שלום לך יקרה,

קראתי בכאב את מכתבך, את נשמעת בחורה מוסרית מאוד מתוכן המכתב ואכן,ניכר שאת אוהבת את הורייך ומלאת הערכה אליהם.

הקונפליקט איתו את מתמודדת שייך, לצערי, לכל כך הרבה משפחות.

בין אם מדובר בהורים בסכסוך ארוך ומתמשך ובין אם מדובר בקונפליקטים מקומיים בין בני הזוג – יש לילדים קושי גדול (בפרט כשהילדים בוגרים) לא להתערב רגשית בסכסוך.

בשאלתך נכנסת לסוגיה המורכבת שמדוברת הרבה בשנים האחרונות ונקראת "ניכור הורי".

מהו ניכור?

למעשה כשמתקיים סכסוך או ויכוח, אף אחד מן הצדדים ,מן הסתם, לא מתכוון שהילד הנמצא במרכז הסכסוך יפגע כתוצאה מהסכסוך או "ישנא" את הצד השני.

אבל כאשר משתפים את הילד באופן אקטיבי (או פסיבי, עצם הצפיה במריבה או בהשלכות שלה על אחד מבני הזוג) – באופן בלתי מודע, גם אם לא נאמר במפורש: "תתרחק ממנו/ה" הילד מגבש לעצמו דעה שלילית שמרחיקה אותו מאחד מהוריו.

הרבה ישאלו היכן טמונה הבעיה? הרי אם אחד מבני הזוג הוא אדם עם תכונות שליליות- כדאי ורצוי שהילד ילמד להתרחק ממידותיו, לא?!

התשובה על כך נמצאת בהלכה, אבל לפני שאפרט את ההלכה הפשוטה בנידון- אדבר אל הלב שלך שבאינטואיציות הרגישות שלך כבר הזכרת במילים מסויימות במכתבך את ההרס הגדול הטמון בכך: "אני לא נשואה ומרגישה שכל זה משפיע עלי", אני לא יודעת אם התכוונת לומר שאינך נשואה ולכן את עדה לסכסוכים הרבים בשל מגורייך בבית, או שהתכוונת לרדת לסוף דעתי-

את לא נשואה. תכף תקימי בית משלך.

האם נכון יהיה שתקימי את הזוגייות הטריה שלך כשבלב שלך חקוקות כל כך הרבה מחלוקות, שנאה, כעס ואפילו ריחוק רגשי מאדם קרוב?

את לא נשואה, אבל תיכף תהיי בעזרת ה', איזה מודל ודוגמא היית רוצה להביא לבית שלך כשבאוזניים מהדהדים דברי ביקורת בלתי פוסקים מזוגיות אחרת פגועה?!

לו הייתי יכולה לבוא עד אלייך ולאטום לך את האוזניים והלב עד שתינשאי- כנראה שזה מה שהייתי עושה עבורך.

מכיוון שאיני יכולה, תצטרכי את בכוחות עצמך למצוא את הדרך לשמור על הלב שלך ועל המחשבות שלך.

איך עושים זאת?

ראשית הייתי מתחילה משיחה בוגרת עם ההורה המשתף. השתדלי להיות אמפטית כמה שניתן וכנה. ספרי שאת רוצה לכבד את שניהם בלי קשר ליחסים הקשים ביניהם, אמרי שאת מבינה את הכאב ורוצה להיות שותפה אבל השותפות הזו מעמידה אותך בקונפליקט לא פשוט של כיבוד הורים ושאת תהיי שם בשביל לנחם ולשמוע על הקושי, אבל אם אפשר לא לספר לך פרטים על תוכן הסכסוך.

אני אומרת לך מראש שיתכן והשיחה הזו תתפרש כפגיעה. אם את מרגישה שמלכתחילה מדובר בהורה שעלול להפגע מאוד גם מנוסח עדין זה- עדיף שתעדני את הניסוח עוד יותר או שלמרבה הצער תדלגי על השלב הזה.

וכעת אפתח איתך את הנושא ההלכתי-

את מתמודדת עם אחד מהציווים המורכבים שיש, כל כך הרבה סעיפים ותתי סעיפים יש למצווה הגדולה של כיבוד הורים.

את חייבת בכבודם, חייבת לא לצערם, חייבת לשמור על קשר עם שניהם ובסבר פנים יפות. (זאת אומרת שהמצווה הזו חלה גם על הרגש איתו את פועלת!)

עד היכן? עד שההורה מבקש לעבור על דברי תורה.

מכאן שהחיוב שלך לשמור על הלב שלך נקי מטינה או לשון הרע ששמעת על אחד ההורים- אחרת איך תכבדי אותו כראוי?

בנוסף, ישנו איסור שמיעת לשון הרע על כל יהודי, בטח על הורייך. ועוד- אם הדברים הנאמרים עליו נאמרו מתוך מבט סובייקטיבי ומתוך רגשות כאב- מן הסתם יש בהם גם מימד שאינו לחלוטין נכון בצורה האובייקטיבית שלו.

מאידך, את אומרת שכבוד ההורה "המספר" זה שתקשיבי.

את צודקת. כאן מגיעה המורכבות הגדולה-

על פי הלכה, אם את נאלצת להאזין לדברי לשון הרע הנאמרים על ידי אחד ההורים- את יכולה רק לשמוע מטעמי דרך ארץ וכיבוד הורים אבל** אסור לך בשום פנים ואופן להאמין לדברים.

במקום הזה נותר לך רק לאמן היטב את השריר של העין הטובה שלך, של "כף הזכות" כלפי ההורה עליו מסופרים הסיפורים וללכת בין הטיפות במבול שבו את נמצאת כרגע ולהמשיך לכבד את שניהם ולאהוב באותה מידה כמו שעשית עד כה.

הורייך הנפלאים הביאו אותך לעולם בשותפות, וודאי לא מגיע לאף אחד מהם שתנטרי לו טינה רק משום שהשותפים לא מסתדרים ביניהם, הלא כן?!

אני מאחלת לך למצוא את הדרך הנכונה ולזכות במצווה המיוחדת הזו יחד ולמרות המורכבות שהזדמנה לך מהשמיים, ומאחלת לך שתמצאי, את,

את זיווגך הנכון בזמן הנכון וביתכם יהיה מושתת על שלום ואהבה.

גמר חתימה טובה

חני א.