שלום לך

איזה כיף לך. תקופת השידוכים היא מבלבלת ומתישה אבל יש בה גם(למיטב זכרוני הדוהה) המון אנרגיה וריגושים.(פן קרשים.. נעליים חדשות… חצאית מתנפנפת…איפור מרענן…- מה יותר שמייח מזה?)

מי בליבך הקט אומר לך שהוא אינו החצי השני? גמד קטן עם כובע אדום? בת קול שיצאה מבית לפרוכת? צליל קלוש משירי סוכרזית בנוסח: “ואת היחידה שלי?”.

מה בכלל משמע: ”החצי השני שלי?”-ביחד אנחנו שוקלים 100 קילוגרמים עגולים? אני בלונדינית והוא שטני אז הילדים יזדקקו לקרם הגנה מן השמש? אני אוהבת קולה זירו והוא תמיד הולך על פפסי מקס?

עולם הדימויים והביטויים שבהם אנו משתמשים ,גם בדיבור הפנימי וגם בזה החיצוני ,בבואינו לתאר מערכות יחסים  וקשר זוגי ,הופך ליותר ויותר סופרלטיבי ונוצץ ופחות שקול ונותן דעת.

אם תרשי לי לרגע ל”חפור” חפירה היסטורית-חברתית  נגלה שכל הדיבור על חצאי נשמות ואהבות נלהבות החל להתפתח   בארצות הברית של המאה הקודמת וקשר קשר חזק ואמיץ בין תרבות הצריכה לבין קשר זוגי. אווה אילוז היא סוציולוגית מרתקת שבוחנת זמו רב את הקשר שבין אהבה לבין צרכנות וכוחות שוק, על פי מחקריה כל הפרסומות, הדיבורים, הסרטים והשיח על אהבה וקשר זוגי הם דרך נסתרת ופתיינית לגרום לנו להוציא עוד כסף על מוצרי צריכה למיניהם.

סבון ומכוניות, חצאיות וגלידה ,שמיכות צמר ונסיעות לחו”ל משווקים כל הזמן דרך מסרים של קשר רומנטי קסום וקורץ .

אנחנו מחכים שתיפול עלינו איזו אהבה משמיים, שיסחוף אותנו איזה קסם .שדנדון פעמון ענוג יצלצל באזנינו במנגינת: “זה הוא.זה הוא זה הוא…”

רק מה? גם טובי הרומנטיקנים שידעו בטרוף חושים מוחלט מגובה בסלסילות תותים בשוקולד שזה או זו מהווים החצי המדויק שלהם, גילו אחרי שנה שנתיים או קצת יותר שהאהבה פרחה מבעד לחלון והשאירה אחריה גרביים מטונפות שצריך לקחת לכביסה וחשבונות בנק שאין מאפוא לשלם.

כל התעשיה ההוליוודית מפמפמת מסרים של מציאת החצי האבוד ולא בכדי- כנראה שהחצי הזה כל כך אינו בנמצא –כך שיש צורך לדבר בו כל הזמן, לתת בו סימנים ולפתח אותו לכדי פנטזיה אלילית משכרת חושים ומרוקנת מדעת ומפכחון.

ובתוך כל האוירה האגרסיבית הזו (גם אם היא מלוהקת על ידי שחקניות עדינות וכחושות  ומנוגנת במלודיות חרישיות ) את נדרשת להחליט על בחירת חייך ובחיר ליבך ואיך ,באמת ,איך תדעי האם השלם שלכם יהיה גדול מסכום שני החצאים?

עוד לא ראית את דמות שניכם מאחורנית צועדים בשקיעה על החול הרך.

אולי הבחור המדובר עוד לא נעץ מבט רב משמעות ואמר מילים רכות ומתוקות.

אז באמת בבאזר האהבה הגדול והרעשני – איך תדעי האם יספק לך הבחור את הסחורה ?

בליבה של שאלתך מונחת גם התשובה. את מתארת אותו מצוין

יש לו תכונות חיוביות וגם שליליות-  שאלי את עצמך: האם אלו תכונות שליליות שתוכלי להסתדר עימן.(יש להניח שבזמן שאת מגלה כמה מן החולשות שלו ,גם הוא נחשף לאי אילו שלך…).

האם את יודעת עם אלו תכונות שליליות לא תוכלי להסתדר ( נכון שיש הרבה הפתעות אחרי החתונה, אבל אנחנו יודעות בדרך כלל לאמר- מהם שניים או שלושת הפגמים איתם לא נרצה בשום אופן לחיות).האם התכונות השליליות שלו קשורות לרשימה הנ”ל או שהוא מהווה מדגם מיצג של חסרונות נסבלים בהחלט.

את מוסיפה וכותבת שכיף לכם ואתם מסתדרים ביחד-ואלו פרמטרים ראויים בהחלט להחלטה חיובית ובוגרת.

האם בדקת את עולם הערכים שלכם? האם את והוא רואים עין בעין אותן שאיפות ומטרות בחייכם העתידיים. כנראה שכן, ואם לא אני ממליצה לך לבדוק.

אז מה חסר? פיק ברכיים? עילפון חושים קודח? דופק מהיר והסמקה תאטרלית?

מי אמר שצריך? סיפורי אלף לילה ולילה? שחקנים סמוקי לחי שחייהם האישיים מהווים בלגן זוגי ואישי אחד גדול? גיטרות רוטטות בשירים נוגים? פרסומות שמורחות נשים אנורקטיות על הכיכר והקיר?

חכמת הנצח היהודית משתיתה אהבה על מקורות שונים לחלוטין – נתינה, מערכת ערכים משותפת, חיבה, סימפטיה, כבוד, מחויבות לרעיון שגדול משני חצאינו. סבלנות. נשיאה בעול. תקשורת מכבדת, פשטות, מסירות וקבלה

אולי לא תמיד כיף. תמיד בטוח, תמיד עמוק, תמיד מחויב.

אני נשואה כבר כחמש עשרה שנה ואיני יודעת האם בעלי הוא המחצית שלי. אולי השליש? או שמא הרביע? אני יודעת בוודאות שאכפת לנו מאוד אחד מן השניה. שיש לנו כל כך הרבה משותף ביחד, שחיינו מורכבים  ממריבות קטנות והשלמות גדולות  וילדים ששמחים מאוד בחזרתינו הביתה מיום עמוס בעבודה . שהקשר שלנו רצוף בנתינה אינסופית ובנסיון להתאים את עצמינו -האחת אל השני . בדיבור, במחשבה ובמעשה. שיש ויתור וגעגוע ועצבנות קלה ודאגה עצומה .ותפילה מתמשכת מבוקר עד בוקר לאחווה  ושלום ורעות.

נראה לי שקוראים לזה אהבה

לחיים!!

אתי

[email protected]