שלום אישה יקרה,

תודה שפנית אלינו ונתת בנו אמון שנעשה לך קצת סדר ובעיקר, נקשיב…

קראתי את שאלתך, כפי שאני נוהגת לעשות תמיד, מספר פעמים, משום שכאדם נייטרלי שמסתכל מבחוץ על הסיטואציה , אני מקווה למצוא בה הן זוויות אחרות והן את השורשים העמוקים שהבעיה שאת מציגה מסמלת.

ובכן, הרשי לי לומר כיצד אני רואה את הדברים.

אני רואה את הרצון שלך להעריך ולהוקיר את בעלך ואת הקושי שלך להגיע לכך בגלל עניין כזה או אחר.

אני רואה את התסכול שלך לנסות שוב ושוב ”עבודה עצמית” בלי לראות את הפירות וזה קשה, וזה מעייף.

אז מה עושים? מה דעתך לנסות משהו אחר?

ראשית, בכל זוגיות ישנם פערים. זו אקסיומה שלא תמיד נעימה אבל זו האמת, וככל שנפנים אותה מהר, נסבול פחות. השאלה היא איפה הפערים והאם הרווח שווה מן ההפסד. בסופו של דבר, איננו בוחנים את בן הזוג או את הקשר שלנו מזווית אחת. מערכת יחסים היא דבר מורכב ורב צבעים וצורות, כאשר את ”בוחנת” או ”שופטת” את בעלך עלייך לעשות זאת עם כל המכלול הצבעוני והשלם שבו, מצד ההגינות, ואז להסיק מסקנות. זוהי דרישה ראשונית ומתבקשת בקשר בין שני אנשים בוגרים, משום שגם אותך, אם מישהו ישפוט על פי קריטריון אחד או שניים או שלושה הוא יפספס בגדול.

את מתארת את בעלך כאדם נפלא ומיוחד, כך שהסוגייה הזו אמור להיכלל ולהיכנס לסך הכולל של אישיותו הצבעונית.

שנית,מי אמר שעליי לשפוט? מי אמר שעליי לשקלל את מעלותיו וחסרונותיו של בעלי?

ההגדרה של סבל, יקרה, היא אי קבלת המציאות כפי שהיא (ישנן עוד הגדרות, אני אישית הכי מזדהה עם זו) אינני מדברת על כאב שנגרם משמיים וכו’, אלא על סבל שאנו גורמים לעצמנו במו ידינו ומחשבותינו.

איפה הסבל מתחיל? לא בעובדה שבעלך רואה סרטים, הרי אובייקטיבית לא בהכרח מדובר במשהו שלילי. הסבל מתחיל מתי שאת מסרבת לקבל זאת, וזאת כבר בחירה שלי.(ישנן המון דוגמאות לכך. אישה סובלת כי ביתה קטן. לא נכון, אישה סובלת כי היא מסרבת לקבל את העובדה שביתה קטן, הבנת את ההבדל?) בכל רגע נתון אלוקים נתן לי את הזכות לבחור אם אני רוצה להילחם במציאות ולסבול, או לקבל ולהשלים איתה.

אז מדוע זה כל כך קשה, לקבל את המציאות? כי לימדו אותנו, לימדו אותנו כל מיני דברים, אילפו אותנו כיצד לחשוב, המחשבות האלו יוצרות קיבעון מחשבתי מעוות ומכניס אותנו למעגל קסמים אומלל של סבל פרטי, זוגי ומשפחתי.

ישנן הרבה מחשבות שיכולות לגרום לסבל הזה.

למשל: שמעשיו של בעלי אמורים להשפיע עליי/להגדיר אותי. האמנם?

למשל, אם משהו לא קורה לפי הציפיות שלי עליי לגזור על עצמי סבל, אכזבה ומרה שחורה, האמנם?

מה שאני מציעה לך באופן פרקטי, הוא לבחון בעצמך את המחשבות העומדות מאחורי האכזבה, להקדיש זמן (שימי לב שלהקדיש זה שורש ק.ד.ש, לא לחינם! בכל פעם שאנו ”מקדישים” זמן לעבודה פנימית ותהליך רוחני, אנו נעשים קדושים יותר. קדושה לפי אחת ההגדרות – היא היכולת שניתנה רק לבני אדם, לחשוב, להתבונן ולבחור להגיב מתוך מודעות ולא מתוך ”אוטומט”, עבודה מסוג זה היא עבודה רוחנית לכל דבר, היא רצון הבורא שנתפתח ונפעל ממקום גבוה ומודע יותר ולא מתוך דפוסים לא מודעים שמזכירים את המנגנון של הבהמות והחיות…) ולהתבונן פנימה מה מנהל אותי שם בפנים, על מה יושבות התגובות שלי, מה האוטומט הפנימי שלי? כאשר אני מזהה מחשבה כזו עליי בסך הכל לשים אחריה סימן שאלה ולא סימן קריאה, לקרוא תיגר, לאתגר אותה. מחשבה היא כמו בלון, היא נדמית לנו נפוחה ומשמעותית אך ברגע שאנו מתבוננים עליה מבחוץ היא מתכווצת ומתנפצת כמו בלון. כמו בועה.

אינך חייבת להיות מאוכזבת, אינך חייבת לקחת אחריות על מעשי בעלך, אולי זה נשמע מעט כואב, אבל העובדה (שאגב מאד מובנת בעיניי) שכואב לך שבעלך נחשף למראות לא צנועים בסרטים, היא התמודדות שלך מול עצמך. אני יודעת, כולנו רוצות ומייחלות לשלוט בבעל, בילדים ובחיים בכלל באמצעות שלט , אבל זה סוד הסבל , זכרי, רוב רובו של הסבל האנושי הוא כי אנו לא מקבלים דברים כמות שהם, נלחמים בהם ומשקיעים אנרגיות לבטלם או לשנותם. אולי אנחנו לא כאלה גדולים ומבינים לדעת בדיוק מה ”נכון” , ”ראוי” לנו ובוודאי לאחרים, ההפך מסבל הן פעולות של שחרור הרפייה, או כמו שהיהדות קוראת לזה בחכמתה -ענווה. להכיר בצלם האלוקי האינסופי שבי, לצד המגבלות של השכל והגוף.

אולי , רק אולי, אלוקים שלח לך ”ניסיון” שכזה בשביל שתוכלי דרכו להתפתח, להיות אדם מכיל יותר, מודע יותר, עניו יותר ושיפוטי פחות?,

וכי אין זו מתנה מספיק ראויה בשביל להתאמץ להשיגה.

ככל שתשחררי ותרבי באהבה ללא תנאי כלפי בעלך, כי הוא האיש שלך, כי הוא השותף למסע חייך, ומסע חייכם גדול הרבה יותר ומשמעותי הרבה יותר מפרט כזה או אחר, גדול ככל שיהיה.

הוא מי שבחרת בו, לגדל ילדים ולהקים בית, הוא המכלול הנפלא, הצבעוני, האהוב שאת מכירה, והוא שלך! ככל שתהיי מודעת שהמחשבות והאמונות שלך אינן את עצמך, אלא משהו חיצוני לך , תוכלי להעמיק את האהבה והקשר, והברית עם בעלך.

ברית , בניגוד מוחלט לחוזה, אינה כוללת סעיפים ”מה יקרה אם..”, ברית הינה נצחית ומוחלטת, מתוך הבנה, שיחד אנו מגשימים היבט שרק אנחנו , ביחד, יכולים להגשים (כמובן שברית נישואים ניתנת לפירוד, אבל כל עוד אנחנו בוחרים להישאר בה, אנו נשארים בתחושת ברית ולא בתחושת חוזה עמוס תנאים וסעיפים). כפי שאת, וכפי שכל בן אנוש בעולם כמה לחוש אהבה ללא תנאי, אותה אהבה שהבורא מעניק לברואיו, ואשר אותה אנו מחפשים בעולם מרגע הולדתנו, כך גם בעלך כמה לחוש כך, נאהב ומוערך על ידייך ללא תנאי.

אם לאחר תקופה של עבודה, של מסע, של תנועה פנימה ולא החוצה, עדיין תחושי צורך לדבר איתו על כך, בטוחני שהדברים ייראו ויישמעו אחרת, אך אני כולה לרמוז לך בקריצה, שאם באמת תעשי עבודה שם, עבודה פנימית ואמיתית, עובדה זו או כל עובדה אחרת תפסיק להציק לך. ודאי לא בעוצמות כפי שאת מתארת.

דיברתי מעט גבוהה גבוהה, אני יודעת. אבל זו האמת, אין פתרונות קסם ועזרה ראשונה, זוגיות היא כל כולה מצרף קסום לליטוש וגילוי הנשמה שלנו והאיכויות שלה, וכרגע לפחות האנושות נמצאת במצב שרק סבל או ”זפטה” מעוררים ודוחפים להתבוננות ושינוי. קחי את האתגר הזה, חבקי אותו בשתי ידייך, חושי את האמון המוחלט של הבורא ביכולת שלך לפענח אותו ולצאת ממנו מנצחת!

תוכלי להרחיב עימי עוד ככל שתצטרכי, מאחלת לך המון הצלחה,

נועה.

4183435@gmail.com