The Butterfly Button
הגיוני שיש תקופות בחיים שיש מרחק מהקב"ה ?

שאלה מקטגוריה:

ערב טוב ,
מזל שיש אותכם, עבודת קודש .
הגיוני שיש תקופות בחיים שיש מרחק מהקב”ה ?
אני לא יודעת מתי זה בדיוק קרא לי אולי כשהסתכלתי בלי הפסקה על הצלחות של אחרים , ועל חתונות ולידות בלי סוף של חברות וחברים והתחלתי להרגיש שהקב”ה שכח אותי שם איפושהוא באיזה מקום . נהייה לי כ”כ קשה להתפלל , כ”כ קשה לברך בכל רם , שהכל נהייה בדברו” ובאהבה . קשה לי , נחנק לי ממש .
זה הגיוני שיש תקופות שהולכים לאיבוד ? כ”כ קשה לי ללכת לאיבוד אבל אני גם לא מצליחה להתפלל כמו שצריך ואני אפילו לא מצליחה לבכות לקב”ה שאני רחוקה .
קשה לי ממש להיות רחוקה , קשה לי לחזור להיות קרובה .
ואני לא מצליחה למלא את הראש שלי במחשבות נכונות גדולות ומגדילות .

אשמח לעזרתכם

תשובה:

שואלת יקרה שלום וברכה ראשית תודה על המילים החמות שבראש מכתבך. התפעלתי מאד מכך שבמכתבך את מתארת חווית ריחוק מהקב”ה, בגלל הרושם שהוא ‘שכח’ אותך בכך שהחיים אינם מאירים לך פנים. בעיני זה דבר מיוחד מאד, רוב האנשים חשים ריחוק מהקב”ה בגלל עצם העובדה שהוא נסתר. שמציאות החיים איננה מנכיחה אותו. אבל את חשה את נוכחותו בליבך, שזה דבר מדהים. את מברכת שהכל נהיה בדברו בכוונה משום שאת מתחברת למילים האלו. ודווקא משום כך, כאשר המציאות חשוכה ומנוכרת את מרגישה כביכול הקב”ה מתנכר ו’שוכח’ ממציאותך. את שואלת אם זה ‘הגיוני’, אבל תחושות וחוויות אינן אמורות להיות ‘הגיוניות’, הן הרבה יותר מכך. הם פשוט קיימות, והן משקפות את הקיום העמוק ביותר שלנו. תחושת הריחוק היא תחושה שנובעת מעמקי הנשמה. כאשר המציאות ‘מאירה לנו פנים’ הרי זוהי הארת פנים של הקב”ה. וכאשר המציאות מתעלמת מאיתנו, אנו חשים ב’הסתר הפנים’ של הקב”ה.

ניתן לומר שלא בהגזמה בכלל, שחוויה כזאת היא בבחינת ‘חורבן בית המקדש’ פרטי שלך. הקב”ה פשוט העלים את נוכחותו מחייך והשאיר אותך לבדך, להתמודד עם המציאות הקרה והמנוכרת. זוהי באמת חוויה נוראה שמוציאה את הטעם ואת הרגש מהקשר עם הקב”ה, משום שכאשר הוא אינו נוכח, הקשר נעשה לדבר מעיק, נטול חוויה ועומק. את תיארת זאת במילים מלאות עומק, יופי ואותנטיות: ‘כ”כ קשה לברך בכל רם , שהכל נהיה בדברו ובאהבה. קשה לי, נחנק לי ממש’.

אבל גם לגבי בית המקדש, ישנו מדרש ידוע האומר ‘ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם – בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוכו של כל אחד ואחד’. השראת השכינה – נוכחות הקדוש ברוך הוא בחיינו, אינה חייבת להיות דווקא באמצעות בית מקדש פיזי. בית מקדש כזה מסמל נוכחות מאד מוחשית, כמעט אפילו ממשית, של הקב”ה. אבל הנוכחות שלו האמיתית היא ברובד העמוק יותר, הרוחני, הפנימי, בעמקי חווית החיים של כל אדם ואדם. אולי לזה כוונת המאמר ‘בית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה’ כלומר, כנגד בית המקדש הפנימי שבעומק נשמתנו.

אולי דווקא כאשר הנוכחות של הקב”ה נעלמת מהמציאות המוחשית, נפתח לנו פתח לחוש את הנוכחות שלנו בתוכנו פנימה. ילד קטן, כל עוד שהוא קשור להוריו בקשר של תלות וסיפוק צרכים, זוהי גם הדרך שלו – ושלהם – לחוש את האהבה שביניהם; אבל כאשר הוא מתבגר, הקשר מפסיק להיות קשר של תלות, והאהבה הופכת להיות דבר פנימי יותר. התהליך הזה הוא לא קל, בתחילת הדרך הילד מתמרמר מאוד לנוכח המציאות של ‘נטישה לגורלו’ על ידי ההורים. אבל לאט לאט הוא לומד להעריך את העוצמה ואת היופי שיש בלקיחת אחריות על עצמו, מה שהופך אותו להיות אדם שלם הקיים בזכות עצמו – וגם הקשר והאהבה הופכים להיות עמוקים ופנימיים יותר.

זה אף פעם לא קל – בכלל, החיים של מבוגר הרבה יותר קשים משל ילד – משום שקשר פנימי וחווייתי הוא גם יותר חמקמק, יותר עמוק, יותר נסתר. אבל זהו הדבר האמיתי.

אז אולי, שואלת יקרה, את פשוט מתארת את חווית ההתבגרות שלנו מול אלקים. הרגשות שלך המפותחים כל כך, האינטליגנציה הרגשית והמודעות שלך – מאפשרות לך לחוות את החוייה הזאת באופן מאד חי, מאד עמוק, ובזכותך, גם אנו יכולים לגעת בחוויה הזאת, ואולי נצליח לתת לה משמעות כזאת שתרומם אותנו למדרגה גבוהה יותר ופנימית יותר.

אולי ביחד איתך, נצליח לבנות את בית המקדש הפנימי שלנו, בית המקדש של מעלה, במקומו של בית מקדשנו של מטה, בית המקדש החיצוני והמוחשי שחרב.

תודה לך, ובהצלחה לנו!

יצחק,

[email protected]>

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. התשובה לשאלתך בפשטות שזה הגיוני ביותר לחוש כך, ומי שלא חש כך אף פעם משהו בקשר שלו עם ה’ – לא הגיוני!
    אלוקים מתאווה לתפילתן של צדיקות כמוך! הוא אוהב את התפילות עוד יותר כשהם באות מעומק החשיכה…

  2. אני ממש מתחברת לשאלה . אבל שוב שואלת מה עושים בכזה מצב? שמרגישים שאין למי/למה להתפלל כי קורים דברים כ”כ קשים ומרגישים חוסר רצון לפנות למקור שעשה לי את הדברים האלו…
    אשמח לתשובה
    תודה רבה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מה אתה רוצה ממני?
נמאס לי. אין לי כוחות יותר. עייפתי לגמריי. לא יכולה יותר עם הדרישות של הקב”ה אליי. אני כותבת את זה עם דמעות. רווקה מעוכבת זיווג. עבדתי על המידות, כי השם הראה לי שזה למה אני לא מתחתנת. השתדלתי לקבל הכל באהבה. אני חווה בעיות בפרנסה. אני רוצה מאוד מאוד דבר...
עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא, איך?
כבר הרבה זמן אני משתמש באתר הנפלא הזה, ומאוד נהנתי מהתשובות המחכימות שלכם, ולכן החלטתי לשלוח לכם את שאלותיי, (וכבר שלחתי כמה פעמים) שאתם עונים עם רגש מיוחד, אשר שמור רק לכם, עכשיו לשאלתי , איך באמת יכולים להאמין בלב שלם שהמשיח הנה בא, הרי חיכינו לו כבר כ”כ הרבה...
קרענו את השמיים ועדיין - אח שלי נפטר!
יש לי שאלה באמונה אני מרגישה שהתערער לי האמון במענה של ה’ לתפילות. כי אמא שלי קרעה את השמים לפני שאחי נפטר בבכי ובזעקה ואיפה העונה לעמו בעת שועם אליו? (ולא רק זה כל החיים חי חיי יסורים מרים והתפילות עזרו?) אני בטוחה שה’ עשה לטובה ומתוך רחמים . אבל...
איך יוצאים מהחושך של הדיכאון?
אני אמא לארבעה ילדים מקסימים ונשואה לבעל מדהים, יש לי היסטוריה של חרדות ודכאון אחרי לידה שחוויתי לאחר הלידה הראשונה, מאז הייתי מטופלת בכדורים שלאחר ככ5 שנים ניסיתי להפסיק והחרדות חזרו בעוצמה גדולה מאד, חזרתי לכדורים תוך כדי טיפולים רגשיים ורוחניים שנמשכו כ3 שנים, מאז הייתי יציבה כבר 4 שנים...
אני לא יכולה שאין לי שליטה על החיים שלי
אני קולטת שאני לא מנהלת כלום ואין לי שליטה על כלום, אני שונאת את זה. הוא יושב למעלה ,נותן לי להאמין שאני עושה משהו ואז בשנייה האחרונה משנה לי את התוכניות וצוחק עלי מישהו שם יושב , שלא עשיתי לו כלום, שאני כל כך קטנה לעומתו ולא מסוגלת בכלל להזיק...
איך אלוקים מרשה לדברים איומים לקרות?
אלוקים הוא אבא שלנו והוא אוהב אותנו ורוצה רק להיטיב איתנו אז איך בתור אבא הוא מסוגל לפגוע בנו עד כדי כך אני ייתן דוגמא לבחורה שעברה אונס איך אבא שאוהב את הבת שלו מסוגל לתת לה כזה עונש נגיד שזה כפרת עוונות אבל איך הוא מסוגל אפילו להרשות לדבר...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן