The Butterfly Button
הערכה ואהבה בתנאי?

שאלה מקטגוריה:

שלום, יש לי שאלה חשובה שאני מאמינה שיהיו כאלו שיזדהו איתה מאוד! ניתקלתי בעבר עם אנשים שמרגישים בדיוק כמוני אך בתשובה מספקת עדיין לא נתקלתי. אשמח אם אקבל אותה ממכם. תודה!
איך בחורה מגיע למצב שהיא מוערכת ואהובה מאוד על כל הסביבה שלה ומרגישה שהיא לא.
ז"א שבידיעה אני יודעת בברור ויש לי אינספור הוכחות לכך. זה ברור לי! אבל ברגש תמיד יש איזו תחושה כזו שלא אוהבים אותי ולא מעריכים אותי. וזה לא נכון! בדוק!!
לאחר ברור עם עצמי התחושה היותר עמוקה היא שבבית אוהבים כשאני בסדר בעבודה כמובן שאוהבים ומרוצים כי אני נותנת מעל ומעבר. החברות את כל מה שאני רק יכולה ולא… אני מעניקה להן ונותנת והכל הכי בכיף ומתוך תחושה טובה אז בטח ובטח שיהיה אהבה ביננו( כמובן שהכל הדדי) אבל יש משהו פנימי בתוכי שמתחשק לו שיאהבו אותו ככה. למה? כי זאת אני!
לא כי אני בסדר ולא כי אני נותנת ומשקיע. סתם כי זאת אני!
רוצה להרגיש מוערכת לא רק כשנותנת את כל כולי. גם כשלא.
לדוגמא: חברה התארסה- אם אני לא יבוא כמה ימים קודם ויעזור בכל מה שרק אפשר ויכין כמה עוגות ויעזור בעיצובים ויהיה באולם לפני כמובן לעזור וישאר בסוף לתת יד לכל מה שצריך רק אז אני ירגיש שאוקי, בסדר עשיתי משהו מועיל אני בסדר.
אם לא… מרגישה אי נעימות. כאילו אני חייבת משהו..
וכמובן שהחברה שמחה ומודה ולא נעים לה. ולי לא נעים בכלל שאומרת תודה. מה?! זה ברור! הכי מגיע לך.. וכד'

ולפעמים אני ממש מתוסכלת מכל המצב הזה. למה אני צריכה לקרוע את עצמי ואז להרגיש שאני שווה??
רוצה להרגיש שווה ואהובה גם בלי לתת את כל כולי עם כל מה שזה אומר. וזה אומר הרבה.
וזה לא שאני לא מכירה בערך עצמי. אני יודעת בדיוק את המעלות הטובות שלי והטוב שבי ולמרות זאת…
חשוב לי להדגיש שזה דפוס שחדור בי מגיל ממש קטן. מאז שאני זוכרת את עצמי בערך…
יש משהו שגדלתי עליו: את נמדדת לפי מה ואיך שאת נותנת מעצמך.
וכולנו רוצים להיות בטופ אצל כולם אז לכן צריך גם לתת אותו לכולם ובמקסימום האפשרי והבלתי אפשרי.
אני יוכל מתישהו להרגיש את מה שאני יודעת ומבינה בשכל?
יש מצב כזה??

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה,

 

נהנתי לקרוא את שאלתך, את מביאה איתך רוח של שיח אמיתי וכנה,

יש בך את האומץ להתבונן פנימה ולשאול "איך אני באמת מרגישה עכשיו",

ונראה כי אינך נבהלת כשהתשובה אינה עונה ל"מוסכמות החברתיות".

אילו היית נשארת עם הדברים לבדך, הייתי מוטרדת, שכן קל ללכת לאיבוד במסעות מעין אלו,

אבל השילוב הקסום הזה בין כנות לאומץ, מביא אותך גם לפתוח את הדברים, להעלות אותם ולהיות קשובה לתגובות שסביבך,

מה שלטעמי, מבטיח לך צמיחה והתפתחות מתמדת.

את פותחת את מכתבך, בהתייחסות לפער בין החוויה הרגשית שלך את יחס הסביבה כלפייך, לבין המציאות העובדתית, אובייקטיבית.

כלומר, באופן שכלתני ועובדתי את מבינה שאת אהובה ומוערכת,

אך משהו בתוכך מסרב להפנים את אהבת הסביבה.

האדם מטבעו, שואף לחיות במציאות הרמונית בה הרגש והשכל צועדים זה לצד זה,

כולנו מבקשים לעצמנו, מציאות בהירה ועד כמה שניתן, גם נשלטת.

אם אני מפרשת נכון את התמונה, אז בכדי לגשר על הפערים בין החוויה הסובייקטיבית שלך (ככזו שאינה מוערכת ואהובה)

לבין המציאות האובייקטיבית בשטח (בחורה אהובה ומוערכת)

נולד לו סיפור חדש, סיפור שמאפשר לך לגשר בין הרגש  לשכל, ובסיפור החדש הסובבים אכן אוהבים אותך, אבל זו אהבה תלויה בדבר.

לכאורה, הם לא אוהבים אותך, אלא את הטובה שתופק ממך להנאתם.

אני רק מנסה לדמיין לעצמי את התחושה הקשה של אדם שמרגיש שהוא דומה לחפץ,

חפץ דומם בו כל אחד משתמש כפי רצונו.

והתחושה היא בלתי נסבלת!

נראה לי שעומדות לפנינו שתי סוגיות להבנה:

  1. מהות יחסי הגומלין בין האדם לסביבה.
  2. כיצד יכול האדם לעזור לעצמו להרגיש "שווה".

 

על מהות יחסי הגומלין בין האדם לסביבה

שמעתי פעם אדם ששאל אמא, בכמה כסף היא הייתה מוכנה למכור לו את בתה,

האמא השיבה, כצפוי, שהיא לא תמכור את הבת בעד שום הון שבעולם.

ואז השיב לה אותו איש, אם ככה, את האדם הכי עשיר בעולם,

יש לך משהו אמיתי ששוה יותר מכל דבר.

לעניות דעתי, הקשרים שלנו, מערכות היחסים שלנו ובעיקר המשפחה שלנו,

הם הנכס הכי יקר שיש לנו.

ושם, יקרה, אל תתני לעצמך להתבלבל, אף אחד לא ימכור אותך בעד שום הון שבעולם.

בין אם תעשי מה שמבקשים ממך, ובין אם לא.

יחד עם זאת, אנחנו חיים ביחד, ויש הגיון בריא לפיו כולנו חולקים את הנטל בבית ובחברה.

לכל אחד מאיתנו ישנם סוגי נטל איתם הוא מתמודד בכיף, וישנן תמיד המשימות הפחות אהובות.

ויותר מכך, אילו הסביבה לא הייתה פונה אליך בבקשה לסייע, היית מרגישה לא יעילה וממילא "פחות שווה".

טיפלתי בעבר בבחורה, שעברה תקופה קשה בחייה.

אמה החליטה להקל עליה ככל שתוכל וכחלק מנסיונות "ההקלה", היא הפסיקה לבקש ממנה לבצע משימות אותן ביצעה קודם לכן.

האם פשוט פרקה את כל התפקידים של הבת וחלקה אותם לאחרים, כשהיא בטוחה שבדרך זאת היא מתחשבת ועוזרת לבתה.

איך לדעתך הגיבה הבת? הרי באו לקראתה במקסימום.

היא הייתה חופשיה לבחור ולעשות רק מה שבא לה.

הבת סיפרה, שהגישה הזו ממש פגעה בה,

התחושה שלה הייתה שלוקחים ממנה את טעם החיים,

להיות חלק מהמשפחה, לתרום להועיל.

לצד זאת, אין ספק שלכל אחד מאיתנו צריכים להיות גם גבולות,

כל אחד לפי כוחותיו, יכולותיו וסיטואציית החיים שלו,

צריך לתעדף את המשימות האישיות והחברתיות בצורה שתאפשר לו חיים מאוזנים.

אז אם הצלחנו לפרק את התפיסה שכולם סביבנו רק אינטרסנטים, נשארת לנו הסוגיה השניה:

 

כיצד יכול האדם לעזור לעצמו להרגיש "שווה"

 

את כותבת "יש משהו בתוכי שמתחשק לו שיאהבו אותו ככה. למה? כי זאת אני!"

ואני מסכימה איתך בהחלט, את ראויה לאהבה מעצם קיומך, בלי שום קשר למעשה או הוכחה כזו או אחרת.

את כאן, ודי בכך בשביל לאהוב אותך.

ואז את מוסיפה "רוצה להרגיש מוערכת לא רק כשנותנת את כל כולי. גם כשלא" ובהמשך את מתארת את המאמץ שלך

לרצות את הסביבה ושואלת על כך "למה אני צריכה לקרוע את עצמי ואז להרגיש שאני שווה??"

שימי לב, יקרה, הדיון הזה נעשה בינך לבינך,

כשאת קורעת את עצמך את מרגישה שווה,

את מודדת את עצמך לפי מה ואיך שאת נותנת מעצמך.

יתכן, שכפי שכתבת, גדלת על המשוואה הזו.

אבל כעת את אדם בוגר ועצמאי, ובכוחך וביכולתך לשנות את התפיסה.

אנחנו טועים לחשוב שאם רק יגידו לנו, יעשו לנו וכד'

אז …נהיה מוערכים, א ורק אז דברים יסתדרו לנו.

אבל האמת היא שמערכת היחסים של האדם עם העולם,

מתחילה מבפנים.

כן, כן, ממערכת היחסים של האדם עם עצמו!

יש בזה בשורה טובה, כי את לא תלויה באף אחד אחר.

אך לצד הבשורה הטובה, את בוודאי מבינה שיש כאן הרבה עבודה עצמית.

ללמוד, לאהוב את עצמך.

לקבל את עצמך,

גם ובעיקר אם את לא מושלמת (אם יש דבר כזה בכלל).

עליך ללמוד להשקיט את הקולות הפנימיים,

התובעניים.

ולקבל את מי שאת! כי כמו שכתבת "כי זאת אני!".

ככל שתתמידי בזה תגלי שאת מובילה את הסביבה

ולא היא אותך.

 

מקוה שהצלחתי להשיב לך,

ומאחלת לך שתחושי תמיד, נאהבת בראש ובראשונה ע"י עצמך.

רויטל

 

[email protected]

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. תשובה טובה ביותר ועונה בצורה מדויקת על השאלה.
    ואת יודעת רויטל, כתבת על לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי ותאמת וסליחה שאני אומרת אבל אני לא רק אוהבת את עצמי, אפילו מאוהבת בי. באמת!
    אוהבת את האופי, התכונות, החיצוניות שלי את מי שאני!
    זה בעיקר מול הסביבה.
    ושוב פעם מדגישה: אני מודעת למקום שיש לי במשפחה ובחברה- מקום הכי טוב, באחריות!
    אבל אני מצפה מעצמי תמיד ליותר.
    אם מישהי לא תוכל לעשות משהו כי לא מסתדר לה אז זה הכי ברור ומובן. מה?! היא בן אדם.
    אבל אם לי זה יקרה- זה יהיה בילתי נסלח בעיני.
    וזה קצת מוזר. סותר אפילו הייתי אומרת.
    לא??
    אולי לזה את קוראת קולות פנימיים שאותם צריך להשתיק?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אמא שלי צורחת עלי נוראות
אני לומד בישיבה ישיבה שנחשבת טובה אבל אני נמצא הרבה בבית ואמא שלי כל הזמן יורדת עליי ומקללת אותי אני חושש שיש לה מחלת נפש וכל פעם שאני מדבר איתה על זה היא צורחת עליי ומבזה אותי ומקללת אותי וזה גורם לי להשפלה ביזיון וחוסר הערכה עצמית (ההורים שלי גרושים...
איך למצוא פרק ב' בלי שישפטו אותי?
התגרשתי לפני חצי שנה מכהן תחת לחץ ממשפחתו שהם שנאו אותי מאוד. התחלתי לשמוע הצעות שידוך אבל כולם פוסלים אותי זה מוריד לי את הביטחון העצמי אני מאוד רוצה להתחתן פעם שנייה ורוצה עוד ילדים יש לי ילדה אחת ושואלים למה התגרשת??? עכשיו לא מסוגלת לספר שעברתי מהגרוש שלי התעללות...
אני עוברת התעמרות קשה בעבודה
איני יודעת כיצד להתחיל ולפתוח בנושא הכול כך כואב שלי. נשגב מבינתי כמה אנשים יכולים להיות אכזריים. מדובר בהתעמרות קשה במקום העבודה, בהלבנת פנים ברבים, בהשפלות, בהרמת קול ודיבור מלא מלא כעס וזעם של אשת הבוס. האישה בעלת פתיל קצר, חולת עצבים, אין לה מעצורים, אין לה בושה, אין לה...
רוצה להרגיש ראויה בשידוכים גם עם עודף משקל
אני בת 21 ולא מזמן התחלתי שידוכים. תמיד התמודדתי עם דימוי גוף שלילי. בתור ילדה הייתי שמנמנה לא בצורה קיצונית בכלל אבל קצת מעל הממוצע. מאז שאני זוכרת את עצמי זה דבר שמאוד הפריע לי. כבר מגיל צעיר הרגשתי שונה מחברות שלי, כאילו אני פחות שווה וראויה מהם. לאורך השנים...
בדידות גדולה מאז שאני גרוש
מאז שאני מכיר את עצמי, הייתי ילד מאוד ביישן בכיתה, ובישי"ק חשבתי שזה יפסיק, וזה לא הפסיק. וגם הלכתי למישהו, וזה לא ממש עזר לי. וגם הערך העצמי שלי ירד בתקופת הישי"ק. וכשנכנסתי לישי"ג החלטתי, שאני מפסיק להיות ביישן, ולא הצלחתי. אבל ב"ה הערך העצמי שלי דווקא עלה. עכשיו. לפני...
לא מאמין בעצמי ואחרים חושבים שאני מושלם
אני ילד שאומרים עליו שהוא מושלם וזה רק עושה אותי יותר לחוץ ממבחנים ואני לא מאמין בעצמי ועכשיו אני לא יודע אם אני בכלל מתאים לישיבה (טובה ומפורסמת) שהתקבלתי אליה יכול להיות שזה בגלל פנימיה אני לא יודע תעזרו לי

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן