The Butterfly Button
הסמינר פיתח לי אנטגוניזם מצניעות

שאלה מקטגוריה:

דבר ראשון תודה רבה לכם המון המון המון !!!! כל הכבוד ואתם עושים עבודת קודש!!!
דבר שני אז ממ הבעיה שלי היא פשוט.. סתם בקטע הצניעותי.. ברוך השם אני בחורה יפה מאד ,ומאד אוהבת את המראה שלי.
ואני משתדלת ללכת צנוע וגם אם יש מקומות שאני אלך טיפה יותר קצר או משהוא כזה אני משתדלת שבהמראה הכללי לא יהיה בולט ומושך.. אלא יפה בשבילי, כדי שארגיש טוב ויפה וזהו.
מה שמפריע לי מאוד מאוד זה שתי דברים:
1) הקטע שלא נותנים לי מרצון שלי להתלבש צנוע, כלומר, אני בסמינר ואני חייבת כמובן כמו כל בנות הסמינרים בארץ ללכת עם שיער אסוף וחולצות רחבות וחצאיות פחות “מענינות” ומ”גוונות” וצבעים שונים וכו אלא רק ללכת בתלם.. וזה רק גורם לי להתעצבן, כי באמת שאני משתדלת ללכת צנוע עוד מהרצון שלי אבל תכלס מה שקורה זה שיש המון דברים שאני לא לובשת בגלל שפאדיחות מחברות ופאדיחות מסמינר וזה רק גורם לפתח ולייצר אנטי… וכל הזמן גורם לי רק לחשוב “כשאני אגמור תסמינר אז אני אלך ככה וככה וככה” ואזאני אלך עם שיער פזור(לא ארוך מאוד ולא רחובי .. סתם קליפס, משהוא בסגנון) ואז אני אלך עם עקבים יותר גבוהות ואז אני אלך עם עגילים יותר ארוכות ואז איפור יותר כבד וכו .. וזה מעצבן אותי , כי כאילו הם מונעים מאיתנו ללבוש דברים שאין בהם בעיה!!! שהם צנועים לחלוטין! איפה רשום שאסור חצאית ארוכה? למה דווקא אמצע זה טוב אבל אם אני מאריכה יותר מאמצע זה כבר רחובי ולא טוב.. לדעתי ההפך, איפה מובן ונראה שנעליים עם סוליה לבנה הם לא צנועות? איפה מובן לנו מההלכה שעגילים 3 סמ הם לא צנועות? למה צריך רק צמוד? למה אני אמורה להתבייש מחברות שלי ש*בשבת* רק בשבת אני מתאפרת קצת בעיניים, וגם נגיד ביומיום אם כל הכבוד אני בחורה בסמינר ולא בת 12.. מה רע בקצת איפור?, וכן, גם ביומיום…. אני מרגישה שמפתח אצלי אנטי ורק גורם לי לחכות כבר לשידוכים ולגמור תסמינר שאז, או אז אני אעשה מה שבאלי (כמובן בגבולות ההלכה) אז כאילו אני באמת לא מבינה את זה..
בעיה שניה אני מרגישה מהממת ממש עם בגדים צמודים.. הבעיה שככל שיותר יפה אז כך גם פחות צנוע.. ואני יודעת שזה בעייתי מאוד ללכת ככה,. ואני יודעת שזה מאוד מאוד לא צנוע.. הבעיה שאני מתה על זה!! אני צריכה חיזוק ושכנוע.. למה לא ללכת ככה..
בנתיים האמת שאני לא הולכת ככה בגלל הלחץ של הסמינר חברות וכו הסברתי כבר.. אז כאילו אני רק בבית עם צמוד ולרחוב לא יוצאת גם בגלל הלחץ אבל האמת גם בגלל הקטע הצניעותי.. רק שכאילו כזה ברור לי שכשאני אגמור סמינר אני אלך צמוד, וזה לא טוב.. ופשוט סתם אני צריכה חיזוק.. כי אני מרגישה שזה כאילו דבר שאין לי דרך “לכפר” על זה .. כלומר מה אני מתכוונת- אני מתכוונת שנגיד חצאיות, שצריך ולא מכנס (בכל הקטע הצניעותי) אני חושבת שזה יותר יפה, גרביים לדעתי מוסיפות רק יופי, בגדים שמכסים ולא חולצות קצרות וכו לדעתי זה יפה, אז הקטע הצניעותי ממש לא כזה קשה לי …. אוני ממש משתדלת אבל לאיודעת… אני צריכה חיזוק בנושא..

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה!

אהבתי כל כך את הכנות שלך.

את מסבירה בצורה כל כך חמימה וישירה מה מטריד אותך, שזה מרגיש ממש כמו לשבת איתך על כוס קפה ולפטפט…

אני קוראת בשאלה שלך שלוש בעיות שמטרידות אותך:

1. חוסר הזדהות עם כל מיני כללים ונורמות של הסמינר ושל החברה

2. תחושה של חוסר חירות, בזה שאת צריכה להתאים את עצמך לכללים מבחוץ ולא מרגישה מספיק בוחרת איך להתנהג לפי הדעות והערכים שלך.

3. התמודדות עם נסיון בצניעות, ואיך מסתדרים עם ההבנה שצנוע זה יפה, אבל גם לא צנוע זה יפה…

אז עניין אחד שמפריע לך, זה הכללים של הסמינר. את מרגישה שחלק מהם לא קשורים באמת לצניעות. מכעיס אותך להימנע מללבוש דברים יפים ומעניינים מסיבות שאת לא מזדהה איתן בכלל.

זה באמת מרגיז ממש!

בפרט לנערה כמוך שמצד אחד היא כל כך נשית ואוהבת אסתטיקה, ומצד שני כן חשוב לה לציית ולהשתלב. אני לגמרי מסכימה איתך שחצאית ארוכה או סוליה לבנה לא שייכות לצניעות. ואני רוצה להעיר את תשומת ליבך לדבר מעניין שהסברת כבר במכתבך. הכללים הללו, שמעצבנים אותך הם לא פרי דמיונה של מנהלת הסמינר שאת לומדת בו, נכון? כתבת שזה כל בנות הסמינרים בארץ, ושהפדיחה היא גם מהחברות. למה זה כך? למה החברה כולה החליטה לסמן אופנות וסגנונות מסוימים בצורה שלילית? וכמו שכתבת, לפעמים אלו דברים שאין להם שום קשר לצניעות. ושום קשר גם לערכים אחרים.

נעל עם סוליה לבנה היא דוגמא מצוינת. מה רע בה? איך יכול להיות שכל כך הרבה מנהלות ומורות ברחבי הארץ חשבו לאסור על בנות לנעול אותה?? למה באמת כל כך הרבה בתי ספר חוזרים על החוקים הלא הגיוניים האלו?

נראה לי שבחלק גדול מאוד מהכללים, הבגד/ העגיל / האיפור משמש כסמל לשייכות.

יש בחברה שלנו כל מיני חלקים. אני מנסה לדמיין מול עיני בת שלומדת במאה שערים עם שתי צעפלך ולעומתה נערה ערבייה עם כיסוי על הראש והצוואר. שתיהן לבושות בצניעות. אבל כל אחת מהן שייכת למקום אחר. כבר לפי הלבוש יכול מי שפוגש אותן לדעת לאיזו קבוצה הן שייכות.

גם בתוך ציבור חרדי כשאדם הולך לקנות נעליים, נדבר רגע על אברך בן 40. האם הוא יכול לקנות נעל בצבע ירוק תפוח? מה רע בזה? יש בזה בעיה של צניעות? בוודאי שלא. אבל קרוב לוודאי שהוא לא יקנה נעל כזו, כי היא לא מתאימה להשתייכות החברתית שלו. באופן אינטואיטיבי אנחנו בוחרים להתלבש ולהתאפר באופן שמשקף את מקומנו בחברה.

מה שקראת לו “פדיחה” מהחברות, הוא לא איזה עניין מקרי. הסיבה שאת מחליטה לוותר על כל מיני דברים שאין בהם משהו רע, זה בגלל שאת רוצה להישאר חלק מהחֶברה והחברות שלך, להישאר שייכת אליהן. למה זה חשוב לך? האם זה חֶברה טובה מבחינה רוחנית? רגשית? מעניין לחשוב…

תדמייני רגע שאת עומדת ליד נערה שהולכת עם כל הבגדים והסגנון שהזכרת, החצאית שלה מעניינת וארוכה, העגיל שלה טיפה יותר ארוך, השיער פחות אסוף, האיפור יותר כבד… אף על פי שהיא שומרת על ההלכה מכל משמר, מה היא מספרת על עצמה באיך שהיא מתלבשת? האם את מסכימה איתי שאפשר ללמוד עלייך ,ולעומת זאת עליה לאיזו תת קבוצה כל אחת שייכת?

לכל חברה בעולם יש סימני זיהוי. אין קבינט שקובע אותה, היא נוצרת מעצמה. אנחנו, בני האדם מונעים משני צרכים בהקשר הזה. אנחנו מרגישים צורך להשתייך ולהרגיש חלק מקבוצה מסוימת, ואנחנו גם מרגישים צורך למיין ולקטלג כל הזמן את האנשים האחרים, כדי שהמקום שלנו יהיה ברור.

אז אנחנו לוקחים שלוש מטפחות שצנועות באותה מידה ומסמנים. זאת שייכת לדתיה לאומית, זאת שייכת לחסידית וזאת שייכת לליטאית. למה שלא כל אישה תבחר את המטפחת שהיא אוהבת? למה אנחנו מגבילים את עצמנו? כי הנפש שלנו זקוקה לשייכות: רוצים להרגיש חלק בקבוצה של דומים לנו ורוצים שהקבוצה תראה בנו חלק.

את ממש צודקת שחלק, ואולי חלק גדול מהכללים הם לא עניין מהותי, הם סימני זיהוי. החברה דורשת את זה כי זה הטבע שלנו כבני אדם. אנחנו קוראים את הסימנים על האנשים סביבנו ואם היה נראה לנו שאדם מסמן שהוא Y, אז זה בדיוק מה שאנחנו קולטים, ולפי זה, אם אנחנו Y, נרגיש קרובים אליו, ואם לא, אז נרגיש כלפיו איזושהי זרות ואחרות.

ולמה שהסמינר יתערב בזה? אז כאן יש שני מישורים. מישור אחד הוא מישור הפרט. הסמינר רוצה לשמור עלייך כתלמידה שתשתייכי לקבוצה מוגנת, שמורה ושמדרבנת אותך להישאר במצב רוחני גבוה. המישור השני הוא מישור הכלל, הסמינר רוצה לשמור על הסמינר כולו שיישאר שייך לקבוצה היותר שמורה ושמרנית. ברגע שחלק מהבנות יסמנו על עצמן שייכות לקבוצה טיפה יותר פתוחה, זה משפיע על האופציה של כל בת בסמינר, ואלי גם על הרישום העתידי לסמינר.

ועכשיו לעניין השני שמטריד אותך, עצם העובדה שאת מרגישה מנוהלת ע”י הסמינר / הנורמה / המקובלות החברתית, את מרגישה שזה פוגע בתחושת החירות שלך.

יש לך רצון מאוד חזק להיות צנועה וללכת לפי ההלכה, אבל התחושה שאת כבולה מעמעמת ומטשטשת לך את הרצון הפנימי שלך, ואפילו יוצרת אצלך התנגדות. איזה מדהים זה שאת מצליחה בכל אופן לשים לב שהרצון בצניעות ובשמירת ההלכה הוא כן רצון פנימי שלך, ואת מנסה להתחבר אליו ולא להרחיק אותו ממך! כל הכבוד!

אולי יעזור לך לחשוב על התובנה הבאה.

כשאת נמנעת מבגד בגלל נורמות או כללים, את מרגישה תחושה של מוכרחת, שהחירות והעצמאות שלך נפגעו. אבל כשמתבוננים בזה יותר לעומק, זה בכלל לא ככה.

כשאת בוחרת בגד יש לך כמה רצונות שמנחים אותך.

את רוצה בגד יפה ונשי ומיוחד, את רוצה לשמור על ההלכה, את רוצה לציית לגורמי הסמכות, את רוצה להשתלב ולהסתגל ולא לשים אצבע בעין לאף אחד, את רוצה להשתייך לחברות שאת מעריכה.

כמו אדם שלא קונה נעל שיפה בעיניו כי היא לא נוחה לו, אף על פי שהוא מוותר על משהו שהוא רצה, הוא לא פחות בוחר, למה? כי הוא עשה את זה כדי למלא רצון אחר שלו.

כל הבחירות שלך שמטרתן לציית או להשתלב בסמינר הן לגמרי בחירות שלך. ולכן גם אם יש בהן וויתורים, הן לגמרי בחירות של חירות.

נכון שיש רצונות שמבטאים את הייחודיות והאינדבדואליות שלנו, ואילו הרצון להשתלב אפילו מסתיר קצת מהייחודיות שלנו, אבל החירות שלנו לא נועדה רק כדי לבטא בחוץ את זה שאנחנו ייחודיים, אלא כדי שנוכל באמת לבחור את מה שהאישיות החד פעמית שלנו רואה לנכון.

ועכשיו בנושא האחרון, של הצניעות בעצמה.

ביקשת חיזוק למה לא ללכת עם צמוד, אבל מה שיש לי לתת לך, זה לא בדיוק חיזוק אלא הסבר שיכול לתת בהירות.

קודם כל, אני כל כך שמחה בשבילך שאת אוהבת את הגוף שלך, ואוהבת חולצה צמודה. זה כל כך טבעי ויפה ובריא.

אני חושבת שהגוף הוא דבר יפה ומושך, ולכן כמעט כל דבר שהוא פחות צנוע, הוא גם יותר יפה ומושך. ולכן כל כך הגיוני ולגיטימי שאת אוהבת את המראה של חולצה צמודה.

אבל יופי של גוף הוא דבר שיכול להיות מאוד עמוק ומכבד מצד אחד,

ומאוד מבזה ומחפיץ מצד שני.

במה זה תלוי?

תלוי מול מי חושפים את היופי הזה. אם תחשפי אותו מול אדם שמחויב לך בברית עמוקה, אדם שמכיל ואוהב את כל הרבדים שבך, הגוף הנפש והנשמה – אם החשיפה מגיעה יחד עם חשיפה של רגשות, של אישיות עמוקה, אז מרגישים שראו אותך במלוא מובן המילה. במקרה כזה, היופי מכבד אותך ומבטא אותך בצורה מאוד חזקה.

אבל אם את חושפת אותו לאנשים זרים, הם רואים ביופי הזה רק את החיצוניות, וכשמסתכלים על אדם כמו חפץ, זה מרוקן את המשמעות שלו.

במקום שהיופי הזה יבטא אותך ואת האישיות הכי עמוקה שלך, הוא יהפוך אותך למסגרת ריקה ומחוללת.

השאיפה שלך להראות את היופי שלך צריכה להתממש בדרך הראשונה. בדרך שמבטאת את זה שאת שילוב של גוף עם נפש ונשמה. עם מישהו שיאהב, יכבד ויתפעל ממך על כל החלקים שבך, שירצה להתחייב אלייך, ולחיות איתך את כל חייו.

ובינתיים, עד שיהיה מישהו כזה, תחמיאי את לעצמך, גם על הגוף היפה, וגם על היכולת לחשוף אותו רק כשזה באמת באמת מכבד אותך.

מעריכה מאוד את השאלה

ציפי

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך עושים את המעבר הזה מרווקות לנישואין?
אני בגיל 20 לפני שידוכים בחור חרדי בישיבה כמו כולם בגיל 14-15 נחשפתי לדברים ועליות וירידות ביר״ש אבל ב״ה צולחים את זה היום כשאני חושב על שידוכים עולה בי מחשבה של איך אני מגיע למקום הזה של אחרי החתונה להיות עם אישה שכביכול גדלנו בידיעה שזה לא טוב ושמירת נגיעה...
מחשבות אחרי כנס צניעות...
שלום וברכה ותודה רבה על אתר כל כך מיוחד. השאלה שלי לא מקורית ולא באה לחדש שום דבר, היא גם מאוד ספציפית לפרט אחד מסויים (כבר תגלו…) אבל היא מציקה לי ואני מקווה שתוכלו לעזור.. היה לנו לאחרונה כנס בסמינר, מיזם מאוד מבורך ויפה שפועל אצלנו כבר כמה שנים שבו...
יש לי הרבה התלבטויות ובלגן בראש על צניעות ואינטרנט
תודה רבה על המקום שאתם מהווים בציבור שלנו!!! יש לי שאלה בנוגע לצניעות, אני כל כך מבולבלת אם מה אסור מה מותר מה חומרא ומה סתם תקנון. הבעיה הראשונה שלי זה גרביים, אני מתמודדת עם כל כך הרבה דברים אחרים הרבה יותר חשובים ואני מרגישה דפוקה על המאבק הזה, וכל...
לא מצליח לשמור עיניים בשכונה החרדית שאני חי בה
הי אני אברך נשוי לכמה שנים וגר בעיר שנחשב חרדי בארץ. אני מאד משתדל לשמור על העינים שלי ולא להיות כל כך סקרן על כל מה שהולך בסביבתי. אבל אני מוצא שהחיים שלנו במגזר החרדי מתנהלים באופן כל כך פתוח כזה שאין סיכוי שלא רואים הרבה נשים במשך ההליכה בחוץ...
אני מכשילה?!
קודם כל תודה רבה על האתר היותר ממדהים הזה!! אשמח לשאול שאלה שמעיקה עלי מאד!! ב”ה הקב”ה נתן לי יופי טבעי. ואני נורא מפחדת שאני מכשילה עם היופי הזה גברים. ואסביר את עצמי אני יודעת שאם אני לא מדגישה ביופי דברים שאסור ולא צריך זה לא אשמתי ואין לי מה...
למה הקב"ה לא היה יכול ליצור עולם ללא כל הדבר המאוס הזה?
אני נערה באמצע שנות העשרה לחיי, לומדת בתיכון חרדי מיינסטרים. הנושא של אהבה ומיניות מעסיק אותי מאוד, ואני יודעת שהוא מעסיק רבים ורבות בגילי, אבל אני מרגישה שאותי הוא מעסיק קצת יותר. באופן כללי אני טיפוס מעמיק, חושב מנתח ולא מקבל כל דבר כמובן מאליו, ויכול להיות שזו הסיבה לכך....

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן