שואלת יקרה,
ראשית, קראתי את שאלתך כמה וכמה פעמים! אני רוצה להביע את הערכתי על האומץ והנכונות שלך לקום ולכתוב. ניכר מהשאלה כי יש בך המון רצון אמיתי לשפר את הזוגיות שלך ולהיכנס לתהליך שישקם ויבריא אותה. אין הרבה נשים שעם ארבעה ילדים קטנים, בתוך כל העומס של החיים מתפנות לעשות זאת, אשרייך שאת נלחמת על הבית, ישלם ד’ שכרך!!
לגבי המענה, אני כותבת מראש בזהירות, משום שחסרים לי המון פרטים משלימים וכן, לא פחות חשוב, חסרה לי זווית ההסתכלות של בעלך על העניין, שהרי לכל טנגו צריך שניים.
כעת, הרשי לי רגע לתאר לך מצבך כפי שהוא נראה מהצד. ציינת כי אתם נשואים שבע שנים עם ארבעה ילדים ב”ה פלוס עבודה פלוס ניהול בית פלוס פלוס ב”ה…מציאות כזאת שוחקת ומעייפת, גם זוגות עם יחסים פחות מורכבים. אלו שנים של זריעת הפירות, ולצד האושר והאהבה הרבים בגידול הילדים ישנו קושי טכני אמיתי, ישנו עומס וצורך בהישרדות יומיומית על מנת להספיק לבצע את כל המשימות. מצב של ”הישרדות”, פירושו שהאדם כל כולו או רובו מרוכז רק בעשיה של צרכים פיזיים הכרחיים כגון ניקיון הבית, טיפול בילדים, עבודה וכו’, כל אלו מעניקים לאדם סיפוק אבל גם מרוקנים אותו מכוחות נפש וגוף. המצב ההפוך מהישרדות הוא מצב של ”מודעות”, בו לאדם יש את הפניות והאנרגיות להשקיע בפיתוח עולמו הפנימי, הרוחני והרגשי. זה יכול להיות טיול בטבע, ישיבה בחוף הים, הליכה באויר הצח, או סתם כוס קפה במרפסת, כל מצב שבו המוח מספיק פנוי בשביל לחשוב מחשבות מעבר ל”מה לשים לילדים מחר בסנדוויץ”. הקב”ה ברא אותנו בעולם המעשה! ירדנו לעולם בשביל לעשות, לתקן, לקדש את החומר וזאת על ידי הכנסת משמעות ומודעות בפעולות ההישרדות. השילוב הזה, החיבור הזה היא היא משימתו העליונה של האדם, היהודי. ומדוע אני מקדימה את כל ההקדמה הארוכה והכביכול לא קשורה הזו? משום שכאשר את מתארת לי חיים זוגיים עם בעלך במשך שבע שנים, ומדגישה כי משהו דווקא בשנה האחרונה השתנה והגיע לקצה אני רוצה שנבין יחד מה קרה ומדוע הוא הגיע לשם. לא הרחבת אם קרה מאורע ספציפי שהביא לפיצוץ, אבל גם אם הכל מעל פני השטח כביכול נשאר אותו דבר, את יודעת מה יכול לקרות? החיים קרו! תחושת התסכול, החנק, הקורבנות, הלכה והתעצמה , הנפש שלך לא מקבלת את מה שהיא צריכה, היא לא מקבלת הכרה בקשיים שלה, במצוקה שלה, והיא צועקת! אפשר לדכא את הנפש, אפשר לדחוף את הפחדים והצער שלנו עמוק לחושך פנימה, אבל בסוף זה מתפוצץ. כאשר אנו מצויים במצב של הישרדות, רק לגמור את היומיום, לצלוח את החיים איכשהוא בשלום, בסוף משהו יקרה. אז כעת, עם כל הקושי שבדבר, ייתכן שדווקא תחושת ”הפיצוץ” שאת חשה, מעין סיר לחץ שרתח ורחש עד שהתנפץ לכל עבר, יכוליות שדווקא זה, מהווה את ראשית הגאולה הפנימית והזוגית שלך.
מהי גאולה? יש הרבה תשובות, היבטים רבים לה לגאולה, אבל גאולת הנפש משמעותה להוציא לאור חלקים ששכבו להם בחושך במשך שנים, העלו עובש ואבק. היציאה לאור מלווה בכאב, בניקוי של מוגלה, זהו לא תהליך פשוט, אבל הוא תהליך מבורך מאין כמותו! תהליך של בירור ודיוק.
הפניה שלך צועקת: אני מאוכזבת, אני מתוסכלת, אני לא רוצה את הצורה הזאת של החיים, אני רוצה אחרת!! אני בטוחה שלקח לך דרך ארוכה ואף מייסרת כדי להגיע לכך, אבל ככה זה אצלנו, אנחנו חייבים ממש לסבול כדי להיגאל, כמו בגלות מצרים. כמו בלידה, צריך להרגיש לחץ ממש ממש חזק בשביל שמשהו ישתנה, משהו חדש יוולד ויצמח. חשוב לי להאריך כי השקפת העולם הזו יכולה ללוות אותך באתגרים השונים בחיים לא רק בהקשר של זוגיות שלך ולא רק בהקשר הספציפי הזה. הביטי על חייך במבט של גדילה, של צמיחה מעלה, של חיבור פנימה של דיוק הרצון והצרכים שלך, ולא במבט של הישרדות וקורבנות. קומי עורי כי בא אורך. ההתעוררות הזאת שלך גם היא מלווה בקשיים , באמירה של האמת הכואבת בקול, היא היא האור שלך ושל הזוגיות שלך.
כעת לעניין עצמו, את מתארת מצב של אכזבה מתמשכת ועמוקה מבעלך. אכזבה שמקורה אינה רק בציפייה אחת שלא מתממשת אלא משהו מהותי שמשליך על תחומים רבים.
כולנו , ללא יוצא מן הכלל, נכנסים אל הנישואים עם מערכת, ”סט”, של ציפיות. רוב הציפיות שלנו לא מודעות, ורובן מקורן בחסרים או הרגלים מהילדות המוקדמת והמאוחרת שלנו. פסיכולוגים רבים טוענים , כי גבר מחפש אישה שתהיה דומה לאימו ואישה מחפשת גבר שמזכיר את אביה, ויש בזה הרבה מן האמת. לדוגמא: אם ראית בבית אבא מאד יציב שקם מוקדם כל בוקר, סדר יום שגרתי ואחיד, מעולם לא עזב את מקום עבודתו, סביר להניח שתחפשי אחד כזה, או, וזה או חשוב, לחילופין תחפשי מישהו שונה בתכלית השינוי, כי היציבות של אביך דווקא נתפסה אצלך כמשהו משעמם, מונוטוני וחסר מעוף. הוא אשר אמרנו- חסר או הרגל. הבעיה מתחילה, כאמור שרובנו מתחתנים בשלב שבו אנו עדיין לא מודעים במאה האחוז לבחירות שלנו ומה מנחה אותם. במשך השנים, אנו עוברים מסע משותף, ובו אנו מגלים על הבן זוג דברים שמכניסים אותנו לחרדה ותסכול משתי סיבות: 1. או שהוא בדיוק כמו אבא שלי וד’ ישמור, זה מזכיר לי תחושות ומצבים לא נעימים מהילדות.
2. או שהוא בדיוק ההפך מאבא שלי דבר שמכניס אותנו לטריטוריה זרה ומנוכרת.
לפעמים אנו כ”כ ”שרוטים” מתכונות מסוימות בהורינו , כ”כ רוצים לברוח לקצה השני, שבאופן אירוני, אנו מחפשים את זה בבן זוג, ופעמים רבות מדמיינים דברים שקיימים בבני זוגנו ומזכירים לנו חוויות קשות, למרות שבפועל זה לא נכון.
אם גדלתי בבית בו אין יציבות כלכלית, וכל ערב חג או אירוע היה לחץ ומתח בין ההורים איך יהיה כסף ואיך נסתדר, וכילדה חוויתי את זה כקרקע לא יציבה, פחד קיומי ועוד, גם אם אתחתן עם בעל יציב כסלע, כל מאורע פעוט שעלול להתפרש כחוסר אחריות יכניס אותי לפאניקה, וכל זה מבלי שאני מבינה מה קורה לי, ומבלי שזה נכון עובדתית. וכך אנו מוצאים את עצמנו במערכת היחסים שלנו פעמים רבות מגיבים בחומרה או חריפות לא מותאמים ולא מבינים בעצמנו מה גרם לתגובה כה עוצמתית. ייתכן וקיים שם פחד מלגלות שהבן זוג שלי הוא בדיוק כמו ההורה, שפגע בי, בדרך כזה או אחרת. זה על קצה המזלג ממש אבל אני מנסה לעזור לך להבין דבר ראשון את השורש של התחושות שלך. נכון שעובדתית ייתכן שאת צודקת. הוא אכן אגואיסט, לא לוקח אחריות וכו’. אבל בכל זוגיות יש שלושה היבטים: תכונות ואישיות הגבר, תכונות ואישיות האישה, ומה קורה שהשניים נפגשים.
מדוע תכונותיו ככ מפריעות דווקא לך? מה זה מעורר בך, נסי לחפש את השורש של המצוקה, להבין את עצמך, נסי לאתר סיטואציות עם מכנה משותף, למפות תקופות מסוימות. זה נקרא: ”דיוק”. את יכולה לשבת עם עצמך ברגע שקט, את יכולה לכתוב את זה על דף. ובלבד שתחושי שדברים ברורים לך יותר. מתי אני מתעצבנת יותר, מה מרגיע אותי, מה נותן לי כח בסוף להמשיך, מה ”מפוצץ” אותי?
שנית, את מתארת סוג של התנהגות ממש אצילית מצידך. את מוותרת , שותקת, מכינה לו ארוחת בוקר, מכילה אותו. ואני שואלת : ”מדוע”? אולי כי את טיפוס מרצה, אולי זה הדפוס שראית בין אביך לאמך, אולי כי את באמת מאמינה באמת ובתמים שזה מה שישפר אותו, אם אני רק אהיה טובה יותר, מכילה יותר הוא ישתנה. תרשי לי טיפה לחלוק עלייך: אני חושבת שההתנהגות שלך נוטה לשתלטנות. כן! את רוצה שדברים יתנהלו בדרך שלך, את רוצה לתכנת ולשנות אותו כפי הרצון שלך. מדוע את לוקחת את כל האחריות? ארבעת ילדכם המקסימים הם לא רק ילדייך הם גם ילדיו? אולי רק אולי ייתכן, שהפיצוצים שאת מתארת כי את לא טורחת ליידע אותו בצורה ברורה ובעיתוי מתאים ובשפה נעימה, מה הציפיות שלך, מה הצרכים שלך? למה את זקוקה ממנו? אולי, וסביר מאד שלא הכל הוא יצליח לספק, אבל הוא לפחות יידע ויבין. כתבת שאת אוהבת אותו וכי הוא רוצה לעשות טוב אבל לא יודע איך עושים! זה משפט מפתח בעיניי! איך הוא ידע מה לעשות אם אף אחד לא אמר לו. התקשורת ביניכם נשמעת תקשורת חרום בלבד. אני שותקת שותקת שותקת. מבליגה, אוגרת, עד שזה מתפוצץ! פיצוץ הוא תהליך לא מבוקר, אי אפשר לשלוט בו וודאי שאי אפשר ללמוד לקחים ולהסיק ממנו מסקנות לעתיד. פיצוצים הם לרוב מנת חלקם של זוגות ”שמרצים” אחד את השני, מרצים במרכאות כי פעמים רבות זה לא נובע מדאגה אמיתית ורצון לא לפגוע, אלא מרצון להימנע מעימותים ולשמור על שקט בגזרה.
הבעיה שאין דבר כזה שקט. זוג נורמלי ואוהב, הוא זוג שמדבר, שמתווכח, שמתעמת, שצרכיהם השונים מתנגשים זה בזה תדיר ומאלצים אותם לחשוב על פתרונות יצירתיים וניהול משא ומתן והגעה לפשרות. לא מרוויחים כלום מהבלגה וויתור, אנחנו לא בדרגה בכלל, כולנו בני אדם שנפגעים, ולוקחים ללב, וזה בריא ומצוין, אך כל עוד נשמור זאת בתוכנו, אנו עושים עוול גם לבן זוגנו שלא מבין מאיפה הסערה מגיעה וגם לנו, אנחנו שוחקים את הצמיגים שלנו, לחינם. מריבה, בשונה מאד מפיצוץ, היא תהליך מבוקר, מודע, לריב פירושו- ”אני כועסת עליך, אני מאוכזבת, אני פגועה, אבל אני לא הולכת לשום מקום , אני עדיין אוהבת אותך ונשארת כדי לפתור ולדבר”. כמובן שלא חייבים בתוך הכעס לשבת ולדבר. במציאות החיים הסוחפת והעמוסה, צריך גם ללמוד לנהל מריבה. כן, יש דבר כזה! גם אם את ”בשיא עצבים”, את יכולה לנסח משפט קצר בנוסח: ”אני כועסת עכשיו, אני מרגישה מרוחקת, אני רוצה שנשב ונלבן את הדברים אבל מאחר ותכף מתיישבים לסעודת שבת, נדחה זאת למועד מאוחר יותר”…כמובן שתתאימי את זה לאורח וקצב חייך, אבל הדגש הוא על יצירת שיח גם כאשר כועסים, ואחרי שמעט נרגעים אפשר לשבת לשיחת התפייסות , העיתוי והגישה קריטיים! שאת מסבירה לו מה מפריע לך דברי על ההתנהגות לא עליו. למשל: ”מפריע לי שאני צריכה להתמודד עם הכל לבד, קשה לי לארגן את הילדים לבד אני מרגישה שאני זקוקה לך”, השתדלי לא להאשים, לא להקטין, לא להטיח. זה עבודה פנימית לא קלה, זה לשנות את הגישה, את השפה שלנו, משפה של הישגים ועשיה לשפת הלב, זהו תהליך, זהו מסע, וזה מה שככ מיוחד בנישואים, עם כל הקושי והשחיקה שיש בהם הם מאפשרים לך צמיחה, זיקוק והוצאת המיטב כמו ששום דבר אחר לא יכול לחולל. תאמיני בעצמך! יש בך בתוכך את הכוחות מצד אחד להתמודד עם המציאות הלא פשוטה הזו, ומצד שני לגדול ממנה! להפוך ממושפעת למשפיעה. במקום להישאר במקום קורבני שעושים לי, קומי את ועשי מעשה. תראי, יכלתי לדבר איתך גם על אופציה של פרידה, גירושים, אבל כלל לא העלת זאת על הפרק, אינני יודעת מדוע, אולי בגלל שבאמת קיימת שם אהבה ורק צריך לגרד ולקלף טוב את השכבות כדי לגלות אותה, אולי סיבות טכניות או חברתיות אחרות, תהא אשר תהא הסיבה שבגללה את מעוניינת חהמשיך ולהישאר, זה צריך להיות מתוך בחירה מודעת!, את בוחרת להישאר, לא נגררת אל תוך מציאות שנכפית עלייך, גם אם את נשארת בגלל הילדים, לדוגמא, זה עדיין יכול להיות מתוך מקום שאת בוחרת בו אחרי ששקלת את כל האפשרויות שעומדות בפנייך, ברגע שתחושי תחושת בחירה גם היחס לקשיים ייראה אחרת. לגבי בעלך בעצמו. נסי לחשוב עליו מבחוץ, נסי לכמה רגעים לנטרל עצמך רגשית מהיספור ולהביט עליו מבחוץ, נסי לחוש כלפיו חמלה, וכי נראה לך שאדם שלא מסיים תהליכים, שלא מצליח להשלים דברים, טוב לו בחייו? בעולמו הפנימי? אני בטוחה שההתנהלות הזאת מגיעה ממצוקה פנימית כלשהיא שאולי גם הוא עצמו עדיין לא עלה על שורשה אבל זה ודאי מסב לו סבל וצער, נסי להיכנס לנעליו, לשים בצד את העובדה שאת גם סובלת מזה. תחושה זו של הזדהות ואמפטיה עם הזולת היא מדהימה, היא מאירה לנו את השני באור חדש ושונה ברגע אחד, הוא לא רע, אולי רע לו אולי הוא עובר תהליכים אבל הוא לא רע וודאי וודאי שלא מתכוון לעולל לך רע. לפי התיאורים שלך לא מדובר בבעל אלים, או פוגע, אלא בבן אדם שנמצא בקושי כלשהוא ולא מצליח לעזור לעצמו ולצאת מהבוץ. כאמור, חסרים לי פרטים רבים, אבל האם הוא כך מאז שהכרת אותו, או שקרה משהו ספציפי שגרם לו להיכנס למעגל הקסמים הזה? אולי רצף כשלונות בתחום מסוים, אולי מאורע טראומתי? אינני יודעת, אני רק בטוחה שבן אדם לא מגיע לכזה מצב מבחירה, וזה ודאי לא מסב לו אושר, זכרי זאת כאשר את עורכת לו משפטי שדה, והכי חשוב!! זכרי גם לחמול על עצמך! הרשי לעצמך להתפרק, לגעת בילדה הקטנה שבתוכך, היא מותשת, היא שחוקה ועייפה, היא צריכה שידברו אליה במילים יפות ואוהבות, אל תלקי את עצמך כאשר את נופלת, תהליך של שינוי וצמיחה הוא לעולם לא קו ישר אלא מעגלי, יש בו עליות ומורדות והוא דינאמי כל הזמן. פני לעצמך זמן איכות רק עם עצמך, ובנוסף עם בעלך, תעשו דברים שוברי שגרה, דברים שיגרמו לכם לדבר לא רק טכני, לצחוק, לצלול פנימה. התפללי לד’, הרופא לשבורי לב, דברי איתו באמת, ספרי לו על הקשיים, אל תחזיקי בפנים, הוא לא מחפש לעשות לך רע, הוא רוצה לתת לך טוב, וחסד ורחמים , רק תבקשי, בלי להתבייש,רק תשתפי אותו, הוא מכיר אותך יותר טוב מכולם!!
לסיכום,
את אישה גיבורה ואמיצה וכל הכבוד על תהליך השינוי שהתחלת, אל תראי ואל תחששי !
נסי להבין את המקורות לתסכול והכעס שלך.
נסי להפוך את הפיצוצים למריבות מבוקרות .
נסי להסתכל על בעלך בוגר, ולתת לו לנהל את חייו בכוחות עצמו, כולל נפילות, אל תנסי לגונן עליו או לשלוט בחייו, הזיזי עצמך לצד אם צריך. זכרי, את עושה לו טובה בכך! ומזיקה לו כאשר את מנהלת את חייו ולא נותנת לו להתמודד, גם אם זה כולל נפילות וטעויות.
התחילי לנהל את המריבות ואת היחסים שלכם באופן כללי ולא להיגרר.
בתהליכי שינוי וצמיחה, תמיד יהיו עליות ומורדות, לא לחשוש, להמשיך לטפס!
מצאי את הזמן, הגישה והשפה הנכונים על מנת להסביר ולדייק לבעלך את הצרכים שלך והיי מוכנה לכך שלא את הכל הוא יוכל למלא.
נסי להסתכל על בעלך כאדם נפרד ממך, אמצי הסתכלות נייטרלית ומצאי בתוכך חמלה והבנה כלפיו.
אל תדכאי את הילדה שבך, את כאבי הלב, דברי אותם ודברי איתם, תתיידדי גם עם החלקים החשוכים והמפוחדים שבתוכך, זוהי עבודה רוחנית לכל דבר!
מצאי דרכים לרענן את עצמך ואת הזוגיות שלך, הילחמי על כך!!
התפללי לסע”ד ושתפי את הקב”ה, אבא רחום בכל מה שעובר עלייך
מאחלת לך בהצלחה רבה ומאמינה בך מאד!
את מוזמנת לשוב ולהתייעץ,
נועה.
4183435@gmail.com
דלג לתוכן
