי בכלל שלא אהיה בגיהנום. אין שום מצווה שאני עושה בשלמות או...
מי אמר שהיה מותר לעלות לארץ ישראל?
שאלה שהתעוררה לי בעקבות רש”י ראשון בתורה וכן בגלל מצב המלחמה כרגע. רש”י אומר שהקב”ה נתן את א”י לעם ישראל וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ע”ש. שאלתי מתי נתנה לנו חזרה? מי אמר שב1948 היינו צריכים לחזור לא”י? מדוע גדולי ישראלי אמרו לעלות לא”י? פתאום נהיה מצוות...
"קיבלתי קבלה ונושעתי"?
אתם בטח מכירים את הסיסמאות של “תרמתי ונושעתי” “הבטחתי ונושעתי” ודומיהן. כל תקופה עוד מישהו צץ עם משהו כזה. ואני לא מזלזל חלילה בכל הקבלות הטובות. אם זה לא לדבר עם תפילין או לא לדבר בבית הכנסת, בשעת התפילה וקריה”ת, קבלת שבת עשר דקות יותר מוקדם, עשרה פרקים ביום ועוד...
איך אוכל לשמור על עצמי כשאני בבית ספר חילוני?
אני בחור דתי אבל ההורים שלי שולחים אותי לבית ספר ממלכתי. נימוקיהם של הורי האהובים הם שאין כזה הבדל בין ממלכתי דתי לממלכתי, וגם אותו הממלכתי נחשב הכי טוב ומתקדם, ובעל אפשרויות. כך שלעומתו, החינוך הממלכתי דתי נראה “מסכן” כביכול. עוד הורי מנמקים, כי בבית הספר הדתי ישנם ילדים שעלולים...
מי שהולך בדרך התורה מפסיד הנאות?
יש לי בת דודה בת 16 גרה בקיבוץ חילוני לגמרי אבא לה לפני כמעט עשור חזר בתשובה אבל כל המשפחה חילונים לגמרי והיא כבר יותר משנה שומרת שבת וממש ממש מתחזקת והיא מבחינתה ממש רוצה להיות חרדית מאוד קשה לה בפן החברתי גם מצד החברים וגם המשפחה והדודים והיא נמצאת...
איך להוציא את עצמי מהבוץ?
שוב אני שואל כי אני מוצא כל כך מקום כאן.. שאלתי היא – כיצד אני יוצא מהבוץ? אני צריך תרופה חזקה לזה.. ואסביר – מגיל 17 התחלתי לחזור בתשובה, במעשי. (מחשבות ודיבורים ומעשים קטנים היו לי עוד לפני ברוך ה׳), ממש פשוט לעזוב הכל וללכת לישיבה. הבעיה שכנראה עשיתי את...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן