יש לי שאלה רצינית: האם מותר לי מבחינה הלכתית לגעת בבחור שהוא אינו נמשך לנשים? הרי הוא לא נמשך אליי, וממילא אין עניין לשים סייג שלא נגיע לחטא.
בבקשה תשובה ארוכה שאוכל להבין לעומק.
דלג לתוכן
יש לי שאלה רצינית: האם מותר לי מבחינה הלכתית לגעת בבחור שהוא אינו נמשך לנשים? הרי הוא לא נמשך אליי, וממילא אין עניין לשים סייג שלא נגיע לחטא.
בבקשה תשובה ארוכה שאוכל להבין לעומק.
שלום רב,
ותודה על השאלה. מרגש לראות שאת שואלת את השאלה, ולא הולכת לפי תחושת הלב בלבד, שלפעמים עשויה לכזב, מה עוד בנושאים רגישים ועדינים כזה המוצג בשאלה.
אתמקד ראשונה בהיבטים ההלכתיים של השאלה.
לדעת הרמב”ם נגיעה של חיבה באחת מן העריות יש בה משום איסור תורה, כלשונו (ספר המצוות, ל”ת שנג): “הזהיר מהקרב אל אחת מהעריות האלו ואפילו בלא ביאה כגון חיבוק ונישוק והדומה להם מן הפעולות הזרות”. כן כתב בהלכות איסורי ביאה (פרק כא): “כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר הרי זה לוקה מהתורה”.
האם איסור זה הוא אוניברסאלי, רלוונטי לכל גבר בעולם?
בנוגע לאיסור ייחוד, אנו מוצאים שדנו הפוסקים במי שאין לו “גבורת אנשים”. בשו”ת ציץ אליעזר (ח”ו, סימן מ, פרק כב, ס”ק ח) כתב שאין איסור ייחוד במי שאין לו גבורת אנשים, או בזקן שתש כוחו באופן שאין חשש שיבואו לידי גילוי ערווה. ואולם בתשובה אחרת (ח”ז, סימן מו, אות ב) הביא את מה שכתב לו הגרי”ש אלישיב זצ”ל מדברי שו”ת זית רענן (ח”א, אה”ע סימן א) שאין להתיר ייחוד אף למי שאין לו גבורת אנשים, ועיי”ש שפלפל בדברים.
במקום נוסף (חלק יב, סימן סז, אות ב) הביא הרב ולדנברג את דברי החת”ם סופר בדרשותיו (דרוש לחנוכה שנת תקס”ד), שמה שיוסף לא חשש מלהתייחד עם אשת פוטיפר הוא משום שחשב את עצמו כמי שאין לו גבורת אנשים, והותר בייחוד.
הבחנה זו נאמרה לעניין איסור ייחוד, זאת על-פי דברי הרמב”ם שיסודו של איסור ייחוד הוא החשש שמא יביא הדבר לידי גילוי עריות. במקום שאין הדבר אפשרי ע”פ דעת הרופאים, שוב ייתכן שאין לאסור על הייחוד. בנוגע לנגיעה של חיבה, יש מקום לדון (לדעת הרמב”ם שמדובר באיסור תורה מדין “לא תקרבו”) אם מדובר באיסור שיסודו חשש שמא יבוא לידי איסור גילוי עריות, או שמא מדובר באיסור “עצמי” שאינו משום חשש בלבד.
בשאלה זו שנחלקו הפוסקים. בשו”ת נחפה בכסף (אה”ע סימן כא) ובשו”ת קרית לחם רב (סימן כו) כתבו שאין בקרבה לעריות איסור עצמי, אלא יסודו חשש שמא יבוא לידי ביאה. מכאן כתבו שגם לדעת הרמב”ם, אין איסור תורה במי שאין לו גבורת אנשים.
אך בשו”ת נחלת פנחס (סימן פג) כתב שיש להצטער מאד על דברים אלו, כי איסור “לא תקרבו” איסור עצמי הוא ושייך גם במי שאין לו גבורת אנשים ולא יבוא לידי ביאה, והאריך לדחות שם דבריו. עוד הוסיף שגם בשו”ת נחפה בכסף כתב שאיסור דרבנן יש בדבר, ובקרית מלך רב כתב שהוא “מכוער”, ועכ”פ נמצא שיש בכך איסור בין אם איסור תורה ובין אם איסור דרבנן. (עוד יש לדון על נאמנות אדם הטוען שאין לו גבורת אנשים – אבל לא ניכנס לכך במסגרת זו).
וכעת לענייננו. האם ניתן להשוות אדם בעל נטיות חד-מיניות למי ש”אין לו גבורת אנשים” ביחס לנשים? לדעתי יש להשיב על כך בשלילה. בנוגע לאדם זקן, כתב בשו”ת אגרות משה (אה”ע ח”ד, סימן סה, אות י) שאין להתיר אפילו איסור ייחוד, כי גם בזקנים וחלשים יש אפשרות שתתעורר תאוותם (כמבואר בגמרא קידושין פא, ב), אלא רק ממי שנקבע על-פי רופאים שאינו יכול לבעול מחמת מחלתו וחולשתו (ועי’ עוד בשו”ת דברי מלכיאל, ח”ד, סימן קב).
אם כך הדבר לעניין מי שזקן ותשוש, קל וחומר ביחס למי שיש לו גבורת אנשים, אלא שנמשך לבני אותו המין, ולא לנשים. שכידוע, גם אדם בעל נטיות חד-מיניות תיתכן משיכה גם למין האחר, וכמו כן ייתכן שתשוקה זו תתעורר עם הזמן, וקשה אפוא להשוות את המקרה של השאלה למקרה של אדם שעל-פי הרופאים אין לו גבורת אנשים. נקודה זו מתווספת למה שנאמר, שגם לפי המקלים עדיין יש איסור נגיעה מדרבנן, גם אם לא מן התורה.
עד כאן הפן ההלכתי, שלדעתי אינו משאיר מקום להקל. אליו אוסיף תחושה כללית ביחס לשאלה.
“שמירת נגיעה” מתייחסת (לפי רוב הפוסקים, ולפי הנוהג ההלכתי) כאמור ל”מגע של חיבה” עם עריות – בין איש ואישה שאינם מותרים (או שטרם נישאו) זה לזו. אפשר לתאר את אותה “נגיעה” בתיאור “מגע מיני”, או מגע שעשוי להיות מיני. עד כמה שנשאלת השאלה, יש להניח שאכן יש אפשרות של “חיבה” (במובן המיני) בין השתיים – שאם אין אפשרות כזאת, למה בכלל נשאלת השאלה?
ניתוח זה הוא פשטני משהו, אני מסכים. אבל הכלל שאליו אני חותר הוא ש”כאשר יש ספק, אין ספק”. לפי השאלה מדובר באדם שאינו נמשך לבנות. אבל האם אפשר לומר בוודאות שלא תהיה בנגיעה של חיבה כל אלמנט של “חיבה”, כל משיכה וכל התעוררות? נדמה שקשה להגיע להנחה מוחלטת כזאת. כאמור, גם אם נוכל להגיע אליה, לא נראה שיש מקום להקל על-פי הלכה.
בנוסף על הפנים המהותיים האמורים, יש להוסיף פנים חינוכיים. יש משהו “לא צנוע” במגע של חיבה בין גבר ואישה האסורים זה לזו (כמובן למעט קרובי משפחה בדרגה קרובה), ואנשים שגדלו בסביבה דתית בוודאי יחושו זאת בטבעיות. ואולם, הסביבה שאנו חייב בה היא סביבה מתירנית, ולה ערכים שונים בכל הנוגע למיניות מחוץ למסגרת של נישואין. גם עבור האדם הדתי או החרדי, החשיפה לסביבה זו עשויה להקהות את הרגש הטבעי לו של הצנוע והלא-צנוע, ולעורר בלבול וספקות בתחום הזה.
זו סיבה נוספת להיזהר ולהתרחק בכל הנוגע לתחום של “מגע של חיבה” – בנושא של “שמירת נגיעה”. חשוב לנו לחזק את הרגישות לצניעות הבסיסית השומרת את המיניות ליחס של קדושה – קידושין – שבין אדם לאשתו. הלוואי שאכן שנתחזק בכך, נשמור על רגשי הצניעות הטבועים בנו מילדות על-פי דרך התורה, ונזכה לרומם את חיינו – בתחום זה ובכל תחום – בקדושה של תורה.
בהצלחה רבה בכל,
יהושוע
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
