שמעתי לאחרונה בכמה הזדמנויות שונות על כך שהיהודים חכמים בהרבה משאר בני האדם. רצוני לשאול האם אכן זה נכון ומהן הסיבות לכך לדעתכם.
דלג לתוכן
שמעתי לאחרונה בכמה הזדמנויות שונות על כך שהיהודים חכמים בהרבה משאר בני האדם. רצוני לשאול האם אכן זה נכון ומהן הסיבות לכך לדעתכם.
שלום לך
שמחתי לקרוא את שאלתך.
שאלתך הינה מקורית ולא שגרתית ובעיקר, חותרת לקבל מענה בקשר למוסכמות למיניהם הרווחות בקרב הציבור כולו בלי לדעת ברוב הפעמים על מה הן מבוססות והאם אכן הן נכונות ומאומתות.
איני יודע האם נעשה בנושא מחקר אמפירי- כלומר מחקר מקיף המבוסס על נתונים סטטיסטיים סדורים שערכו אותו אנשי מקצוע, כדוגמת מבחני IQ וכדומה.
תנסה לגגל ברשת וייתכן שעם קצת השקעת זמן ומחשבה במיקוד החיפוש תגיע לתוצאות מעניינות.
באם כן, אשמח מאד באם תשתפני בהם. (לכתובת המייל הרשומה מטה).
אני אנסה לענות על שאלתך מהיידע המועט שכן קיים ברשותי ובעיקר, מעיון במקורות היהדות בנוגע לייחודו של עם ישראל על פני שאר אומות העולם.
לגבי מקורות המידע- הוכח שאחוז היהודים מקבלי פרס נובל מתוך סך כל מקבלי הפרס לדורותיו גבוה ובהרבה!! ביחס לחלקם באוכלוסיית העולם.
ראה כאן http://www.zeevgalili.com/2009/10/7039.
אולם, אם תעיין בלינק המצ”ב תראה שבכל הנוגע להסברים! מדוע אכן ישנו אחוז כ”כ גבוה של מקבלי פרס נובל יהודיים, ההסברים המובאים שם לא עונים באמת על השאלה.
ההסברים המובאים שם מתבססים על היותו של עם ישראל מפורסם בתור “עם הספר”.
היינו: עם ההוגה בספרי חוכמה באופן תדיר ועקבי לכל אורך הדורות וכן, בכך שבעם ישראל מתחילים ללמד את התורה לילדים רכים בשנים- תינוקות של בית רבן, בגיל מאד צעיר למשך הרבה מאד שעות מידי יום, בשיעור גבוה בהרבה לעומת שעות הלימוד של ילדים ובני נוער בשאר אומות העולם.
הסברים אלו, לעניות דעתי, לא מסבירים את חלקם הגדול של היהודים בקרב מקבלי פרס נובל.
שכן, לצערנו, רובם המוחלט של מקבלי פרס הנובל היהודיים אינם שומרי תורה ומצוות ומשכך, לא למדו תורה במשך שעות רבות מקטנותם עד בגרותם ואף לאחר מכן.
אדרבה, חלקם הגדול אף הינו רחוק מאד משמירת המסורת הזהות היהודית הבסיסית ואף היה מתבולל בנישואי תערובת.
אמת, הרעיון שעליו מתבססת הדעה שהחכמה היהודית המפורסמת נובעת מלימוד התורה מופיע בפסוק מפורש בתורה.
בספר דברים ד’, ו’ נאמר: וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.
אולם, כאמור, העדת התורה בדבר היות לימודה כמקור מוכח לחוכמה ובינה המפורסמת בפי כל כולל אומות העולם מותנה, כמובן מאליו וכמופיע בפסוק, בלימוד התורה עצמה.
אין בפסוק שום ראיה לכך שיהודי באשר הוא יהודי יהיה יותר חכם ונבון ביחס לגוי משאר אומות העולם אף אם לא ילמד תורה בימיו.
כך שתשובה אמיתית לשאלה זו עדיין לא קיבלנו.
לכן, אני חושב שיש לפנות להסבר שמקורו במשהו יותר שורשי ויסודי.
כוונתי היא לתכונות הייחודיות שטבע הקב”ה בד.נ.א של העם היהודי ביחס למה שטבע בד.נ.א של שאר אומות העולם.
המשנה במסכת אבות מלמדת אותנו “חביב אדם שנברא בצלם”- כלומר: כל אדם, כולל גם אומות העולם, חביבים בכך שנבראו בצלם אלוקים.
כנאמר בספר בראשית (ט. ו) : כי בצלם אלוקים עשה את האדם”.
אולם, ממשיכה המשנה ומלמדת אותנו “חביבים ישראל שנקראו בנים למקום” שנאמר בספר דברים (יד, א): “בנים אתם ל-ה’ אלוקיכם”.
מהו הייחוד שניתן לישראל בהיותם בנים לבורא?
אדם, נדיב ככל שיהיה וטוב לב ככל שיהיה עדיין, מבכר הוא את בניו על פני כל אדם אחר ומעניק להם את היחס המועדף.
זהו טבעו של עולם.
וכטבעו של עולם ביחס שבין אב גשמי לבניו צאצאיו כך הוא היחס בין בורא העולם לבין ישראל המכונים בניו.
“בעל הביית” על החוכמה והתבונה בעולם שלנו הוא בורא עולם.
את החכמה והתבונה הזו הוא מעניק לכל אדם באשר הוא- גוי כיהודי, במינון אחר, כפי שעלתה במחשבה לפניו.
וכדברי הגמרא במסכת נידה (דף לא’, עמוד ב’): “תנו רבנן שלשה שותפין יש באדם: הקב”ה ואביו ואמו. אביו – מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין אמו- מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין והקב”ה- נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגלים ובינה והשכל
”
כלומר, הגם שהגנים הקשורים לכישורים עוברים במידה רבה בזכות ההורים ולכן אדם ששני הוריו חכמים ומבריקים סביר ביותר להניח שאף הוא יוולד עם כישורים דומים, עדיין, “הבעל הביית” על החוכמה הוא הקב”ה וההעברה התורשתית דרך הגנים של ההורים היא רק הדרך הטבעית שבאמצעותה הקב”ה מעניק את החלק הזה שבנפש האדם.
וממילא, מכיוון שהיהודים נחשבים כבניו של מקום הרי שהוא בחר להעניק להם מחכמתו ומתבונתו מלוא חופניים ובשפע רב, בדיוק כמו שכל אב מעניק לבניו את השפע הגדול ביותר שיש בידו להעניק להם.
לפי הסבר זה החוכמה והתבונה של יהודי ניתנים לו מעצם היותו יהודי! מבלי קשר הכרחי למידת שמירת התורה והמצוות שלו בפועל בחיי היומיום.
לכן מובן מדוע ישנם כל כך הרבה מקבלי פרס נובל יהודיים שאינם שומרים תורה ומצוות כלל.
שהרי סוף סוף הם עדיין יהודים.
ברצוני לענות על שאלתך תשובה נוספת הקשורה למישור הפילוסופי- מחשבתי.
קיים מתח מתמיד בעולם הזה בין הרוחניות לגשמיות. בין החומר לרוח.
קשה לחומר ולרוח לחיות בשלום זה לצד זה.
לכן, ישנם אנשים שהרוחניות אצלם היא הדומיננטית והבולטת ומאידך, ישנם אנשים שהחומריות אצלם היא הדומיננטית והבולטת.
נדיר ביותר למצוא אנשים שהם גדושים ומלאים גם ברוחניות וגם בגשמיות בבחינת “תורה וגדולה במקום אחד”.
על פי מחשבת היהדות הגויים מסמלים את החומר. כנאמר בפרשת וירא “שבו לכם פה עם החמור” ודרשו חז”ל: “עם הדומה לחמור”. החמור מרמז מתוך שמו על החומריות.
וכידוע לכל, החמור אינו מבין החכמים שבחיות…
עם ישראל לעומת זאת, מסמל את הרוחניות ואת הדבקות בשמירת המסורת המבכרת את הדבקות בשורשים על פני היסחפות על פני נהייה אחר התאוות העכשוויים.
ממילא, טבעי הדבר שעם שהרוחניות היא הגורם הדומיננטי והבולט בו יהיה יותר חכם ונבון ביחס לשאר אומות העולם.
אולם, חשוב מאד להפנים ולדעת שהמעלה הזו אמורה לחייב אותנו להיות ראויים לה מכח היותנו בנים למקום.
המעלה זו לא אמורה להוביל אותנו, חלילה וחס, לגאווה ולהתנשאות אלא, אדרבה בדיוק להיפך מכך- למחויבות עמוקה יותר וגדולה יותר לדבוק במסרים של נביאי ישראל המופיעים לאורך התנ”ך אין ספור פעמים ובאמצעות כך להוות “אור לגויים”. כפשוטם של מילים!
מקווה שעזרתי לך.
ברכה והצלחה!
צבי
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
