שואלת יקרה ואהובה.

בטרם אהין לפצות פה ולצפצף את בדלי מחשבותי מול שאלתך הגדולה, העמוקה והרת הגורל, הרשי נא לי להתנצל בפניך על העיכוב הגדול בתשובה.

איכשהו, בעומסם של ימים ומרוצתם לא פגשתי בה כשרפרפתי חפוזות במייל.

אנא מחילתך.

ובכן.

את יודעת, יקרה, את שואלת לעצה ואני תוהה לעצמי כמה אומץ צריך, שמא גבהות לב בכדי לנסות להתיימר ולדעת מהו הדבר הנכון לעשות.

לא יקירה,

אינני יכולה לומר לך עשי כך או עשי אחרת, חלילה, משום שאלו הם חייך. חייך וחיי כל התלויים בך.

הבחירות בחיים- עליהן להיות של האדם הבוחר בהן ושלו בלבד.

כמה משקל יש ,בראי הימים, כשלא היינו שלמים בבחירתנו ומשהו אחר היה מעורב בהן?

כמה מקום לספקות, לתהיות, לחרטה- למחשבה “מה היה אילו..” או “הכל בגלל..”

כמה משקל יש בתוכך אפילו לאותה עצתה של אמך, בשעתו, לענות להודעה של בעלך כיום, בשלב ההוא של חייך..

לא יקירה, גם אנשים גדולים אשר על כתפיהם מונחות הכרעות כבדות משקל כהתרת עגונות לא יהינו לומר לאדם בשאלה הגדולה האם להתגרש או לא- עשה כך או המנע (להוציא מצבי קיצון, כמובן)

ובכלל, רק כאשר האדם עצמו שוקל את בחירותיו לכאן ולכאן ומחליט באופן שלם אילו מחירים הוא מוכן לשלם ואילו לא- עבור בחירותיו.

מה נראה לו ומה נראה, בעיני אלוקים, המעשה הטוב והישר- רק אז יש בו עצמו את הכוחות להתמודד עם הבחירה שלו על אף שלעיתים היא נושאת מחיר לא קל.

ומי כמוך יודעת זאת.

אם בחרת להתגרש אחרי שמונה עשרה שנות נישואין עם ארבע ילדים סביב גיל ההתבגרות הרי שהיטב שקלת את המחיר וידעת גם ידעת, קושי מהו.

אז מה כן?

ובכן.. כן אפשר לנסות ולברר את הדברים ימין ושמאל, לחדד שוב את המחשבות ולקרוא ביחד את המילים. כן אפשר לנסות לעצור ולהתבונן ואולי להקיף שוב את הפרספקטיבה אותה את מבטאת בניסוחך המקיף והמדויק.

ובכן, הנטיה להיאחז בקשר מיד אחרי גירושין היא טבעית, מובנת כל כך ואת מיטיבה לתאר אותה. דומה עלי שמי שלא חווה את השאול ששמו גירושין לא יוכל לדעת לעולם עד כמה הדבר הזה קשה ומייסר.

השבר, האובדן של מה שכן היה, הבלבול בין הטוב לרע, ההתחלה מחדש אחרי שנים רבות כל כך, ההמצאות לבד, הבדידות, ההתמודדות..

אכן לא קל.

אוזן קשבת, כתף לנוח עליה, קשר רומנטי חדש נושא מחמאות, תמיכה ועידוד הם כמו מים לנפש עייפה. קל מאוד ללגום מהן קשה מאוד להבחין אם הם לרוויה או לצמא וגרון דלוח.

עם זאת, למרות שזו היתה נקודת הפתיחה, את שבה ומתארת את המתינות שלוותה את תקופת ההיכרות שלכם- פגישה בשבוע למשך תשעה חודשים.. את מתארת כי בעל תמך בך רגשית, כי הוא בוגר וחכם ומתנהג אליך מאוד יפה.. אלו הם דברים חשובים מאוד, משמעותיים ולא מצויים.

איני יודעת מה הביא לגירושיך אולם אני מבינה מדבריך כי התיחסותו היפה של בעלך אליך הוא דבר שחשוב לך.

מאידך מראהו החיצוני, היותו מבוגר ממך בתשע שנים, ואופיו השקול והבוגר כמו גם מידת שמירת המצוות שלו הם דברים שלכאורה אותם לא היית בוחרת לו לא היית נואשת בתקופה ההיא.

אני כותבת לכאורה, כיוון שלפעמים יש לנו נטיה למצוא את הסיבה לכאוס בתוכנו בעוד שלמעשה, כרגע, יתכן ואין לכך משמעות.

כמובן שמשמעותי וחכם להתבונן ולראות על המניעים שמתוכם פעלנו, לא לזו כוונת.

בנקודה בה את נמצאת כרגע, בהתבוננות על חיי הנישואין שלך כיום, נראה לי נכון להניח לעובדה הזו, לרגע, בצד.

בין אם הסיבה שנשאת לאדם זה למרות טעמך השונה נובעת ממקום של מצוקה ובין אם לא, כרגע- הנך נשואה לו.

כרגע עליך לשאת את עיניך פנימה, להתבוננות מעמיקה. להביא מול עצמך את הרגשתך מולו, את יחסיו כלפיך, את היותו אדם ערכי וטוב כרוך בחבילה אחת עם מראהו, אופיו ותכונותיו ולהחליט:

האם אני כאן?

האם אני בוחרת בו מחדש. מתמסרת לאדם הזה, לומדת לאהוב אותו, כמות שהוא, להיות שלו, להשקיע בו, להתפתח יחד, לחתור עם השותף הזה לגן העדן של הזוגות העמלים-

המחיר: להתרגל לשוני. לאהוב את האדם ולא דווקא את מראהו ( וגם זה בא, בד”כ, עם האהבה) להשלים עם הסגנון השונה ולהסכים לו.

או שמא לעזוב. להפרד ממערכת היחסים הזו על הטוב והפחות טוב שבה ולחפש משהו אחר. כשהמחיר הוא אבדן היחסים העכשוויים, גירושין, טלטלה נפשית נוספת לך ולילדים והימור על נישואים אחרים.

ישנן כמה נקודות שחשוב מאוד להתבונן בהן.

כמו למשל העובדה (אותה אני מבינה מדבריך) שבעלך לשעבר כן נשא מראה ‘צעיר וקליל’. ובכל זאת בחרת לעזוב את הקשר עימו. מה זה אומר לגבי מידת המשמעות האמיתית שלך לחלק הזה?

למה הנפש שלך באמת זקוקה? האם יש בתוך הרצון הזה חלקים חברתיים? (הגיסים הצעירים והקלילים?) שמא הלב שלך רוצה יותר מכל כתף יציבה להשען עליה?

אולי במכוון בחרה משהו מבוגר ממנה מעט, אדם בוגר וחכם? מהו עניינו של היופי? הלא עניין של יופי משתנה כל כך. גם נשים לא תמיד עומדות ביופין.. האם זהו הנתון המשאיר או לא משאיר את בעליהן עמן?

מה נותנת לך עובדת היותו שומר מצוות? מה המקום שתופסת מערכת היחסים של ילדיך היקרים עמו ועד כמה משמעותית העובדה כי הוא נשא אותך לאשה והכניס גם אותם לתוך חייו שלו.

וכאן, שוב, כל כך חשוב להיות עם עצמך, רק עם עצמך ולהקשיב פנימה. לשאול את השאלות האמיתיות בכנות גמורה ולהגיע להחלטה שלימה. החלטה שמסכימה לקחת את החבילה כולה בשלמות- התמורה עם המחיר ותמיד יהיה מחיר. החלטה שתעמדי מאחוריה ותאמרי, ידעתי שיהיה מחיר ואני כאן. בוחרת. מתפללת לעזרת שמים ובוחרת.

וישנה כמובן, נקודה נוספת-

לבחור להיות בתוך נישואין הוא נושא אקוטי בתוך מערכת חיים.

כמה זוגות נשואים, אבל למרבית הצער אינם בוחרים, יום יום מחדש- להיות בתוך הנישואים שלהם ולהיות הכוונה להיות-

לבחור מחדש להיות שם.

עם כל מה שיש שם.

עם הקרדום לחפור את החלומות למציאות, עם החלטה ללמוד לאהוב באמת את האדם עמו כרתו ברית, לנסות להבין את הדינמיקה ולהיבנות ממנה, יחד.

לעיתים, עצם האפשרות הקיימת להתגרש מניחה לנו לחמוק משם בכל רגע של התמודדות כשההתמודדויות הללו נועדו כדי להצמיח משהו נפלא מתוכנו.

לא די שהנושא הזה משמעותי עבור האדם המתנדנד, שערי בנפשך עד כמה הוא משמעותי עבור האדם השני בקשר. הרי קשה עד מאוד לעמוד במקום שבו בן הזוג שלנו לא לגמרי רוצה בנישואים.. או בנו.. אם משהו היה חושב עלינו שאנחנו לא מספיק ואולי יש משהו קוסם יותר במקום אחר..

הנושא האחרון שהעלית הוא נושא חשוב ומשמעותי. מהי הסיבה שאינך נמשכת אליו? האם ישנם דברים ספציפיים שבמודעות ופתיחות עשויים להשתנות? האם יתכן ופעולות מחזקות קשר עשויות לעורר את הלב שלך? האם תוכלי לשתף אותו ולנסות לפנות לעזרה מקצועית לגבי קשייו בחיי האישות, לנסות להבין עד כמה דברים פתירים או לא ועד כמה יש לבעיה משקל?

אני סבורה כי כדי להבין את המקום המדויק של נפשך היקרה- לערוך ניפוי אמיתי של משקלים, מה נובע ממה ובעיקר להגיע למצב שבו את בוחרת בשלמות, מחדש, האם להיות- בכל ליבך ונפשך או לא להיות-

זו עבודה שדורשת התבוננות אמיתית פנימה ואולי היעזרות באשת מקצוע שתדע לעזור לך להקשיב פנימה ולברר ( לא לייעץ..).

אם עשית טעות, את שואלת..

את בחרת.

בחרת להנשא לאדם הזה והיום הנך מתלבטת האם התמורה שווה את המחיר הנלווה. האם יש משהו אחר בתמורה טובה יותר? את מוסיפה לשאול.. ובכן.. תמיד יהיה מחיר כלשהו ואין איש מבטיח כי הוא יהיה קל יותר, כאמור.

לבחור להיות בחיים זו התכווננות. התכווננות שדרושה לכולנו כל רגע-

בזוגיות. בהורות. בעבודה. בכל דבר בחיים.

היא משנה את החיים על פיהם ומולידה את הבדל היותנו נפעלים ומושאים של ‘ גזרות’

לבין היותנו בוחרים ומשנסים מותניים לתת את הטוב ביותר שקיים בנו בתוך המציאות שלנו.

מתפללת עבורך, יקירתי להגיע למקום של שלמות עמוקה בנפשך עם חייך, בכל בחירה שתבחרי. שנזכה כולנו לחיות. להיות.

כל עוד נשמה באפינו.

שלך, בחיבוק גדול,

דקלה