שלום לך רעיה רגישה ואם מסורה,

קראתי את שאלתך, המנוסחת עם כל כך הרבה כבוד ורגישות לכולם, וחשתי שליבי יוצא אליך.

את כותבת “בקיצור מאוד קשה ורמת האנרגיה הזו מורידה אותי” ואני יכולה רק לנסות להבין עד כמה ההתמודדות שלך מורכבת,

התמודדות במערכת זוגית מאתגרת, התמודדות עם הילדים שמן הסתם מגיבים למצב, עם הסביבה הקרובה והרחוקה ועוד.

לפני שאתייחס לעצם הסוגיה, אני רוצה לבקש ממך, אנא! אל תשארי שם לבד ואל תסתפקי רק בפניה הזו.

מגיע לך, אישה יקרה, פינה משלך. חיבוק, תמיכה, יחס, עיצה. האתגר שלך קשה בכל מקרה, אז לפחות שלא תהי שם לבד.

אינני יודעת מאיזה איזור את בארץ, כך שקשה לי לכוון אותך בצורה מדוייקת, אך מצרפת קישור לרשימת מרכזי תמיכה למשפחות בהן יש אדם שמתמודד עם קושי נפשי.

https://www.health.gov.il/Subjects/mental_health/rehabilitation/rehab_sub/families/Pages/families_centers.aspx

ועכשיו אתייחס לעצם השאלה שלך.

את מתארת שבעלך סובל מחרדות כבר תקופה ארוכה. אם הבנתי נכון, בעבר הוא נטל טיפול תרופתי שעזר לו באופן חלקי ובשלב מסויים הוא החליט (על דעת עצמו?) להפסיק את הטיפול ולנסות להיעזר בטיפול פסיכולוגי. כעת משתמע שהמצב נמצא בהחרפה.

אנסה לתת הסבר קצר על טיפול נפשי:

ככל שעובר הזמן, אנחנו לומדים עוד ועוד על הגורמים לתסמינים נפשיים, יחד עם זאת, לטעמי, עוד ארוכה הדרך עד להבנות ברורות וחד משמעיות.

לפי הידוע לנו היום, כמו לכל המחלות, גם למחלות הנפש יש מקור ביולוגי והוא מצוי במח.

אם אנסה להסביר את זה בצורה פשוטה, אז הפרעה בייצור או חילוף חומרים ותהליכים במח גורמת לחוסר איזון, שאנחנו רואים אותו מבחוץ דרך התסמינים הנפשיים.

לאדם המתמודד אין שליטה על המצב, בדיוק כשם שאין לנו שליטה על כל מחלה אחרת.

תפקיד התרופות הוא, לאזן את חילוף החומרים וברגע שהמצב במח מתאזן, אנחנו רואים הקלה בתסמינים הנפשיים.

יחד עם זאת, התרופות מתקשות לפעול רק על “האיזור הבעייתי” ויש להן השפעות על אזורים נוספים, השפעות אלו הן בעצם “תופעות הלוואי” של התרופה.

ואם הבנתי נכון, תופעות הלוואי מפריעות לבעלך, עד כדי ההחלטה להפסיק את הטיפול הרפואי.

בשונה ממחולות כמו דלקת גרון או ריאות, שמגיעים לרופא, מקבלים אנטיביוטיקה ובע”ה היא פועלת את שלה.

בהפרעות נפשיות, עצם התאמת התרופה לאדם ספציפי, היא תהליך בפני עצמו ולכן חשוב מאוד להיות במעקב פסיכיאטרי רציף וממושך.

הרופא מתחיל בטיפול מסויים, בוחן את תגובת האדם ומחליט כיצד להמשיך.

ישנן מצבים בהם אדם כבר הצליח להגיע לאיזון וחי כך במשך שנים עד שבשלב מסויים האיזון מתערער, ואז הרופא נדרש לחשיבה מחודשת.

השאלה האם לקחת תרופות או ללכת לטיפול פסיכולוגי, יש בה איזושהי טעות יסודית, מאחר והטיפולים הללו אינם מחליפים אחד את השני, אלא משתלבים זה עם זה.

הטיפול התרופתי נותן את המענה הביולוגי ובמקביל הטיפול הפסיכולוגי, מסייע לאדם לפתח יכולת התמודדות ריגשית טובה יותר והדבר תורם , גם הוא , ליציבות הנפשית (זה ממש על קצה המזלג).

מבין הדברים, משתמע שבעלך מצליח לתפקד למרות הכל וגם אם לא בצורה מיטבית. לטעמי , זו נקודת פתיחה חשובה. ובהתחשב בכך שהוא מוכן לשתף פעולה עם טיפול. אני רוצה לקוות שאכן תמצאו את הדרך להחזיר לעצמכם את האיזון והטוב לחיים.

אז אם אנחנו רוצים לתרגם את הדברים לפעולות עליכם: 1. לפנות לפסיכיאטר ולהכין לתהליך סל גדוש בסבלנות.

2. לפנות לטיפול ריגשי או ליווי שקומי (נסי לברר על “סל שקום” של משרד הבריאות)

3. אני חוזרת לדבר איתו פתחתי והוא קריטי מבחינתי, אל תתמודדי לבד. פני לקבלת תמיכה.

אני מקוה שהשבתי לשאלתך, ובכל מקרה את תמיד מוזמנת לפנות שוב,

רויטל

revitalm5@gmail.com