The Butterfly Button
הבן שלי ובעלי לא מסתדרים

שאלה מקטגוריה:

הבן שלי,בן יחיד בין בנות.בן 13.
ילד מקסים באמת,אוהב לעזור, אוהב לצחוק ,מאוד רגיש.
ילד חכם עם יכולות,אני מוצאת את עצמי שואלת איך ילד כזה מבזבז את הימים שלו בלי סוף.
זה יוצר ויכוחים עם הבעל,הבן בטוח שהוא מאומץ, שאבא לא מעוניין בו(בעלי מאוד אוהב אותו).בעלי מצפה ממנו ליישר קו ולעשות כרצונו, למשל בעלי מקפיד להיות מבין הראשונים בתפילה,הבן מעדיף להגיע על השניה האחרונה ולעיתים אף מאחר לתפילה, למשל בעלי היה רוצה לראות אותו פותח ספר בזמנו הפנוי והילד מעדיף לרכב על אפניים…למשל בעלי מקפיד להתפלל בהנץ והילד יעדיף לישון עוד קצת ולהתפלל במיניין הכי מאוחר שיש..אציין שכשבעלי נמצא הילד קם איתו לתפילה אבל כשהוא לא אז גם הילד לא..אני מבינה את שניהם.
מצד אחד אומרת לילד להתנהג יפה עם אבא ומצד שני אומרת לאבא להניח לו קצת.
לא יודעת מה לעשות,הם רבים בינהם ונכנסים ראש בראש למלחמות של אגו,ככה זה נראה לי מהצד.
בעלי מאוד נוקשה והולך ישר כמו סרגל ,אין לו את הגמישות ברור לו שכך צריך להיות ולהתנהג,לא מקבל שהילד שלו יתנהג אחרת ממנו,הבעל רציני וכבד והילד קליל אוהב צחוקים ושטויות ,בעלי פשוט לא מבין את ההגיון של הילד
השאלה שלי איך לצמצם פערים פה?איך למנוע מריבות מיותרות לחלוטין?איך להחזיר לילד את האמון באבא?
אבא שלו מאיים עליו ומטיל וטו על דברים שחשובים לילד,אם אני מנסה להתערב הוא דורש ממני לא להתערב..ברור לי שהילד יודע שאבא אוהב אותו וגם הילד אוהב את אבא אבל קשה לו עם כל הסירובים שלו ועם כל הכעסים שלו עליו,הוא אומר לי שאבא לא אומר לו שום מילה טובה ושאבא פשוט שונא אותו..

תשובה:

אמא יקרה מאד,

אני קוראת את השאלה, קוראת אותה שוב, ומרגישה את האחריות הכבדה שאת נושאת על כתפייך: שכל הצדדים יהיו מרוצים; הניסיון לצמצם פערים, לגשר, להבין את כל הצדדים.

יש כאן אבא שלפי ראות עינייך תקוע בדרך שלו — הדעה באשר ל-כיצד ילד בין 13 אמור להתנהג. לעומתו, יש ילד בן 13 שיש אף לו דרך משלו — דרך שלא נראית מתאימה לאבא. הוא אוהב יותר לשחק, לרכוב על אופניים, לצחוק. גם הוא "תקוע", כביכול, בדרך משלו. ויש אותך, ביניהם, שלוקחת על עצמך את תפקיד המגשרת.

לא אכתוב כאן משנה חינוכית. סביר להניח שזה רק עשוי להרחיב את הפער בין האבא לבן, ובינך לבין בעלך. את לא צריכה הוכחה כתובה לכך שאת צודקת בדרך הגמישות שלך, וכי בעלך הוא נוקשה. את חושבת כך לבד, והדבר הזה עצמו – תוקע. לכן הייתי רוצה להציע לך הצעה אחרת.

באותו האופן שברור לך שבעלך ובנך תקועים בדרך משלהם, גם את כביכול "תקועה" בתפקיד הגישור. את תפסת לעצמך מקום שבו את מנסה להסביר לילד את כוונת האב, לרכך לאב את מעשי הילד, ולנסות להאהיב אותם אחד על השני. השאיפה והרצון כמובן נכונים וחיוביים, אך השאלה היא: מה באמת מקומך בתוך המציאות הקיימת?

יש כאן איזשהו מעגל קסמים צפוי מראש של ילד שעושה מעשה שאינו נכון בעיני האבא, האבא כועס, והאמא מנסה לרכך. מישהו צריך להפסיק לחוג את העגל הזה כדי שהקצב יישבר, שהזרם יפסיק. אמרי לעצמך ובאמת האמיני בכך שהקב"ה בחכמתו נתן לילד שני הורים שונים. וברור שאפילו אם הם יתאמו ביניהם את כל העמדות האפשריות, יהיה ביניהם חילוקי דעות, מתוקף היותם שני אנשים שונים — ולמרבה הפלא: לא מושלמים (וזה לא רק בן-הזוג שאינו מושלם…). לכל אחד תהליך משלו שעליו לעבור כדי לברר את הדרך הנכונה עבורו.

אני חושבת שאחת הנקודות המרכזיות ביותר בזוגיות היא לתת לבן הזוג את הכבוד לטעות ולהיכשל. אף אחד אינו מושלם, ולכל אחד עבודה משלו, השייכת לתפקידו האישי. יכול להיות שדברים שמובנים לגמרי בשבילך יהיו עלומים לחלוטין לבעלך. אם נחזור לדוגמה שלך, יכול להיות שבעלך "מאד נוקשה והולך ישר כמו סרגל", כפי שכתבת, וייתכן שאת גמישה הרבה יותר ממנו — וזה חלק מעבודת הזוגיות שלכם. הבנה שבן הזוג אינו מושלם, והוא לא אמור להיות כמוך. זוגיות היא בין אנשים שאינם שווים, שמוטלת עליהם עבודת קירוב וחיבור. העבודה הזאת מול בן הזוג דווקא היא הזוגיות המשמחת ויפה.

הזכרתי קודם את הצורך בשבירת המעגל הקסמים הנ"ל. כל עוד את תופסת את תפקיד המגשרת, באיזשהו מקום את לוקחת אחריות על המצב, ולא מאפשרת לאבא ולילד לנסות להתקדם ולמצוא את עצמם במציאות הזאת שלהם. האמיני מכל הלב שלילד יש כוחות ואהבה להסתדר עם האבא. ואף לאבא יש את האהבה והרצון שהילד יתקדם ויפרח. את הדרך — הם כבר ימצאו.

נכון שיש כאן את ה"בעיה" שהילד אינו קם בזמן כפי שאביו מצפה ממנו, או שהוא רוכב על אופניים במקום ללמוד, וכך הלאה. אבל שינוי המציאות הזאת אינו מוטל עלייך. התפקיד שלך במציאות הזאת היא קודם כל לא לקחת אחריות על ההתנהלות ביניהם — אחרת הם מסתמכים עלייך וממשיכים בשלהם. ברגע שהאחריות מוטלת דווקא עליהם, כל אחד אחראי על שלו. כאן את פותחת להם פתח לבחון את המציאות, להבין, להסיק מסקנות ולהתקדם.

דבר שני: הייתי ממליצה ללמוד מאהרן הכהן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום. זוהי עבודה של להאהיב אותם אחד על השני — אך בלי הממד של לקיחת אחריות. לדוגמה: לתלות על המקרר תמונה של האבא והבן שמחים יחד; לספר לאבא שהילד סיפר עליו משהו מוקיר ומעריך; להזכיר לילד כמה האבא מכבד ואוהב אותו. יכול להיות שבתחילה תקבלי תגובות צוננות או אפילו פחות מזה. אל בהלה. אמרי את שלך, והדברים כבר ייכנסו ללב. תני לדברים לקרות. האמיני בהם שהם בתהליך, ולכל דבר חדש צריך להתרגל.

אוסיף נקודה בסוף הדברים רק כדי להעמיד את הדברים על דיוקם. משאלתך השתמע שמדובר באב ובן שיש ביניהם יחסים בריאים, תקינים ותקועים. לכן התעכבתי על נושא הקבלה. אילו הייתי חשה בשאלה שהיחסים בין האב והבן משפילים, מקטינים, ומנמיכים את הבן בצורה קיצונית, אזי התשובה הייתה נושאת אופי שונה.

מעריכה מאד את החיפוש אחר הדרך הישר, ומאחלת מכל הלב שמחה בתהליך,

תמר פ.

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בעיה קשה עם הבן שמתבטל כל היום
אני אמא לנער בן 15. בכור במשפחה בשיעור א ישיבה קטנה היה בישיבה ממש גרועה , בלי אנשי חינוך וגישה מאד קשה וקפדנית, בשיעור ב העברנו אותו לישיבה תיכונית חסידית בקבוצה קטנה ויחס חם, הוא מאד נהנה ופרח אבל לצערנו הישיבה נסגרת מחוסר משאבים. כעת הוא נשלח הביתה עוד טרם...
אין לי כוח לילדים שלי רוצה לקבל משמעות!
יש לי שני ילדים, לא מרגישה שאני מעוניינת בעוד ילדים, אני אוהבת מאוד את הילדים שלי ומודה לה' עליהם אבל זה קשהההה, קשה לגדל ילדים לא ידעתי עד כמהיש לי ילדה בת שלוש, חמודה ממש, והיא גם ילדה טובה, אבל לפעמים אני מרגישה שאין לי כוח אליה בתקופה של המלחמה...
הבן שלי כוחני ופורץ גבולות- מה אני עושה איתו?
אנו משפחה חרדית ויש לי 7 ילדים יש לי בן 14 וחצי שהשאלה היא בקשר אליו, נער עם כישורים טובים יחסים עם חברים טובה, אך קשה לו בלימודים מאוד מה שגרם לו להישאר בבית בלי מסגרת כבר מאחרי פסח. הוא משתעמם ( אין לי בבית מכשירים שיענינו אותו) ונאלץ להעסיק...
איך להתנהל נכון מול בתי המתבגרת?
ראשית תודה גדולה על השירות והמענה המותאם לכל פונה והכל מתוך כבוד ורצון אמיתי לסייע ולתת הכוונה. שאלתי: בת מתבגרת חכמה וחריפה וגם מאתגרת..פעמים שהיא מספרת על רגשותיה והתגובות שלי פרקטיות מיד מחפשות פיתרון לבעיות ובעצם היא מבקשת שאקשיב לה ואז אני נכנסת למגננה. משהו נראה לא לא נכון איך...
איך יוצרים גבולות ומשמעת בלי לגרום לאוירה קשה בבית?
אני אמא ב"ה ל4 ילדים מתוקים הגדול שלי בן ארבע וחצי ואחריו הבת בת שלוש שעליהם בעיקר השאלה. לאחרונה לי ולבעלי יש אי הסכמות בנושא איך ליצור גבולות. הוא עושה זאת בכל מחיר גם אם זה להרים את הקול ולאיים…ולי מאוד קשה עם זה…כל האוירה בבית נעשית כבדה ולא נעימה...
זו בעיה שאין לנו קו חינוכי ברור בבית?
אני קרובה לגיל 40, נשואה כמעט 20 שנה, ברוך ה' עם חמישה ילדים. לאחרונה, אנחנו מתמודדים עם אתגרים מול הבת השנייה, המתבגרת. אצל הבן הבכור גיל ההתבגרות עבר יחסית חלק, ברוך ה'. בנוסף להנחיית הורים, התייעצתי גם עם חברה. בשיחה האחרונה בינינו, היא ממש "יצאה" עליי: היא שאלה איך אני...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן