The Butterfly Button
הולכת למטפלת רגשית ולא ממש משתפת איתה פעולה...

שאלה מקטגוריה:

שלום.
אני לומדת בסמינר, וכבר שנתיים שהולכת לטיפול פעם בשבוע….
מדובר בשעה שאני והמטפלת המדהימה שלי יושבות לדבר, ועושות מלאכות באמנות בינתיים.
אני מדגישה שאני נערה רגילה לגמרי, ללא שום בעיה מיוחדת
וההורים שלי שלחו אותי כי חשבו שמשהו מעיק עלי, והייתה לנו תקופה לחוצה בבית.
בעקרון, רוב הבעיה שלי זה חוסר שליטה עצמית במקרים של כעס אולי…
אז מאז, אני הולכת ונהנית שם, ובאמת שהמטפלת מנסה שארגיש בנוח ממש,
אבל רוב הנושאים שאנחנו מעלות מגיעים מההורים שלי ולא ממני.
אני חושבת שזה בגלל:
1. אין לי כוח למחשבות עמוקות, ולא רוצה לעשות עסק מכל דבר קטן
ומרגישה שהיא רגילה להתעסק בדברים מסובכים, ומה הבעיות שלי כבר…
2. היא לא ממש חרדית. ועד כמה שמנסה להבין לפעמים היא לא מצליחה.

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי, ועכשיו השאלות….
אני הולכת כבר הרבה זמן, איך אוכל להרגיש בנוח לעלות נושאים שלי?
מדי פעם ההורים שלי נפגשים איתה, ואבא שלי שאל למה אני משדרת שהכל הולך בבית חלק אם לפעמים לא.
וחוצמיזה, אני נוראאאא מפחדת שמישהיא מהחברות שלי תדע על זה…
אם תוכלו אולי, מישהיא שמבינה בתחום לנסות לסדר את ההרגשות שלי בנושא
תודה רבה!!!!!!!
נ.ב. תודה לצוות האתר המיוחד הזה.

תשובה:

שואלת יקרה

אני קוראת את השאלה שלך, מנסה להתחבר ולהבין אבל מרגישה שהייתי רוצה שאחרי קריאת השאלה תוכלי לקחת איתך את הדברים ולחזור איתם אל המטפלת שלך, שתוכלו לעבד ביחד את הדברים שהיה לך מתאים וקל יותר לשאול בצורה אנונימית מאשר לדבר אותם איתה באופן ישיר.

זה מובן מאליו שזה כך מאחר וההרגשות שלך נוגעות בלב ליבו של הקשר בינך לבין המטפלת.

של מי המקום בטיפול ? שלך? של ההורים שלך? ואיך מתמרנים בין העובדה שהטיפול הוא שלך, ויש לך גם הורים וגם להם יש סוג של קשר עם המטפלת.

שאלתי את עצמי מה קורה בפגישות שבין המטפלת לבינם. לשם מה הן נועדו? האם נעשתה עבודה בהקשר של גבולות השיח בין המטפלת לבין ההורים. מה את רוצה שהיא תשמע או תגיד? ומה לא?

מה שאת מתארת הוא סוגייה מאוד שכיחה בטיפול במתבגרים. הם כבר לא ילדים (שאז הדרכת ההורים היא חלק אינטגרלי מהטיפול) והם גם לא מבוגרים (שאז ההורים לא חלק ממשי מהטיפול, בדרך כלל). מתבגרים הם בין לבין. אולם, מנסיוני יש למתבגרים צורך גדול לבסס את המרחב שלהם בכלל ובטיפול בפרט תוך שמירה על מרחק/ מרחב מותאם עם ומההורים.

דבר נוסף שאני חושבת עליו כשאת מתארת את הטיפול שלך הוא שבשנתיים האחרונות, המטפלת ואת עסוקות במרחב שיאפשר לך להביא לידי ביטוי את מי שאת ואת מה שאת כדי שתוכלי להיות עם הדברים בנוכחותה של המטפלת, ביחד.

אולם, ישנה זירה שנראה לי אם הבנתי נכון, שבה מתרחשים כל מיני דינמיקות, עדינות, נסתרות, והן נוגעות ישירות בקשר ביניכן, במה היא כן עבורך ובמה היא לא.

שם ישנן מחשבות שאולי קשה לך ולא נעים להגיד אותן באופן ישיר, כמו, האם היא בכלל יכולה להבין אותך? איך זה בשבילך, בחורת סמינר חרדית להיות בטיפול אצל מטפלת שהיא לא ממש חרדית. האם היא נאמנה לך? להורים? מה היא תחשוב על התכנים שאת מביאה? האם התכנים שלך הם משהו ששוה (ברור ששווה!) להקשיב להם? האם יש לך מקום בלב שלה בין כל שאר הדברים הכאילו “כבדים יותר” שהיא שומעת?

האם אכפת לה ממה שמעסיק אותך גם אם אלה לא דברים מאוד עמוקים, לכאורה?

כל העניינים האלה לדעתי יפתחו לך את הדלת להרגיש שהטיפול משמעותי.

מנסיוני, צריך הרבה אומץ כדי להצליח לדבר על מה שקורה ביניכן. זה לפעמים לא נעים, או מרגיש לא שייך וכו’ אבל, כך הטיפול ייעשה יותר ויותר שלך.

והאמיני לי, כל המחשבות שלך משמעותיות, מאוד. הן מספרות על עולם פנימי עשיר, שישנו, ומחכה להישמע, לקבל מקום, להיות מואר.

החשש שלך הוא חשש מאוד מוכר מלהיכנס עמוק ומחובר יותר לטיפול.

זוהי מסוכה הניצבת בפני כל מטופל, בדרכים שונות וחשוב וכדאי להתמודד איתה.

לעיתים רבות אנשים נוטים לחשוב שטיפול הוא מקום נעים, שכיף להיות בו.

האמת הרבה פעמים מאוד שונה. ישנן בתוכינו כל כך הרבה מחשבות מביישות, לא נעימות, מביכות שממש לא קל לנו לשתף אותן בטיפול.

יש בתוכנו דחפים, רגשות שלנו קשה לדבר אותם עם עצמינו, קל וחומר עם משהו אחר.

יש בתוכנו כאב שלעיתים כואב או משפיל לספר אותו.

לפעמים, מאוד לא קל להיות בטיפול!

טיפול נוגע לנו בכל המקומות שבאופן טבעי אנחנו גם כן רוצים וגם לא רוצים לגעת בהם.

לגבי החברות, אך טבעי הוא שאת מפחדת שהן תדענה מכך שאת בטיפול. ובכל זאת, אני ממליצה לך לדבר על כך בטיפול שלך. יש מקום להבין עוד קצת ממה הפחד, לדוגמה, מה יקרה אם, רק נניח, משהי תדע, מה תהיינה ההשלכות של הידיעה הזו עלייך. אני חושבת שלהבין יותר את הדברים האלה יוכל לספר לך יותר על עצמך.

ישנן כל מיני דרכים להגדיר מהן המטרות של הטיפול וכיצד הוא מסייע.

אני מאמינה, שהתהליך של הכנות, של המוכנות והאומץ לדבר על הדברים שמעסיקים אותנו, עוזר לנו לגדול, להתפתח, להיות יותר מי ומה שאנחנו, להיות יותר מחוברים לעצמינו, לנשמה שלנו ולאלוקים.

מאחלת לך טוב.

בהצלחה!

בתיה

batiaber@walla.co.il

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

כבר לא כואב לי וכבר לא זועקת לעזרה- זה סימן טוב או רע?
אני אתחיל בלי הקדמות. אני לא מכירה את עצמי לאחרונה. לא שלפני זה הייתי מחוברת אבל כן היה לי דפוס קבוע ומסויים. מאז שזוכרת את עצמי אני חיה בתודעה של סבל. כל הזמן הרגשה של סבל צער וכאב בדרגות שונות. היו לי ויש לי סיבות רציניות ומשכנעות לכך. בכול אופן...
האם לחתוך יעזור עם מה שאני מרגישה?
אני באמת כבר לא יכולה לסבול את זה אני עם פסיכולוגית כבר4 שנים ולפני שנה הייתי עם חשיבות התאבדות ומאז זה הפסיק ואני עכשיו מוצאת את עצמי חשה צורך לחתוך אני פשוט מרגישה לא קשורה, שאף אחד לא אוהב אותי ומרגישה המון עצב ואני לא מסוגלת כבר שמעתי כל כך...
מה עושים כשאין כוח לחיות?
מה עושים כשאין כח לחיות? אני מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת בטיפולים מתישים כואב לי הכל מאחוריי אישפוזים כואבים אני מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית אני קיצונית אוהבת ושונאת בצורה קיצונית אני נשואה עם ילדים ואין לי כח אני רוצה להיות האמא הכי טובה ואם לא מצליח אז לא באלי...
סובלת מחרדות וכל המשפחה סובלת איתי
יש לי חרדות נוראיות. ממה? מכל דבר! מלנסוע בדרכים מאזעקות ממחלות מכל דבר מפחיד שהחיים עשויים להציע לי:( אני נמנעת וחרדה. מסתגרת בבית. לא נוסעת. לא שמחה. כל הזמן עושה בדיקות. מדריכה את הילדים שלי מה לעשות ביום שאחרי… כל המשפחה פה סובלת יחד איתי כי אי אפשר באמת לחיות...
נחשפתי לסירטונים האיומים מה יהיה איתי?
אני אישה נשואה ואמא. מתחילת המלחמה כולם מדברים על זה שזה נורא להחשף לסרטונים המזעזעים והם צודקים.. מרגישה את זה על בשרי. אבל לא מצליחה להפסיק! יש בתוכי משהו שדוחף אותי להציץ ולראות ולהפגע מעוד סרטון מזויע מה עושים? איך עוצרים את כדור השלג האיום הזה?
מה יכול לעזור לי להתגבר על החסר הרגשי ולחיות בטוב?
קודם כל, אני רוצה להביע את תודתי העמוקה ביותר על המרחב שלא יסולא בפז שאתם מספקים לכולם. המסירות שלכם להציע את המקום הזה היא באמת יוצאת דופן. לאורך חיי חוויתי חוסר אהבה עמוק בשנים המעצבות שלי. זה השפיע עלי לאורך זמן, ובאמצעות פגישות טיפול רגשי מתמשכות, הבנתי את החשיבות של...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן