The Butterfly Button
בעלי יותר מדי קשור לאחיותיו

שאלה מקטגוריה:

שלום. אני בת 22 נשואה שנה ואין לנו ילדים, ויש נושא שמאוד מקשה עליי. בעלי יותר מדי מחובר לאחיות שלו. בעלי יתום משני הוריו,ומי שנשאר ממשפחתו הן אחיותיו. הם משפחה מאוד מאוד מחוברת. הרבה יותר מדי מחוברת לפי דעתי. חשוב לציין שכרגע אנחנו גרים בבית שלו מלפני הנישואים, שזו בעצם בית מחובר יחד עם אחותו, כמו יחידת דיור. ממש כמה מדרגות מפרידות בינינו. מה שמקשה עוד יותר על העניינים. עברתי מלחמות חורמה כדי לשכנע אותו לעבור מכאן, ואני מקווה שזה יקרה בקרוב. בעלי ואחיות שלו נוהגים לעשות כל שבת ביחד(!!!) כל שבת! עד עכשיו זה לא הפריע לי כלכך מכיוון שהיינו באמת בשנה הראשונה לנישואים וזה נהוג להתארח, ואני מבחירתי האישית העדפתי לא ללכת להורים שלי לסירוגין כי אני לא כלכך אוהבת להתארח אצלם מהעדפתי האישית. לבעלי אין התנגדות ללכת אליהם למרות שכמובן הוא מעדיף את האחיות שלו. רבתי עם בעלי עשרות אלפי פעמים על העניינים האלה והוא נעול בדעתו ולא מבין אותי אפילו לא בטיפה. לא מזמן התברר לי שכאשר נעבור מכאן, הוא רוצה שנשכיר דירה שקרובה לכאן מרחק הליכה בלבד, כי הוא רוצה להתארח כאן 3 פעמים מתוך חודש. הנושא הזה אף פעם לא עלה בעבר וזה מאוד הפתיע אותי. אני ממש לא רציתי בזה. אני טוענת שהוא לא מבדיל בין להתארח, לבין זה שהוא הופך את אחיותיו למרכז החיים שלנו. אני מרגישה שאנחנו לא זוג בכלל בלעדיהם. אין לי מוטיבציה לבשל ארוחות צהריים כי אחותו מבשלת כל יום אוכל טרי טרי וזה משהו שאני לא עומדת בו(היא לא עובדת). כשאמרתי לו שאני רוצה את רוב השבתות לעשות לבדנו, ועם הילדים שיגיעו בעז"ה, הוא אמר לי בשיא הכנות שהוא לא מבין מה נעשה שנינו לבד שבת שלמה בלי משפחה מורחבת. כשיש חג חנוכה- מדליקים נרות רק עם האחיות. כשקונים או מכינים משהו טעים- ישר חולקים אותו איתם. אין לנו לבד בכלל. יש עוד אין ספור דוגמאות. היו מצבים שאחיות שלו עלו אלינו הביתה בהפתעה דרך הכניסה האחורית של הבית, דרך הבית של אחת משלושת האחיות,

. אחותו של בעלי דאגה לו כל החיים ברווקותו, בישלה לו, כיבסה לו, ניקתה לו, (בדיעבד היו סממנים מעוררי דאגה אבל כנראה שהייתי עיוורת אליהם) ואני חושבת שהוא מרגיש חבות מאוד גדולה כלפיה. היא כמו תחליף האמא שנפטרה. בעלי תמיד טוען שככה זה כולם וככה זה אצל כל החברים שלו ורק במשפחה הקרה שלי זה לא היה ככה. אני אוהבת את בעלי אבל לא רוצה לבלות ככה את כל חיי הבוגרים. התחתנתי כדי להקים בית משלי. לא כדי להישען על גיסותיי, עם כל האהבה אליהם. האם מה שתיארתי זה מצב נפוץ? יש סיכוי לשינוי? למרות שבעלי ממש נעול בראש כפי שציינתי. אולי הזמן יעשה את שלו? אולי כשיגיעו הילדים הוא יבין שהגיע הזמן לפרוס כנפיים? אשמח לשמוע ממכם ולקבל אולי עצה.. ושתהיה לכולנו שנה טובה. תודה מראש.

תשובה:

שואלת יקרה מאוד, שלום לך ושנה טובה ומבורכת.

עוד בטרם אנסה לענות לשאלתך החשובה רציתי לכתוב לך שני דברים, חשובים בעיני,

הראשון שבהם הוא הערכה רבה למקום הפנימי הזה שלך, הקשוב לעצמו שיודע לזהות את החלקים שטובים וטובים לו פחות במערכות השונות של חייו, ללא הדחקה או טשטוש. והשני הוא הבנה רבה לקושי אותו את מתארת. אני יכולה עד מאוד להבין כמה חסרה לך הפרטיות והתיחום של המערכות האישיות שלך ושל בעלך ואולי יתירה מזו- התחושה שהבית ואת מהווים את מרכז עולמו והתעניינותו של בן זוגך ולא דבר אחר בעולם. אני מספרת לעצמי כי יתכן שחוסר הרצון להתארח אצל הוריך מלמד ביתר שאת על העובדה כי את חולמת להסתופף בקן הפרטי שלך ולצמוח בתוכו מתוך הקשבה ללבך ולחזונותיך. ברור מאוד, אם כן כי הקונפליקט הצומח מן הפער ברצונות שלכם, מכאיב לך מאוד.

איני יכולה לדון עמך לפרטים או לפרטי פרטים כיוון שאין יד המערכת המקוונת מגעת עד עניינים בכבשנו של עולם אבל כן לנסות ולפרוס ולו במעט כמה נקודות חשובות.

אכן, תיאוריך משקפים מצב עניינים קטבי מעט במערכת יחסיו של בעלך עם אחיותיו.

כדבריו של בעלך, קיימות משפחות בהן קיימת רמה גבוהה ואדוקה של קרבה בין אחים ואף הרגלים של שיתוף ומשפחתיות אך בעיני הקטנות הרי שתיאורך נוגע בקוטב של התכונות הללו.

קטבים, כידוע, אינם בריאים ואנו מודרכים שלא להיות בהם כי אם בדרכי האמצע הנוחים לאדם ולבריות וקשה, עד בלתי אפשרי, לבנות מערכת יחידאית, זוגית, בריאה, כאשר גבולותיה מטושטשים ומערכות אחרות זולגות לתוכה עד שלא ברור מתי היא מתחילה ומתי הן מסתיימות.

את צודקת ברצון הטהור שלך להיאסף פנימה. לבנות, להבנות, להצמיח משהו אמיתי ומיוחד לכם מתוך הזוגיות שלכם.

את צודקת וחלק מאוד חשוב בהקשבה שלנו לנפש הוא להיות שם בשבילה ולאשר לה את מה שהיא מרגישה.

זה מתחיל בראש ובראשונה בינך לבינך.

זאת אומרת שכאשר קשה לך ומשהו צורם לך הדבר הראשון הוא להיות שם בשביל עצמך, עם הכלה, עם הבנה ועם אמפטיה.

הפעולה הזו נקראת תיקוף והיא עוזרת לנו לאושש את תחושותינו מחד ולהרגיע את סערתנו הפנימית מאידך.

כאשר אדם מקבל אישור מעצמו לרגשותיו הוא אינו בהול להשיג אישור לכך מאחרים וממילא יכול לפעול נכון יותר.

למה אני כותבת לך את זה?

ובכן.

הסיבה הראשונה היא כיוון שמגיע לה, לנפש שלך לקבל את האישוש התמידי הזה, בחום, ברוך ובאהדה.

הסיבה השניה היא כיוון שאני חושבת כי יש כאן קונפליקט אמיתי הנובע, בין השאר מהמציאות הכואבת שבעלך גדל לתוכה.

בעלך אבד את שני הוריו. הוא גדל לצד אחיותיו שכילד או נער, הוו את השארית לביטחון ולשייכות בעולם שלו. מכאן ועד להתפתחות של קשר הדוק מדי, הדרך קצרצרה.

מן הסתם בעלך זקוק לתהליך כלשהו על מנת להשתחרר מהחוויה העמוקה הזו, שככל הנראה עוד טרם מודע לה, לעזוב את אביו ואמו ולדבוק באשתו- כאשר צוותה אותו התורה.

נראה לי שנכון לעכשיו הוא איננו מבין את המקום הזה. זו הסיבה השניה שכתבתי לך אודות התיקוף.

אני חושבת, יקירתי, ש"לריב איתו" על הקשר עם אחיותיו, אמנם טבעי ומובן אבל לא יצמיח ,בסופו של דבר, את ההבנה שלו או המודעות שלו למה שהוא ( כן, הוא) באמת רוצה, גם הוא, בתוכו. כמו כל קונפליקט בין בני זוג, גם הקונפליקט הזה טומן בחובו מתנות של צמיחה עבור שניכם. עבורו- זה בית שלא באמת היה לו עד היום. ככל שתתקפי את את רגשותיך ותדעי אל נכון שהם אמיתיים ותכילי אותם בעצמך- תוכלי לחשוב/ליזום/לשוחח בנושא זה ללא סערה וכאב וממילא גם להשיג התקדמות אמיתית, פנימית.

"בחכמה יבנה בית ובתבונה יכונן", זה נכון וחשוב שתובילי לכוון אליו את רוצה להוביל, בסבלנות, בחכמה, עם הרבה נסיון להכנס לנעליים שלו ולהבין את עולמו וגם עם נסיון- בשעה של רוגע, חיבור ואהבה- לספר לו ולגלות לו את העולם הפנימי שלך, את חלומותיך הכמוסים ואת הציפיה שלך. שאלי אותו בעת רצון, האם הוא מוכן להקשיב לרחשי ליבך ולבקר בעולם שלך. יתכן שבשעה של רוגע הוא יוכל להבין כיצד את חווה את הדברים ויראה פתאום את ההתמודדויות שלך באור אחר. (וחשוב לנסות לומר את הדברים נקיים מנימה מאשימה כי אם שיתוף ברגשות)

לפעמים אנו נצרכים לעזרה מקצועית מן החוץ כדי ללמוד איך לצמוח מתוך הקונפליקטים שביננו אל קשר יותר קרוב ובונה ולפתור אותם תוך הבנה הדדית. אינני יודעת כיצד מתנהלת המערכת התקשורתית בניכם אולם יתכן כי עבורכם זהו דבר נכון ומתבקש כרגע. גם אם תהליך ההתכנסות יבוא באופן טבעי עם מעבר הדירה והולדת הילדים תצמח לכם טובה עצומה מלימוד זה לאורך כל חייכם המשותפים בעז"ה.

וכן, יש עוד משהו, יקרה,

חשוב-

להתפלל.

יש, יקירתי, מי שישמע את קולך.

וגם יענה.

בהצלחה עצומה, ליבי עמך בתפילה עמוקה להצלחתכם ולבניין ביתכם השלם.

שלך לכל שאלה,

דקלה

[email protected]>

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

רע לי עם בעלי
תודה על הבמה החשובה הזאת. האמת, שאני לא יודעת מאיפה להתחיל… בעלי ואני נשואים קרוב ל13 שנים. יש לנו 3 ילדים. רע לי איתו. רעעעעע. אומר עכשיו מילה קרה, אני מרגישה שאני שונאת אותו ממש. אנחנו חושבים ורואים את העולם אחרת לגמרי. קשה לי לתת דוגמאות כי יש בלי סוף....
אני ובעלי הפוכים בכל תחום!
היי שלום וברכה ותודה מראש על המענה מפיכם. תבורכו על המיזם הזה. אני נשואה כ4 חודשים ב"ה. אני באופיי טיפוס פעלתן, אני מחנכת מגיל צעיר, עצמאית ומגיל מאד קטן תמיד הייתי במצב "DOING", יש לי קשב ואני מאד מודעת אליו- ותמיד בעשייה סביבו! לומדת עליו, מחפשת כלים שיעזרו לי, בקיצור...
דכדוך והתמודדות זוגית אחרי לידה
אני כמעט חודש אחרי לידה שביעית ב"ה, הלידה הייתה קשה מאד הפעם, סבלתי הרבה, וגם העיתוי של ערב פסח היה לא קל. חזרתי הביתה לימים של ערב חג, וכיוון שאין משפחה שיכולה לעזור, נעמדתי לגמור בישולים לחג. בעלי ניסה לעזור ככל יכולתו, אבל עדיין העבודה הייתה רבה. באופן כללי הזוגיות...
הפרעת אישיות וקשרים רעילים במשפחה
ראשית יישר כח על האתר החשוב והמועיל לנפש ולנשמה! שאלתי נוגעת באחות שלאחר שנים של קרבה וריחוק ויחסים לא בריאים איתה, הבנתי לאחר חקירה ובדיקה וקריאת חומרים בנושא שיש חשש גדול שמדובר בהפרעת אישיות נרקסיסיטית. היא היתה פוגעת בי רגשית במגוון צורות שהיריעה קצרה מלפרט אותן, היתה מניפולטיבית כלפיי וכשהתרחקתי...
בעלי נפל שוב-מה עכשיו?
כותבת בקצרה- נשואים 13 שנים. 4 ילדים מתוקים ב"ה. לפני כחצי שנה גיליתי שבעלי מתכתב בצאטים ובצאט וידיאו וכו' עם נשים. לצד צפייה באתרים מבחילים הלכנו לרב, הוא בטיפול, אנחנו בטיפול זוגי- והנה שוב זה קרה. הוא צפה בזה שוב. מבחינתי, מיציתי. בעיקר כי אני מבינה שזה לא משהו שישתנה....
קשה לי עם זה שההורים שלי גרושים
לפני מספר שנים הורי התגרשו ובאותם השנים הראשונות לא היה לי עם זה בעיה כיוון שהם אנשים גדולים וזה ההחלטה שלהם, גם לאורך כל הדרך ההורים שלי תמיד הזכירו לי שהם אוהבים אותנו (הילדים). אבל כרגע כל פעם שאני נזכרת שהם כבר גרושים…. אני לא מפסיקה לבכות ולקוות שזה לא...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן