The Butterfly Button
החטאים שלי מבלבלים אותי

שאלה מקטגוריה:

שלום, הדבר הראשון שבא לי להגיד הוא שאני אוהב את השם או לפחות יודע שאני באמת רוצה להרגיש את האהבה אליו ולעשות רצוני כרצונו.כבר כמעט שנתיים ברוך ה' שהחל מסע נעים ביני לבין הבורא,מסע שבו אני מגלה מחד את הטוב שהקב"ה העניק ומעניק בכל רגע וכן את המקומות ה'אפלים'.אני מאוד רוצה להיות כנה עם הבורא ולמדתי שאחד העקרונות בתשובה הם חרטה ועזיבת החטא ומתוך הכאב והבלבול שלי מתחילים שאני עדיין מוצא את העונג בחטא ומתקשה לעוזבו לגמרי,מצד אחד אני לא מצליח להפסיק לגמרי עם החטא ומצד שני לאחר ידיעתו תחושות של תסכול ואכזבה עולות בי שכפרתי ברצון ה'.איך אני יכול להכיל את הבלבול הזה תוך כדי ניסיונות ללכת בדרך השם בתקווה ואמונה שיום אחד אצליח באמת להתקרב לה'? איך לאחר שבמודעות עשיתי משהו כנגד רצון השם ושמתי את רצוני האנוכי אני יכול להגיד שאני אוהב את השם ממקום כנה ואמיתי?
תודה

תשובה:

שלום לך!

השאלה שלך נכתבה ממקום כל כך יפה ומרגש. הרצון הכנה שלך להיות אוהב ונאהב על הבורא וההרגשה שלך שמשהו עוד לא מדויק, מגיעים ממקום נקי ומהווים בסיס מצוין להמשך דרכך.

בכדי לחלוק עמך את תחושתי בקשר לדרך שאתה מתאר ולקשיים הניצבים בפניך, אני רוצה להתמקד בעיקר בשתי נקודות עיקריות.

א. מה באמת התפקיד שלנו ועד כמה אנחנו יכולים להיות מושלמים.

ב. איך עליי להתייחס לנפילות שלי, למצבים בהם אני רחוק מלהיות במקום בו אני רוצה להיות.

אז חשוב שנזכור שה' שם אותנו כאן בעולם. במקום בו לא פשוט וקל להיות צדיקים. ה' הוא ששם אותנו בזירה בה אנחנו נבחנים תמיד, נמצאים יום יום בניסיונות ומתמודדים שוב ושוב מול היצרים שבנו והכוחות השונים שמנסים לעכב אותנו בדרכנו הרוחנית.

זו אינה טעות וזה אינו מקרה שהעולם מלא בכל כך הרבה התנגדויות ומכשולים. אנחנו נמצאים במגרש אימונים מפרך, והמטרה שלנו היא להתמיד בניסיון להצליח, לעצב את עצמנו וללמוד עוד ועוד על מי שאנחנו. ללמוד על הדרכים שנכונות ומתאימות לנו ולאט לאט להתרומם ולהגיע לשיא של עצמנו. למקום הכי טוב אליו נצליח להעלות את נשמתנו.

"לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין לבטל ממנה", זו אמירה שצריכה להדהד בנו. אין לנו ידיעה מהו התפקיד הייחודי למענו הגענו לכאן וגם לא עד היכן בדיוק ה' מצפה מכל אחד מאתנו להגיע. אנחנו לא בתחרות ולכל אחד יש את המסלול המיוחד שנועד עבורו. הציפיה מעצמנו להיות מושלמים ולהשלים את המלאכה בעצמנו, היא לא ריאלית ולא אנושית. כמובן שעלינו לשאוף למקסימום, לנסות ולשפר עוד ועוד את דרכנו, ללמוד מהטעויות. אבל בשום אופן לא להבין שאם לא הצלחנו במאה אחוז, אנחנו כישלון, רחוקים חלילה מהבורא.

בכלל, אהבה אינה ערובה לכך שלא יהיו נפילות. המדרש בהתייחס להבדלים שבין יראה לאהבה, מביא דווקא את היראה כדבר היותר יציב. בעוד שאהבה, מעצם טבעה, היא יותר נתונה לתנודות. כל מגילת שיר השירים מציירת בצבעים עזים את אותן התנודות, את הגלים המטלטלים העוברים בין אוהבים, בין הרעיה לדוד, בין ישראל לקב"ה.

וכאן אני רוצה קצת להתייחס לחלק השני. לצורה בה אני רואה את עצמי אחרי נפילה. אף אחד מאתנו לא רוצה ליפול, לראות את החולשה שלנו מול עצמנו. להבין שגם כשהחלטתי משהו וקיבלתי על עצמי, זה לא בטוח שאעמוד בהחלטות שלי. וכשזה קורה זה מתסכל. אבל השאלה האמתית היא איך ה' רוצה שאסתכל על עצמי. האם המבט הביקורתי שלי והעצבות הנלווה אליו הוא רצונו או שאולי ממש ההיפך. כי לפעמים המבט הזה עלול לנתץ לגמרי את האמון שלי בעצמי, ביכולת שלי לשוב אל ה'.

לפי החסידות, לפעמים השפיטה הזו והדכדוך שהיא מביאה עמה הם ממש חלק מהחטא עצמו, אם לא החלק הארי של עצת היצר. נוכל להמשיל את זה לחייל שנפגע בשיא הסתערות, שבמקום להבין שהמלחמה בעיצומה, שעליו לקום מיד ולהמשיך להתקדם. יתחיל להאשים את עצמו, להישבר ולהפסיק לבצע את מה שהוא עדיין יכול. אז ברור שזה כואב, זה גם נכון שאצטער. אבל ישנו גבול דק שמפריד בין חרטה לבין תסכול, בין כאב לבין עצבות, בין ביקורת עצמית לבין שפיטה. החרטה מגיעה עם דחף לשנות ואילו עצבות ודכדוך מולידים בי ייאוש וכבדות. הכאב והביקורת יכולים ליישר את דרכי ואילו השפיטה והתסכול יכולים לשבור לגמרי את הדימוי העצמי שלי.

אנחנו כל בוקר מתפעמים מחדש מכך ש"רבה אמונתיך", מהאמון העצום של הבורא בנו. הוא נתן לנו עוד יום, מה זה אומר? האם זה לא מוכיח שהקב"ה עצמו בוטח בנו, מאמין שהיום אצליח לעשות את מה שמצופה ממני. ש"משתלם" להשאיר אותי כאן למרות כל הטעויות והנפילות שלי.

אז נכון שהסדר הראוי וההגיוני הוא "סור מרע" ואח"כ "ועשה טוב", מתאים יותר לעשות טוב ממקום נקי. אבל אנחנו לא מלאכים, וכידוע "אהבה מקלקלת השורה". ובאמת חסידים פירשו את הפסוק גם אחרת, "סור מרע" – אל תתעסק ברע ובתיקונו. לפעמים זה רק מוריד אותך, משאיר אותך עסוק באזור של הרע. במקום זאת "עשה טוב", תתחיל לעסוק בטוב וכך תביא את עצמך למקום אחר, אט אט תמצא את עצמך מתרחק מהאזור בו הרע בא עמך במגע. בו הטוב הוא המקום הטבעי שלך.

חבר יקר, אל תיתן לאהבה היפה שיש בך לבוראך להתאכזב. אל תיתן לעצמך מקום לחשוב שאתה "לא באמת אוהב". אתה אוהב, זה מושרש בכל אחד מאתנו ואצלך ב"ה זה אפילו גלוי ומורגש. אז נכון, אנחנו עדיין לא מושלמים. אבל אנחנו רוצים כל כך, מנסים. ואת האהבה הזו לא יוכלו לשטוף נהרות ומים רבים לא יכבוה.

מאחל לך הצלחה רבה בהמשך דרכך, תקבל גם את הקושי באהבה ונצל את תחושת הריחוק לגעגוע אמתי. מקווה שדבריי יסייעו לך.

המון טוב,

מנחם

[email protected]>

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך אפשר רק לשבת ולחכות לשידוך שלי בלי לצאת ולחפש אותו?
בכל אחד משלבי החיים בורא עולם נתן לנו סוג של עצמאות ובחירה מאד מוחשית בין הדברים שלא כך בשידוכים ההוראה היא לא לצאת לחפש בחור אלא לחכות להצעה שתבוא עם בחור המיועד וזה קשה לי!!! כי אין לי משהו שאני יכולה לעשות מלבד תפילה !!! וזה מרגיש לי ההפך משאר...
8 השאלות שלי על אלוקים גהינום ובחירה
השאלות שלי נשאלות באמת מתוך כאב ואולי ישמעו לא טוב, אבל אני לא שואלת מרצון להתריס אלא כי זה באמת קשה לי… 1. אמרו לי שכולם עוברים דרך גהינום, כי כולם הרי חוטאים ואף אחד לא מושלם. ואני חושבת שדוקא בגלל שאיננו מושלמים אז צריך לסלוח לנו… 2. איך יתכן...
כועסת על הקב"ה כשדברים שאני רוצה לא קורים
תודה על ההזדמנות לשאול.. אני לא יודעת עד כמה השאלה שלי מבוססת על משהו שאפשר לענות לו רק בשכל כי היא גם מאוד רגשית. אבל אני מרגישה חובה לנסות לפחות.. אני מנהלת בעולם עם מערכת יחסית מאוד קשה מול הקב"ה אני כל זמן מרגישה שאני כועסת, פשוט כועסת וזה קורה...
נמאס לי להיות עצובה מדברים שקורים...
נמאס לי לקבל על עצמי קבלות כל פעם שקורה דברים רעים… מרוב צרות של עם ישראל אין לי כוח כבר להצטער!! ולקבל על עצמי קבלות.. התרגלתי לזה ואני רק במקום לקבל על עצמי קבלות אני כועסת על הקבה… כי נמאס לי!!! אחרי שאני שומעת על דברים רעים עכשיו,אני רק אומרת...
מה אתה רוצה ממני?
נמאס לי. אין לי כוחות יותר. עייפתי לגמריי. לא יכולה יותר עם הדרישות של הקב"ה אליי. אני כותבת את זה עם דמעות. רווקה מעוכבת זיווג. עבדתי על המידות, כי השם הראה לי שזה למה אני לא מתחתנת. השתדלתי לקבל הכל באהבה. אני חווה בעיות בפרנסה. אני רוצה מאוד מאוד דבר...
עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא, איך?
כבר הרבה זמן אני משתמש באתר הנפלא הזה, ומאוד נהנתי מהתשובות המחכימות שלכם, ולכן החלטתי לשלוח לכם את שאלותיי, (וכבר שלחתי כמה פעמים) שאתם עונים עם רגש מיוחד, אשר שמור רק לכם, עכשיו לשאלתי , איך באמת יכולים להאמין בלב שלם שהמשיח הנה בא, הרי חיכינו לו כבר כ"כ הרבה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן