הורים יקרים, שלום וברכה
שאלתם שאלה חינוכית לא פשוטה, היא דורשת התייחסות מעמיקה.
אבקש להתחיל דווקא מהסוף, שאלתם: ‘לנו ההורים, איפה טעינו? מה עשינו לא נכון? ומה אנחנו כן יכולים לעשות עכשיו?’.
גיליתם שבנכם היקר נכשל שוב ושוב במעשי גניבה מגיל ילדות, וממש לאחרונה בסכומים משמעותיים ביותר, הידיעה הזו מטלטלת אתכם – בצדק.
עולים בכם ספקות באשר לחינוך שהענקתם לו, באשר לערכים שהוא ספג מכם, באשר לערך שלכם כהורים, בעקבות כך הנטייה הטבעית הפשוטה היא לחשוב ‘איפה טעינו’ או ‘מה עשינו לא נכון’, לקיחת האשמה נדמית פשוטה והגיונית, אתם חשים ‘כישלון חינוכי אדיר’, שבורים ורצוצים, כלשונכם.
לפני שאתייחס לבן עצמו, אבקש לטעון שההתעסקות בשאלה במה טעיתם או עשיתם לא נכון בעבר ביחס לגניבות, ובכלל הגישה של לקיחת האשמה עליכם, ההורים, היא הרסנית במקרה זה, היא עלולה לפגוע מאד ביכולת ההשפעה והסמכות שלכם כהורים בסיטואציה החינוכית המורכבת שהקב”ה זימן לכם, גישה זו מחלישה ושואבת כוחות ואנרגיות – שלא בצדק, היא מרחיקה אתכם מהאפשרות להתמודד במלוא הכוח עם החלק החשוב והעיקרי “מה אנחנו כן יכולים לעשות עכשיו” – לטובת הבן!
אנא מכם, אל תתעסקו בעבר! אל תתעסקו בלמה ואיך זה קרה, ובמה אתם אולי כן אשמים, התמקדו בהווה ובעתיד.
שימו את הזרקור ותאירו באור גדול על עובדת היותכם הורים אכפתיים ומשקיענים!
כתבתם שהבן ‘לרוב מקבל את בקשותיו’ יחד עם העמדת גבולות בריאה, וגם כשכבר היה ברור שנעלמים סכומים משמעותיים, הדגשתם: ‘שאנחנו רוצים לעזור לאותו ילד, שמי שיבוא ויודה, נסייע לו בהכל!’
זו גישה חינוכית אכפתית ורגישה, הרצון לעזור והמחויבות לסייע ‘בהכל’ גם לבן שנכשל שוב ושוב באופן חמור, ממש לא מובנת מאליה, פשוט נפלא!
בקיצור, אל תסכימו לראות את כל השקעתכם החינוכית בילדיכם כמוטלת בספק, זאת מבעד לעדשה המצומצמת של נושא הגניבות.
אדרבה, מסגרו והגדירו את תחושתכם, זו בעיקר מול הבן המדובר בנושא ספציפי מאד, שימו על לבכם להאיר ‘במקביל’ את החלקים האיכותיים והמחונכים שוודאי קיימים גם בבן זה (אל תסכימו שהגניבות יהיו הדבר היחיד שמגדיר כעת את הבן בעיניכם, הוא חייב לקבל את התחושה שהוא מוערך, ושהוא מסוגל להרגיש שהוא טוב בחלקים אחרים, ושגם אתם רואים את הטוב שבו), חשבו על שאר הבנים שהולכים בתלם ב”ה, האתגר הוא לא רוחבי. זה נחוץ בכדי לבודד את התחושה ולמקד אותה.
וכעת גם לגבי אתגר הגניבות הספציפי שלפניכם, אין מדובר פה על כשל חינוכי-מוסרי או משהו בסגנון, זה קשור בעיקר למצב רגשי-נפשי סובייקטיבי שככל הנראה אינו בהכרח באחריותכם.
בדרך כלל בפסיכולוגיה מיחסים תופעת גניבה חוזרת ונשנית, לתחושה של ריק וחלל בלי תחתית בנפש שמבקש להתמלא ללא הרף, זו דרך הביטוי של הנפש לפצות על מצוקה וחסך רגשי מודחק בתחושת ה’עצמי’, זה יכול אולי להסביר את הצורך של הבן לקנות ‘שטויות’ בכל כך הרבה כסף גנוב, כי הנושא הוא לא חוסר בדברים קונקרטיים אלא משהו יותר רגשי-סובייקטיבי מעיני הבן.
כשזה אכן דחף פנימי ועמוק בנפש, בדרך כלל ההתנהגות איננה לגמרי מודעת, (כפי שציינתם לגבי סכומי הכסף) כך שגם אם תלחצו עליו או תדובבו אותו לספר את מניעיו, סביר להניח שהוא לא יוכל להסביר אותם כי הוא בעצמו אינו מודע אליהם לגמרי.
(יצוין כי ‘חסך רגשי’ זה יכול להתפתח ממגוון רחב של סיבות, ואפילו בגלל פגיעה בגבולות הגוף, ראו עוד בתשובה לשאלה המופיעה באתר ‘אקשיבה’ תחת הכותרת ‘הילד שלי גונב’)
בנוסף, אולי ניתן לשער מתוך הדברים וללמד זכות, שהבן מתמודד גם עם פערים מנטליים בין הבית לסביבה החינוכית-חברתית בה הוא גדל, יתכן שבגלל המצב הרגשי חיי החברה שלו נבנו על בסיס הרושם החיצוני, הוא חי בחברה ‘כאילו על במה’, מכאן הצורך החריף להרשים במותגים ואופנה, לקנות שתיה חריפה ו’שטויות’ למסיבת פורים כאמצעי לעשות רושם, גם זה עלול להצביע על חולשה והערכה עצמית נמוכה, מתוך מצוקה חברתית-אישית.
לסיכום, עמדו כהורים אכפתיים בחזית אחידה מול הבחור, ראו זאת כמשימה משותפת, חזקו אחד את השני בזמנים קשים, הקפידו לא להיסחף להאשמות או לחכמה שבדיעבד ‘מה היה אילו היינו נוהגים בעבר אחרת’, השלימו עם העובדה שיש לפניכם ‘אתגר’ שיש לו השלכות משמעותיות על הזמן, האנרגיה הנפשית, התקציב שתדרשו להשקיע עבור הבן הזה, ובעיקר פנו מקום בלבכם ובנשמתכם כדי להכיל אותו כפי שהוא, עם כל המורכבות.
הקב”ה מנהל את העולם, בהדי כבשי דרחמנא למה לך, כאשר אנו רואים התנהגות בבן המסוים הזה שמעידה על חולשה פנימית, זאת משום שהוא קיבל כלים ותנאים מסוימים משמים שמעמידים אותו בפני אתגר שנתפר במיוחד עבורו, כך שגם אם אתם כהורים טעיתם במשהו, וכולנו כהורים טועים! – זה לא עיקר העניין, ואין טעם להתעסק בזה, האמינו שזהו ניסיון מיוחד שהקב”ה הועיד לילד הזה ולכם מלכתחילה, והתמודדות נכונה היא-היא עבודת ה’ הפרטית שלו ושלכם בשלב זה, ניסיון זה נועד להצמיח ולגדל אתכם דווקא מתוך הדרך שתעשו בתוך האתגר המורכב הזה.
*
כעת מבקש להבהיר לגבי החלק העיקרי “מה אנחנו כן יכולים לעשות עכשיו” – לטובת הבן!
החובה עלינו כהורים במקרים בהם אנו נתקלים בהתנהגות סיכונית-אנטי סוציאלית שמאוד לא אופיינית לבית ולבחור, היא לפנות לגורמי מקצוע טיפוליים (ולא ‘חינוכיים’ במקרה שכזה).
ככלל ניתן לומר שתופעה של גניבות שמגיעה בגילאים שכאלו ובסכומים שכאלו, ולא מתוך מצוקה כלכלית קיומית, מצריכה טיפול ממוקד אצל פסיכולוג קליני, טיפול בגיל כזה עדיף שיהיה משולב בהכוונה הורית.
הטיימינג כעת פועל לטובתכם. הבן מבין שנתפס וכעת הוא במובן מסוים כחומר ביד היוצר. כל זמן שחולף עלול לגרום לו לאבד את הבושה ולהמשיך להעז פנים.
דרשו מהבן בהחלטיות ללכת לאיש מקצוע, הסבירו לו שהגניבות הגדולות שלו לאחרונה מתפרשות בעיניכם כ’קריאת המצוקה’ שלו אליכם – ההורים.
הדגישו בפניו שיתכן שהגניבות הם רק ‘סימפטום’ ולא בהכרח הנושא הטיפולי העיקרי, הטיפול צריך להתמקד במה שחשוב לו כמטופל, יש פתגם שאומר: “אתה לא אחראי על המחלה – אתה כן אחראי על ההחלמה”, אמנם כאן זו לא ‘מחלה’ אבל בהחלט נדרשת ‘החלמה’, זו טובתו וחובתו של הבן לקחת אחריות וללכת לטיפול!
אם אתם מתקשים במציאת פסיכולוג מתאים, פנו שוב לאקשיבה תקבלו הפניה והמלצה טובה.
*
כעת אבקש להציע לכם לבחון בכובד ראש דרך פעולה אפשרית, בהתבסס על מודל ‘הסמכות החדשה’ (פרופ’ חיים עומר), “מה אפשר לעשות כדי (לנסות) לעצור את המצב” של תופעת הגניבות בפועל, כשאלתכם.
מודל זה מתבסס על יצירת ‘תודעת התנגדות’ למעשי הגניבות של הבן באמצעות ‘הכרזה’ על כוונות חד צדדיות, נוכחות מלאה ללא פשרות בחיי הבן, פומביות ושקיפות בכל התנהלות, גיוס תמיכה חברתית ומשפחתית, ועוד.
תחילה חשוב מאד להדגיש שאין בשליחת הבן לטיפול פסיכולוגי כדי להעצים את ‘חוסר האונים’ שלכם כהורים או כדי לצמצם את המעורבות והאחריות ההורית שלכם בחיי הבן בכלל ובנושא הגניבות בפרט.
להיפך, ממש להיפך!
כיון שהגניבות הם חמורות נדרשת “התערבות דרמטית” מצדכם שתחקק היטב בלבו של הבן כדי שיפנים שהולך להיות שינוי במצב מן הקצה לקצה.
מצאו זמן רגוע ונינוח, כנסו שניכם יחד כהורים אל חדרו של הבן, אל אזור הנוחות שלו, הכריזו בפניו בנחישות וברגישות שתעשו ‘הכל’ כדי למנוע ממנו להמשיך ולגנוב, כולל לשתף אנשים אחרים במצבו במידה ותראו לנכון (!), ניתן להשאיר בידי הבן מכתב ברור וקצר שמאמת הצהרה זו, דברו אליו ברגש, בכאב, בזעזוע כנה, הדריכו אותו לדמיין “איך הוא היה מרגיש אילו היו גונבים ממנו כספים שהוא עבד עליהם קשה”? נסו לזעזע, לגעת במיתר חיובי בנפשו, אל תכנסו בשום פנים ואופן לדיאלוג ולדיון במהלך הצהרתכם זו.
במהלך ההצהרה תדגישו בפני הבן שבעקבות כך שהאמון שלכם התערער, בכוונתכם להדק היטב את ההשגחה ההורית עליו ולחזק את הנוכחות שלכם בחייו ככל הניתן, לתקופה ממושכת, בהתמדה ובאורך רוח, זאת במטרה להגדיל את רמת הביטחון של כל בני הבית, (זה לא עונש!).
בהתאם לכך, תקפידו שכסף לא יסתובב בחופשיות בבית, תבדקו באורח קבע את הארנקים ואף את החדר שלו ואת החפצים שלו, תתשאלו אותו בכל עניין המעורר חשד באופן ממוקד מפורש ומלא, הוא מחויב למסור דיווח מלא על כל פרט שרלוונטי לדעתכם לנושא הגניבות, אין בכוונתכם לבלוש אחריו או להציץ לחייו בסתר אלא פשוט להשגיח באופן מלא ובגלוי – זאת חובתכם הבסיסית כהורים!
הדגישו בפניו שאם כוונותיו חיוביות, ההשגחה שלכם היא שתוכיח זאת, ורק כך תוכלו בהדרגה להירגע ולחזור לשגרה. הקפידו להימנע מוויכוחים ואל תסכימו להתדיין על פרטי הצהרה זו, גם אם הבן מתריס אמרו בקול שקט והחלטי “אין לנו ברירה”!
אל תצפו שהגברת ההשגחה ההדוקה תהיה שלב חולף ובלתי מורגש ביחסיכם עם הבן בדרך להחזרת האמון המלא, זו הולכת להיות ‘תקופת הסתגלות ממושכת’ למצב חדש, תקופה הכוללת אווירת חשד וחיכוכים, יחד עם זאת בתקופה זו אל תעמידו אותו למשפט או תצפו שהוא יודה בגניבות, אל תנסו לתפוס אותו שוב על חם, זה עלול להסלים את המצב ולגרום לו להתבצר בעמדתו, אל תתייגו אותו כ”גנב” זאת עלולה להיות נבואה שמגשימה את עצמה, דברו רק על ה”מעשים” של הגניבה, וודאו שהוא מודע שאתם מפקחים עליו ומודעים להכל.
[אם זה מתאים, נסו לכרות ברית עם הבן שיהיה שותף עמכם מרצון למלחמה שלכם בתופעת הגניבות שלו זאת על ידי שתחשפו את הרצון היותר פנימי שלו להילחם אתכם יחד בתופעת מעשי הגניבה שהוא נכשל בהם שוב ושוב].
ע”פ מודל זה, מכיוון שאתם נדרשים למשאבים נפשיים עצומים בתקופה זו, עליכם לשקול לשתף בצורה מבוקרת מספר חברים ובני משפחה שאתם יכולים לסמוך עליהם שיראו את הדברים בפרופורציה ובאור הנכון, לבקש את תמיכתם ועצתם בתהליך – תשועה ברוב יועץ, תומכים אלו יכולים להתנדב להיות מעורבים בחייו של הבן ככל שאתם ההורים תראו לנכון בשיח משותף, כחלק מהשקיפות בתהליך חשוב שהבן ידע שאתם מערבים באופן מבוקר ‘תומכים’ למהלך החדש שלכם.
אם החלטתם ללכת לגיוס תומכים – אל תחששו מ”מה יאמרו”. זכרו, מדובר בבן טוב ואיכותי הסובל מבעיה נקודתית, חמורה ככל שתהיה, שתיפתר במשך הזמן בעז”ה.
הרווח שיצמח מהשיתוף המבוקר שלכם באנשים המתאימים גדול בהרבה מהסיכון שהבעיה של הגניבות תמשיך להחמיר, ובסוף הפרסום יצא משליטתכם לגמרי.
שיתוף תומכים אלו מתקשר לכלים מרכזיים חשובים שפותחו במודל “הסמכות החדשה” שיכול לסייע לכם מאד בהמשך הדרך, מושגים כדוגמת השהיית תגובות, התיישבות, פומביות, מחוות פיוס ותיקון, ועוד.
לא אוכל להאריך עוד במסגרת מצומצמת זו, ממליץ לכם בחום לקרוא חומר עיוני על מודל זה בקישור הבא www.newauthority.org.il או כאן www.tlut.co.il , ולקבל הכוונה מפורטת כיצד לנסות לפעול ולהתאים מודל זה אליכם באופן אישי.
בברכת רוב נחת מכל יצ”ח
חיים עוזר ה.
דלג לתוכן
