בסיעתא דשמיא
שואלת יקרה מאוד,
הרשי נא לי, בראשונה להביע את התנצלותי על העיכוב הגדול בתשובתך. אני יכולה לשער שהוא מאכזב ומעכב ושולחת אליך סליחה כנה.
עומק התפעלותי מיכולת ההבעה שלך, התפיסה והאנטליגנציה הרגשית המפותחת שלך קשה לתיאור.
צר היה לי לקרוא את מילותיך ולו רק כי אני מאמינה להן ויכולה לחוש את כולן יחד ואתכל אחת בנפרד.
צר לי שהחוויה הרגשית העמוקה שלך עם אלוקים היא חוויה של רודן ומקל חובטים, של שופט בקורתי צייקן ודקדקן. כשאני חושבת על חיינו שהעמל רב בהם, שהאתגרים בהם עצומים ללא המתנה הגדולה שבתחושת היכולת להשען על אלוקים הרי שהקושי נראה לי קשה מנשוא.
אם אלוקים הינו האוחז במקל אזי נראה כי לא נותר משהו של אמת להשען עליו.
ונכון.
לא מספיק לפתור התחבטויות באמונה. הקשר עם האלוקים הוא עצם המהות של המצוות, דרך החיים והחיים עצמם.
ואולי, אולי זו באמת החוויה שמלווה אותך מאז ילדותך.
הדמות המביאה את הסמכות והעוגנים לחייך אינה מיטיבה עמך. איננה בעדך.
קשר קשה עם אבא.
רק מתבקש שגם מחשבות על בן זוג יעוררו בך את אותן התחושות.
בחכמתך כי רבה הסקת כי הדברים קשורים ואכן כך.
רבות מהתפיסות הפנימיות שלנו, אלו שחקוקות בתודעתנו ובתת תודעתנו כתפיסת המציאות מושתתות ונשענות על הקשר עם הדמויות המגדלות אותנו בשלבי חיינו הראשונים. אנחנו נתפוס את המציאות המרחבית שלנו, אמון ביכולתנו/ באחרים, אהבה/ נטישה, הצלחה מול כישלון ועוד, כראי מובהק לדרך בה גדלו אותנו ולקולות ההוריים והסביבתיים שהפנמנו.
חווית שלנו נצרבות בנו בתהליך התניה מובהק. ככל שדברים מסוימיים לוו בתחושות כלשהן- החוויה תלווה את המעשה גם שנים רבות אחרי.
אם הכנות לשבת, לדוגמא, לוו בשמחה והתרגשות- זו תיהיה התחושה המותנית שתלווה אותן גם אחר כך, דרך קבע, גם ללא השפעה של רשימת המטלות הארוכה. אם לחץ וקוצר רוח החליפו את השמחה- אז כל ערב שבת, מה שלא יהיה, יגיע איכשהו הלחץ לשכון כבוד בנפשות הפועלות.
התפיסה האלוקית היא נגזרת ברורה של יחסינו עם ההורים מכיוון שאת תפיסות הסמכות האלוקית אנו גוזרים כנגזרת ישירה הדמות הסמכות הברורה, הראשונה, שמגדלת אותנו- אבא. חוויה ילדית נעדרת הקשבה וחמלה עלולה ליצור חוויה פנימית של תפיסה אלוקית נוקשה ונעדרת רחמים ואהבה.
חוויה כזו או דומה לה אכן עלולה לעכב וליצור חששות ורתיעה גם מקשר עם בני זוג מכיוון שהתפיסה עלולה לעשות הכללה פנימית: “גברים הם..”, “קשר עם צד גברי מתאפיין ב..” “נישואין הם..” זו חוויה עמוקה ומשכנעת מאוד.
פירושו של זכרון בחוויה הוא זכרון שנצרב באמצעות חוויה בלתי אמצעית. זה לא “חומר לימודי” כי אם חוויה שחווינו על הבשר.
מבינה את? אפשר לדון, לשוחח, ללמוד אודות התפיסה האלוקית השלימה. תפיסה אלוקית הכוללת חלקים רבים ועמוקים מני ים אולם לא יהיה בכך די.
לא יהיה בכך די משום שהתפיסה הפנימית, החווייתית, המותנית שלך היא שונה.
החוויה מדברת חזק יותר מהראש.
כביכול הלב אומר לשכל- “עזב אותך. מה אתה מבין. יש לך תיאוריות יפות אבל אני יודע מהי המציאות.”
רובנו אומרים מדי יום:
“וידעת היום והשבות אל לבבך” איני יודעת אם אנו מספיק מבינים שהתהליך הזה של ההשבה אל הלב, של ההקניה הרגשית בלב לכל מה שהדעת יודעת- נתפס כמפעל החיים שלנו כאן, עלי אדמות.
מסלול הלמידה הארוך ביותר מסתכם בעבודה הזו. תכלית מיצוי וגדילת הנפש שלנו מתרכזת בה. הדבר שנשאר מאיתנו גם כשהגוף שלנו כלה ונפסד הם החלקים האלו שהצלחנו לגדל בעצמנו בסך התפיסות הפנימיות שלנו, בחוייה. שהצלחנו להעלות מעלה את הנפש שלנו.
חכמים ויודעי סוד קראו לזה-
הישארות הנפש.
החלק שמצליח להישאר לנצח מהנפש שלנו, ההישרדותית, הבסיסית.
אבל זה דרך.
קשה לנפש להאמין שהמציאות שונה מכפי שהיא חוותה את הדברים. היא משוכנעת.
אומרים שפילים מאולפים לעולם לא ינסו לקרוע חוט שקשור אליהם משום שבקטנותם לא הצליחו לנתקו מהם..
כדי לשנות את התפיסה הפנימית צריך לעבור תהליך.
עיקרו של התהליך יתמקד בסופו של דבר בזיהוי של החלקים בתפיסה המכלילה שלנו ובמתן חוויה מתקנת לנפש.
תיקון שבראש ובראשונה יבוא אליך מתוך עצמך.
וזו דרך.
כמה מילים ספורות אודות התפיסה החשיבתית:
המציאות האלוקית היא רחבה ולא אוכל לגעת בכולה על אף שכדאי וראוי ללמוד אותה לעומק.
נכון. יש בה את צד הדין.
מלך המשפט.
אולם משפט-
אין כוונתו נקמה וחרון אף אין סופי.
כן כוונתו לעשיית דין. השבת האמת על כנה ועל מתכונתה. בירור האמת. יישור העולם.
דין שנעשה ממקום של תיקון העולם, לא נקמה. אם כי הוא עשוי להיות קשה הוא גם מיטיב.
הרמח”ל מביא בספרו דרך השם ובספרים נוספים את שורש גילוי הייחוד- דרך הבורא המביא כל דבר רע, חטא וקלקול שקרה בעולם ומעלה אותו לטוב.
ויש בה גם את צד הרחמים-
את החמלה והמשען. את השפעת הטוב וההטבה.
את ההקשבה וההכלה.
את היד הפשוטה לקבל תועים. את ההמתנה והציפיה לכל לב נידח.
את החסד.
כל החסד העצום שמושפע בעולם. לכל דורש, גם עובר על חוק.
אב רחום.
ואני משוכנעת שאת יודעת, לפחות חלק ניכר מהדברים ובכל זאת. זה רחוק מלהביא אותך לחוש אל אלוקים באופן כזה של חמלה.
כאן יקירתי, אני סבורה כי נכון יהיה עבורך ללכת למסע אל עצמך בנסיון לעבד, להבין וללמוד את הנפש שלך בכל הקשור למערכת היחסים עם אביך, עם מערכת זוגית ועם הבורא.
מגיע לך לחיות את חייך עטופה בתחושה שיש לך על מי לסמוך ועל מי להשען.
מגיע לך שהילדה שבתוכך, זו שנעדרה ממנה תחושה של בטחון, תדע ותחוש שמשהו שומע את מילותיה. תמיד.
שהיא מוגנת.
מגיע לך להאמין כי זוגיות עשויה להיות מקום של בטחון עבורך. של רוגע ומנוחה.
מקום לשים כתף.
את יכולה להשיג כל זאת.
המציאות הישנה, זו שחווית כחווית בסיס- לא בהכרח שתמשך לכל אורך ימיך.
ואולי זה משמים שתשובתי התעכבה עד לימים המסוגלים האלה. ימים שבהם האפשרות לחדש את הקשר עם הבורא קרובה מתמיד.
ולחדש קשר, פירושו-
לומר לו מה את באמת מרגישה. גם את זה שאת מרגישה שהוא שומע רק אחרי מליון שנה.
מי כמוהו שיבין אותך.
מתפללת עליך שהמסע שלך יביא אותך לתחושה פנימית שלימה, נשענת ומקבלת את כל החוויה העמוקה והעוטפת לה היא ראויה.
שהמילים שלך יפגשו תמיד לבבות ששומעים אותן. ומלך גדול, אב רחמן, שאוצר אותן.
מחבקת אותך מרחוק.
שלך,
דקלה
דלג לתוכן
