בס"ד
אבי היקר!
ראשית, תן לי להביע את הערכתי לאומץ שבך, שהוא די נדיר לגילך, העלית כאן שאלה הנוגעת ברבדים הכי פנימיים של האמונה, ביסודות של החיים שלנו, כיהודים המאמינים בה' ובתורתו. האומץ לשאול ולא 'לדחוף' את השאלות ולהשאירן בתוכך פנימה, ואגב, גם צורת הכתיבה שלך עם תוספת הבעת ההערכה לאתר – ריגש אותי!
עצם ה'ידיעה' שאני כותב את תשובתי לבחור בעל נפש ועומק – נותנת לי את ה'בחירה' להעמיק איתך בענין, על קצה המזלג, ו'תן לחכם ויחכם עוד':
שאלתך היא 'שאלת הדורות', כלומר, שאלת הסתירה שיש לכאורה בין מציאות ה'ידיעה' של הקב"ה שיודע הכל – היה הווה ויהיה, לבין ה'בחירה' שהוא נתן לבני אדם בעולם הזה, לבחור מה לעשות – היא שאלה ששאלו אבותינו ואבות אבותינו כנראה עוד מאז בריאת העולם, וביאורים רבים, בהירים ומאירי עיניים, נאמרו בשם חכמי הדורות, ליישב את הסתירה.
הביאור הכי מקובל הוא זה של הרמב"ם, שכתב בהלכות תשובה (פרק ב), שהידיעה של הקב"ה איננו כידיעה שלנו, בני אדם, וכדבר האמור (ישעי' נה, ח) 'כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי נאום השם'. כלומר, אנחנו כבני אדם רגילים לחשוב על הידיעה שהיא סותרת את הבחירה, כי אילו הייתה מציאות כזאת שבן-תמותה הייתה לו ידיעה ברורה והיה חוזה את העתיד, הרי לא היה לו יותר כוח של בחירה. אמנם הידיעה של הקב"ה איננה כזאת, ידיעתו של הקב"ה היא מקשה אחת עם מציאותו, הוא הדעה והוא הידיעה, ואין הידיעה חוץ ממנו, ומשום כך, כשם שאין לנו מושג במציאותו, כך אין לנו מושג בידיעתו. אין לנו, קרוצי חומר, את האפשרות לשער מהי בדיוק הידיעה שלו, שאילו היינו משיגים אותה, הרי שהיינו משיגים גם אותו, כי הוא וידיעתו – אחד, ומכיוון שאי אפשר לבני אדם להשיג אותו, כמו שדרשו חז"ל את הכתוב (שמות לג, כ) 'כי לא יראני האדם וחי', הרי שבאותה מידה אין לנו את האפשרות להשיג את ידיעתו.
כל עוד נשמתו של האדם נמצאת בעולם הזה, והיא עטופה בגוף – המגביל אותה ומצמצם את טווח ראייתה, אין באפשרותו להשיג את האור האין-סופי של הקב"ה, כי בעיני הבשר שלו – כל דבר שאין לו ממשות כאילו אינו קיים בכלל, אלא שאנו, כיהודים מאמינים, יודעים שהדברים אינם כפי שעיני הבשר שלנו רואה אותם. ורק לאחר מאה ועשרים, בצאת הנשמה מן הגוף, יזכה האדם לראות את הכל בפרספקטיבה שונה לחלוטין. למה הדבר דומה, לג'וק – אותו יצור קטן שזוחל על פני משטח מסוים, אין לו השגה בממד ה'עומק', וכל מה שהוא משיג הוא רק ממד ה'אורך' וה'רוחב', רק הגדולים ממנו משיגים את ה'תלת-ממדיות', כך הנשמה הקדושה, בהיפרדה מתוך כלא הגוף, לפתע תשיג ממד רביעי ואולי ממדים נוספים, וכל מה שהיא לא הבינה בחיים עלי אדמות – יסתדר לה בבת אחת הפלא ופלא, כמו בפאזל ענק ומפואר. ומתוך זה היא תבין קמעא גם את ידיעתו של הקב"ה, שהוא בעצם ממד עליון יותר, שאף הנשמות והמלאכים אינם משיגים אותה בשלמות, אם כי הרבה מעבר להשגתנו אנו, בני אדם.
ולכן, כל עוד אין אנחנו יודעים מאומה על מהותה של הידיעה, לא נוכל לשאול שום שאלות לגביה.
והדברים מבוארים בספר 'מנחת קנאות' להרשב"א (פרק טו): "אף-על-פי שהכל גלוי וידוע לפניו, טבע האפשר במקומו מונח, ואין ידיעתו יתברך מחייב האדם לעשות אחד משני האפשריים, אלא הבחירה בידו כמו שאמר הכתוב: 'ראה נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים', וזהו פירוש 'הכל צפוי והרשות נתונה', ואף-על-פי שהענין הזה ישיגוהו קושיות וספיקות, הוא לפי דעתינו הקצרה, אבל העיקר האמיתי והיסוד שהכל תלוי בו, הוא הנודע אצלינו צפי הגבורה והנבואה האמיתית, אשר גילתה לנו דברים שאין בכוח השכל להשיגם כי השם יתברך יודע הכל ומשגיח בכל, והבחירה ביד האדם להיות צדיק או רשע".
בתורת הקבלה הוסיפו עוד, כי הידיעה והבחירה אינן נמצאות באותו מקום, היכן שיש ידיעה – אין בחירה, והיכן שיש בחירה – אין ידיעה. העולם שלנו הוא עולם הבחירה, הבורא ית"ש ברא אותו באופן כזה שהבן אדם יהיה זה שבוחר למרות שבעולם הידיעה – הכל צפוי מראש. ובספרי חסידות העמיקו רובד נוסף, כי העולם הזה נקרא 'עלמא דפרודא' – עולם הפירוד, בו הכל נראה כביכול כמשהו נפרד מהקב"ה, אנחנו רגילים להתייחס אליו כאילו הוא 'שם למעלה' ואנחנו 'מדברים' אליו או 'עושים את רצונו', אולם האמת היא ש'מלוא כל הארץ כבודו' ו'לית אתר פנוי מיניה', הכל זה הוא יתברך שמו, גם גופינו וכל שכן נשמתינו, הכל זה הוא, ולכן גם הבחירה שלנו – היא בעצם הבחירה שלו. רק שכדי להיטיב לנו ולתת לנו שכר טוב על קיום מצוותיו מבלי שתהיה אי-נעימות בקבלת השפע, אלא שנרגיש ש'מגיע לנו', לכן ברא הקב"ה את העולם באופן כזה שייראה לעיני בשר כביכול אנחנו בוחרים מה לעשות…
והדברים עמוקים, הפוך בהן והפוך בהן ותמצא מרגוע לנשפך, ולכל פרטי שאלתך שהעלית בטוב טעם ודעת.
לסיום אעתיק לך הסבר שכתב רב אחד שליט"א, במכתב מענה לשאלה דומה, וכדלהלן:
"הקב"ה הוא האין סוף, שאינו מוגבל לזמן. כי הוא גם יוצר הזמן. לכן אינו מוגבל לזמן, ומבחינתו הזמן איננו קיים. הוא זה שיצר את המושג של התחלה ושל סוף בעולם, כך שהוא אינו כפוף לחוקים אותם יצר בבריאה. הוא הנצח, וכפי שאין לו סוף, כך גם אין לו התחלה. כי לאין סוף אין גבולות ואין זמן ואין הבדלים, כי שום כח אינו מגביל אותו, זהו האין סוף, כמו שנאמר: 'לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה". תמיד היה ותמיד יהיה'.
מי שיצר את היקום הסופי והמוגבל הזה, אינו מוגבל בעצמו לחוקים אותם הוא יצר. הוא יצר את חוקי הטבע, ולכן איננו כפוף לחוקי הטבע.
ומכיון שהוא זה שיצר עם היקום את זרימת הזמן וההתחלה, ומכאן שאינו מוגבל לזמן, ותמיד היה בלא התחלה ובלא סוף. הרי שבמציאות האמיתית, העבר, ההווה והעתיד מתקיימים בעת ובעונה אחת. בעולם הזה האדם מרגיש שהוא חי חמישים ומאה שנה, אך הזמן הזה אינו אלא אשליה, וכל חייו חלפו באמת בתוך רגע אחד כמו צל חולף. בתור אדם הוא מוגבל למציאות הזאת, ומסוגל לתפוס רק את זרימת הזמן שיצר הקב"ה עבורו, מן העבר אל ההווה, ומן ההווה אל העתיד. והאדם חי בהווה, וזוכר רק את העבר.
אך מבחינת הקב"ה הזמן אינו קיים כלל, הוא האינסוף, ולכן נמצא בכל זמן בעולם, גם בעבר, גם בהווה וגם בעתיד. הוא נמצא אם האדם בהווה, אך בו-בעת הוא נמצא איתו גם בעתיד. כאשר הוא משנה את מעשיו בהווה, מעשיו משתנים גם בעתיד. והקב"ה הנמצא איתו תמיד, גם פה וגם שם, ולכן הוא יודע תמיד מה הוא עושה. אך הקב"ה אינו קובע את הבחירה של האדם. אלא שכשהוא בוחר כאן, הקב"ה רואה אותו גם שם, וכשהוא בוחר שם, הקב"ה רואה אותו גם כאן.
הנה אתה יודע שהמן הרשע ניסה להרוג את כל היהודים בפרס. הידיעה שלך על מה שעשה המן בעבר, ודאי לא מחייבת את המן לבחור את מה שהוא בחר בעבר. מבחינת הקב"ה העבר והעתיד הם זהים, כי הוא יוצרם, ונמצא בכל מקום ובכל זמן. לכן כאשר אדם בוחר דבר בעתיד, אין הבורא משנה אותו. הוא נותן לאדם לבחור גם בעבר, גם בהווה וגם בעתיד, והוא צופה בו תמיד בכל הזמנים כולם, כפי שאתה צופה במעשים שלך בכל הזמנים שאתה נמצא בהם, אך פשוט לא מודע לזה, בגלל שאתה מוגבל לזרימת הזמן.
כיום, כבר ניתן קצת להבין גם על פי הוכחות מדעיות מודרניות, שדברים סותרים כאלו כמו ידיעה ובחירה כלל אינם סותרים, ואני מתכוון בזה למכניקת הקוונטים, שכידוע המדענים עצמם עומדים בפני דברים נעלמים ביותר, סתירה המושגת כמו הסתירה של הבחירה והידיעה. בערך כך, והרבה יותר, יהיה המעבר שלנו בין העולם המוגבל שלנו לעבר העולם שאחרי זה, אז בס"ד נבין הרבה תעלומות".
ע"כ לשונו.
כמובן, שכל הכתוב כאן אינו אלא 'על קצה המזלג' ממש, אם תרצה להעמיק עוד בענין, אוכל להפנות אותך בשמחה לספרים מומלצים העוסקים בנושא, או לשיעורי אמונה מועילים מפי רבנים בעלי ידע והסברה טובה, תוכל לפנות אלי אישית לדוא"ל, או דרך האתר, ונשמח בעז"ה לעזור לך להגיע לרוגע הנפשי באמונת ה' – כי היא חיינו.
בהצלחה רבה
משה
2 תגובות
שלום וברכה
למיטב הבנתי, שאלת השואל התרכזה בעיקר ברצון ה׳ לאירועי החיים ולאו דווקא לי דעתו ית׳ שכבר הפליגו בשאלה זו רבים וטובים…
שאלתו הייתה לגבי האוטובוס שפיספס ולא על הקימה המאוחרת, את זאת הוא מבין כבחירה חופשית, משאכ שאלת עניין האוטובוס האם זו תוצאת הבחירה או רצון השם שהיה מתבצע למרות הקימה המוקדמת!
אשמח אם יתנו מענה לרובד הזה שבשאלה.
חזקו ואמצו אל תחתו לפרסם, דברים אלו נקראים בשקיקה ע״י רבים מאחינו בנ״י.
מחזק את דברי משה דלעיל, שאין כוונת השואל לשאלת הידיעה והבחירה למרות ההשקה שיש בדברים אלא יותר לנושא הביטחון וההשתדלות, או מעשי האדם ובחירתו מול מעשיו גזרותיו של הקב"ה ולא ידיעתו בעלמא.
למשל בבריאות – אם הקב"ה החליט שאדם מסוים יחלה אזי מדוע כלל ללכת לרופא או להתפלל?
בפרנסה – אם הקב"ה החליט שפלוני יזכה בפרנסה אזי מדוע פלוני בכלל צריך להשתדל? ואם ההשתדלות אכן משפיעה (כפי שנראה ומורגש בחוש ממש לכאורה) אזי מה מקום יש לגזירות ה' שהרי מי שעובד קשה ומתאמץ זוכה על פי רוב לפרנסה ומי שלא (אלא הוא אברך למשל) לא זוכה על פי רוב לעושר.
בהספקת האוטובוס וכו'.