שואלת יקרה מאוד, שלום לך ושנה טובה ומבורכת.

עוד בטרם אנסה לענות לשאלתך החשובה רציתי לכתוב לך שני דברים, חשובים בעיני,

הראשון שבהם הוא הערכה רבה למקום הפנימי הזה שלך, הקשוב לעצמו שיודע לזהות את החלקים שטובים וטובים לו פחות במערכות השונות של חייו, ללא הדחקה או טשטוש. והשני הוא הבנה רבה לקושי אותו את מתארת. אני יכולה עד מאוד להבין כמה חסרה לך הפרטיות והתיחום של המערכות האישיות שלך ושל בעלך ואולי יתירה מזו- התחושה שהבית ואת מהווים את מרכז עולמו והתעניינותו של בן זוגך ולא דבר אחר בעולם. אני מספרת לעצמי כי יתכן שחוסר הרצון להתארח אצל הוריך מלמד ביתר שאת על העובדה כי את חולמת להסתופף בקן הפרטי שלך ולצמוח בתוכו מתוך הקשבה ללבך ולחזונותיך. ברור מאוד, אם כן כי הקונפליקט הצומח מן הפער ברצונות שלכם, מכאיב לך מאוד.

איני יכולה לדון עמך לפרטים או לפרטי פרטים כיוון שאין יד המערכת המקוונת מגעת עד עניינים בכבשנו של עולם אבל כן לנסות ולפרוס ולו במעט כמה נקודות חשובות.

אכן, תיאוריך משקפים מצב עניינים קטבי מעט במערכת יחסיו של בעלך עם אחיותיו.

כדבריו של בעלך, קיימות משפחות בהן קיימת רמה גבוהה ואדוקה של קרבה בין אחים ואף הרגלים של שיתוף ומשפחתיות אך בעיני הקטנות הרי שתיאורך נוגע בקוטב של התכונות הללו.

קטבים, כידוע, אינם בריאים ואנו מודרכים שלא להיות בהם כי אם בדרכי האמצע הנוחים לאדם ולבריות וקשה, עד בלתי אפשרי, לבנות מערכת יחידאית, זוגית, בריאה, כאשר גבולותיה מטושטשים ומערכות אחרות זולגות לתוכה עד שלא ברור מתי היא מתחילה ומתי הן מסתיימות.

את צודקת ברצון הטהור שלך להיאסף פנימה. לבנות, להבנות, להצמיח משהו אמיתי ומיוחד לכם מתוך הזוגיות שלכם.

את צודקת וחלק מאוד חשוב בהקשבה שלנו לנפש הוא להיות שם בשבילה ולאשר לה את מה שהיא מרגישה.

זה מתחיל בראש ובראשונה בינך לבינך.

זאת אומרת שכאשר קשה לך ומשהו צורם לך הדבר הראשון הוא להיות שם בשביל עצמך, עם הכלה, עם הבנה ועם אמפטיה.

הפעולה הזו נקראת תיקוף והיא עוזרת לנו לאושש את תחושותינו מחד ולהרגיע את סערתנו הפנימית מאידך.

כאשר אדם מקבל אישור מעצמו לרגשותיו הוא אינו בהול להשיג אישור לכך מאחרים וממילא יכול לפעול נכון יותר.

למה אני כותבת לך את זה?

ובכן.

הסיבה הראשונה היא כיוון שמגיע לה, לנפש שלך לקבל את האישוש התמידי הזה, בחום, ברוך ובאהדה.

הסיבה השניה היא כיוון שאני חושבת כי יש כאן קונפליקט אמיתי הנובע, בין השאר מהמציאות הכואבת שבעלך גדל לתוכה.

בעלך אבד את שני הוריו. הוא גדל לצד אחיותיו שכילד או נער, הוו את השארית לביטחון ולשייכות בעולם שלו. מכאן ועד להתפתחות של קשר הדוק מדי, הדרך קצרצרה.

מן הסתם בעלך זקוק לתהליך כלשהו על מנת להשתחרר מהחוויה העמוקה הזו, שככל הנראה עוד טרם מודע לה, לעזוב את אביו ואמו ולדבוק באשתו- כאשר צוותה אותו התורה.

נראה לי שנכון לעכשיו הוא איננו מבין את המקום הזה. זו הסיבה השניה שכתבתי לך אודות התיקוף.

אני חושבת, יקירתי, ש”לריב איתו” על הקשר עם אחיותיו, אמנם טבעי ומובן אבל לא יצמיח ,בסופו של דבר, את ההבנה שלו או המודעות שלו למה שהוא ( כן, הוא) באמת רוצה, גם הוא, בתוכו. כמו כל קונפליקט בין בני זוג, גם הקונפליקט הזה טומן בחובו מתנות של צמיחה עבור שניכם. עבורו- זה בית שלא באמת היה לו עד היום. ככל שתתקפי את את רגשותיך ותדעי אל נכון שהם אמיתיים ותכילי אותם בעצמך- תוכלי לחשוב/ליזום/לשוחח בנושא זה ללא סערה וכאב וממילא גם להשיג התקדמות אמיתית, פנימית.

“בחכמה יבנה בית ובתבונה יכונן”, זה נכון וחשוב שתובילי לכוון אליו את רוצה להוביל, בסבלנות, בחכמה, עם הרבה נסיון להכנס לנעליים שלו ולהבין את עולמו וגם עם נסיון- בשעה של רוגע, חיבור ואהבה- לספר לו ולגלות לו את העולם הפנימי שלך, את חלומותיך הכמוסים ואת הציפיה שלך. שאלי אותו בעת רצון, האם הוא מוכן להקשיב לרחשי ליבך ולבקר בעולם שלך. יתכן שבשעה של רוגע הוא יוכל להבין כיצד את חווה את הדברים ויראה פתאום את ההתמודדויות שלך באור אחר. (וחשוב לנסות לומר את הדברים נקיים מנימה מאשימה כי אם שיתוף ברגשות)

לפעמים אנו נצרכים לעזרה מקצועית מן החוץ כדי ללמוד איך לצמוח מתוך הקונפליקטים שביננו אל קשר יותר קרוב ובונה ולפתור אותם תוך הבנה הדדית. אינני יודעת כיצד מתנהלת המערכת התקשורתית בניכם אולם יתכן כי עבורכם זהו דבר נכון ומתבקש כרגע. גם אם תהליך ההתכנסות יבוא באופן טבעי עם מעבר הדירה והולדת הילדים תצמח לכם טובה עצומה מלימוד זה לאורך כל חייכם המשותפים בעז”ה.

וכן, יש עוד משהו, יקרה,

חשוב-

להתפלל.

יש, יקירתי, מי שישמע את קולך.

וגם יענה.

בהצלחה עצומה, ליבי עמך בתפילה עמוקה להצלחתכם ולבניין ביתכם השלם.

שלך לכל שאלה,

דקלה

bar.dikla.g@gmail.com>