שלום לך איש יקר

לעתים כדאי לנו פחות להיתפס לסיסמאות ולמשפטים שנאמרים ויותר להקשיב ולהבין את עצם נושא התפילה והתקבלותה, והיה אם יבין ליבנו, אם נפשנו תזכה לחיות ולחוות לעומק את התפילה ומשמעותה, אזי נוכל אולי, לא בטוח, לתת גם מקום לאמירות מסוג זה כי נבין שהם מגיעים מתוך הרגשה יהודית פנימית , גם אם הן נשמעות מוזרות משהו בחיצוניותן

אני סבור שבפשטות אתה צודק, לא כל תפילה מתקבלת, וכפי שהבאת מפורשות מהתנ”ך ומהתפילה, השאלה שנותרת אם כן היא איזה טעם יש לתפילה על הצד שלא תתקבל, העוד יש מה להתפלל אם ליבנו ממאן להאמין בהתקבלותה?

ובאמת, חלק מעבודת התפילה היא האמונה בכך שהתפילה נשמעת, ובשל כך אנו גם מתפללים על כך, כפי שהבאת, זה חלק מהותי בתפילה עצמה, התפילה על עצם התפילה, התפילה שאכן נאמין ביחסנו עם ה’, בכך שיש מי ששומע, ואי לכך יש לנו טעם באמת להתפלל, זה כשלעצמו דבר עמוק מאוד ובו נמצא המפתח לפתרון הבעיה שהעלית

ובכל זאת מה התשובה לכך, מה באמת הטעם להתפלל אם אנו חשים שהסיכוי קלוש לכך שזה יישמע?

יש שאומרים כי לתפילה יש ערך עצמי בגלל שהיא קושרת אותנו עם הקב”ה, הדבר נכון, אך עלינו להבין איך זה מתקשר עם עצם בקשתינו, וכי בקשתינו אינה אלא כלי לקשר עם ה’? האם שקר אנו עושים כאשר אנו מבקשים והיא אינה אלא אמצעי לקשר? לא ייתכן דבר כזה!

העניין הוא שחיינו כחיים אנושיים בעולם הם חיים חסרים במהותם, אין מושג כזה של מילוי כל המשאלות בעולם הזה, החיים מלאים במתח וכל טוב גם אם הוא קיים הוא חולף ואיננו יודעים באמת מה יהיה בהמשך, המשען היחידי שהוא משען נצח הוא הקב”ה, כי אצלו עצם החיים, כל חיינו אינם אלא בבואה לחיי החיים, לאור ה’, כל חיינו הם בעצם געגוע עמוק אל השלמות שאינה נמצאת בעולמינו, אל חיים שאינם חולפים והם נטועים וקבועים בנצח האלוקי

בשל כך, אנו פונים אליו בתפילה, התפילה בעומקה אינה רק בקשה פרטית על משהו מסויים, והקב”ה כידוע אינו כספומט תפילות, אוי למי שסבור כך כי לא הבין מעולם מהי תפילה, התפילה היא בעצם תפילתם של כל החיים בעולם הזה, ואני בתוכם, שלא מוכנים להשלים עם החסר שיש בעולם, ובכלל זה החיסרון הספציפי שלי עכשיו, זה שחסר לי כסף בריאות וכדו, גם זה חלק מהחיסרון הזה, והתפילה היא האמירה שלנו, האמונה שלנו שגם חיינו שייכים לאלוקים חיים, וכי אנו רוצים לקבל את שפע החיים מהמקור, ממנו עצמו ואז גם לחיינו תהיה משמעות, גם חיינו יהיו אחוזים בנצח, יש לזה משמעות רוחנית, כשאנו בוחרים לקבל את חיינו מאת ה’ ולא לחיות את הרגע החולף ולנסות להשיג בו את המרב בכוחות עצמנו בלא אמונה ובלא התעקשות על כך שגם לחיינו מגיעה נצחיות, שגם לחיינו יש משמעות אלוקית והם ניתנים ממנו,

אך יש לזה גם משמעות גשמית

והמשמעות הגשמית של זה תהיה שתשרה בתוכינו ברכה מיוחדת, גם מבחינה גשמית, זו הברכה של השראת שכינה, כשאנו מכניסים את הקבה לתוך חיינו ומבקשים ממנו את החיים, כאשר זה נעשה באמת ומעומק הלב ולא מן השפה ולחוץ, פתאום נראה שחיינו מתברכים, ואם לא בדיוק בדבר שרצינו אתמול, אבל זה משהו כללי בחיים , וגם בכל עם ישראל זה כך, הקבה מבטיח את הברכה אם נהיה דבקים בו, זה לא תן וקח תפילה, זו אמונה, זו שייכות בעומק הלב לקב”ה ועוז רוח לבקש את החיים מאיתו ולא להתפתות לאפשרות האחרת והכוזבת גם אם היא נראית לעתים מבטיחה יותר

כתוב שהתקבלות התפילה תלויה בחן, חן הוא הדרך בה אנו מבקשים את הבקשה, האם ביקשנו בחן, חן קשור לכך שאנו מקשטים את עצמנו לפני ה’ שאנו באים אליו בלב פתוח ממש, מעומק עומק הלב, חן אינו דבר שניתן למדידה, זה הדבר הכי עמוק, האם אנחנו באמת שם, בבקשה מאיתו? או שכל כך הרבה מסכות יש על ליבנו שאנחנו כבר לא מצליחים לגעת? לא מצליחים להרגיש? אז זה באמת חלק מהותי מעבודת התפילה, להסיר את לב האבן ולפתוח את שערי הלב ואז ה’ יפתח גם הוא את ליבו ואזי אנו נרגיש זאת מבשרנו ולא יהו עוד שאלות, כי התשובה ניתנה

אני חושב שדברי הם גם פתח לתשובה עבור דברי הסטייפלר, אך נראה לי שהעיקר היה לענות על השאלה היותר עמוקה וכואבת שלך, מה לעשות שאני לא מאמין שהתפילה שלי תתקבל, מה טעם עוד יש בתפילה, אך כל תפילה יכולה להתקבל ולו במובן הרחב שלה, אך זה דורש גם משהו מאוד אמיתי מאיתנו, שנפתח את ליבנו באמת, וגם על כך נתפלל כל הזמן, אני אישית, זה אולי רוב תפילתי, לפחות באיכות

ומי יתן שבאמת נאמין בכל ליבנו בתפילה, כי תפילה שכזו, אינה יכולה שלא להתקבל

הלואי ויפתח ה’ לך ולכולנו שערי תפילה

בברכה

אריה מ.