אישה יקרה

שאלת שאלה גדולה. תיארת קושי עצום שמלווה באתגרים רפואיים (ובטח גם נפשיים) לא פשוטים. אם אני קוראת אותך נכון, את שואלת למעשה כמה שאלות:

ראשית, מהי המטרה בהבאת ילדים לעולם?

שנית, מהי התמורה שאת כאֵם מקבלת כתוצאה מהפרויקט האדיר הזה (ואצלך, כשההשקעה היא כל כך אינטנסיבית, ודורשת מסירות נפש של ממש – על אחת כמה וכמה).

לסיום את שואלת על מציאות שבה חלילה יוצא הילד לתרבות רעה, מה באשר ליגיעה הרבה בהבאתו ובגידולו, האם כלשונך “הכל הולך לפח”?

למעשה, השאלה הראשונה והשניה כמעט זהות, או יותר נכון, משלימות זו את זו: מהי המטרה וממילא – מהי התמורה שנקבל על עצם הבאת ילדים לעולם.

כמו שאנו רואות סביבנו, רוב האנשים בוחרים ללדת ילדים. ומדוע?

קיימות סיבות רבות לדבר, אני בטוחה שיש תורות פסיכולוגיות וסוציולוגיות בנושא. אולם אני חושבת שאנשים בוחרים להביא ילדים, מאחר וילדים הם ההמשכיות שלנו בעולם הזה. הם הנצר שנשאיר כאן לאחר מותנו. האני הזמני שלי מתרחב והופך לנצחי באמצעות ילדיי.

אשתף אותך שמדי שבת אני משתדלת לומר את תפילת השל”ה הקדוש מול הנרות. הבה נתבונן יחד במילותיו:

“וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ ד’ אלוקנו שְׁנֵי צִוּוּיִים. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ “פְּרוּ וּרְבוּ”, וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ “וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם”, וְהַכַּוָּנָה בִּשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ, יָצַרְתָּ אַף עָשִׂיתָ, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֶצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתֶךָ”.

המילים הקדושות האלו, הן למעשה זיקוק של המטרה שלנו כהורים בהבאת ילדינו לעולם:

מטרת כל מעשה הבריאה, היא לעבוד את בורא העולם, ולהביא ילדים בכדי שאף הם יעבדו את ד’.

לא תמיד אנו זוכרים, אבל גופנו הוא גוף מתכלה, ולמעשה אנו זמניים כאן בעולם הזה. הגענו לזמן קצוב, ולאחריו אנו משאירים בעולם את מעשינו הטובים ואת מורשתנו. הדרך שלנו להפוך להיות נצחיים, ולא רק בָּרֵי חלוף היא דרך ילדינו.

ילדים טובים שהולכים בדרך הישר, מהווים כבר בעולם הזה תמורה להורים. נחת מילדים – היא הדרך העמוקה ביותר להרחיב את ה’אני’ שלי. תראי איך אמהות “משוויצות” בהצלחות של ילדיהן, ומדוע? כי הצלחה של ילדיי, מהווה הצלחה שלי (וכמובן שגם להפך).

ומכאן יש מקום לחלק האחרון שבשאלתך – מה קורה במידה והילד חלילה יוצא לתרבות רעה? האם מוטב היה שלא נברא משנברא?

בשולחן ערוך נפסק[1], שאסור לאדם לנשל את בנו הרשע מהירושה, שמא יצאו לו (לילד) ילדים טובים[2]. כלומר, כמו שתיארנו קודם, היחס לאדם אינו רק יחס רגעי של כאן ועכשיו, אלא כל יהודי נושא פוטנציאל בין-דורי אדיר. כך שגם אם חלילה ילד יוצא לתרבות רעה, עדיין ההמשכיות שלו מתקיימת ויש בכוחה להצמיח בעתיד זרע עובד ד’.

כשלמדתי נהיגה, נהגה מורתי להזכיר לי תמיד: לא מסתכלים רק במטר שלפנינו, המטרה היא להסתכל כמה שיותר רחוק כדי להבין את הכביש. ואני אומרת לך כאן, בעצם גם לי, ולכל נשות ישראל שעמלות במסירות נפש ליצוק ולגדל את הדור הבא: נכון, פרויקט הוֹלדת ילדים הוא פרויקט אדיר שדורש השקעה, התמדה ומסירות בלתי נלאים מאיתנו. לעיתים אנו חוות רגעים קשים של שפל, ממש כמו שכתבת: מתח, הרגשה פיזית נוראית, הקפצות לבתי חולים, אשפוזים, עירויים ואינסוף בדיקות. רגעים אלו כרוכים במחשבות קשות של: למה לי כל זה??? אני מתפללת יחד איתך שנצליח ברגעים אלו להרים את המבט מה’כאן ועכשיו’ ולהצליח לשאת עינים קדימה – לזכור שילדים אלו שאנו כה עמלות עליהן – הן למעשה הרחבה ה”אני”, הם הופכים אותי לנצחית.

לא ניתן לסיים את הדברים מבלי להתייחס לכך שכל אישה צריכה להיות קשובה לעצמה, למצבה הבריאותי, למקום בו בעלה נמצא, ולמצב ילדיה, ולברר האם מדובר בעיתוי נכון להתגייסות מחודשת לפרויקט. הכוחות שנדרשות היום מאמא הם כה רבים, שלעיתים נכון לעצור, לברר, לבדוק ולשאול בטרם נכנסים לפרויקט של הריון חדש.

אסיים בשיר שנכתב מתוך קושי דומה למה שאת מתארת, ואני מקדישה לך אותו באהבה, ובתפילה, שנזכה תמיד לזכור שבזכות נשים צדקניות נגאלו אבותנו, ובזכותן – בזכותנו, נגאל.

אֲנִי רוֹצָה לַעֲמֹד,

וְלִצְעֹק חָזָק.

אֲבָל אֲנִי יוֹשֶׁבֶת.

מֻתֶּשֶׁת.

קְצָת חַלָּשָׁה,

אָז בַּקּוֹל עַנוּת חֲלוּשָׁה,

אֲנִי אַכְרִיז,

גַּם אִם רַק אֲנִי אֶשְׁמַע:

בִּזְכוּת נָשִׁים צִדְקָנִיוֹת

בִּזְכוּת

נָשִׁים

צִדְקָנִיוֹת,

שֶׁסָּחֲבוּ הַמַּסָּע,

תִּשְׁעָה חוֹדָשִׁים.

וּמִלְּאוּ נאדים,

וּנִדְקְרוּ בַּמְּחָטִים,

(וְעוֹד מִינֵי עִנְיָנִים…)

וְכָכָה, בָּנוּ וּבוֹנוֹת אֶת עַם יִשְׂרָאֵל.

בִּזְכוּתָן,

בִּזְכוּתֵנוּ –

נִגְאַל.

מתפללת יחד איתך להרבה בריאות, להרבה כוחות ושמחה, ולדורות ישרים מבורכים

רבקי