שלום לך שואלת יקרה!

ראשית, הרשי לי לומר כי נעים לי מאד לקרוא את מכתבך. בתקופה כה סוערת ומבלבלת, נעים לי לראות מקרים בהם שני בני הזוג מגויסים לעבודה והשקעה בקשר וכל רצונם הוא רק בשדרוג ודיוק. אשרייך!

קודם כל חשוב לי לומר שהרצון של בעלך שתהיי שמחה זה ברצון בריא טבעי ואף אוניברסלי. השאלה היא על המינונים ,האיזונים והתקשורת ביניכם.

נשמע שבעלך איש מפותח ומודע לעצמו גם לקשיים שלו. זהו כבר חצי מהתהליך. משאלתך עולה כי קיימת נקודה בה הצרכים/רגשות/רצונות שלו מתנגשים עם אלו שלך. לנקודת המתח הזו קוראים : ”זוגיות”? . זוגיות מתגלמת ונבחנת דווקא במקומות שבה הנפרדות בולטת. כלומר כאשר ישנם תחומים בהם דעתנו אחידה וזהה, זוהי כמובן חוויה נעימה וחיובית מאד, אבל בסופו של דבר אין כאן העמקה של הקשר. החלקים הזהים והדומים הם קריטיים מאד על מנת שהקשר יהיה מושתת גם על רגעים קסומים ונעימים וללא מתחים. מה שאני מנסה לומר הוא שיש ריקוד מאד עדין, שצריך לרקוד בתוך הזוגיות על מנת להגיע לאיזון נכון בין אחדות לנפרדות. האיזון הזה לוקח זמן, ובדרך אליו יש הרבה נקודות מתח כפי שתיארתי לעיל, שבהן אנחנו לומדים עוד קצת על בן הזוג, מבינים את המנגנונים שלו, את מה שמניע אותו, וכך ממשיכים ומעמיקים.

זוגות רבים חושבים כי קשר טוב ובריא פירושו לעולם לא לריב, להתווכח , קונפליקטים ומתחים לא קיימים והכל הוא כמין בית בובות ורוד. האמת היא לא כזו כלל! זו טעות מהותית! ראשית, כי מצב כזה לא אפשרי, כאשר בני זוג חיים יחד באינטנסיביות הגדולה של החיים כאשר מתווספים בעז”ה ילדים, פרנסה ושאר עול החיים, אין שום היתכנות לחיים שיש בהם רק שלווה והרמוניה.

שנית, אין צורך לשאוף לכזה מקום, זה לא האידיאל. קשר בריא, הוא קשר דינאמי, הוא זז, עולה, יורד, פועם ונושם, וזה בדיוק היופי והכח שלו.המון פעמים השלווה המדומה היא בעצם אדישות זה לזו , חוסר כנות או פחד לפתוח דברים או להעמיק. נקודת המתח ביניכם, כרגע , היא הציפיות השונות באשר למצב רוחך או התנהלותך הרגשית. בעלך חפץ ( ועלייך להבין ולהאמין בכל ליבך שאם כך הוא רוצה ודאי יש סיבה עמוקה וטובה מאד לכך, דוגמא אישית שראה בבית/אולי דווקא להיפך, ריאקציה ממשהו שחווה, תפיסת עולם מושרשת כיצד אישה מתנהגת , צורך רגשי ברוגע ושמחה וכו’) באושרך . כמובן שזה ציפיה מקסימה, ניתן ללמוד ממנה כמה אכפת לו ממך וכמה חשיבות ואחריות הוא לוקח על אושרך. גבר טוב ודואג הוא כזה שרוצה בכל מאודו שאשתו תהיה שמחה ומרוצה. אין אושר גדול מזה לגבר. והוא בפירוש לא היחיד שרוצה בכך. זו ציפיה בריאה מאד! רק שהיא מתנגשת בעולם הפנימי שלך. והעולם הפנימי שלך הוא דינאמי, הוא לא סטטי ואחיד. נשים רבות מרגישות מחזוריות במצב הרוח. ישנם זמנים שבהן אנחנו בתנועת התכנסות פנימה, פחות עשייה ועליזות. אין זה אומר שאיננו מרוצות, אנחנו פשוט פחות מחצינות בתקופות כאלה ואחרות. כאשר בעלך רואה אותך ככה, הוא אינו יודע עדיין (בכל זאת, אתם עדיין קצת חדשים זה לזו) לעומק מה פנייך אומרות, ייתכן והוא מפרש זאת כחוסר מצב רוח גם בפעמים שזה לא עד כדי כך, ייתכן הוא מפרש זאת כאכזבה מצידך על משהו שעשה / או לא עשה, מה שכן, ככל הנראה הוא לוקח את האשמה עליו, כאילו הוא זה שבהכרח גרם לכך (את בעצמך אומרת שזה לא כך תמיד) ודאי שלבן זוג קשה מאד לאכזב את הבן זוג שלו, ישנם כאלה שהתחושה היא ממש בלתי נסבלת, הם מרגישים תחושת כישלון ממש. בפרט בתחילת הקשר שדברים עדיים לא לגמרי יציבים ומבוססים והכל יחסית רגיש. אז מה עושים? פשוט מדברים. נשמע פשוט אבל זה לא תמיד כך.

מתי לדבר? לדבר לפני שזה קורה, במהלך ואחרי. בשביל לדבר צריך להיות מודעות עצמית, וזה כל הכיף והעוצמה בזוגיות שהיא מסוגלת להעניק לך קודם כל היכרות עם עצמך ברמה הכי גבוהה ושקופה שיש! נסי לזהות דפוסים קבועים שחוזרים על עצמם. שאלי את עצמך, באילו תקופות בחודש/ בשנה אני יותר רגישה, מתי מצב רוחי נפיץ יותר? אילו סיטואציות/הערות או מילים של בעלי/ שעות ביום וכו’ גורמים לי להיות דרוכה יותר.זה מדהים לגלות לפעמים כמה אנו צפויים, באילו ימים/מקומות/ליד אלו אנשים אנחנו פשוט יותר מתוחים. ברגע שנזהה ונמפה את זה, נוכל לתת התראה לבן זוג. התראה מסוג זה היא כנות והוגנות כלפי הבן זוג שלא תמיד יודע לפרש ולנבא את תחושותינו והוא יעיל גם עבורנו בכך שחוסך עגמות נפש צפיות מראש.

משפט כמו: ” אני מרגישה שאני עומדת לפני מצב רוח לא משהו”…או אפילו משפטים הומוריסטיים יותר, אפשר ממש לעשות ביניכם סימן/קוד/מילה קבועה, להפוך זאת לחויה זוגית , משותפת, ולא שהוא צופה מן הצד בעולמך הרגשי.

במהלך הגל הזה, נסי להציב ציפיות ברורות, האם את מעוניינת להיות לבד, לצאת לטיול או דווקא לשבת ולדבר, כאשר אין זאת אשמתו הדגישי זאת! הבהירי כי לפעמים הנפש פשוט עוברת דברים בלי קשר לאף אחד, במידה וזה כן קשור אליו, היי הוגנת ושתפי אותו טרם שמגיע פיצוץ.

במהלך הגל לא צריך להכביר במילים אין צורך לאתגר את הסבלנות שלך ושלו.

רצוי אחרי שהגל שוכך ולא משנה מה עוצמתו לעשות שיחת סיכום קצרה, סוג של שיקוף. האם היה לך טוב כיצד שהגיב, אם לא, כיצד היית רוצה פעם הבאה וכו’. החלוקה הזו חשובה מאד משום שהיא עוזרת לנו להבחין ולהפריד בין התקופות הפחות עליזות לשאר החיים עצמם. פעמים רבות זוגות נוטים ליפול במלכודת ולחשוב כאילו התקופה המתוחה היא היא החיים בעצמם ובמקרים כמו שלכם שהכל ב”ה טוב ושמח צריך לזכור שגל, מהותו לעבור ולחלוף, ולהיזהר לא להיסחף ולשקוע בו יתר על המידה. בסופו של דבר זוגיות היא תקשורת, וללמוד לתקשר נכון בכל סוגי המצבים המזדמנים לנו בחיים זה ממש ריקוד עדין וייחודי לכל זוג וצריך ללמוד אותו לאט לאט מתוך החיים, לשם כך יש את מושג ”השנה הראשונה” (ואפשר טיפה לחרוג ממנה?) שבה אנחנו מתכנסים יחד, פנימה אל הבית החדש, מקשיבים אחד אל השני, לומדים לשים לב לצרכים שלי בתוך הזוגיות וגם לצרכים של האחר. הרבה פעמים חלק גדול מהקשיים והמתחים בשנה הראשונה, אם מתנהגים אליהם נכון חולפים מאליהם, כי הם קשיים נקודתיים שנובעים פשוט מחוסר היכרות מספקת. כאשר שיש צרכים שמתנגשים, קודם כל לדבר על זה , לשים את זה על השולחן, זה כבר ריפוי בפני עצמו, ומותר לבוא אחד לקראת השני, התחשבות זה לא מילה גסה, זה לא אומר שאני מוותרת על רצונותיי זה אומר שאני טיפה מוותרת על אזור הנוחות שלי בשביל ההרמוניה והאהבה. אם לצורך העניין יש סיטואציה שבה את יותר בתנועת התכנסות פנימה ופחות בתנועת נפש של עליזות ועשיה, ואת רואה שבעלך ממש מוטרד מכך, אפשר לדבר על זה, לעשות תיאום ציפיות בנחת, ” איך כן היית רוצה שהערב שלנו ייראה יחד”, לומר לו שאת באה לקראתו, ”אתה יודע, לי היה דווקא מתחשק עכשיו לשקוע כזה בספה , בשקט, אבל אני רואה שזה מפריע לך, אז אולי היית רוצה שנצא להליכה קצרה?”… או כל דבר דומה ברוח הדברים האלה. בסופו של דבר לאט לאט, לומדים אחד את השני, ואם שניכם בעלי מודעות ונכונות לעבוד אז בכלל מה טוב, זה ודאי חוסך הרבה כאב וצער וחוסר הבנה. זכרי שזוגיות היא מסע, היא תהליך מרתק שלא נגמא אף פעם ומכאן הקסם שלו, הוא תהליך מעגלי, אף פעם לא קו ישר, יש עליות ומורדות, נופלים וקמים ובזה כל הקסם.

ועוד מילה לגבי הטיפול – טיפול בין אם הוא פרטני עבורך או עבורו ובין אם הוא זוגי, אינו קסם ואינו פותר בעיות אוטומטי. טיפול הוא קבלת עזרה להבין טוב יותר את הדפוסים וההתנהגויות שתוקעות אותי בחיים /גורמות לי או לסביבתי צער / כאב מיותר וכד’. טיפול עוזר לי לשקף טוב יותר את מה שקורה לי בפנים, עוזר לי לנתח את התגובות שלי ולהעניק לי בחירה לשנות אותם אם יש צורך, בטיפול גם חשוב להזכיר, אני זוכה לקבל אמפטיה והכלה לכאבים שלי שלא תמיד מקבלים בחוץ.

את כל אלו כמובן, ניתן גם לעשות לבד, אבל חשוב לא להיבהל מהמילה או טיפול או מאידך לתלות בה תקוות שווא. טיפול עובד אם יש נכונות והשקעה מצד המטופל לעשות תהליך ממושך עם עצמו, אם את / בעלך/ שניכם מרגישים שזה מיותר ואתם עושים דרך טובה לבד, אז הכלה בסדר. הבן אדם עצמו עמוק בפנים יודע אם הוא צריך או לא, נסו להקשיב לקול הפנימי ולהחליט לפיו.

מאחלת לכם הצלחה ואושר במסע המשותף ומקווה שעשיתי לך מעט סדר,

נועה

4183435@gmail.com