שלום לך שואלת יקרה

ראשית אני מתנצלת על הזמן שלקח לי לענות. השאלה שלך קצרה אך טעונה וכתיבת התשובה אליה דרשה מני מחשבה.

השאלה שלך כתובה נהדר ומביעה את התסכול שלך באופן עמוק- כמעט מדבק. כשסיימתי לקרא אותה, הרגשתי את התסכול שלך ממש. הרגשתי את הקושי הגדול שנלווה במעבר לאימהות, את התסכול מהגוף החדש שנוצר אחרי הלידה, את הצורך במישהו שיבין אותך ויהיה איתך שם, ואת האכזבה מכך שהאיש שאיתך לא ממלא את הצורך הזה.

לידה יכולה וצריכה להחוות כמאורע מאוד משמעותי גם לאישה שהתחתנה בשביל התכלית של הבאת ילדים לעולם. גם אישה שהתחתנה ולא חשבה על אהבה יכולה לחוות קושי עצום בפרידה מהגוף שלה כפי הוא היה קודם, תסכול מהחופש שנלקח ממנה ורצון לבנות את עצמה שוב לפני שהיא חושבת אם להביא עוד ילדים לעולם. מה שאני כותבת לך כאן זה שמה שאת חווה הוא מאוד נורמטיבי בעולמן של הנשים (שילדו?) אך גברים- לא כולם, לא תמיד מצליחים להבין את המורכבות במעבר לאימהות ופעמים רבות הקושי המשמעותי והאמיתי שלנו, נחווה בעיניים גבריות כמשהו אחר.

אני חושבת שזה הפער שצריך וראוי ונכון לנסות לגשר עליו לפני הפער שאיתו חתמת את המכתב שלך. גם גבר שמטרתו בנישואים, כפי שהוא הצהיר, היא ” המשכיות משפחה ילדים”, יכול וצריך להבין שבשביל המשכיות משפחה וילדים צריך זוג הורים שמח ומתפקד. שמשפחה זה לא רק ילדים חמודים שמתרוצצים בבית אלא גם זוג שמביא אותם לעולם באהבה והורים שרוצים בהם ושמחים בהם.

ממה שאת כותבת אני מצליחה להבין שאת אוהבת את בן הזוג שלך- אם התחתנת איתו כי רצית אהבה וזוגיות וכיף ורגש, אני מבינה מזה שלכתחילה הוא אכן בעל פוטנציאל להיות האיש שחווה יחד איתך את האהבה והרגש. אבל ברור שהוא צריך לראות גם אותך ואת הצרכים שלך וזה כרגע לא קורה ויש סיבות מגוונות ושונות שיכולות להסביר למה זה לא קורה. אני לא יודעת מה גילו- אולי הוא מאוד צעיר? ואני לא יודעת באיזה בית הוא גדל- אולי בבית שאהבה לא הייתה משהו ראוי? אולי הוא לא יודע שמשפחה יכולה להראות אחרת?

אני כן יודעת שבשאלה שלך היו כמה ציטוטים שראוי לדון בהם. גם גבר שהתחתן כדי להביא ילדים לעולם לא צריך להניח שאישה שלא רוצה ללדת צריכה רפואה שלימה לנפשה.. .זה מעיד על חוסר הבנה עמוק אבל זה חוסר הבנה שניתן לשנות אותו, שניתן למלא בהבנה חדשה. אני מדמיינת סיטואציה בה הוא מדבר עם איש חכם שקצת מאיר את עיניו ועוזר לו לפקוח את עיניו ולראות גם אותך, להרחיב את הנפש שלו ולקבל גם את המורכבות שלך. אני מאמינה שזה יהיה נכון גם עבורו. ואני שואלת, האם הוא יסכים לפגוש מישהו שידבר איתו על הנושא? לקבל ממנו?

אם כן, אשמח להפנות אותו למישהו מתאים. אני מאמינה ששיחה כזאת תעשה טוב לו ולכם.

ולך יקירתי אני רוצה לכתוב שוב: התחושות שאת מרגישה הן נורמטיביות! לידה היא לא תמיד חוויה קלה, למלא צרכים של תינוקת זה עסק מאוד תובעני ושואב, לרצות לקבל אמפטיה מבן הזוג שלך למצב שלך ולחוויה שלך זה נכון וראוי. רק צריך ליצר שיח סביב זה, הבנה משותפת שלו ושלך שאנשים שונים שמגיעים לאותו מקום דרך מטרה אחרת- לא חייבים לגרום סבל אחד לשני. בני זוג שמגיעים לנישואים למלא צרכים שונים, יכולים לתת ולקבל אהבה, אמפטיה, תמיכה וחברות אחד לשני ואחד מהשני. שניכם יכולים יחד לבנות בית שבו תשוחחו על למה אתם רואים את הדברים כך או אחרת, על למה הוא בחר בך כבת הזוג האידיאלית שמתאימה לאופן שבו הוא רואה משפחה ונישואים ועל למה את בחרת בו לבן הזוג שלך שימלא את עולמך ברגש.

אני מאמינה בכל ליבי שזהו פער שניתן לגשר עליו. שהגשר שתבנו כדי לשוחח ולהבין אחד את השני, יעשיר ויעמיק את הקשר שלכם ואת הזוגיות שלכם.

ואני מאחלת לך שכל זה אכן יתגשם.

שלך

נועם