The Butterfly Button
האם יש עוד טעם להתפלל להקב"ה

שאלה מקטגוריה:

היי שלום
אני בחור שעובר הרבה מאוד..בשנים האחרונות ..(כל מי שמכיר אותי יודע…מזהה הרבה!!)
נכון נהוג לומר שהדשא של השני לא ירוק יותר …אבל באמת אדגיש ואומר שמי שמכיר יודע מה הכוונה הרבה..!!
השאלה היא כ”כ הרבה שנים אנחנו מתפללים ..מבקשים מנסים…האם יש עוד טעם להמשיך ..
כי איך נאמר אנחנו מרגישים שאצלנו זה לא..

תשובה:

בס”ד

שואל יקר!

מדבריך ניכר סבל רב, שאינני יודע מהו, כי לא פירטת. אבל לבי עליך, וכולי תקוה שאינך מתייאש מלמצוא את הדרך להתמודד עם קשייך, ואולי אף למצוא את הדרך לצמוח מתוכם, להתעלות דרכם, ולמנף אותם כמנוע להצלחתך בחיים וכקרש קפיצה למרומי פסגות האושר, הנחת והשמחה, כי זוהי תכליתן של הקשיים והניסיונות עלי אדמות.

ולגבי התפילה, הבקשה והניסיונות לצפות לישועת ה’, ניכר שאתה מיואש, וזה מובן מאד! אולם, ברצוני להעתיק לך שאלה שהופנתה אלי כאן באתר, ואת תשובתי לשואלת שהתייסרה עם שאלה דומה, להלן שאלתה:

“שלום, אני שומעת הרבה הרצאות שאומרות שבן אדם צריך לצפות לישועה שלו כל הזמן, והוא לא יכול לדעת מאיפה היא תגיע. זה יוצר לפעמים מצב שבן-אדם כל הזמן מצפה לה ומתאכזב הרבה פעמים. האם יכול לקרות מצב שכל החיים נוא יצפה לישועה שלט והיא לא תקרה? לא עדיף במקרים כאלו לא לצפות לה כדי לא להתאכזב? אני מדברת גם על אדם ששומר מצוות”.

ולהלן תשובתי אליה, שלדעתי אמורה לשובב גם את נפשך:

“שואלת יקרה!

אני קורא את שאלתך בימים אלה, כשהיא כל כך רלוונטית. ימים קשים אלו לעולם, ימי התפשטות הנגף הנורא בעולם, מלאכי חבלה מהלכים אימים בחוצות קריה, וכולנו מכנסים רגלינו הביתה, ונושאים עינינו מהחלון לישועה, מבלי לדעת איך ומתי היא תבוא. עם ישראל כולו, נושא עיניו למרום, אל האב הרחמן שבשמים, אולי יחוס אולי ירחם, וישלח כבר את הישועה הגדולה, אליו אנו מצפים כבר קרוב לאלפיים שנה, מתוך אמונה איתנה עד כדי מסירות נפש.

ואכן זה הזמן, לעסוק בסוגיה חשובה זו שהעלית בשאלתך, סוגיית ה’ציפייה לישועה’. מהי הציפייה, וכמו שאת תוהה ובצדק, אם ציפייה לישועה מביאה לידי אכזבה ועגמת נפש, אולי עדיף שלא לצפות אליה כלל..

והשאלה רק מתעצמת לנוכח מאמר חכמינו ז”ל (ברכות לב, ב): “אמר רבי יוחנן כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנאמר תוחלת ממושכה מחלה לב”. כלומר, מי שמאריך להתפלל לישועתו, ומעיין בה – מפרש רש”י: “מצפה שתעשה בקשתו על ידי הארכתו, סוף שאינה נעשית, ונמצאת תוחלת ממושכה חינם, והיא כאב לב, כשאדם מצפה ואין תאוותו באה”.

ואם כן, וודאי שעלינו להבין, ציפייה לישועה – מהי?

התשובה היא, שיש ציפייה ויש ציפייה.

יש שהאדם נמצא במצב קשה מסוים, ועיניו כלות למצב בו יהפוך ה’ את ענייניו לטובה, לעתים הוא אף מצייר בדמיונו את דמותה, צלמה ותבניתה של הישועה, איך היא תקרה ומהיכן היא תצוץ. וכל עוד לא הגיע ליעד זה, לבו דואב והוא מתפתל בייסורי נפש קשים, עולמו חשוך בעדו, והכל רע לו.

אבל יש וחברו של אותו אדם, נמצא באותו מצב קשה, ועיניו כלות לאותה ישועה, אולם, מתוך אמונתו בה’, כבן הסומך על אביו הרחמן, או לחילופין כחולה הסומך על רופאו הנאמן, וכמאמר דוד המלך ע”ה (תהלים קלא, ב): ‘אם לא שוויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי’, לבו סמוך ובטוח, כי האבא בשמים יודע מה טוב לו, וכמה שקשה לו כעת, הוא מאמין שמה שקורה לו עכשיו הוא בעצם תהליך של הישועה, שאי אפשר לדעת מתי הוא יזכה להבין אותה.

ציפייה כזאת – זו ציפייה יהודית ראויה – לישועה, שאינה מביאה לידי כאב לב, אדרבה, היא מביאה לידי רוגע הלב ושלוות הנפש! זו ציפייה – שמה שקורה לו כעת היא בעצם חלק בלתי נפרד מהישועה עצמה, שכן כל מה שהקב”ה עושה – הכל לטובה, אלא שאנחנו קרוצי חומר, שנמצאים בעולם לתקופת זמן קצרה, לא יודעים תמיד את החשבון הנכון, ולא תמיד זוכים להבין ממש מה הטוב שבה. אולם, ככל שמתאמצים בציפייה כזאת, מתוך אמונה ומתוך ניסיון לראות את הטוב בכל רגע, לפעמים זוכים ורואים, ויודעים גם ליהנות מהדרך עצמה עד ליעד הנכסף.

רעיון זה, נאמר רבות בפי חכמי ישראל, ונכתב עליו רבות בספרי הקודש, אולם, חשיבות מיוחדת יש לדברים שנאמרו על ידי הרבי הקדוש מפיאסצנא זצ”ל, ה’ יקום דמו. בעיצומה של השואה הנוראה, בתוככי הגטו האופף דם ואש ותימרות עשן, לאחר שזוגתו ובנו הובלו לטבח, הי”ד, ישב הצדיק יחד עם יהודים במצב הכי מתוח ובעיניים הכי כלות לישועה, וענה להם על שאלה מייסרת זו, וזה לשונו (מתוך ספר ‘אש קודש’, במאמר לשבת זכור):

“ודרך אגב נראה לי גם מן הניסיון, שאף שהאדם צריך לקוות בכל רגע שיושיעהו השם, מכל מקום לא יסמוך את כל עצמו על התוחלת בלבד שמיד תבוא ישועתו, כיון שבאם ח”ו עובר איזה זמן ולא באה הישועה נעשה מזה כמו שנאמר בפסוק ‘תוחלת ממושכה מחלה לב’, ובפרט כשסומכים עצמם על איזה הבטחה או איזה דרך הטבע שעתה כבר תבוא הישועה ולא באה, נופל רוחו ונשבר האיש מזה עוד יותר. לכן, יחד עם התקוה לישועה במהרה, צריכים גם לאמור את דברי עלי הכהן (שמואל א’ ג) ‘אלוקים הוא והטוב בעיניו יעשה’, כל העולם של הקב”ה הוא, גם אנחנו לא שלנו אנו, רק של הקב”ה, אל העולם ברצון ה’ באנו וקיומנו ברצונו הוא, אף אל עולם העליון ברצונו יתברך נלך, ומה שהוא יתברך רוצה הוא הטוב, ואין לנו רשות לבעוט ח”ו ברצונו. צריכים להתפלל ולהתחנן אליו יתברך, שייטיב עמנו חסדים טובים, חסדים נגלים, אבל כשח”ו רוצה הוא יתברך לייסר אותנו, גם זאת צריכים לקבל באהבה, ולקוות שלא יעזבנו, רק יושיענו ויקרבנו אליו יתברך. כלומר, כשהאיש מחזק את עצמו רק בתקוה לישועה, אז את הרגשת רעת וכאבי הייסורים לא החליש ולא הקל בו, ואז קשה לו לסבול כשח”ו הישועה מתאחרת, מה שאין כן כשיחד עם התקוה להישועה גם כופף את ראשו ואומר ‘אלוקים הוא והטוב בעיניו יעשה’, אז את ההרגשה המרה של רעת וכאבי הייסורים, הוא מפיג ומחליש, ואז יכול הוא לסבול יותר, ובכח התקוה יותר להפיח בו רוח חיים גם כשח”ו לא באה הישועה בזמן שקיווה לה”.

מי יתן ונזכה שיקויים בנו הפסוק “הראנו ה’ חסדך וישעך תתן לנו”, שנזכה לראות בעיני בשר את החסד, מבלי להצטרך להתאמץ לראותו, אבל בינתיים נתחזק, נתייצב ונראה את ישועת ה’ שעושה לנו בכל רגע ורגע, מה שאנו מבינים ומה שלא, ובקרוב ממש נזכה לגאולה השלימה, שאז נבין כי כל הצרות בזמן הגלות והציפייה לא היו אלא תהליך של גאולה אריכתא, וכמו שכתב הצדיק רבי מרדכי יוסף מאיזביצא, בספרו הקדוש ‘מי השילוח’ (פרשת ויגש), על הויכוח שהיה ליהודה עם יוסף, בטרם נודע לו שהוא אחיו: “ויהודא היה סובר שעומד לפני לך גוי ומתווכח עמו. וכאשר שלח להם השם יתברך הישועה אז ראו שגם למפרע לא היו בסכנות, כי באמת היו מתווכחים עם אחיהם. וכן לעתיד, כאשר יושיענו השם יתברך ויפדנו, אז יראה לנו השם, כי לא היינו בגלות מעולם, ולא משל עלינו שום אומה רק ה’ לבדו”.

עד כאן תשובתי לאותה שואלת, תוכל לקרוא אותה גם בקישור דלהלן:

כדאי לצפות לישועה כל הזמן?

אבל תן לי להוסיף לך עוד נקודה חשובה:

התפילה, אין מהותה ‘בקשת צרכים’ גרידא. התפילה היא הרבה מעבר לכך. יש בתפילה מצווה, חוויה, התייחדות, התרפקות, דיבור, כוונה, בקשה, שבח, הודאה, ובעיקר – החיבור.

כשאתה מתפלל לה’, זה הזמן להתייחד איתו, לשפוך לו את הלב, על כל מה שעובר עליך, אבל לאו דווקא במטרה לבקש צרכים מסוימים, להיפך, תנסה לשחרר בשעת התפילה את הצורך העז במילוי הרצונות שלך, ולהתמקד ככל האפשר בחיבור לה’ ושפיכת ליבך אליו, כבן שמספר לאביו על כל מה שעובר עליו, גם במקרה שהאבא לא ממש יכול לעזור. במקרה שלנו, הוא אכן יכול לעזור, והוא יעזור לך, אני בטוח, אבל תנסה לקבל את עבודת התפילה כעבודה שאיננה קשורה דווקא לעזרה שתבוא לאחריה, וגם, וזה חשוב מאד, תוסיף בה שבח הודאה – מכל לב – על אי אלה הדברים הטובים שהוא כן היטיב לך. עצם ההתקרבות והחיבור יעזור לך המון, ויפיח בך המון תקווה והמון כוחות להמשיך ולא להתייאש.

גם על נושא זה על התפילה איך היא עובדת, כתבתי תשובה באתר, ממליץ לך לעיין בה, להלן הלינק:

איך התפילה עובדת

ועל הכל, נקווה לה’, שיתן לך את הכוחות שלא ליפול ולא להתייאש, לא מן התפילה ולא מהמשך ההתמודדות עם הקשיים, עד שאכן תצא בקרוב, בקלות ובשמחה, מאפילה לאורה, ותגיע למצב שבו תודה לה’ על כל הקשיים, שרק העצימו אותך ורוממו אותך לפסגות על בחיים, הן ברוחניות והן בגשמיות, ותזכה לחיים טובים ומאושרים, מאירים ושמחים.

ואם עדיין נותרה שאלתך לא פתורה לגמרי, אתה מוזמן גם שלא להתייאש ממני..:) ולהמשיך לשאול ולבקש עזרה, ובעזרת ה’ אנסה להקשיב ולהשיב על הכל.

מאחל להצלחתך מכל הלב

משה

r6250602@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

לא מתחשק לי להתפלל
אני מרגיש מאוד נבוך בנושא התפילה בעת צרה. ממש לא מרגיש לי חשק ותשוקה להתפלל או אפילו לקרוא תהילים. במהלך החיים עברתי הרבה. בגוף ובנפש. וגם התפללתי הרבה. ביקשתי התחננתי עשיתי סגולות מסגולות שונות. לא אומר שלא עזר כלום אבל בגדול רוב רובם של הבעיות המרכזיות מלווים אותי עד עצם...
יכול להיות שתפילה תחמיר את המצב?
תודה על האתר המיוחד!! יש לי שאלה שקצת מטרידה אותי בזמן האחרון תמיד כשאני מתחילה להתפלל על נושא מסוים לאחר כמה זמן לא רק שהוא לא מסתדר אלה נהיה יותר גרוע אמרה לי חברה שהתארסה (למתארסים תמיד יש עצות זהב איך להם זה כן הצליח) אמרה לי אותה חברה אני...
הילדים שלי לא רואים אמא שמתפללת וזה כואב לי
תמיד ידעתי שיש לי כח מיוחד בתפילה. בעיקר כשאני מתחברת מבפנים. עם זאת, עם לידת הילדים והגדילה שלהם, אני מרגישה מתרחקת מתפילה מהלב, ממלמלת פה ושם, אבל איבדתי את הקשר העמוק לתפילה. אני מאד רוצה שהילדים שלי יתחברו לתפילה, והם גדלים, ולא רואים אמא שמתפללת ממש, מקסימום בשבת שיש לי...
הקב"ה לא מקבל את התפילות האישיות שלי?
יש לי שאלה שכשאני חושבת עליה או אומרת אותה בקול היא נשמעת לי קצת כפירה… אבל אני פשוט לא מאמינה בתפילות אישיות. אני מקדישה המון זמן מתפילת השמונה עשרה, ופרקי תהילים ומבקשת הרבה בקשות בכל מיני תחומים ובכל מיני נושאים בחיים שלי בין אם ישועה ובין אם הצלחה ואני פשוט...
"קיבלתי קבלה ונושעתי"?
אתם בטח מכירים את הסיסמאות של “תרמתי ונושעתי” “הבטחתי ונושעתי” ודומיהן. כל תקופה עוד מישהו צץ עם משהו כזה. ואני לא מזלזל חלילה בכל הקבלות הטובות. אם זה לא לדבר עם תפילין או לא לדבר בבית הכנסת, בשעת התפילה וקריה”ת, קבלת שבת עשר דקות יותר מוקדם, עשרה פרקים ביום ועוד...
שום מעשה טוב לא עשיתי?
אגש לעניין לא לפני שאקדים ואומר שאינני בא חלילה להתריס ולא ממקום של גאווה אני שואל, חלילה וחס. בתפילת יום הכיפורים בוידוי דרבנו ניסים אמרנו “אני יודע בעצמי שאין בי לא תורה ולא מצוות וכו וכו ואני רשע ולא צדיק רע ולא טוב ושום מעשה טוב לא עשיתי” ברגע שאמרתי...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן