The Butterfly Button
בעלי מעיר לי מלא על דברים שברוחניות

שאלה מקטגוריה:

בעלי מעיר לי מלא, על דברים שברוחניות, על הלבוש, על שיער שמציץ מהמטפחת בבית חולצה שלא נראית לו מתאימה ועוד.
הדבר מכעיס אותי מאוד ומביא למריבות גדולות… אני יודעת שלכאורה יש מקום לפי ההלכה שבעל אחראי במידת מה על הרוחניות של אשתו. אבל איפה הגבול של זה?
זה מכעיס אותי ביותר ומשפיל אותי מאוד! אני אדם בוגר שאחראי לעצמו! זה ממש מרחיק גם זוגית וגם רוחנית

תשובה:

שלום לך, אישה כשרה,

הצטערתי מאוד לקרוא את שאלתך. אכן את צודקת, דברים שברוחניות הם עניינים שבינך לבין בוראך בלבד. את אדם בוגר שאחראי לעצמו ותחושת ההתקוממות וההשפלה שלך מול הערות וביקורת – מובנת בהחלט. גם הריחוק שמגיע בעקבות זאת מובן בהחלט.

עד כאן תשובה מבית המשפט. את באמת צודקת לגמרי.

הבעיה היא שאת בכלל לא רוצה להיות צודקת. את רוצה לחיות טוב. ליבך רוצה אהבה, כבוד, זוגיות מעריכה ולא צדק. העובדה שאת צודקת היא לא יעילה ולא מועילה, ולכן בואי פשוט נשים אותה בצד ונחשוב יחד מה לעשות כדי שהמצב ישתנה.

אני מציעה לך לעשות רשימה של כל הדברים שניסית ולא תרמו לשיפור. ייתכן שבכית, התחננת, שתקת, הערת בחזרה, התווכחת, התעלמת – כל אלה תגובות מובנות, ואם אחת מהן הייתה מועילה כנראה שלא היית פונה לאקשיבה.

מה עוד? האם יש דרך שלא ניסית?

אני מעזה להציע לך דרך אחרת, ארוכה ועמוקה יותר. בואי ננסה לקלף את ההתנהגות (“בעלי מעיר לי”) ולגעת בצורך שמאחוריה. למה בעלך מעיר לך? בהנחה שהוא לא מחפש דרכים להציק לאשתו, הוא מנסה לבטא איזשהו צורך או רצון שלו. אולי הוא רוצה להרגיש שדעתו נשמעת? אולי הוא מתבייש בפני משפחתו? אולי מאוכזב מחלום שהתנפץ? ואולי משהו אחר? סמכות, כבוד, שליטה, כוח – בואי לא נשפוט את הצרכים האלה אלא פשוט ניתן להם הבנה. כשתדעי מה הצורך של בעלך (לא צריך רוח הקודש בשביל זה, מספיק כוס קפה ושעה של שיחה או הליכה בערב), את בטח תרצי לומר לו מה דעתך על זה, אבל עדיף לך במקום זה להקשיב לו ולהבין את המקום שלו ולספר לו שאת מבינה.

לדוגמה: אני מבינה שדמיינת את אשתך עם חצאית ממש אחרת, וקשה לך עם זה שאני נראית ככה.

או: אתה מרגיש כאילו אין לך מילה כאן בבית, ואני עושה מה שבא לי בלי להתחשב ברצון שלך.

תני לשניכם זמן להבין שאת מבינה.

השארתי רווח כדי שתיקחי לעצמך את הרווח הזה. להבין זה לא לזרוק מלתחה. להבין זה להבין אותו ולהיות עם הכעס או התסכול או האכזבה או המה שזה לא יהיה. אין מתנה גדולה יותר מזו. יתכן שהמחשבה שאת מקשיבה ומבינה את רצונו תרגיע אותו.

ויתכן שלא. ואז את יכולה לבחור אם לבקש את הבנתו למקום שלך. ספרי לו איך את מרגישה כשמחליטים במקומך או כשמעירים לך (כנראה שזה די דומה לאישה שמעירה לבעלה על זמני תפילות או על כך שעדיין לא סיים ש”ס). תספרי מה הביקורת עושה לך, אבל תעשי את זה ממקום אוהב, מקום של אישה שהקשר עם בעלה יקר לה ביותר.

ואז?

אני מניחה שיהיה פרט אחד שממש ממש חשוב לו, ואת תבואי לקראתו.

ויהיה פרט אחר שממש ממש חשוב לך, והוא יבוא לקראתך.

ועל כל השאר אתם תמשיכו לדבר…

אם החזקת מעמד עד כאן אני מרשה לעצמי ללחוש לך עצה טובה ולא אופנתית: שימי רגע בצד את כל הדיבורים על אסרטיביות, ותהיי אישה. תזכרי כמה את רוצה להיות נשואה, ונשואה באושר, ועם שלום ואהבה. כמה יקר לך הביחד שלכם. תחשבי על הרגעים הטובים והיפים שלכם (יש גם אחרים אבל אותם תשכחי לרגע). תחשבי על הילדים המתוקים שיש או שיהיו לכם. תחשבי מה זה לחזור הביתה מהעבודה ולומר לאיש הזה שלום, או מה זה לחכות שהוא יחזור מבית הכנסת ויאמר לך שבת שלום.

ובשם השלום הקדוש הזה תרשי לעצמך לבוא לקראתו ככל שתוכלי. תני לו את התחושה שהמילה שלו חשובה לך, ושהוא המחליט כאן בבית נקודה.

נשמע מזעזע, אני יודעת. הכרזת כניעה משפילה.

אבל זו לא כניעה, זו בחירה בשלום בית.

האם ידעת שהספר “לדעת להיכנע” הוא אחד מרבי המכר בעולם? והוא לא נכתב על ידי רבנית דגולה עם המוטו של “אישה כשרה עושה רצון בעלה” אלא על ידי אישה לא יהודיה, שיצרה שינוי תודעתי בעולם כולו?

עם יד על הלב, מה נראה לך שיקרה? האם בעלך ינצל את הכניעה שלך ויהפוך לדיקטטור בשם הדת? או שהוא יהפוך לגבר מסופק ומרוצה, שמרגיש בטוח ומוערך בביתו, ויכול להיפרד מהצורך שלו לשלוט ולהעיר לאשתו? זה לא נדיר שגבר זקוק לתחושה שהוא סמכותי, מנהיג, מוערך, מחליט ושולט. אם תבחרי לתת לו את השרביט, ומכל הלב, יש סיכוי גדול שהוא לא יצטרך לנסות לקחת אותו בכוח.

אני לא מציעה לך להיות חלשלושה וחסרת אופי ולרעוד מכל הערה שלו. לגמרי לא. אני מציעה לך כאן לקחת אחריות על הזוגיות שלך, להבין את הצורך של בעלך, למלא אותו בתחושה של סמכות וכבוד, עד שהוא לא ירגיש צורך להעיר או להגביל אותך.

זרקתי כיוונים למחשבה, אבל את הנוסחה המדויקת עבורכם רק את יודעת. ה’ ינחה אותך ותזכי לבנות קשר מבין ומאפשר, ובביתכם ישכנו שלום וכבוד הדדי.

ברוריה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

לסיים את החיים בתקופה הכי טובה?
אני רוצה למות.. ולא בגלל שקשה לי בחיים לא בגלל דכאון או משהו בסגנון אני לא מתכוונת להתאבד ח”ו אבל אני בזמן אחרון התחלתי לחשוב . אני טובה אני עושה הרבה מצוות אבל גם עושה הרבה עבירות אבל בדיוק עכשיו חודש אלול שמעתי שיעורים מרגישה באמת באמת טובה אבל עדיף...
אני חרדה מראש השנה!!
יש לי שאלה שממש מציקה לי. ותודה על הפלטפורמה הנהדרת והיחידה הזאת, הצלת נפשות.. אלול עושה לי חרדה. אבל לא חרדה טובה בעיני, חרדה שאני מפחדת מראש השנה, מפחדת מעונשים, מזה שאומרים אימת הדין, מלשמוע שופר , מזה שקובעים מי יחייה מי ימות וכ’.. ולמען האמת , החרדה הזאת לא...
איך להגיע מוכן לראש השנה?
לקראת ראש השנה אני מרגיש מבולבל, רוצה לעשות סדר ולקחת על עצמי דברים ובנוסף לחזור בתשובה על דברים מסויימים ולעשות דברים. פשוט לא יודע לעשות סדר בדברים, אילו דברים לקחת על עצמי? מה צריך לזכור ולדעת לפני ראש השנה וגם בזמן ראש השנה שדנים את האדם, כשאומרים לעשות תשובה, אף...
מה המשמעות של החיים? בשביל מה אנחנו חיים?
מה המשמעות של החיים? מציק לי שזה החיים, אני לא מוצאת בהם עניין, (יש לי חיים ממש טובים, אני מאוד חכמה, טובה, אוהבים להיות לידי, יש לי הורים טובים, סביבה טובה, יש למשפחה כסף אני דיי מקבלת כל מה שאני רוצה, התקבלתי לעבודה שרציתי, סיימתי תואר במדעי המחשב בהצטיינות, (כאילו...
יחס התורה יהדות לאנשים עם מוגבלות
היי תודה על האתר הזה מיליון פעם תודה:) יש לי שאלה שחשובה לי, לאחרונה יותר ויותר מדברים על לקבל את השונה את האחר , ובכלל שגם אם יש בי חלק שאני פחות אוהבת חיצונית, זה לא מעיד על השווי שלי כאדם. החינוך לראות אנשים בעלי מוגבליות כשווים הוא מבורך.. נכים,...
אני מפחד מאלוקים ולא מסוגל לבטוח בו
שלום רב לצוות הנהדר של אקשיבה. תמיד אומרים שמי שמאמין בקדוש ברוך הוא הוא שלֵו, רגוע ומרגיש תחושת בטחון. עד עכשיו האמונה בקדוש ברוך הוא מסיבה לי לא תחושות כאלה, אלא ההיפך: תחושת של חוסר אונים מוחלט. אני מרגיש שאין לי מה לעשות מול עצמתו וכחו של אלקים, ואין שום...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן