בס”ד
שלום לך,
שאלה נפלאה אתה שואל!
שאלה זו נשאלה בווריאציות שונות שמספרן כמספר שנות האנושות, אנו מוצאים כבר בהגות הפילוסופית הקדומה מימי אפלטון לפני כ- 2500 שנים עיסוק בשאלה זו.
עם התפתחות המדע, והתפשטותן של גישות אתאיסטיות בעולם, רבים המה אשר משתמשים בטיעונים אלו כבתשובה, כמענה לטיעונים תיאולוגיים ואמוניים.
בפילוסופיה קיימות שלש אסכולות מרכזיות; הדואליזם הגורס כי גוף ונשמה הינם נפרדים לחלוטין, המוניזם הטוען למשהו אחד שהוא הדבר היחיד הקיים ובתוך המוניזם קימת גישה הנקראת פיזיקליזם רדוקציוני ולטענתה כל המצבים הנפשיים והתכונות יוסברו, בסופו של דבר, על ידי המדע כתהליכים ומצבים פיזיולוגים.
למעשה, גם הטוענים לפיזיקליזם, לא יכולים להסביר את מהות החוויה האנושית, את הרגש, האמונה, ההנאה מאומנות, האהבה, השמחה וכד’, הם רק מצפים שבעתיד יוכלו למפות את המוח האנושי ולדעת איך כל זה נוצר אבל אין לכך כל הוכחה מדעית.
בריאת העולם מתוארת בתורה כך: “ורוח אלודים מרחפת על פני המים” יש רוח ויש חומר, הם נבדלים זה מזה אך יש ביניהם קשר שמחבר אותם.
התורה מלמדת אותנו שהאדם היה כאחד מעמנו לדעת טוב ורע, מצב התודעה הוא זה המאפיין את החלק האלודי שבאדם, את החלק הרוחני, את הנשמה. גם אם יש לאדם יכולת ל’שחק’ עם מצב הרוח שלו באמצעים כימיים המשפיעים על המוח, זה עדיין לא יכול להסביר את התודעה, את המחשבה על המחשבה, את הידיעה כי כעת אני חושב.
השאלה שלך נבעה מצורך פנימי נפשי שלך או ממבנה קישורים עצביים מסויים?! (-:
אני מקווה כי יש בשורות אלה מענה לתהייתך,
אשמח להמשיך ולדון עמך
בהערכה רבה,
אליעזר
Elitova10@gmail.com