שואלת יקרה,

שאלה זו נשאלה באופן מעט אחר באתרינו ואני מפנה אותך לקרוא את תשובתה המחכימה של שירה: כאן 

אנסה בשורות אלו לתרום מעט מנסיוני.

אקדים ואומר כי הרצון להפוך את בת המצוה לארוע משמעותי בחייה של ביתך, ובחיי המשפחה בכלל הינם מבורכים, ומעידים על היותך מעמיקה חשוב, אשר לוקחת את המציאות, לא כמבונת מאליה ,  אלא כמזמנת לנו אמירה שבכוחינו להקשיב לה ולקחת אותה עימנו כצידה לדרך. הדימוי שעלה במוחי הוא המדרש על ר’ עקיבא שהלך בדרך והבחין באבנים הנשחקות במים והסיק מכך מסקנה משמעותית לחייו, למשמעותם עבורו, והבין את המשימה האלוקית הטמונה בתופעה זו להמשך חייו.

כך גם את רואה בבת מצוה לא עוד ציון דרך כללי שכולם צריכים ונדרשים לעבור על פניו, אלא אתגר לבחון כיצד ניתן להפוך ‘פרק זמן’ זה (ואני מדגישה ‘פרק זמן’ ולא רק ה’ארוע’ עצמו) לתקופה משמעותית בחיי הבת ובחיי המשפחה כולה.

ואכן, אלו הם ימים נפלאים שהאתגר הטמון בהם הוא להשתמש בהם כאמצעי לחיבור הילדה לעצמה, למשפחתה ולעמ”י כולו במובן היותה חוליה בשלשלת הדורות, ולהטמיע בה את השאיפה לרצות ולהמשיך להיות חלק משושלת מפוארת זו.

סדר החיבורים נכתב בכוונה תחילה באופן זה, משום שהחיבור לעצמינו, הכרות עם עצמינו ורתימת הכוחות האישיים בהם ניחנו הוא הבסיס הפרטיקולארי (הפרטי והמסויים) שממנו ניתן להגיע לחיבור האוניברסאלי (הכללי, הלאומי).

לכן נצעד במעגלים אלו אחד לאחד.

כוחות וכשרונות הילדה – מה היא אוהבת לעשות? במה היא מוכשרת ? במה היא מצטיינת? יש לה קול פעמונים? היא אוהבת להציג? היא מיטיבה לאפות? היא שוזרת פרחים? היא מיטיבה להכין מצגות במחשב? אוהבת לצלם? היא מעצבת בלונים? היא מחברת שירים? כדאי מאד שהתוכנית תיסוב סביב היכולת של הילדה להביא לידי ביטוי את הכשרון האומנותי, עם החיבור הנפשי, שיש לה לתחום מסויים שבו היא אוהבת ויודעת לבטא את עצמה. אם זה בדרמה, אם במחזמר, במצגת, בשירים שכתבה, או בעיצוב הארוע כולו.

בדרך שבה היא אוהבת לבטא את כישוריה היחודיים, ינתן בארוע דגש אומנותי שיביא לידי ביטוי את התכנים שהבת תלמד ותחווה עם אימה בחודשים הקודמים לארוע עצמו.

חיבור לאמא ולמשפחה –כפי שרמזתי בפסקה הקודמת, ‘תוכנית’ של ארוע צריכה להבנות על חווית למידה משמעותית לפני היום הגדול, שמתוכה פעמים רבות כבר צומחים התכנים והרעיונות מאליהם, שיבואו לידי ביטוי בארוע עצמו. חוויה זו יכולה להתרחש בפרקי לימוד משותפים של אמא ובת, בלימוד הלכות משותפת, אך גם בלימוד סוגיות מעניינות במחשבת ישראל, אם הילדה מתעניינת בהם. למשל, אם היא מוטרדת מפרטי הדינים המקיפים את סדר יומה של בת ישראל, אז זו הזדמנות להעמיק בסוגיות העוסקות במשמעותה של ההלכה ולמה אנו זקוקים לפרטי הפרטים הללו הצועדים עמנו בכל נשימה ונשימה. אם את מבחינה ששאלות של בחירה מול ידיעת ה’ את כל מעשינו, או איך אפשר לשמוח בעבודת ה’  או כל סוגיה יהודית אחרת שלעיתים גם צומחת בדיונים (ואולי גם בויכוחים) מול הבת, יכול להוות נושא נפלא לעיון והעמקה, ולראות מה חז”ל אמרו בסוגיה זו וללבנה ביחד.

ניתן גם לצעוד עימה במסע שורשים להכרות עמוקה יותר עם הסבים והסבתות משני הצדדים, להכיר את הנסיונות והאתגרים שעברו עליהם (במלחמות, בקיום מצוות, עליה ארצה וכו’ ) ולחזק את הקשרים המשפחתיים על הדרך, אך גם לעורר בה ‘גאוות יחידה’ והרצון להיות זו שלמענה היה שווה המאמץ שהם השקיעו כדי לשמור את זהותם היהודית והדתית בתקופות בהם זה לא היה פשוט כלל וכלל.

הלמידה המשותפת מתוך הקשבה גדולה ולא שיפוטית להרהורי הילדה ולתובנותיה, הינם כלי נפלא גם לחזק את הקשר ביניכן, וגם לחוש ולהכיר מקרוב את עולמה הרוחני של ביתך ולחזק את יסודותיו.

כפי שניתן להבין, החיבור לעברה המסוים של משפחתכם, ולדברי חז”ל בדברי ימי עמינו והעיון המעמיק בהם, חושפים בפניה את העושר הטמון ביהדות, את הרלוונטיות של סוגיות אלו גם לשאלות המעסיקות אותה היום בהווה. היא עשויה לגלות שאולי נסיונותיהם של סביה וסבתותיה דומים במידה זו או אחרת גם לאלו שלה היום, גם אם הם באים בלבוש שונה. כל אלו, יש בכוחם לחזק את זהותה היהודית, את  הרלוונטיות שלהם לחייה הפרטיים, ולהעצים את הרצון להתאמץ כדי לא לקטוע את אותו רצף מופלא שבזכותו היא הגיעה עד הלום.

במידה ומתכנים עמוקים אלו גם יצוצו הרעיונות כיצד להביאם לידי ביטוי בתוכנית אמנותית בערב הגדול, תוכנית שגם תביא לידי ביטוי את כישוריה ותחביביה היחודיים של הילדה, הרי שהרווחת ארוע מכונן בעל משמעות חזקה שילווה אותה בעזרת ה’ ימים רבים.

שיהיה במשל טוב

ורדית

yvradv@gmail.com