The Butterfly Button
גזענות ובדלנות בין ספרדים לאשכנזים בחברה החרדית

שאלה מקטגוריה:

שלום,

אני שולחת את השאלה בעקבות מקרה לא נעים שאני חווה כרגע, אך קודם אכתוב את הרקע שלי כדי שהדברים יהיו מובנים יותר.
אני גדלתי בעיר מעורבת ולמדתי בבית ספר בית יעקב אשכנזי, שבו למדו גם אימי ואחיותיה ורוב חברותי היו אשכנזיות.
אני באה מבית ממוצא תימני, מאד מעודן, מנומס, פחות רגשני ויותר שכלי, ואפילו קצת קריר ויקי.

בשכונה שגרתי היו את הבנות שלמדו בבית יעקב, והיו את הבנות שלמדו במוסד הספרדי המקביל שהיה בעיר.
אני בכלל לא אוהבת להכליל ומאד בזהירות אומר שמעולם לא התחברתי לסגנון ההתנהגות של הבנות מבית הספר הספרדי, כי אי אפשר להכחיש את זה, יש הרבה הבדלים. נכון, לכל מגזר הפלוסים והמינוסים שלו, שם יש יותר חום ויותר משפחתיות שחסרים אצל האשכנזים, אבל מצד שני פחות עדינות וצריך להיות יותר אגרסיביים במובנים מסויימים כדי להתאים.

השנה הלכתי לרשום את בתי הבכורה לגן ברשת היחידה בעיר שבית יעקב הוא המשכה הישיר, אך לצערי קיבלנו היום תשובה שלילית.
זה מותיר אותי מאד מבולבלת, אני אפילו לא יודעת לנסח בדיוק מה מפריע לי. קודם כל ברור שזה לא נעים לקבל כזאת תשובה, כי זה אומר שנצטרך להילחם, מה שאני מאד לא רוצה כי אין בי את התכונה הזאת ואני טיפוס שהולך לפי הכללים, ועוד לעשות את זה בהרגשה של לא רצויים בעליל. או שזה אומר שנצטרך להכניס אותה למוסד ספרדי, דבר שאני ממש חוששת ממנו כי אין לי את הנסיון והכלים להתמודד עם הילדה מול דברים שאני בעצמי לא יכולה להתמודד איתם, וגם אני רוצה לשמר בה את החינוך שקיבלתי אני ושמתאים לרוח המשפחה.
זאת נקודה אחת, שאשמח לכמה מילים חכמות וחוות דעת שיכולות לעזור.

נקודה שניה שבאה בעקבות המקרה הנ”ל, ושתמיד מבעבעת בקרבי אך כעת יותר מתמיד:
זה ממש מבלבל אותי וגורם לי להמון מחשבות על למה דוקא הציבור החרדי כל כך מתבדל. מה זה הפחד מספרדים. למה אני לא יכולה לרשום את הבת שלי פשוט לגן חרדי שיש בו הכל ואנחנו לא סוג ב’ שם. מעולם לא הרגשתי סוג ב’ אבל עכשיו ממש מרגישה כך כי זה ברור שעברו את המכסה של הספרדים וברור שאם היינו אשכנזים אז היינו מתקבלים.
למה אצל הדתיים לאומיים אין את זה, למה אצלם אנשים מתחתנים בין עדות כל עוד הזוג מוצא התאמה ורואה לנכון להקים יחד בית והכל בסדר, ולא מתגרשים שם על רקע הבדלי מנטליות, ואין שום בעיות עם ההלכות מבית אבא כי יש גם הלכות במה האישה הולכת אחר בעלה ובמה לא כך שזה לא אמור להפריע. אני מכירה המון בתים כאלה שפורחים לתפארת עם ישראל.
למה אצלינו הכל כל כך מובדל וברור לכולם שספרדי לא יתחתן עם אשכנזיה ולהפך כאילו שזאת עבירה מהתורה. האם כך נראה ציבור שמתחנך לאהבת עם ישראל? האם כך זה אמור לבוא לידי ביטוי?
אני יכולה להבין חלק מהמקרים, אבל כל מקרה לגופו. והדוגמא שהבאתי של דתיים לאומיים היא הכי ממחישה איך כן אפשר לחיות ביחד בלי פחד. אין אצלם מכסות של ספרדים בגנים, אין אצלם הימנעות טוטלית מהצעות שידוך רק על רקע עדתי. למה?? הנושא הזה מאד כואב לי כי במשך שנים הייתה לי סלידה ממגזר מסויים וממש עבדתי על עצמי מתוקף המצווה של אהבת ישראל, והיום אני מרגישה שאני אוהבת כל יהודי באשר הוא כי אם השם אוהב אותו כמו בן, בדיוק כמו שהוא אוהב אותי, אז איך לא אוהב גם?
כמובן שכל זה בדרך כלל בא מהכיוון האשכנזי כאשר הספרדי “מתדפק” על דלתותיו. וגם כאן זה נובע מהבדלנות האמורה לעיל, למה ספרדים צריכים את האשכנזים? כי בציבור החרדי לא ניתן למצוא מוסד שנצרך על ידי אשכנזים אך נשלט על יד ספרדים, או אפילו רק שהעומד בראש הוא ספרדי. פשוט אין חיה כזאת. לעומת הדתיים לאומיים שלא מפחדים מזה! אני מכירה בית ספר דתי לאומי יוקרתי שלומדים בו כל סוגי התלמידים מהמגזר והמנהלת והסגנית הן לא אשכנזיות. אצלינו החרדים אין לי בכלל דמיון כזה בראש כי זה פשוט לא יכול להיות.

למה זה ככה ולא יכול להיראות אחרת?? האם גורלי נחרץ לפה או לפה? האם יש מקום בארץ בו אפשר גם להיות חרדי וגם לחיות בחברה מגוונת אך יחד עם זאת שווה ??
אז אפילו אם אין כל כך מה לחדש לי, ואי אפשר לשנות את המציאות, תודה על המקום לשפוך את ליבי ולסדר את מחשבותיי בפני אנשים חכמים עם דעה בנושא.

תשובה:

תשובה.

שלום וברכה. לפני שאכתוב אני חייב לומר, הוטל עלי תפקיד קשה מנשוא, הנושא כאוב מאד, קשה לכתוב עליו, כי ההפליה הזו זועקת, ואין שום הצדקה להפליה, כשנעשית הפליה היא קודם כל טעות, מה שניתן לעשות זה רק לבדוק מאין הגיע הטעות הזו, ואם היא מוכרחת מחמת נסיבות כל שהם, אך ההפליה עצמה לא נכונה וטעונה תיקון. בדיוק השבוע אנו קוראים על האיסור להונות גר, כשרש”י כותב שהתורה חוזרת שוב ושוב ומזהירה על כך ‘כי סורו של גר רע’, הכוונה שהטבע הטבעי של האדם זה להפלות, וכשהוא מפלה אינו מבחין בין צדיק לרשע, הוא מפלה כל מי שלא בדיוק דומה לו, או כל מי שעל ידי ההפליה שלו הוא מוצא אפשרות להעלות את עצמו, זו טיבה של הפליה, וזו הסיבה שהיא קיימת. ולכן ראשית אין לי אלא להיות שותף לכאב שלך, ולומר לך שאת צודקת.

ולא זו בלבד, יש לי להוסיף על דבריך, לולי ההפליה היינו נוחלים רווח שאין כמותו. היופי של קהילה –של עם, הוא מריבוי הגוונים שיש בעם, המגוון יוצר פסיפס אנושי מרהיב עין. ככל שיש בו יותר גוונים הוא יותר מעניין ויותר מושלם. המציאות רבת הגוונים שנוצרה לרגל קיבוץ הגלויות הגדול שקיים כאן בארץ ישראל, יצרה מציאות היסטורית מיוחדת מאד, שאם היינו ערים לה ויודעים ליהנות ממנה היה זה אחד מפלאי תבל. יש מי שיאמר שאין הבדל בין ספרדים לאשכנזים, זה לא נכון. יש הבדל, ארץ המוצא יצרה מנטליות שונה, אפילו המנהגים השונים, ודרכי עבודת ה’ השונות יצרו מנטליות שונה. יש הבדל בין אשכנזים לספרדים, כמו שיש הבדל בין האשכנזים עצמם בין עדה לעדה, ובין העדות השונות שבספרדים עצמם. אלא שההבדל לא לרעת אף ארץ מוצא, ההבדל הוא לטובת כל אחד, הספרדי מתייחד בדברים שאין באשכנזים והאשכנזים מתייחדים בדברים שאין בספרדים. כמה חבל שהשילוב הזה לא נעשה, כמה חבל שאין הרמוניה בין המגזרים שהיו יכולים להוציא מן הכח אל הפועל את כל היכולות וכל היופי שבעם, וכל היופי היה מתמזג זה בזה בהרמוניה נהדרת היוצרת קומה שלימה של עם שלם עם כל יופיו והדרו –עם ישראל. כשסבתי עלתה לארץ ישראל, כתב לה אחיה שהיה רב גדול בליטא, כמה גדולה זכותה ‘שהיא מתענגת בארץ ישראל מהשאיפה והסביבה העברית רבת הגוונים, ארץ שתכירי בה את עם ישראל בתור עם עולם, לכל מפלגיה ופזוריה ומנהגיה השונים’, אני זוכר שכשקראתי את זה לראשונה כשהייתי ילד, רק אז שמתי לב לתופעה המיוחדת והנדירה שיש כאן בארץ.

אם כך תשאלי, מה יש לי לכתוב לך עוד הרי את צודקת בכל דבריך. ובכן ישנה נקודה מאד בוערת שהעלית שמחייבת התייחסות. למה דווקא הציבור החרדי לוקה בנושא הזה יותר משאר המגזרים, זו שאלה מעיקה, כי המגזר החרדי הוא הציבור שבו יש את הכמות הגדולה ביותר של המהדרים במצוות ושל לומדי תורה [כתבתי הכמות הגדולה ביותר, כי לא כל מי שמשתייך לשם הוא כזה, ולא כל מי שמשתייך למגזר אחר לא מדקדק במצוות חלילה, יש גם במגזרים אחרים אנשים המדקדקים מאד מאד במצוות ועמלי תורה לרוב, אך בציבור החרדי יש אותם יותר], זה לא יתכן שהדקדוק והדבקות בתורה תייצר מידות רעות, לא יתכן שדבקות בתורה תוביל לחסרון גדול כל כך במידות טובות, ולכן זה מעיק לחשוב איך זה שדווקא המגזר החרדי לכאורה מרבה בהפליה יותר משאר המגזרים.

ובכן, ישנה נקודה שהציבור החרדי מתייחד בו מאד, זו שמירת המסורת והדביקות בהעברתה מדורות קודמים בצורתה המדויקת, גדולי ישראל שהציבור החרדי ממושמע אליהם הורו כי המציאות הנפלאה של קיבוץ הגלויות אינה תחילתה של גאולה, זה אמנם תהליך מיוחד מאד, אך אין בו יציאה קלה אפילו מן הגלות. הגלות בשיאה אף שהתקבץ לארץ ישראל חלק גדול מן העם, התפיסה הזו מחזקת מאד את השמירה על: המסורת, על המנהגים, על דרך בעבודת ה’, בדיוק כמו שהיה בארצות הגולה. השמירה ההדוקה על מנהגי ארץ המוצא בציבור החרדי הם אחד מהמאפיינים החזקים ביותר שלו. ספרדי יוצא מרוקו ינהג במנהגי מרוקו המדויקים כמו גם אשכנזי יוצא הונגריה או יוצא ליטא וכיוצא באלו. הציבור הדתי הלאומי שרואה בהקמת המדינה משהו גאולי, ראה לנכון לשנות מעט ולאחד את גווני העם, לא תמצאי בחור אשכנזי חרדי שילבש טלית בחופה, אצל דתי לאומי אפשר למצוא, זו דוגמא אחת אבל יש רבות כאלו. מטבע הדברים המציאות הזו גרמה קודם כל לחלוקה ברורה יותר של עדות, ספרדי חרדי מתנהג כספרדי בכל דרכיו, וכמו כן אשכנזי חרדי, בשאר המגזרים העניינים האלו טושטשו. מטבע הדברים המנטליות נשמרת כך גם כן, והבדלי מנטליות גורמים להבדלים ניכרים שגורמים לכך שיש באמת הבדל, האופי היפה של ספרדי חרדי נשאר כמו שהוא היה בארץ המוצא שלו, דתי לאומי הפך מזמן לישראלי, וכמעט אבד ממנו הסממן של ארץ המוצא שממנו הוא הגיע.

ההבדלים האלו גורמים לכך שפחות נישאים זה עם זה, הם גם גורמים שיש צורך אמיתי בקיום של מוסדות אשכנזים לחוד וספרדים לחוד. קיום ישיבות ספרדיות הם לא דבר הנעשה בדיעבד, מחמת שלא התקבלו למוסדות אשכנזיים. יש צורך אמיתי שהמורשת הספרדית לא תשתכח. כמו שיש צורך אמתי שהמורשת האשכנזית לא תשתכח. בציונות הדתית אין ישיבות ספרדיות נפרדות מישיבות אשכנזיות כמעט, זה לא כי שם אין הפליה, אלא כי שם דוגלים בצורך לאחד את המורשת למורשת אחת, יש שם מורשת גאולית יותר, הם במכוון לא מעוניינים לשמור על המורשת בה התנהגו בגלות, גדוליהם הורו להם לאחד וליצור מורשת חדשה כוללנית יותר תורת ארץ ישראל המתאימה לכלל ישראל כולו.

זו מחלוקת אמתית של שתי גישות, שכל אחת מהגישות מובנת ואלו ואלו דברי אלוקים חיים וכל אחד ילך בדרכו המסורה לו על ידי גדוליו. וכטבעה של כל גישה, בכל גישה יש מעלה ויש חיסרון. יש מעלה עצומה בשמירה מדוקדקת כל כך של מורשת הגולה, הדבקות במנהגים המסורים מדור דור כל אחד מרבותיו, אך גישה זו שוברה בצידה, יש בה חיסרון שהיא מבדלת מחלקת ומפרידה. יש מעלה עצומה בהתכללות של כל העם זה בזה, אך יש בזה גם חיסרון חוסר דביקות במורשת יכולה להביא להיחלשות בעבודת ה’, ועוד ועוד, ומטעמים מובנים לא אמנה את החסרונות שבכל צד.

צריך לדעת כך הוא טבעה של גלות, הגלות מהותה פיזור, פיזור בארצות תבל, ופיזור בין בני האדם. הפסיפס השלם יתגלה ברוב הדרו רק בימות המשיח, המהר”ל מסביר כי ההבדל בין ‘גלה’ ל- ‘גאל’ זו האות א’ המופיעה ב’גאל’, מול האות ה’ המופיעה ב’גלה’. א- מסמל את האחד, את האחדות. האות ה’ מסמלת את המספר חמש, המסמל את ארבע רוחות השמים, ואת האחד באמצע. הגלות אמנם מפוזרת יש בה ארבע קצוות, בגלות לא יהיה לכל העם גוון אחד, אבל חייבים להאחז באחד שריבוי הגוונים לא יהיה מנותק זה מזה כל כך ועל זה מוטלת העבודה הקשה בה אנו נמצאים.

ולכן צריך להילחם עם כל הכח, לא לתת להפליה הזו להתקיים, ההפליה הזו אמנם נוצרה בעקבות השקפה שאמונה על חיזוק המסורת, אך זה החולשה של השיטה, זה לא מה שצריך להיות באמת. היה צריך לנסות כמה שיותר להתעלות על כך ולגרום שעל אף ההשקפה הדבקה במסורת באופן כל כך מדוקדק, לא תיהיה הפליה. במקרה זה לצערינו חובת המלחמה אינו מוטל רק על ההנהגה, כי לא הכל יכול להיעשות על ידם, תשאלי כל רב גדול והוא לא יצדיק את התופעה וינסה מצדו לגרום כמה שיותר שהיא לא תיהיה, אך לא הכל מסור בידם. ולכן כמה שזה לא נעים עליך להילחם לנסות להכניס את בתך למקום שבו את רוצה שהיא תלמד. אם תעשי זאת מתוך תפיסה שאין בך שום דבר רע, אלא רק ההבדל האמתי הטוב והיפה כל כך שיש בארץ המוצא שלך, שאת בטוח רוצה גם כן שהוא ישאר, הוא הגורם לכך שאת זקוקה כעת להילחם להכניס את בתך. זה יקל על התחושה שלך.

אסיים ברעיון יפה, כידוע אמרו חז”ל שלא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב, התלמוד (תענית ל ב) מונה את הטעמים לכך, אחד מהטעמים האמורים שם הוא ‘שהותרו שבטים לבא זה בזה’, כלומר, היה איסור שנהג רק לזמן, שמשפחה שיש בה רק בנות, אותן בנות לא ינשאו אלא לשבט שלהם ולא לשבט אחר, חז”ל דרשו כי איסור זה אינו אלא זמני, ובחמשה עשר באב, הודיעו חכמי הדור על ביטול האיסור הזה. המפרשים עמדו על כך מה השמחה הגדולה. עמדו על כך גם מדוע השמחה התבטאה בצורה כזו ‘שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו, כל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות, בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה, שקר החן והבל היפי אשה יראת ה’ היא תתהלל, ואומר תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה. וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו, ביום חתנתו זה מתן תורה, וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו’, (תענית כו עמוד ב). מדוע לא נקבע צורה אחרת של שמחה כמו כל יום טוב בבשר וביין וכדומה. אמנם הביאור בזה כי ענין הדבר שלא תסוב נחלה משבט לשבט, אינו עניין ממוני, כי כל עיקר חלוקת השבטים למקומות שונים בארץ לא הייתה צורת חלוקה לממון ככל חלוקת אחים בירושה, אלא יסוד החלוקה הייתה כי כל שבט יש לו תפקיד אחר תכונות אופי שונות, וממילא תפקידים שונים בשליחות מאת הבורא יתברך בעולם. חלקו בעבודת ד’ של כל שבט ושבט שונה בתכלית מחבירו. לשם העמדת הדברים באופן ברור וחד היתה צריכה להיות חלוקה ברורה ביותר, כך בצוותא יהיה כל שבט עומל על חלקו בעולם. אמנם עיקר חלוקת התפקידים לא נעשה למטרת הפירוד, אלא להיפך המטרה הסופית היא שאחר שכל אחד יעבוד ויחדד את חלקו בעבודת ד’ יתאספו כולם וכך בהרמוניה כל עם ישראל ביחד עושים את שליחות הבורא כשכל אחד עושה את שליחותו, לשם העמדת הדברים באופן ברור היה צריך להיות בתחילה חלוקה ברורה, ורק אחר שנתברר היטב תפקיד כל אחד יכולים לשוב ולהתערב זה בזה. בתחילה שנכנסו לארץ היה צריך להיות פירוד מסוים בכדי שבהמשך יוכלו להתערב זה בזה ולתרום אחד לחבירו מיכולתו ומחלקו בעבודת ד’. זו היתה השמחה בט”ו באב, כי בט”ו באב שקבעו חכמי אותו דור שהנה הגיע השעה שיכולים להתערב זה בזה, הרי נקבע כאן דבר גדול ביותר שהנה הגיע עת דודים, הגיע השעה לשלב את עבודת ד’ של כל שבט עם משנהו, אין כאן כבר שנים עשר דרכים נפרדות בעבודת ד’ אשר אינם משולבות זו בזו, אלא יש כאן שנים עשר דרכים שכל אחד תורם לחבירו מחלקו. ט”ו באב מסמל את שעת הכושר לעבוד בשיתוף פעולה, שעת הכושר להשפיע מהיכולת של כל אחד על חבירו, אין דבר יותר מתאים לשמחה זו, אלא בנין בית יהודי בו האשה תורמת את חלקה לעבודת ד’ של בעלה, והבעל תורם את חלקו לאשתו, שוב אינם עובדים את ד’ כשני יחידים, אלא עובדים את ד’ מתוך הרמוניה ושיתוף פעולה.

אנו מחכים ומצפים מתי יבוא הרגע שבו הה’ של גלה, יתחלף בא’ של גאל. מתי יתפרץ לו היופי וההדר של השלימות של העם ויתערב זה בזה, מתי העם כולו יתאחד ויראה כל אחד את מעלת חבירו, וכולם יעבדו יחד את ה’ שלובי זרוע ללא פירוד וללא הפליה. כנראה מצפים ממנו הקטנים לא לשקוט, לפעול ולגרום לכמה שיותר איחוד בעם, ולפעמים זה על חשבונינו, זה לא נעים בכלל, אבל אם עושים זאת מתוך תחושה של שליחות של קירוב הגאולה זה יקל.

ייתן ה’ ועד שהתשובה תישלח היא כבר לא תיהיה רלוונטית.

בברכה שתזכו לחנך את צאצאיכם במוסדות הנכונים שיביאם להיות אנשים שלמים עובדי ה’ ומאושרים

כואב את כאבכם

שלמה

sh4101199@gmail.com

אם ישנם דברים שלא ברורים מספיק אשמח לעמוד לרשותכם במייל.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. האפליות בין ספרדים לאשכנזים בכלל לא הגיעו מהחרדים אלא, מהחילונים.
    בשנות הקמת המדינה, ראשיה של המדינה היו אשכנזים חילונים שהיו אירופיים-ליברליים-סוציאליסטים. (בעקבות ההשכלה)
    ואילו הספרדים היו מזרחיים-דתיים.
    ראשי המדינה הסתכלו והתנהגו בבוז ובהתנשאות על יוצאי מזרח ולכן הספרדים שעלו לארץ שוכנו במערבות ובעיירות פיתוח, ושולבו בעבודות ציבוריות נחותות. ומכאן נוצר האפליה ולא מהחרדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מה המקום של התלבטויות אחרי האירוסין?
בן 29 ממשפחה דתית גדלתי כדתי לאומי ובשנים האחרונות התחזקתי בדת והתפיסה שלי יותר נוטה לכיוון החרדי או החרדלי,קובע עיתים ומבין את החשיבות של לימוד תורה וכן רוצה שהילדים ילמדו במסגרות יותר תורניות ולא דתיות לאומיות. מבחינת לבוש אני מתלבש בסיגנון הרגיל מכנסיים או גינסים וטי שירט סולידים כיפה שחורה...
מי שהולך בדרך התורה מפסיד הנאות?
יש לי בת דודה בת 16 גרה בקיבוץ חילוני לגמרי אבא לה לפני כמעט עשור חזר בתשובה אבל כל המשפחה חילונים לגמרי והיא כבר יותר משנה שומרת שבת וממש ממש מתחזקת והיא מבחינתה ממש רוצה להיות חרדית מאוד קשה לה בפן החברתי גם מצד החברים וגם המשפחה והדודים והיא נמצאת...
לא יודע לאיזה ציבור להשתייך
אני כבר מתחילת אלול נכנסתי לישיבה חרדית לבעלי תשובה גדלתי בבית דתי לאומי ואני מאוד מבולבל בין העולמות/ מצד אחד הצד הדתי לאומי נראה מאוד חלש מאוד מתיר מאוד מזלזל בתורה מאוד אבל הוא יותר פתוח וחופשי ומצד שני הצד החרדי מאוד סגור ואטום ומדבר שפה משלו ומנותק ומאוד קשה...
איך לשמור על עצמי כשאהיה בצבא?
האמת שאין לי מושג אם זה המקום לפנות אליו לשם שאלה כזאת כיוון שזה מקום להצפת נושאים שקשורים לציבור החרדי והשאלה שלי לא כל כך רלוונטית לציבור החרדי אז ככה אני חרדי למדתי במוסדות חרדיים קלאסיים עד גיל 15 מאז ועד היום מדדה בין ישיבות חצי יום לישיבות חוצניקיות חשוב...
אני אמורה להקשיב למה שהרב אמר אבא שלי?
מסלול החיים שלי בתור דתייה לאומית בהגדרה, עד לפני זמן מה, כבר היה די קבוע מראש. יסודי, חטיבה, תיכון ו… שירות לאומי או צבא. אבא שלי התייעץ עם הרב, מעין מנטור שלו וחרדי כמדומני, כדי לדעת מה עדיף עבורי, והרב אסר את שניהם ואמר שאגש ישר לאוניברסיטה. מצד אחד, נורא...
מתלבטת לגבי הבחור - האם יש בינינו פערים?
אני בת 26. חרדית בחורה ביישנית ומעט מופנמת. יצאתי לשידוכים בגיל מאוחר כי סיימתי סמינר בתחושה מאד מבולבלת – מי אני, מה אני מחפשת? חיפשתי את עצמי מאד. אפשר לומר שמצאתי. בשביל הרקע: גדלתי בבית פתוח אבל עד רמה מסויימת (רואים סרטים, שומעים מוזיקה ישראלית / לועזית), אבל הרוח וההלכה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן