שלום רב,
קראתי בענין רב שתי שאלות של שתי נשים יקרות שמתוך דבריהן ניתן להרגיש את רצונן להגיע למקום יותר טוב במערכות הנישואין שלהן, ומאד התחברתי לשתי השאלות (והתשובות). ועכשיו לשאלתי שהיא דומה משהו: אני נשואה טריה שנה ב”ה בזיווג שני עם איש מקסים ומדהים שפשוט לא האמנתי שאפגוש ואכיר אחרי 30 שנות נישואין ותקופת גירושין קצרה יחסית . הקשר בינינו היה מהפגישה הראשונה זורם וקל וכיף, הוא גרם לי לצחוק עד שהלחיים כאבו לי, בקיצור, פשוט נקשרנו מהר וחזק מאד, והתחתנו תוך חצי שנה. עשיתי תשובה בנושא היחס שלי לבעל, שנהיה קצת קלוקל בנישואין הראשוניים, והוא מבחינת יחסי איש-אשה מעולה, למרות שהיה נשוי פעמיים בעלי הנוכחי הנו בעל-תשובה מגיל 20, ובגלל העבודה שלי עם בעלי תשובה במשך השנים, לא ראיתי את זה כבעיה. הענין שעכשיו עלה הוא כך: הוא למד עברית בעצמו, ולמרות שהיה בישיבה בארץ, ואח”כ גם המשיך ללמוד בארה”ב, הוא למעשה אף פעם לא הצליח ללמוד לקרוא בצורה שוטפת, ועד היום הוא קורא מאד איטי ועם שגיאות מאז. אני (צחוק הגורל) מורה לעברית, ועבדתי איתו (לבקשתו) על הקריאה כמה פעמים, אבל זה לא עובד עם בני-זוג לאורך זמן. אני מאד מלומדת, קוראת ספרי קודש ולומדת דברים עמוקים מאד ומאד נהנית מהלימוד שלי, אבל אין לי שותף לזה. הוא כל הזמן אומר לי “שתפי אותי במה שאת לומדת” אבל קשה לי, זה רעיונות בסיסיים ביהדות שמפותחים לעניינים עמוקים מאד, ואני מרגישה כמו מורה והוא אמור להיות זה שיודע יותר ממני, ואני מפחדת שאתחיל לאבד כבוד אליו. ידעתי על זה לפני החתונה, ראיתי שהוא לא פותח ספר, גם לא באנגלית, והיה לומד הכל באיטנרנט, וזה מאד הציק לי והתלבטתי אם להתחתן והוא אמר לי שהוא מאד אוהב ללמוד אבל תנאי החיים לא נתנו לו את מנוחת הנפש וכו’. בסדר, אני מקבלת את זה. אבל מה עכשיו עוצר אותך? יש לך אשה סוף סוף אשת חיל שחיפשת כל השנים האלו, שעושה הכל בבית כדי להקל עליך ללמוד ולצאת לתפילות וכו’. אז נכון שעכשיו הוא גם מבוגר יותר, וקצת קשה יותר לרוץ לכל מנין ולחפש שיעורים מתאימים או למצוא חברותא שיכול להתאים לו. אבל, לכל הפחות לפתוח ספרים בבית (לא חסר) ולדבר איתי על מה שלמדת, ולא על פוליטיקה ועל מה שקרה בעבודה רק. טוב, אז אחרי כל המידע הזה, השאלה שלי היא:
א. האם לעזוב את זה ולהמשיך את הלימוד שלי בלי לשתף אותו כדי לא לתת לו הרגשה נחותה?
ב. בשבת אני רוצה דברי-תורה ממנו, אז אם לא בא ממנו, האם להתחיל? ג. חשבתי אולי להזמין זוגות כמונו לסעודות שבת שאולי כך יתפתחו שיחות תורניות אבל הוא כל הזמן לא רוצה. ואומר שבשנה הראשונה עדיף לא להזמין וכו’. אני חושבת שזה בגלל חוסר הביטחון שלו. האם לעזוב את זה? אני מרגישה מבודדת חברתית. אגב, ילדינו מחוץ לבית, כך שרוב הזמן אנחנו לבד. אני רוצה שהוא will inspire me אבל זה לא קורה. אשמח לעצות. מקוה שלא הלעטתי במידי פרטים אבל נתתי לך מה שחשבתי שחשוב מאד.