תשובה.
שלום וברכה, שואל יקר.
ראשית אתנצל בפניך על איחור התשובה, קיבלתי את שאלותיך בזמן עמוס מאד, ערב חג השבועות ולא היה לי פנאי לעיין בדבריך ולכתוב לך תשובה כראוי, ולכן התאחרתי עד כעת.
שנית חשוב לי לציין, כאב לי לקרוא את דבריך, כאבו לי כמה דברים, ראשית כאב לי העלבון שחווית, אני מתאר לעצמי אותך כשואל, מגיע ושואל, מחפש להעמיק ולהבין את האמונה יותר, חפץ להיות מחובר אל הדברים, ולהאמין באמת, ובמקום לקבל עידוד והערכה, על הרצון להבין, על היכולת לתמוה להעמיק ולהתבונן, קיבלת מנות של בוז. אני חושב שכל מחנך צריך לאהוב תלמיד שמאתגר אותו עם שאלות, הוא צריך לעודד את זה ולהעריך את הרצון הכביר להתבונן. השאלות מוכרחות, הם מביאות את האדם להאמין באמת, ולהגיע לרבדים עמוקים יותר של התבוננות. אני חושב שכל שאלה שעולה, שמטפלים בה כראוי, מביאה את האדם להתבוננות מעמיקה יותר ולחיבור עמוק יותר לתורה ומצוותיה. איני מדבר רק על שאלות שמוצאים להם תשובה, אני מדבר גם על שאלות שנשארים ללא מציאת פתרון, עצם החיפוש ועצם המוכנות להתמודד מול הדברים, עצם המודעות שדברים אמורים להיות מובנים ובדרך כלל הם כאלו, מביאה את האדם לחיבור עמוק יותר עם הדברים שאותם הוא כן מבין, העמידה מול תורה ומצותיה מתוך רצון לקרבם אל ההיגיון, גורמת לחיבור אמתי, לקירבת הדעת אל התורה ומצוותיה שאין גדולה כקירבה זו. וכלשון הרמב"ם (מורה נבוכים, ג, נא) 'השכל אשר שפע עלינו מהשם יתעלה, הוא הדבוק אשר בינינו ובינו'. ולכן זו טעות חמורה להתייחס כך אל שאלות שנשאלות [מעבר לטעות של עצם היחס המזלזל שאינו ראוי בכל מקרה].
אך מעבר לכך כאבה לי גם ההחלטה שלך לפרוש מן העולם החרדי, החלטה שהייתה יכולה להשתנות אילו היית פוגש את האנשים הנכונים. יש אמנם מקומות שבהם לא נותנים לשאול שאלות, וגם אולי לא יודעים לענות עליהם. אך ישנם מחוזות שהיו נהנים מכל שואל, מעודדים שאלות ונותנים להם מקום, אני לא יכול לומר שהיית מוצא מקום שמיישב את כל השאלות שלך, כי לא על הכל אפשר לענות, ישנם מיעוט דברים שנשגבים ממנו, וישנם דברים שצריך בשלות ותוספת של העמקה בלימוד בכדי לדעת להשיב עליהם. שאלות שהיו נראות לי לפני זמן מה כשאלות מציקות מאד, נראות לי היום לא רק מיושבות, אלא כיום אני מבין שהן לא שאלות כלל. וכן להיפך, דברים שבעבר היו נראים לי פשוטים, לפתע נתבררו כלא פשוטים כלל, וכזקוקים להסבר רב. כך טבעו של עולם השכל מהפך בדברים והחשיבה על אודות הדברים משתנה על פי מכלול הידע והעומק שבתבונה, אין צורך שהכל יתברר, אך כמובן לא יתכן שמידי שאלות יישארו ללא פתרון.
אך אחר כל דברי, אני רואה צורך להסביר לך את הרקע לתגובות הקשות שקיבלת, אין לי צורך להצדיק אותם, כי אני רואה בזה הנהגה לא נכונה, אך גם כשכועסים על מישהו חשוב לשים את זה בפרופורציה הנכונה, בכדי שהכעס יהיה במקומו הנכון ולא מעבר לכך. ובכן, כאדם ששואל הרבה שאלות אני מבין כי ניחנת בחוש אינטלקטואלי, אתה איש חושב מעמיק ומתבונן, אנשים כמוך אוהבים לחשוב וממילא מאותגרים מן השאלות, השאלות מגיעות להם תוך כדי התבוננות וממילא יש בידם גם להתבונן בתשובות.
אך חשוב לדעת כי לא כולם כאלו, ישנם אנשים רבים שכשישמעו שאלה, השאלה לא באמת מעסיקה אותם, הם לא באמת יחפצו לשמוע עליה תשובה, פעמים גם והתשובה מאד מורכבת וצריך כישורים ובגרות בכדי להבין אותה ואת המורכבות שבה. הישיבה אינה עוסקת עם בחור אחד, היא עוסקת עם מערכת שלימה הכוללת בחורים רבים, ביניהם בעלי חוש אינטלקטואלי מפותח, וביניהם גם כאלו שלא מסוגלים כלל לתפוס את התשובות. בחורים כאלו, שאינם מסוגלים להבין מורכבות, יותר טוב להם להישאר בתמימותם, הם לא מסוגלים ליותר מזה, השאלות יבלבלו אותם ויביאו אותם לפריקת עול, וחבל.
כבר בהגדה של פסח בעל ההגדה מציב ארבע קטגוריות של אנשים, 'כנגד ארבעה בנים דברה תורה', כשאמנם לכולם צריך להשיב, ולא רק להשיב, אלא את זה שלא שואל צריך לעודד לשאול, 'שאינו יודע לשאול את פתח לו'. אך לא כל דבר צריך לפתוח, פעמים ואותו תם שאינו מבין לא יהיה מסוגל להתמודד עם השאלה, ובמקרה זה עדיף שלא לעודד אותו לשאול, אלא ללמדו את האמת בלא לפתוח במידי שאלות. כשמגיע בחור ושואל שאלות, פעמים והישיבה מרגישה מאוימת, ראש הישיבה לא יודע עד היכן הדברים יגיעו, הוא חרד על בחורים שלא ידעו איך להתמודד מול שאלות כאלו, הוא נמצא בעמדת מגננה, והוא שוכח את עצמו וממילא הוא תוקף את השואל. אינני יודע איך שאלת, ובאיזה פורום זה היה, אך אם לא שאלת בצנעה את שאלותיך יתכן והוא חרד יותר, ולכך הוא ענה לך כך. אני אישית לא הייתי נוהג כך, ודאי הייתי קורא לך ויושב אתך על השאלות, אך כדאי שתבין את הרקע להתנהגות של ראש הישיבה מאיפה היא נובעת.
וחשוב גם לדעת עוד דבר, יש פעמים והצגת השאלה גורמת לנשאל להרגיש לא בנוח מול השאלה. תאר לעצמך מישהו מגיע ושואל אותך שאלות נוקבות על אביך או על אמך. גם אם השאלות יהיו נכונות וראויות לתשומת לב, יתכן מאד ותגיב בחריפות. יהיה לך קושי רגשי להיות אדיש מול הצבת השאלות על איש שכל כך יקר ללבך. האם תתנהג נכון כשתגיב ברוגז מול השואל אותך? התשובה לכך לא מוחלטת, זה תלוי אם תבקש את תשובת השכל או את תשובת הרגש, השכל אומר להיות אדיש מול שאלות כאלו, מה בכך ששואלים על היקר לך, ענה לשואל את תשובתך. אך הרגש מאותת זעזוע, הוא מאותת אותות של מצוקה, פוגעים בכל היקר לך. האם נכון להתעלם מן הרגש?
ובכן לדוגמה, שאלות כמו שאתה מציב כאן על דוד המלך, שכמו שכתבת 'דוד מלכא משיחא' 'דוד רגל רביעי במרכבה', אחד מהדמויות הקדושות והנשגבות ביותר לעם היהודי, והנה אתה מציב קושיות עליו. אתה מפקפק בקדוש והיקר מכל בדוד המלך. זה גורם לתחושה לא נעימה, שיכולה להוביל את הנשאל לרוגז, רוגז מביא חוסר שליטה וממילא לתגובות כמו שהוא הגיב לך. אני חושב שעליו היה להירגע ולחזור אליך אחר זמן ולומר לך שהוא טעה ולשבת אתך ולשוחח אתך על השאלות. אך כך טבעו של עולם שהאדם בורח מהתמודדויות שיש בהם חויה רגשית קשה כל כך. [אחרי שכתבתי לך את התשובה אני מוסיף כאן משפט נוסף, חבל בשבילו, הוא גם הפסיד, הוא היה מגיע לתפיסה נעלה מאד בנשגבות של דוד המלך אילו הוא היה מטפל בשאלות שלך].
ובכן אני כותב לך, אנחנו לא נפגשנו, ולכן יותר קל לי להשיב לך בנינוחות. אני גם לא עומד מול מערכת שלימה של בחורים, ואיני עסוק אלא בך. ולכן אני יכול להיות קשוב יותר לשאלותיך, אף שהם שאלות קשות וההתמודדות אתם קשה. אני מנסה יחד אתך לעמוד על הדברים, אף שאינני בטוח שאוכל להשיב על הכל, אני אנסה לתת לך הצצה חפוזה על פרשיות אלו, הצצה שתתן לך יכולת להתחיל להתבונן בהם באופן אחר, להביט בהם מכיוונים שונים.
אני מבין שכשאתה קורא את מה שכתבתי, שאינני בטוח שאוכל להשיב על הכל, אתה עומד משתומם, היתכן? היתכן שכאדם דתי ומאמין לא חשוב לו לאותו משיב ליישב לעצמו את מעשיו של דוד המלך? איך יתכן? אז לשם כך עלי להסביר לך שתי נקודות חשובות ביותר, שלדעתי הם נקודות מפתח טרם שנדון בכל דיון כזה. דבר ראשון, ההיכרות שלי כיהודי מאמין עם דוד המלך, היא לא מן המקרא. הידיעה שלי על דוד המלך, היא מן המסורת המסורה לנו מדור לדור, המסירה המדויקת של התורה מדור לדור כבר אלפיים שנה היא נקודת האמונה בתורה מן השמים ובכל הדמויות התנכיו"ת שמרכז היהדות סובב סביבם. כשאני יודע על דוד המלך אני יודע על ספר התהלים ועל המסורת שהועברה מדור דור של היחס אליו על ידי חכמינו. ההיכרות שלי עם דוד המלך זה מדברי חז"ל המדברים בקדושתו ובפרישותו, ועל ידי היחס של עם ישראל לספר התהלים, ומתוך הקריאה בספר תהלים. הפרשיות שאינן מובנות לי בדברי הנביא אמנם דורשות למידה, אך חיי לא נעצרו לשמע הקושיות האלו, אני יודע שיש כאן משהו שאולי אצליח לפתור ואולי לא, אבל דוד המלך ישאר אותו דוד המלך לפני הקושיות ואחר הקושיות, זה בעצם ביאור דברי חז"ל (מסכת שבת דף נו עמוד א) 'אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו' אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו, אלא מה אני מקיים, מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע, שביקש לעשות ולא עשה', כלומר, ראשית הכל מתחיל מהאמונה הברורה בדברי הכתוב 'ויהי דוד לכל דרכיו משכיל', כלומר הכתוב מתאר את דוד כמושלם בכל, ושה' עמו. ממילא ברור שהחטא כמו שהוא נראה באופן שטחי לא היה. רק אחר הקדמת ההנחה הברורה הזו, הגמרא נותנת מקום לשאלה, 'אלא מה אני מקיים מדוע ביזית את דבר ה'. כלומר השאלה יכול להישאל רק אחר הידיעה המוקדמת על קדושתו של דוד המלך.
כעת אני מרגיש נינוח יותר לדון בשאלותיך.
שאלה ראשונה אתה שואל על:
מעשה בת שבע- דוד המלך "רואה" אותה, מתאהב בה ורוצה להתחתן איתה, אבל היא אישה נשואה אז הוא שולח את בעלה למות בקרב ומצווה על הרמטכ"ל שלו לשים כולו בקו החזית בכדי שימות… עד כאן לשון שאלתך.
ובכן, קודם שנדון בגודל החטא, יש להקדים כי המחילה המושלמת על חטאו של דוד נעשה בפני כל ישראל, כאשר לימדונו חז"ל (בבלי, סנהדרין קז) כי דוד המלך ביקש מהבורא שימחל לו על חטאו ואכן מחל לו. וכשביקש דוד מהבורא שהמחילה תיוודע לציבור, הבטיחו הבורא כי אחר מיתתו המחילה תתפרסם. ואכן כאשר שלמה המלך ביקש להכניס את ארון ברית ה' לקודש הקודשים ושערי קודש הקודשים לא נפתחו, הזכיר שלמה המלך את חסדי דוד אביו ורק אז נפתחו. המעשה הזה נעשה לעיני כל ישראל, וכך נודעה המחילה המושלמת לדוד. דבר שנעשה בפני כל ישראל מהווה עדות מפורסמת שאין עליה עוררין, והיא היסוד למסורת שעברה מדור לדור על קדושתו וצדקותו של דוד המלך. כך שמה שהיה או לא היה מהסיפור על דוד המלך אינו שייך אלא לעבר, כאשר החטא נמחק לחלוטין. וכאן חשוב להדגיש דבר מה, כשאנו מדברים על חזרה בתשובה אנו רגילים לחשוב על חרטה ועל רצון לחזור בנו מהטעות שנעשית, אנו רגילים לחשוב על שינוי מהותי בדרך החיים, ותו לא. אך חזרה בתשובה מושלמת היא לא רק זה, זו לא רק חזרה על הפעולה שאירעה, היא הפיכה מושלמת של האישיות, וניתובה אל הצד הטוב, תשובה נגזרת משורש 'שב', התשובה המושלמת מבטאת שיבה אל נקודת ההתחלה כאילו לא היה הדבר, או ליתר דיוק התשובה היא לידה מחדש של השב בתוספת המעלות שיש לשב בתשובה על ידי פעולת החזרה בתשובה, חז"ל לימדונו כי השב בתשובה שלימה, זדונותיו נעשו לו כזכויות, פירושם של דברים שאם חושים מסוימים התחדדו לאדם בעקבות החטא, אילו הוא העמיק בחשקים על ידי החטא, כעת משתמש השב בתשובה באותם חשקים לדברים נעלים, ושוב הוא לא מה שהיה טרם החטא, כעת הוא אדם עם חשקים גדולים יותר כאשר כל החשקים האלו מנותבים אל הקדושה, וכך משמשים החטאים לסוג של כלי מכשיר לעשיית מצוות בהידור יותר, ולכך זדונותיו נעשו לו כזכויות. כך שאיך שלא יפרשו את מעשה דוד, אין האירוע הזה משנה את מהותו קדושתו ופרישותו. כי חזרה בתשובה מושלמת כל כך, עד כדי עדות של הבורא לעיני כל ישראל על מחילת החטא, פירושה לידה מחדש של האדם ונקיון של החטא כאילו לא היה, או ליתר דיוק לא כאילו לא היה אלא זדונות נעשו לו כזכויות, כלומר, המעשה רק מהווה סוג של מקפצה, של יכולת לעלייה לפסגות גבוהות יותר.
אם נאמין בחזרה בתשובה, וביכולת של האדם לחזור אל נקודת ההתחלה, ולהשתמש בחטאיו כמקפצה לדרגה רוחנית יותר, לא יוקשה לנו דבר החטא של דוד המלך.
אך לא זו בלבד, חז"ל מבארים [ורוב דבריהם בזה מבוססים על פסוקים מהנביאים והכתובים, ובחלקם על פי מסורות שנמסרו להם איש מפי איש] כי חטא זה [יהיה החטא מה שיהיה, ועל כך אכתוב להלן], לא התאים לאופיו של דוד, חז"ל מבטאים זאת בלשונם בשתי אופנים. באופן אחד חז"ל אומרים (בבלי סנהדרין קז א) כי דוד המלך חיפש להעלות לפסגות גבוהות יותר בעבודת ה', עד שביקש להיות כאבות הקדושים, הבורא אמר לו כי בכדי להגיע למעלתם עליו לעמוד בניסיונות קשים, ודוד בהשתוקקותו כי רבה, ביקש מהבורא שיביא עליו ניסיון גדול, עד שאמר (תהלים פרק כו פסוק ב) 'בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי צרופה צָרְפָה כִלְיוֹתַי וְלִבִּי', וכך הובא עליו ניסיון זה. פירושם של דברים כי מעשה זה לא היה מעשה שהתאים לאופיו של דוד, הוא לא התאים לרמתו הנשגבה, אלא שהוא ביקש לעמוד בניסיון, פירושו של דבר שהוא ביקש שיתלבש בו טבע שאינו מתאים לו, ומעשה זה הכשילו. וחז"ל מלמדים אותנו שדוד התחרט על כך שביקש לעמוד בניסיון. כל זה מלמדינו כי החטא שהיה לא התאים לאישיות של דוד המלך, ואינו מלמד כלום עליו.
אך ישנה עוד נקודה חשובה מאד, שגם היא מבוארת בדברי חז"ל הקדושים. אך קודם אקדים הקדמה קצרה, כשכתוב שדוד הוא רגל רביעי במרכבה, פירושם של דברים שדוד הוא מדמויות הבסיס של היהדות, לא בכדי הוא אחד מן האושפיזין הוא משבעת הרועים של כלל ישראל. דמות בסיס פירושו של דבר שהיא דמות מעצבת. העיצוב של היהדות כולל את עולם התשובה, המציאות של החזרה בתשובה אינו חלק נוסף ליהדות, החזרה בתשובה מהווה חלק מקיום היהדות, חלק אינטגרלי מקיום של ברית, מאחר ומציאות החטא היא מציאות בלתי נפרדת מן האדם, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. הברית שכרת הבורא עם ישראל, כוללת ידיעה ברורה שיהיה חטא, החזרה בתשובה נותנת בסיס ליכולת לקיים ברית עם הבורא חרף החטא. ולכן זקוקים היו שאחד ממעצבי היהדות יעשה תשובה, שיבסס את החזרה בתשובה כעצם מעצמיה של היהדות. ולכן התגלגלו הדברים שיארע על ידי דוד אירוע שלא מתאים לו, שיבסס את עולם התשובה, בלשון חז"ל דברים אלו נאמרו כך, (עבודה זרה ד ב) 'דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי לא דוד ראוי לאותו מעשה… דכתיב ולבי חלל בקרבי, לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד' כלומר דוד המלך לפי דרגתו לא היה אמור לחטוא בזה, לבי חלל בקרבי פירושו כביכול יש בו בלבו חלל-מת, והוא היצר הרע שכביכול מת. כלומר שלפי דרגתו לא היה מתאים לו לחטוא כלל, אלא שהתגלגל לפתחו חטא זה בכדי לייסד את עולם התשובה. כי היכולת לחזור בתשובה – לחזור את נקודת ההתחלה, אחר החטא, היא חלק בלתי נפרד מן המציאות של הקשר עם הבורא יתברך.
המהר"ל (חידושי אגדות עבודה זרה ד ב) מוסיף דבר נפלא, הוא מבאר כי עד ימי דוד המלך, היו כלל ישראל אומה כללית, המציאות הפרטית יותר האינדיבידואלית החלה מדוד המלך, כאשר מציאות החזרה בתשובה עד דוד המלך נלמדה מחטא העגל שהיה חטא של כלל האומה, ומימי דוד המלך שהחלו החיים להיות חיי פרט יחידיים, היה צורך למסד חזרה בתשובה פרטית, וזו היא שהתמסדה על ידי דוד המלך.
כאן מתגלה אור חדש למה שנאמר שדוד הוא מלכא משיחא, לא בכדי דוד הוא 'מלכא משיחא', בסיס הקיום של ביאת המשיח, שיתגלה אחר שנים מרובות של קיום הברית חרף החטאים, נובעת מהיכולת לחזור בתשובה. רק החזרה בתשובה שפירושה יכולת לשוב אל המקום הראשוני, אל נקודת ההתחלה הראשונית הנקייה והמזוככת, יכולה ליצור מציאות של גאולה לעם שאמנם קיים את הברית עם אלוקים, אך חטא, היכולת לחזור לנקודת ההתחלה שהיא ביאת המשיח, היכולת לגאול עם גאולה שלימה וליצור אותו מחדש עם הקניית כל קנייני האומה משך הגלות הארוכה, היא היכולת לחזור בתשובה, כך דוד המלך שהקים עולה של תשובה, הוא הוא מלכא משיחא. [ראה מהר"ל בהקמתו לספר נצח ישראל בביאור מהות הגאולה העתידה כקומה נוספת על גלות מצרים ולא כביטול הלידה הקודמת של העם ביציאת מצרים].
אחר כל הדברים האלה, יש להביא את דברי חז"ל שדנו בדבר גודלו של החטא של דוד. חז"ל (שבת נו א) התמודדו עם הפרשייה הזו והאירו אותה באור חדש. הבה נראה איך פירשו חז"ל את דברי הפסוק (שמואל ב פרק יב פסוק ט) 'מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן'. 'אלא מה אני מקיים מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע שביקש לעשות ולא עשה', חז"ל פירשו שדוד לא עשה מעשה אסור אלא רק רצה לעשות. ודקדקו כן משינוי הלשון שכתוב בפסוק זה 'לעשות הרע' בזמן שדרך הכתוב לכתוב 'ויעש הרע', כלומר, כשנתן הנביא מוכיח את דוד, הוא לא מדבר על המעשה הזה כדבר שהיה בעבר, בלשון 'ויעש' אלא בלשון 'הווה', 'לעשות' חז"ל למדו מכך כי הכוונה שהוא לא עשה באמת אלא רק רצה לעשות, ועל כך הוכיח אותו נתן הנביא. את המשך הפסוק מפרשים חז"ל גם כן למעט בחטאו של דוד, כשאיסורה של בת שבע אינו איסור אשת איש, כיון שכל היוצא למלחמת בית דוד כתב גט כריתות לאשתו טרם שיצא למלחמה, וממילא הייתה בת שבע פנויה כאשר הייתה מגורשת מאוריה. על הריגתו של אוריה פירשו חז"ל שדוד לא נענש כי אוריה היה מורד במלכות. חז"ל מסיימים את דבריהם ואומרים כי לבד ממעשה זה לא היה לדוד שום חטא, ככתוב (מלכים א פרק טו פסוק ה) 'אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי'. כלומר חז"ל מסיימים ואומרים שמלבד מה שחטא זה לא חמור כמו שהוא נראה בקריאה שטחית, הוא גם היה החטא היחיד של דוד.
הדברים לא נלמדים רק מדרשות חז"ל [שדבריהם הם אור לעינינו ואין תפיסה של דברי הכתוב ללא דבריהם], כבר מקריאה שטחית בדברי הנביא עומדות כמה שאלות שמראות כי לא יתכן לפרש את מעשה דוד ובת שבע כפשוטו. ההלכה היא כי אשה שנבעלה בהיותה אשת איש אסורה לבועל גם אחר שהתאלמנה או התגרשה מבעלה הראשון. לפי זה בת שבע הייתה צריכה להיאסר על דוד, ובמקרא לא נראה כלל כי היה איסור בהמשך נישואיו של דוד לבת שבע, ויתר על כן נתן הנביא הוא מי שעמד על כך ששלמה בנם המשותף של בת שבע ודוד, ימלוך אחריו. אם היא הייתה נאסרת על דוד לא היה נתן הנביא מתיר את המשך נישואיו אליה, ולא היה ממליך את הבן הנולד מנישואים אלו למלך על עם ישראל. ויתירה מכך, נתן הנביא לא מוכיח את דוד על איסור אשת איש, הוא מכיח אותו על דבר הריגתו של אוריה, אילו היה כאן חטא של גילוי עריות היה נתן הנביא מוכיח אותו על כך.
כל זה מראה שהחטא של דוד לא היה חטא של ממש, ותוכחתו של אוריה הייתה על הנהגה שאינה ראויה למלך, ולא על עוון ממש. המגיד של הבית יוסף (מגיד מישרים פרשת מקץ) ביאר כי עיקר חטאו של דוד היה בכך שלא ראוי לישא אשה של חייל שנמצא בשדה הקרב, אף שהיא פנויה וניתן לה גט כריתות.
נמצא כי חטאו של דוד לא היה כמו שהוא נראה, וכל האומר דוד חטא אינו אלא טועה. אך העיקר התברר כי מקומו של אותו חטא, והחזרה בתשובה ממנו, הוא אבן פינה ויסוד לעולה של תשובה, ויתכן גם לגאולה העתידה אשר זכות אותה חזרה בתשובה הכתירה את דוד בכתרו של משיח.
שאלה נוספת שאלת:
"מעשה דוד ובני שאול והגבעונים- הגבעונים רוצים לפגוע בישראל אז דוד מציע להם להרוג בשבילם את שבעת בני שאול המלך בכדי להרגיע אותם וכך אכן הוא עושה…", עד כאן לשון שאלתך.
כוונתך לכתוב בנביא שמואל ב פרק כא, ובכן ראשית אעיר כי יש כאן חוסר דיוק, הם לא ביקשו לפגוע בישראל, אלא ביקשו להרוג את בניו של שאול, ודוד המלך התיר להם זאת. אלא שהקושיא עדיין עומדת על עומדה איך הוא התיר את דמם של בני שאול.
ובכן גם על כך עמדו חז"ל (בבלי, יבמות עט א) הם עמדו על פרשייה זו והאירו את עינינו בה, כאשר כל דבריהם מיוסדים על דרש הפסוקים, והעולה מדבריהם, כי כאשר היה בארץ ישראל בצורת שלש שנים שלא ירד בהם גשם חיפש דוד מהו החטא שחטאו ישראל, ולא מצא. וכאשר לא מצא שאל באורים ותומים מה חטא חטא, ונאמר לו שהחטא היה בכך שלא הספידו את שאול כראוי ועל כך ששאול המית את הגבעונים. דוד פנה לגבעונים וניסה לפייסם [חז"ל מספרים כי דוד ניסה לפייסם בתחילה כולם יחדיו וכשראה שלא מועיל פנה לכל יחיד ויחיד וניסה לפייסו] כשראה שהם לא מתפייסים שאלם מה יגרום להם להתפייס והם אמרו שאם הם ימיתו שבעה בנים מצאצאיו של שאול הם יתפייסו, חז"ל מציינים שבקשתם זו וחוסר הרצון שלהם למחול גרמו לדוד לאסור את הגבעונים לבוא בקהל, הוא למד מכך על טבעם שאינו מתאים לאופי של העם היהודי, כשהאופי היהודי ניחן בשלש מעלות רחמנים בישנים וגומלי חסדים. אך דוד המלך הבין כי בקשה זו חייבת להיבחן, לא בכדי משמים גזרו בצורת על ישראל הוא הבין שיש צד שיש מקום לדון שבעה מצאצאיו של שאול לדין מות. ולכך כאשר שמע זאת דוד העביר את כל צאצאיו של שאול לפני ארון הברית, ומי שקלטו הארון נתנם בידי הגבעונים והמיתום, הארון קלט בדיוק שבעה מצאצאיו של שאול. חז"ל מבארים כי הטעם שעשה זאת דוד משום הוראת שעה, וכלשונם, 'אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא'. כלומר, דוד ראה צורך מיוחד כהוראת שעה להרוג את בני שאול בכדי למסד את הכבוד שצריך לנהוג בגרים. הרמב"ם (מלכים פרק ג הלכה י) למד מכך הלכה וזה לשונו, 'כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה, או בלא התראה, אפילו בעד אחד, או שונא שהרג בשגגה, יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה, והורג רבים ביום אחד ותולה ומניחן תלויים ימים רבים להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם'. הראשונים (חידושי הריטב"א יבמות עט א) הוסיפו עוד וכתבו 'ואין ספק כי שבעה אלו שקלטן ארון חיבי מיתה היו מצד אחר, ולכן נתגלגלה להם חובה עכשיו יותר משאר זרעו של שאול'.
קיצורו של דבר, דוד המלך פעל בהוראת שעה, על פי אורים ותומים, ובקדושתו השתמש בהכרעת הדיון גם בארון ברית ה', זאת אחר שהבין כי יש חרון אף על ישראל עקב הבצורת הקשה שהייתה משך שלוש שנים. דוד המלך עשה את כל זה בכדי למסד את האומה על דרך הצדקה והמשפט, להיותם רחמנים וגומלי חסדים. נכון קריאה שטחית בדברי הנביא מעלה שאלות, אך קריאה עיונית יותר בדקדוק הפסוקים, מראה את ההיפך, אחר העיון אותו דוד המופיע בפסוקי התהלים כאיש חסד שכל דבריו צדקה ומשפט, כך ממש הוא מופיע בדברי הנביא, כאשר מעשיו ייסדו את הנהגת העם בחסד וברחמים, לעשות צדקה ומשפט, כיהודי מאמין אני חי בתחושה כי דרך המוסר החסד והצדק בישראל שנתייסדו על ידי שבעת הרועים, כשאחד מן המעשים שייסדו את הנהגת העם ככזו הם אותו מעשה של דוד המלך בהוכיחו את העם על התנהגות לא ראויה כלפי הגר והאביון.
שאלה נוספת שאלת:
מעשה דוד והאישה השונמית, דוד המלך זקן וקר לו, מביאים לו בגדים ושמיכות אבל עדיין קר לו אז מביאים לו בחורה בתולה צעירה ויפה שתשרת איתו ותחמם אותו במיטה, עד כאן לשונך.
ועוד שאלת:
מעשה דוד האישה השונמית ובת שבע- האישה השונמית מבקשת מדוד לשאת אותה אבל הוא לא יכול כי יש לו 18 נשים, היא אומרת לו שהוא מסרב כי " חסרא לגנבא נפשיה אשלמא קה נקט, אז הוא לוקח את בת שבע אליו.
כוונתך בשאלה זו האחרונה להוסיף על שאלתך הקודמת, כי מדובר על אותו מעשה כי אבישג היא השונמית, והיא אותה בתולה צעירה שיעצו הרופאים להביאה בכדי שתחמם את גופו. כאשר לא הצליחו לחמם את גופו בבגדים. כפי הנראה היה זה מצב של פיקוח נפש, והוא לא ידעה, כמבואר בפסוקים, כלומר הוא לא שכב עמה, אלא היא רק חיממה את גופו וכיון שלא הייתה אסורה באיסור ערוה, כי הייתה פנויה טהורה, אין בזה אלא איסור מדרבנן, והתירו זאת מצד פיקוח נפש.
אינני מבין מה מפריע לך בכל זה. גדלותה של היהדות שאדם הוא אדם, וקדושתו לא ניפחתת בכך שהוא מתנהג כאדם ורצון האדם לאישות הוא רצון נכון וראוי על פי היהדות. ואדרבה סיפור זה בא להראות את גדולתו וקדושתו של דוד שאף שהיה צריך לכך לבריאות גופו שמר על האיסור שלא לישא יותר משמונה עשרה נשים. ומה שאמרה לו אבישג, 'חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקיט' כמבואר בדברי חז"ל (בבלי סנהדרין כב א), יש בזה פירוש נפלא בספר ערוך לנר (סנהדרין כב א) וכעין זה בשם הגר"א, הם מפרשים שמעשה זה של אבישג היה לכפר על חטאו עם בת שבע, ולכך הוא חיפש נערה יפה בכל גבול ישראל לגרות יצר הרע בנפשו, ואבישג לא ידעה זאת ולכן ביקשה להינשא לו, וכשאמר לה שאינו רוצה בכך, הבינה שעשה זאת בכדי לשוב בתשובה, ועל זה אמרה לו כי כיון שזקנת ותשש כחך דמית לגנב שאינו יכול לגנוב ומראה עצמו כביכול עושה זאת משום שהפך לאיש שלום, ואם כן אין בכך כפרה על מעשה בת שבע. ולזאת הראה שכחו במתניו, ולכך בא על בת שבע להראות שכחו במתניו ומה שלא מסכים להינשא לאבישג אינו אלא משום שעושה זאת לכפרה על חטא של בת שבע [ויש סימוכין לפירוש זה בדברי הירושלמי (סנהדרין פרק ב הלכה ג)].
עוד שאלת:
דוד המלך והפלישתים- דוד המלך פשוט מתעלל בהם והורג אותם בצורות שמזכירות את דאעש ולפעמים אפילו בלי ציווי של אלוהים.
השאלה הזו היא שאלה כללית מידי תצביע על מקומות בנביא שמפריעים לך, שנראה משם שהוא נלחם מדעתו בלא ציווי מה', שנראה כביכול שהוא עושה בהם יותר מן הצורך, ונדבר עליהם. באופן כללי דוד המלך עשה את חובת הכיבוש של ארץ ישראל מיד פלשתים. מלחמת כיבוש היא מלחמה ככל המלחמות, כאשר הפלשתים היו אויבי ישראל, ורצו להרוג בישראל והיה צורך להורגם ודוד הגן על עמו. אינני רואה חיסרון בזה ולא הבנתי מהי שאלתך. אם תפרט נוכל לדבר על זה יותר.
ובכן, כמו שהקדמתי לימוד מעשי הצדיקים תוך כבוד ותפיסה כי מעשיהם כולם הם מעשים מכוננים שנעשו על ידי קדושי עליון, תוך העמקה בדברי חז"ל הקדושים ואמונה כי כל דבריהם אמת וצדק, עשויה ליישב על לבך את כל מעשיהם. אך יש צורך קודם כל להאמין במסורה שנמסרה לנו, יש צורך להאמין בקדושת המסורת ובקדושתם של קדושי עליון אלו. רק לימוד כזה יכול לשאת פרי של תפיסה נכונה במעשיהם.
נתתי הצצה חפוזה בפרשיות עמוקות וגדולות, יש עוד הרבה מה להרחיב וללמוד בהם, אך אני סומך עליך שדברי יתנו בך רצון להמשיך לחקור ולהתבונן.
אשמח להמשיך ולדון אתך בדברים.
שלך
שלמה
[email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
תשובה יפה ומעמיקה מאד.
קראתי את התשובה ממקום אחר ובתפיסה שונה משל השואל ויש לציין שקיבלתי ממנה הרבה מוסר וכוח.
במיוחד בעניין החזרה בתשובה שזה נושא שמעסיק אותי כיום, התחדדו והתלבנו לי דברים שמעמידים הכל במקום אחר, חיובי ומנחם.
תודה.