שלום שואל יקר!

אתה אכן מנכיח שאלה שרבים מתמודדים עימה. היכולת שלך להנכיח את השאלה, להתמודד עימה באומץ ולפנות עימה לייעוץ, גם אם אנונימי, מצביעה לטעמי על איכויות שניחנת בהם. המודעות לכך שעוד אנשים מתמודדים עם הבעיה וההסתכלות החומלת והרגישה שלך, יחד עם היכולת במשך תקופות ארוכות להינזר, מצביעים גם הם על כוחות, ונראה שאתה מודע לכוחות שלך וגם סביבתך מעריכה אותם.

ויחד עם זאת, אתה חש שהינך מחזיק לבדך בתיק אפל, ואתה חושש שאולי הוא מעיב על כל היכולות הללו ובכלל על יכולתך להקים בית בשלב הזה.

שאלות למחשבה

כדרכם של יהודים טובים שנוהגים להשיב בשאלה, הייתי רוצה להציע לך כמה שאלות נוספות להרהר בהם. אולי הם יוכלו לפתוח לך עוד כיוונים לחשיבה ולסייע לך ללבן את עמדותיך שלך! לאחר מכן אוכל לשתף אותך מעט במה שאני חושב, אך המחשבות שלי אינם בעלות ערך יותר ממחשבותיך שלך, ואתה יכול לקחת אותם כהצעה להתבוננות, אך המפתח לדעתי הינו בשאילת השאלות הנכונות ובכיוונים שאתה תמצא ותגלה..

אין צורך שיהיו לך תשובות מוכנות מיידיות וברורות, וכאמור מטרת השאלות היא לפתוח את החשיבה. ייתכן בהחלט שחלק מהשאלות כבר מנקרות במוחך ואני רק ניסחתי אותם כאן במרוכז.

הנה השאלות, מוזמן לקרוא וללעוס אותם לאט לאט, אחד אחד..

לשאלתך הראשונה אודות הפניה לסיוע, הייתי רוצה לבחון:

א. מהי מטרתו של טיפול נפשי והאם הליכה לטיפול מעידה בהכרח על קיומה של בעיה נפשית?

ב. איך ההרגשה לשאת את ההתמודדות הזו לבד, והאם לנשיאה לבד בעול הקושי ישנה השלכה על אופי ההתמודדות?

ואשר לשאלתך השניה אודות היכולת לצאת לשידוכים, תוך כדי ההתמודדות הזו, הייתי רוצה לשאול:

א. איך מודדים בשלות לנישואין?

ב. האם נישואין מחייבים שלמות אישית? ואם לא, איך ועם אלו קשיים ניתן לבוא גם למערכת זוגית? ואיך מתמודדים עם קשיים כאלו במערכת הזוגית בנישואין?

ג. איך זוגתך לעתיד תתייחס לדעתך לקושי הזה, במידה והוא עדיין יתקיים.

ויש לי גם כמה שאלות אודות ההתמודדות עצמה:

א. למה השם ברא אותנו ככה עם התמודדות כזו? האם יש בה שורש חיובי? אם כן, מהו?

ב. מה אופי ההתמודדות, מה סגנון הדברים שהינך נמשך אליהם ובאיזה משך ותדירות?

ג. מה עוזר לך להתמודד? האם הינך יכול לשים לב לתהליכים שקרו לך בהתמודדות לאורך השנים? מה אתה יכול ללמוד מהם?

אולי הייתי יכול למצוא עוד שאלות, אך נראה לי שכבר העמסתי מספיק… אני חושב שכל שאלה בפני עצמה ראויה להתבוננות והעמקה ואולי תוכל לכוון אותך.

למעשה הייתי יכול לסיים כאן ולהסתפק בהצעה לצאת למסע הבירור הזה, אך בכל אופן אציע מה שנראה לי. הדברים שאכתוב הינם פרי הניסיון האישי והמקצועי שלי ומה שלמדתי מפי ספרים וסופרים. הם יוכלו לתת כיוון ביחס לשאלותיך וגם לשאלות ההמשך שאני העליתי.

התפתחות בגיל ההתבגרות

אתחיל דווקא מהתייחסות לעצם המשיכה ולאחר מכן ניגש לשאלות שהעלית. אקדים ואומר כי היחס הבריא לגוף שלנו ולהתפתחותו יכולים מאוד להקל על התמודדויות שונות, שיכולות לצוף בימי הנעורים, וכן להמשך החיים. אינני יודע לאילו חומרים וידע נחשפת עד היום ולכן אתחיל מהבסיס בצורה מתומצתת וייתכן שיהיו דברים שאתה מכיר.

אתה מתאר שהמשיכה הזו החלה בגיל 12. האמת, שזהו ממש אזור הגיל בו מתחיל גיל ההתבגרות. גיל ההתבגרות הינו גיל המעבר בין היות ילד להיות מבוגר, ולכן הוא נקרא “התבגרות”. בגיל הזה הנפש והגוף שלנו הולכים ומתפתחים.

זה יכול לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים:

• בנפש- זה יכול לבוא לידי ביטוי ברצון ליותר אוטונומיה ועצמאות, ביכולת בחירה ומודעות עצמית גבוהים יותר, בעיסוק בשאלות של זהות והגדרה עצמית ועוד.

• בהיבט התורני- ההתייחסות למי שמצוי בגיל זה, הינו כאדם שמתחיל להיות אחראי לעצמו ומחוייב במצוות באופן עצמאי.

• וזה אמור לבוא לידי ביטוי גם ברמה הגופנית. בגיל זה מתחילה פעילות יתר של הורמונים שאחראים על הגדילה וההתפתחות. הגוף מתפתח וגובה, אזורים שונים בגוף נהיים שעירים יותר וגם הקול (ואולי בעצם הכל;-) משתנה.

כחלק מההתפתחות הזו, הגוף והנפש מפתחים ברב המקרים, משיכה לבני/בנות המין השני, וכן עוררות גופנית כללית, יחד עם עוררות באזורים הפרטיים והצנועים. את העוררות הזו ה’ יצר בשביל שבבוא היום כשנגיע לבגרות, נישא אישה ונוליד ילדים בעזרת ה’.

לדברים אלו ניתן למצוא בסיס, מלבד בהבנה ביולוגית פשוטה, גם בדברי חז”ל. בחז”ל מוצאים שחכמים ביקשו לבטל את היצר של העריות שכה מטריד אנשים. הם כלאו את היצר לשלושה ימים, ואז לא נולדה ביצה בכל ארץ ישראל מחמת שגם התרנגולות לא חשו צורך בחיבור והבאת ילדים. ואז ראו שנכון שהוא יהיה בצורה מוחלשת. בכל אופן, למדנו מכאן שאלמלי יצר זה, העולם לא היה מתקיים.

מכיוון שהיצר הזה כל כך חיוני להישרדות האנושית, הוא גם מאוד עמוק ומאוד עוצמתי. הקושי המרכזי ביצר זה שהוא “עיוור”. התשוקה והמשיכה הקיימים, מחפשים להתפרץ בכל מקום, גם לא במקומות שבהכרח מועילים. ואכן ההתגברות והעבודה עם היצר דורש מאמץ, ורוב בני האדם (ובפרט בחורים בגיל ההתבגרות שגופם מתפתח במלוא המרץ, ועדיין אינם נשואים..) מתמודדים וגם לעתים נכשלים, מכיוון שהיצר כה מוטבע בנו.

למרות הקשיים וההתמודדות המורכבת, חשוב לזכור ש: א’ מדובר בכוחות חיוביים ונפלאים של חיים. ב’ ההתמודדות הינה כה אנושית.

התייחסות להתמודדות ומשיכה לצפייה ומתי לפנות לטיפול

לאחר שהנחנו כל זאת, אעבור לשאלתך הראשונה איזו התמודדות “נורמלית” ואיזו לא ומתי צריך לפנות לטיפול מקצועי.

אז, כפי שכתבתי, ההתמודדות כשלעצמה נורמלית וכבר אמרו חכמינו: ” אמר רב עמרם אמר רב שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום הרהור עבירה ועיון תפלה ולשון הרע”.. ההתמודדות הזו יכולה להיות מאתגרת ואפילו לעתים אינטנסיבית, ועדיין נורמלית.

ברם, ישנם מקרים בהם ההתמודדות מורכבת יותר כדלהלן:

• לעתים כשיש קושי מסוים בעקבות טראומות עבר או סתם תחושת ריק וחסר, יכולה להיות נטייה ללכת למקומות הללו של צפייה וכדומה, על מנת להרגיע את הנפש ולהעניק לה סיפוק זמני.

• אם זה מפריע משמעותית לתפקוד, שהאדם עסוק כל הזמן בחומרים הללו ולא מצליח לתפקד (לא מה שנשמע מהתיאור שלך..), בשפה הפסיכולוגית זה יוגדר כבעיה.

• משנה גם מה האופי של הדברים שצופים בהם וכמה יש בהם תכנים פוגעניים.

• גם כשאין אף אחד מהנ”ל, זה עדיין יכול להציק, ולעתים קרובות עצם זה שאין את מי לשתף מגביר את תחושת המצוקה שמגבירה בתורה את ההיגררות לצפייה.

• חשוב לציין, שכיום כשהמדיה כה נגישה חומרים עם חומרים שחלקם מאוד יצריים, לעתים די בעצם החשיפה לגרום להיסחפות.

בשביל לפנות לטיפול או ייעוץ, אין צורך שזה יוגדר כ”בעיה” ועצם זה שזה מפריע לך זו סיבה מספקת לפנות לעזרה. ייתכן גם שבפניה לסיוע, כבר לא תחזיק את זה לבד וזה יכול להקל על ההתמודדות. כן חשוב שבמידה ואתה פונה לייעוץ, זה יהיה לאדם שניתן לסמוך עליו ועם גישה בריאה לנושאים הללו.

כעזרה ראשונה, אוכל להציע כמה כיוונים שכנראה את חלקם אתה כבר עושה, כגון:

• מציאת סיפוק בלמידה, חיי חברה, תחביבים ופעילות גופנית

• בזמני סיכון למצוא דרכים להקטין חשיפה ולבנות סדר יום משמעותי

• להקשיב לעצמך ברגישות ואהבה, ולשים לב לתחושותיך ומצוקותיך

בשלות לנישואין

ואשר לשאלתך השניה, האם מותר לך לצאת לשידוכים כשיש לך התמודדות כזו?

כאמור, עצם ההתמודדות נורמלית ומשותפת לרוב בני אנוש. כמו כן, בשביל להתחתן, לא חייבים להיות מושלמים. הבשלות לנישואין נמדדת לדעתי יותר בגורמים כמו: יציבות יחסית בתפקוד בנפש ובזהות, יכולת ליצור קשר מיטיב ו- הבנה של משמעות הנישואין. אני חושב שאלו הדברים המשמעותיים ובהם אתה צריך לבחון את עצמך. לא חייבים להיות מושלמים בפרמטרים הללו, אבל כן חשוב להיות עם בסיס טוב יחסית.

ולגבי ההתמודדות עם הצפייה, משנה מאוד מה עוצמת ואופי ההתמודדות. מדבריך נשמע שאחרי הכל, אתה מתפקד היטב ורוב הזמן גם מצליח להתמודד ואלו נקודות כוח חשובות. מה שחשוב לדעתי הינו, לא לחיות בפיצול בין החלקים השונים בנפש, ולהכיר הן בכוחותיך והן במקומות בהם אתה מתמודד יותר ולעבוד עליהם. חשוב גם שלא תחוש שאתה בפיצול והסתרה, מול מי שאתה נפגש עימה. עצם הנפילה מפעם לפעם, לא הופכת אותך ללא כשיר ו “שבע יפול צדיק וקם.. “, אך כן נראה לי חשוב שתחוש שהאישיות שלך מצליחה להכיל את החלקים השונים בתוכה על הצלחותיה והתמודדויותיה.

מקווה שהצלחתי לסייע לך מעט איך לגשת לשאלות שהעלית, אם צריך עזרה נוספת, אני כאן..

דוד ל.