The Butterfly Button
הבן שלי ובעלי לא מסתדרים

שאלה מקטגוריה:

הבן שלי,בן יחיד בין בנות.בן 13.
ילד מקסים באמת,אוהב לעזור, אוהב לצחוק ,מאוד רגיש.
ילד חכם עם יכולות,אני מוצאת את עצמי שואלת איך ילד כזה מבזבז את הימים שלו בלי סוף.
זה יוצר ויכוחים עם הבעל,הבן בטוח שהוא מאומץ, שאבא לא מעוניין בו(בעלי מאוד אוהב אותו).בעלי מצפה ממנו ליישר קו ולעשות כרצונו, למשל בעלי מקפיד להיות מבין הראשונים בתפילה,הבן מעדיף להגיע על השניה האחרונה ולעיתים אף מאחר לתפילה, למשל בעלי היה רוצה לראות אותו פותח ספר בזמנו הפנוי והילד מעדיף לרכב על אפניים…למשל בעלי מקפיד להתפלל בהנץ והילד יעדיף לישון עוד קצת ולהתפלל במיניין הכי מאוחר שיש..אציין שכשבעלי נמצא הילד קם איתו לתפילה אבל כשהוא לא אז גם הילד לא..אני מבינה את שניהם.
מצד אחד אומרת לילד להתנהג יפה עם אבא ומצד שני אומרת לאבא להניח לו קצת.
לא יודעת מה לעשות,הם רבים בינהם ונכנסים ראש בראש למלחמות של אגו,ככה זה נראה לי מהצד.
בעלי מאוד נוקשה והולך ישר כמו סרגל ,אין לו את הגמישות ברור לו שכך צריך להיות ולהתנהג,לא מקבל שהילד שלו יתנהג אחרת ממנו,הבעל רציני וכבד והילד קליל אוהב צחוקים ושטויות ,בעלי פשוט לא מבין את ההגיון של הילד
השאלה שלי איך לצמצם פערים פה?איך למנוע מריבות מיותרות לחלוטין?איך להחזיר לילד את האמון באבא?
אבא שלו מאיים עליו ומטיל וטו על דברים שחשובים לילד,אם אני מנסה להתערב הוא דורש ממני לא להתערב..ברור לי שהילד יודע שאבא אוהב אותו וגם הילד אוהב את אבא אבל קשה לו עם כל הסירובים שלו ועם כל הכעסים שלו עליו,הוא אומר לי שאבא לא אומר לו שום מילה טובה ושאבא פשוט שונא אותו..

תשובה:

אמא יקרה מאד,

אני קוראת את השאלה, קוראת אותה שוב, ומרגישה את האחריות הכבדה שאת נושאת על כתפייך: שכל הצדדים יהיו מרוצים; הניסיון לצמצם פערים, לגשר, להבין את כל הצדדים.

יש כאן אבא שלפי ראות עינייך תקוע בדרך שלו — הדעה באשר ל-כיצד ילד בין 13 אמור להתנהג. לעומתו, יש ילד בן 13 שיש אף לו דרך משלו — דרך שלא נראית מתאימה לאבא. הוא אוהב יותר לשחק, לרכוב על אופניים, לצחוק. גם הוא “תקוע”, כביכול, בדרך משלו. ויש אותך, ביניהם, שלוקחת על עצמך את תפקיד המגשרת.

לא אכתוב כאן משנה חינוכית. סביר להניח שזה רק עשוי להרחיב את הפער בין האבא לבן, ובינך לבין בעלך. את לא צריכה הוכחה כתובה לכך שאת צודקת בדרך הגמישות שלך, וכי בעלך הוא נוקשה. את חושבת כך לבד, והדבר הזה עצמו – תוקע. לכן הייתי רוצה להציע לך הצעה אחרת.

באותו האופן שברור לך שבעלך ובנך תקועים בדרך משלהם, גם את כביכול “תקועה” בתפקיד הגישור. את תפסת לעצמך מקום שבו את מנסה להסביר לילד את כוונת האב, לרכך לאב את מעשי הילד, ולנסות להאהיב אותם אחד על השני. השאיפה והרצון כמובן נכונים וחיוביים, אך השאלה היא: מה באמת מקומך בתוך המציאות הקיימת?

יש כאן איזשהו מעגל קסמים צפוי מראש של ילד שעושה מעשה שאינו נכון בעיני האבא, האבא כועס, והאמא מנסה לרכך. מישהו צריך להפסיק לחוג את העגל הזה כדי שהקצב יישבר, שהזרם יפסיק. אמרי לעצמך ובאמת האמיני בכך שהקב”ה בחכמתו נתן לילד שני הורים שונים. וברור שאפילו אם הם יתאמו ביניהם את כל העמדות האפשריות, יהיה ביניהם חילוקי דעות, מתוקף היותם שני אנשים שונים — ולמרבה הפלא: לא מושלמים (וזה לא רק בן-הזוג שאינו מושלם…). לכל אחד תהליך משלו שעליו לעבור כדי לברר את הדרך הנכונה עבורו.

אני חושבת שאחת הנקודות המרכזיות ביותר בזוגיות היא לתת לבן הזוג את הכבוד לטעות ולהיכשל. אף אחד אינו מושלם, ולכל אחד עבודה משלו, השייכת לתפקידו האישי. יכול להיות שדברים שמובנים לגמרי בשבילך יהיו עלומים לחלוטין לבעלך. אם נחזור לדוגמה שלך, יכול להיות שבעלך “מאד נוקשה והולך ישר כמו סרגל”, כפי שכתבת, וייתכן שאת גמישה הרבה יותר ממנו — וזה חלק מעבודת הזוגיות שלכם. הבנה שבן הזוג אינו מושלם, והוא לא אמור להיות כמוך. זוגיות היא בין אנשים שאינם שווים, שמוטלת עליהם עבודת קירוב וחיבור. העבודה הזאת מול בן הזוג דווקא היא הזוגיות המשמחת ויפה.

הזכרתי קודם את הצורך בשבירת המעגל הקסמים הנ”ל. כל עוד את תופסת את תפקיד המגשרת, באיזשהו מקום את לוקחת אחריות על המצב, ולא מאפשרת לאבא ולילד לנסות להתקדם ולמצוא את עצמם במציאות הזאת שלהם. האמיני מכל הלב שלילד יש כוחות ואהבה להסתדר עם האבא. ואף לאבא יש את האהבה והרצון שהילד יתקדם ויפרח. את הדרך — הם כבר ימצאו.

נכון שיש כאן את ה”בעיה” שהילד אינו קם בזמן כפי שאביו מצפה ממנו, או שהוא רוכב על אופניים במקום ללמוד, וכך הלאה. אבל שינוי המציאות הזאת אינו מוטל עלייך. התפקיד שלך במציאות הזאת היא קודם כל לא לקחת אחריות על ההתנהלות ביניהם — אחרת הם מסתמכים עלייך וממשיכים בשלהם. ברגע שהאחריות מוטלת דווקא עליהם, כל אחד אחראי על שלו. כאן את פותחת להם פתח לבחון את המציאות, להבין, להסיק מסקנות ולהתקדם.

דבר שני: הייתי ממליצה ללמוד מאהרן הכהן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום. זוהי עבודה של להאהיב אותם אחד על השני — אך בלי הממד של לקיחת אחריות. לדוגמה: לתלות על המקרר תמונה של האבא והבן שמחים יחד; לספר לאבא שהילד סיפר עליו משהו מוקיר ומעריך; להזכיר לילד כמה האבא מכבד ואוהב אותו. יכול להיות שבתחילה תקבלי תגובות צוננות או אפילו פחות מזה. אל בהלה. אמרי את שלך, והדברים כבר ייכנסו ללב. תני לדברים לקרות. האמיני בהם שהם בתהליך, ולכל דבר חדש צריך להתרגל.

אוסיף נקודה בסוף הדברים רק כדי להעמיד את הדברים על דיוקם. משאלתך השתמע שמדובר באב ובן שיש ביניהם יחסים בריאים, תקינים ותקועים. לכן התעכבתי על נושא הקבלה. אילו הייתי חשה בשאלה שהיחסים בין האב והבן משפילים, מקטינים, ומנמיכים את הבן בצורה קיצונית, אזי התשובה הייתה נושאת אופי שונה.

מעריכה מאד את החיפוש אחר הדרך הישר, ומאחלת מכל הלב שמחה בתהליך,

תמר פ.

tamarparent@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני ראויה להיות אמא אם אין לי כוח לילדים שלי?
אני נשואה ואמא ל4 ילדים בגילאי,2 8,6,4 . הנישואים שלנו ב”ה טובים אנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה והזוגיות שלנו טובה . אני הולכת לכתוב דברים קשים אז סליחה מראש. אני מרגישה לפעמים שאני מצטערת שהבאתי 4 ולא הסתפקתי ב2 לדוגמא . אני מרגישה שהם מעמסה מעליי ואני עוברת גם...
איך להתנהל בתקופת החגים מול הבת שלנו שכבר לא שומרת מצוות?
יש לי בת שעזבה לפני כמה שנים את הדת היא גרה בארץ אחרת וחיה את החיים שלה לעצמה אנחנו בקשר טלפוני והאוירה בינינו טובה – כשהיא מרחוק כעת היא כתבה לנו מייל שהיא רוצה לבוא לחגים אלינו אם אנחנו מקבלים אותה. היא כתבה מאוד יפה שהיא מתגעגעת לבית ולאחים ולאחיות...
תחושה של חוסר אונים מול החיים
תודה רבה שוב ושוב על המקום המבורך הזה להביע דאגות ולמצוא אפילו תשובות בשאלות שאחרים שאלו. אני יתחיל מהסוף, בת 27 אמא לשניים, נשואה לבעלי אהובי 5 שנים. אני מרגישה חסרת אנרגיה פנימית, סובלת לצערי מכל מיני בעיות עיכול שונות שנגרמו מלחץ מתמשך, חוסר הנאה ביום יום ובעיקר התמקדות באין...
הבן שלי משקר!
קודם כל תודה רבה על הפלטפורמה הנפלאה הזו, היא כל כך נצרכת, בבחינת ‘טוב המלבין שיניים לחברו..’ הבכור שלנו בן שמונה, חכם וחברותי, עם קשב וריכוז (מקבל כדור) הוא מתמודד היטב עם מעבר דירה מרוחק, והתבגר מאוד בשנתיים האחרונות. הסביבה שלו לא כל כך טובה, הילדים מגיעים מרקע מורכב, אם...
קשה לבכורה שלי עם הבית שלנו
אני אמא למספר ילדים, הבכורה בת 12.5 בזמן האחרון בתי הבכורה בוכה מאוד ומתייפחת לעיתים קרובות, ממש “התקפי בכי”, הסיבות יכולות להיות שונות, אך בעיקר מהסיבה דלהלן: היא טוענת שהילדים האחרים בבית, גילאי 11, 9, ו3.5 מדברים אליי בחוצפה. מרימים את הקול, צועקים עלי, נותנים לי הוראות. זה מפריע לה...
קשה לי עם בן ה4 שלי
היי, קודם כל אני רוצה להודות לכם על הפלטפורמה המדהימה הזו שנותנת מרגוע ומקום לחששות לפחדים ולשאלות שיש לכולנו. הבן הבכור שלי בן 4.5, ולצערי יש לנו הרבה קשיים איתו. כבר אין כוחות להתמודד, ולהסתכל בנקודות אור שבתוכו ולהאיר אותן, אין לי כוחות לשמוע מהגננת כמה הוא לא היה רגוע היום- שזה אומר שהרביץ לילדים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן