מאת:

התפרסם בתאריך:

19/11/2016

הבכור במשבר-מה אומרים לקטנים?

שאלה מקטגוריה:

בני בן 15. קצת אחרי הבר מצווה החלו אצלו חרדות לא אופייניות לו והוא הפסיק להנות מדברים שעשה בעבר, רב המון עם אחיו והרבה מהשיחות איתנו נגמרות בפיצוץ…הוא נער מחונן עם הרבה עומק.הפננו אותו בהתחלה לcbt וזה לא עזר וכעת הוא התחיל שיחות עם פסיכולוג. הוא בוכה הרבה ומרגיש שהוא לא מסוגל לחיות עם הרגשות הרעים שלו. הוא הבכור ואנחנו חסרי אונים. איך להסביר לקטנים מה קורה לו? ומה אנחנו צריכים לעשות?איך להגיב כשהוא בוכה ורועד ומסרב ללכת לבית הספר לפעמים?

תשובה:

שלום אמא   הרהרתי לא מעט בשאלה שהעלית שאלתך הינה היבט של נושא שמטריד בצורה כזו או אחרת הורים ומחנכים רבים: איזה מקום לתת לפרט לעומת הכלל, לצרכים של ילד אחד לעומת שאר הילדים לפעמים זו ברירה קשה וכואבת שמזכירה את משפט שלמה…   שאלתך ממוקדת באחד ההיבטים של השאלה הזו, מה לומר לאחים שנחשפים להתנהגויות חריגות של האח הבכור מצד אחד את רוצה לשמור על כבודו ועל מעמדו, במיוחד בתקופה רגישה (ובע"ה גם זמנית) זו של חייו מאידך את צריכה לתת הסברים לילדים, הסברים להתנהגויות של הילד, הסברים להתנהגויות שלכם כלפיו ואולי התחושה היא של היות נתון במיצר: אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי   אני בספק רב אם ניתן לספק תשובה חד-משמעית לשאלתך לא מכיר "פטנט" שיכול לשמור גם על הבן שסובל כעת וגם על אחיו (שגם הם סובלים בעקיפין) מה שכן ניתן לעשות, זה להרחיב את הראייה שלך בצורה כזו שתאפשר לך לקבל החלטות טובות יותר בזמן אמת אפשר לפתוח את הסוגייה הזו לכמה כיוונים, אנסה להציג כיוון אחד שלדעתי יכול להועיל   אנחנו שואפים לגדל את ילדינו בתוך חממה שמורה, בטוחה ומוגנת איננו רוצים שהם יחשפו לקשיים ומצוקות חמורות שקיימים בעולם תום הילדות חשוב לנו מאוד, והנה דווקא בבית, בתוך החממה של הילדים, את מתמודדת עם סוגייה שאת מתקשה להסתיר מפניהם הם רואים התנהגויות רגשיות לא רגילות ומן הסתם שואלים או לפחות מצפים ממך כהורה להסביר להם מה זאת   ישנם כמה דרכי פעולה: 1.אסטרטגיית בת היענה, לא לדבר מאומה או לטייח ולטשטש: "מה שאין מדברים עליו, אינו קיים". החסרון של גישה זו נעוץ בכך שאיננו יודעים כיצד הילדים מפרשים את הסיטואציה. קשר השתיקה מעודד אותם לא לפנות לעזרה וייתכן שהם מפרשים את הסיטואצייה בצורה קשה יותר, סובלים ונמנעים מפנייה לעזרת ההורים.
  1. אסטרטגיית הכנות, יש אנשים שדוגלים בכך שיש להציב את האמת כמות שהיא בפני הילדים. אולם, לא תמיד ניתן להציג בפני ילד את "האמת" כפי שהיא נתפסת בדעתו של מבוגר. האמת שהוא יתפוס תהייה שונה לגמרי. יכולת ההבנה וההכלה שלו (גם שכלית וגם רגשית) שונה מזאת של המבוגר.
  אם נתבונן בעומק הדברים, הרי שלנו כהורים יש תפקיד כפול: מצד אחד עלינו לתת לילד תחושה של מוגנות וביטחון, תחושה של עוצמה ומאידך עלינו להפגיש אותו עם המציאות של החיים, בה לא תמיד הכל בטוח, לא תמיד הילד באמת יכול לעשות את מה שהוא רוצה. אפשר להמחיש את הדואליות הזו כך: כשתינוק נמצא במעי אימו, הוא חווה את עצמו כמי שאין לו כל מגבלה: הוא שרוי בנוחות, הטמפרטורה מותאמת לצרכיו, הוא ניזון באופן טבעי וחז"ל מלמדים אותנו שמבחינת תפיסתו הסובייקטיבית, אפילו כמה מגבלות פיזיות פוסחות עליו (נדה, ל). עם חוויית "כל יכולות" (אומניפוטנציה) זו יוצא התינוק לעולם. חוויה זו חשובה מאוד לבניין אישיותו של האדם. היא זו שנוסכת בו תחושת ייחודיות, אמונה בעצמו ויכולת לשחק עם המציאות ולשנות אותה. חוויה זו נבנית בתקופת חייו המוקדמת של התינוק, כאשר האם זמינה לצרכיו בעירנות גבוהה, הוא אינו חווה חוסר אונים ומחסור וכך הוא מטמיע את תחושת היכולת. ואולם, אם התינוק יישאר רק עם חוויה זו, הוא לא יוכל להתמודד בעולם. הוא לא יוכל לקבל את מציאות החיים שמגבילה מעצם טבעה, שיש בה פוטנציאל לאכזב ולתסכל. כדי שהילד יתפתח כראוי, עליו להכיר במגבלותיו, עליו לחוות את המציאות כפי שהיא. כדי שזה יתרחש, נקבע בטבע הבריאה שבאופן הדרגתי, ככל שחולף הזמן מהלידה, האם פחות מרוכזת בתינוק. היא חוזרת לעצמה. היא מגיבה לו פחות מהר מבעבר ונוצרת שהות לתינוק להבין שהוא מוגבל, שלא הרצון שלו הוא זה שמביא לו את האוכל, שהוא ואימו הם שתי ישויות נפרדות. זהו תהליך פלאי שבמסגרתו התינוק מפנים דבר והיפוכו: אני גם מיוחד ויכול לשנות את המציאות ואני גם מוגבל וכפוף למציאות. (ראי שני תיאורי בריאת האדם בספר בראשית, האחד מדגיש את הצד הרוחני הבלתי מוגבל שבאדם, והאחר מדגיש את הצד החומרי והמוגבל שבו. האדם הוא שניהם גם יחד: גם דומה לעליון וגם לאדמה).   אי אפשר להעלים את מציאות המצוקה הנפשית שהילדים נחשפים אליה בבית על בסיס יומיומי. אי אפשר גם לחשוף אותם למלא משמעויותיה. צריך גם לתת להם חווית עולם מושלם וגם להפגיש אותם עם העולם האמיתי. מהי נקודת האיזון בין שתי הצרכים הסותרים הללו? גם אם בתיאוריה קשה להסביר מה עושים, הרי במציאות אנחנו כל הזמן מוצאים את האיזונים. למשל, לומר לאחים שהאח הגדול בתקופה של משבר, שהוא רגיש יותר. שזה יכול להיות לפעמים לאנשים, כמו שכשיש שפעת והגוף לא מרגיש טוב גם הרגש לפעמים חלש יותר, פגיע יותר. אפשר אפילו לנצל את המשבר לצמיחה, ללמוד יותר על איך להכיל ואיך להציב גבולות בתוך כל זה.   נתתי כיוון כללי. אינני מייעץ לך כיצד יש לנהוג בפועל במקרה הספציפי הזה שאינני מצוי בפרטיו, את יכולה לדעת. ואם את חשה שאינך בטוחה, זה הזמן לפנות להדרכה הורית. יש רשויות מקומיות שניתן לקבל הדרכה כזו מטעם מחלקת הרווחה, אפשר באמצעות קופות החולים או באופן פרטי.   מאחל החלמה מהירה לילד ושתצליחי להפוך את הלימון ללימונדה, "משבר" הוא גם שבר, אך הוא גם האבן שעליו נולד תינוק חדש….   בהצלחה חיים [email protected]  

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן