שלום לך שואלת יקרה

ראשית, הרשי לי לומר לך כמה אני גאה בך! מבלי להכיר אותך, ניכרים היטב משאלתך הכנות והמודעות שלך, שלא תמיד מצויים בשפע בבנות גילך. תוכן השאלה שלך מראה לי כי מדובר בבחורה נבונה, חושבת שלא מוכנה לקבל כמובן מאליו את מה שמספרים לה והיא מעוניינת לצאת ולחקור בכוחות עצמה את שמטריד אותך, אשרייך!

כעת הרשי לי לנסות לעשות לך מעט סדר בקושי שחשת.

את מתארת בדיקה פיזית, לכאורה טכנית בלי משמעות מיוחדת, אך בכל זאת היא גרמה לך לתחושת קושי ולכן בחכמה עשית שהחלטת להתעכב על הסוגיה הזו ולהבין אותה לעומק.

הסיטואציה הזאת גרמה לך בעצם לשאול שאלה יותר רחבה, שהיא אולי השורש של העניין- דימוי הגוף והיחס שלי כאישה מאמינה אליו.

כאמור, אינני מכירה אותך די הצורך על מנת להתאים לך את התשובה בדיוק הנדרש, אך אנסה לתת לך נקודות כלליות למחשבה, ואת תמיד מוזמנת להרחיב איתי את הדיון במייל.

אני רוצה להתחיל, ברשותך, באחד מהטקסטים המקודשים ביותר לעם היהודי – מגילת שיר השירים. פירושים רבים ונשגבים נכתבו עליה. אך אם תתבונני לרגע מהצד על המילים, ייתכן ותחושי זעזוע מסוים. אולי את אותו זעזוע שחשת בעת הבדיקה ששורשו- סתירה עמוקה בין מה שחונכת אליו לבין המציאות. המגילה הזאת מתארת שיר שכולו הלל ושבח ל…גוף האישה! גם אם נאמר שיש פה סודות נסתרים והדברים אינם כפשוטם, עדיין נשארת פה תמיהה, מדוע בחר שלמה המלך, בדימויים דווקא מהעולם הזה? שנתפס לנו לפעמים כל כך גשמי, ואולי אף אקצין ואומר טמא? חילוני?

”כולך יפה רעייתי ומום אין בך”- זה מה שהבעל בוחר לציין ברעייתו? לא את מידותיה התרומיות לא את חכמתה הנעלה? לא! הוא מספר ומשבח דווקא את יופייה החיצוני.

אין כאן המקום להרחיב בהשתלשלות ההיסטורית של דברים, רק בקצרה אומר שחלק מהסיבות שהיחס אל הגוף בחברה המערבית הוא כה מעוות וקיצוני (ולצערי, אנחנו חלק מהחברה הזו בעל כרחנו) היא הנצרות. הנצרות הכניסה תפיסת עולם לפיה, אדם קדוש הוא אדם פרוש, אדם שמתכחש ליצרים שלו, לתשוקות שלו, לתאוות שלו. הנצרות מעלה על נס את אנשי הדת שלהם שפורשים מחיי משפחה וחיי העולם הזה, מתנזרים ומסתתרים מכל קיום עם העולם, ובעצם מחטיאים את המטרה הכי בסיסית שלשמה נברא העולם – מלחמת האדם ביצר שלו.

”לא ניתנה תורה למלאכי השרת”(מסכת קידושין, דפ נ”ד)- אנחנו כבר לפעמים אומרים זאת כקלישאה. אבל יש בזה עומק גדול. אלוקים הוא זה שבחר לשים אותנו בגוף, הוא זה שנטע בנו נטייה להסתכל ולהימשך לדברים יפים, לרצות את האסתטי . היהדות וחכמיה מעולם לא ניסו להכחיש זאת, או להדחיק את היצר, המטרה הייתה תמיד לתעל ולכוון את היצרים למקומות הנכונים והראויים.

גם בגמרא ישנם דיונים מרתקים ומפורטים על גוף האישה, הם לא נרתעו או הסתירו את העיסוק בכך, הם לא נמנעו מלדבר על זה, להפך.

אז אמנם היום אנחנו מתנהלים באופן קצת שונה, וזה בסדר כי העולם עובר שינויים תרבותיים וחברתיים. אבל התפיסה נשארה אותה תפיסה. העיסוק בגוף, ההנאה ממנו, הוא מבורך ורצוי כל עוד הוא נעשה בקדושה ולמען מטרות ראויות. זכרי כי הסוד ביהדות הוא הכוונה. כלומר, מידת הכוונה שלך בתוך עניין מסוים הוא זה שהופך את העיסוק בעניין הזה לנכון וראוי! כעת, הבה ננסה להבין יחד מהי מטרה ראויה.

אינני יודעת מהו הטיפול שעברת אך אני בטוחה שהוא נעשה לצורך שיפור של בריאותך ועל כן הוא כמובן ראוי ונכון.

אני ממליצה לך לשבת רגע עם עצמך בכנות, בלי בושה, לשאול את עצמך מהי הנקודה המסוימת שגרמה לך זעזוע? האם החשיפה היא זו שגרמה מבוכה? נסי למקד לעצמך מה הציק לך, ואז העמיקי פנימה, למה זה מציק? מה זה מסמל עבורך, חשיפה של גופך? מה זה גורם לך לחשוב על עצמך כאישה?

ציינת שאת בת 19, וזה אומר שאת קרובה מתמיד לגיל בו תרגישי ככל הנראה בשלה לנישואים וחיי זוגיות. לכן העיסוק בזה חשוב מאי פעם, ויצא לטובה שזה צף לך כעת. העיסוק בגוף וההיכרות עימו, גם עם חלקים מוסתרים ומוצנעים חשובה ומשמעותית בכל שלב בחיים ובפרט בשלב של נישואים, בו את תחיי באהבה ואינטימיות עם בעלך בעז”ה ואין ספק שככל שתגיעי מוכנה ובשלה יותר בנושא זה יהיה לך קל יותר.

כמו כל דבר בחיים לא כדאי שנושא מסוים יפול עלינו ”בבום” ולכן החשיפה ההדרגתית שלך לגופך על שלל האיברים המופלאים שאלוקים נתן לך היא נכונה ובריאה.

למרות שגוף האישה והיחס אליו היה נושא שהעסיק את האנושות מאז ומעולם, אנו מצויים בדור שהוא פורץ גדר משום שהתפיסה של יופי ונשיות הפכו לדבר היחיד שיש לפעמים לאישה למכור. גוף האישה הופך לעבודה זרה ממש, הוא הופך לחפץ , ולכן אין גבול לכמות הכסף, ההשקעה והמחשבה כיצד להפוך אותו ליותר ויותר מתוח, מושלם ו…מזויף! הגוף וההנאה ממנו אינם עוד אמצעי אלא מטרה העומדת בפני עצמה ששמה בצד את כל הערכים האחרים של מכובדות, צניעות ועדינות האישה. ראי, הנושא של מידת הצניעות הנכונה והאידיאלית הוא נושא חשוב כי הוא בעצם דיון על איזונים . הרי אף אחד לא מצפה ממך להתקלח בלבוש מלא על אף שאת ודאי בחורה צנועה ויראה, כך גם צניעות אמיתית לא מונעת ממך לקבל או לעבור כל טיפול ורפואי שנדרש, ומעבר לכך – להתייחד עם בעלך ולחיות עימו באהבה והרמוניה גופניים ונפשיים, כאחד! אם כך האיזון הנכון הוא כמו הרבה דברים בחיים הוא הזמן והמקום. אנו מצניעים את הגוף שלנו, כי אנחנו מכבדים אותו, כי אנו שומרים עליו, כי הוא נחלתנו הבלעדית, ולכן אנו מטפחים אותו, דואגים לו ושומרים עליו. בזמן והמקום הנכונים הגילוי של המוסתר הופך לדבר נפלא, רצוי ומהנה. וזה בדיוק הקסם בזה. הגילוי הופך למרגש וקסום דווקא בגלל שהיה מוסתר קודם. ברגע שמשהו גלוי ונוכח כל הזמן לא ניתן להשתוקק אליו, להתרגש ולהתפעל ממנו. זה השורש של הצניעות: היא מאפשרת לנו להתרכז בערכים ותחומים נוספים מלבד החומר והיא ממקסמת את ההנאה למקום והזמן הנכונים.

זה מתחיל מתנועת נפש פנימית ועמוקה ומתבטא באמצעות הבגדים וההתנהגות שלנו.

הקב”ה רוצה ומשתוקק שנאהב את עצמנו, שנרגיש בגופנו בנוח, ושנתענג על כל העינוגים שמותר לנו להתענג בהם! כאשר אנחנו אוהבים את עצמנו, את המכלול שלנו, הגוף והנפש ביחד, אנחנו בעצם אוהבים את הקב”ה בעצמו, שכן בכל אחד מאיתנו יש חלק אלוק ממעל. וחשוב להבין שהנפש והגוף שלנו חד הם! א”א לדבר על דימוי גוף בלי לדבר על דימוי עצמי באופן כללי! כאשר אנו מרגישים בנוח עם גופנו, אוהבים אותו, מכירים אותו ומודעים אליו, אנחנו מאפשרים לנפש שלנו בית, ”משכן” בריא ושמח להיות בו, ורק ככה היא יכולה להתפתח, לפרוח , להגיע למימוש. אנו מתפללים שלוש פעמים ביום שהקב”ה יחזור למשכנו הגשמי!! לעצים ואבנים!! כי אנחנו מבינים שהמשכן הפיזי, הוא התנאי ההכרחי להתפתחות רוחנית כאן בעולם.

לסיכום- כל מה שנעשה בפרטיות ובצנעה, כל מה שמגיע מתוך כבוד והערכה של הגוף שאלוקים נתן לנו- מותר ורצוי! לגופך יש תפקידים נשגבים וחשובים כאישה, כאמא יהודיה! הוא מלא יופי וקדושה! הדרך הנכונה להפנים זאת היא דרך עבודה פנימית עם עצמך, לשאול את השאלות הנכונות ולהבין מהם המקורות לתחושות של חוסר נוחות או נעימות.

האם בינך לבין עצמך את חשה בושה עם חשיפה של גופך? או רק כאשר מדובר במישהו חיצוני? היטבת לשאול כהלכה- האם עליי לחוש בושה או שמא זה מוגזם? כמובן שייסורי נפש באופן כללי אינם רצויים ואינם יעילים , במיוחד כאשר מבינים שהגוף שלנו הוא כלי קודש, ותפקידנו לשמור עליו! אבל זהו בדיוק המשחק העדין הזה בין קודש לחול, בין מותר לאסור.

היהדות הצליחה לייצר חוט משי עדין ונדיר, קסם של ממש שמחבר בין עניינים גשמיים ורוחניים מבלי שתהיה בהם כל סתירה, עלינו רק לאחוז בחוט הזה חזק ולא להתבלבל חס ושלום משום קולות חיצוניים שמנסים להטעות אותנו.

מקווה שהצלחתי לסייע לך ולו במעט, בהצלחה רבה!

נועה

4183435@gmail.com