שלום לך יקרה,
אני קוראת את שאלתך ושומעת עד כמה חשוב לך הקשר הזוגי, וכמה את מוכנה להתאמץ בשבילו.
את התסכול מכך ששמירה על אוירה טובה -הפכה להיות התפקיד הקבוע שלך,
ואת התשישות מלשמר את האהבה -שברור שקיימת ביניכם.
חשבתי על כמה נקודות שצפות בין השורות שאולי תרצי לחשוב עליהם קצת יותר לעומק.
1. כשאני מעלה נושא שכואב לי ומפריע לי אקבל לרב תשובה שמבטלת את מה שאני מרגישה , בטענה שאני רואה את העולם לא נכון .
ושם, למרות שאת רגישה ומחוברת לעצמך- את מתחילה להטיל ספק בעצמך.
האם הרגשות שלך, שלי או של כל אדם אחר- דורשים הצדקה? האם מקורם בהגיון? בתפיסת מדויקת של המציאות?
האם את זכאית להרגיש מה שאת מרגישה רק אם את רואה את העולם נכון?
האם תתני לעצמך את הרשות להרגיש, את הכבוד לרגשות שלך כפי שהם מבלי להכניס אותם לסד הצדק?
אני מאמינה שכאשר תחיי בשלום עם הרגשות שלך, כשההפרדה בין צודק,ראוי,הגיוני ונכון, לבין הכבוד למה שיש בי ברגע זה-תהיה מחודדת בליבך,
תדעי גם לבטא את עצמך ואת התפיסה שלך בנעימות ובבהירות.
"אתה אמנם היית מרגיש אחרת- אבל ככה אני מרגישה"
"הרגשות שלי קיימים וחשובים גם אם הם לא הגיוניים"
ומה שאולי חשוב מכל- הוא לבטא באופן ברור את המטרה שלשמה את משתפת ברגשותייך.
רוב הגברים חווים את העולם באופן פחות רגשי מרוב הנשים,
ולכן הצפה של רגשות עשויה לאיים, לבלבל או להוות מצוקה.
כשלא ברור לבעלך מה תפקידו בארוע הזה -הוא נוטה לבטל ולהתכחש לרגשות שלך בתקווה שבזה הוא פתר את העניין התמוה הזה שאולי בכלל בא להאשים אותו.
האם תוכלי לפני שאת משתפת אותו לאמר מה את מבקשת? מה את צריכה?
למה את מצפה? באיזה אופן הוא יוכל להיות לך לעזר? מה יעשה לך טוב?
אולי אני מבקשת עיצה טובה?
אולי רק רוצה לפרוק. רק תקשיב לי ותגיד שהבנת..
אולי אני מבקשת עידוד ואישור,
ואולי נחמה ואמון?
ככל שיהיה לו ברור יותר באיזה אופן הוא יכול להיטיב איתך- יקל עליו לעשות בדיוק את מה שהוא באמת רוצה- לעשות לך טוב!
2. אני מרגישה שאני מנסה בכל כוחי לראות את הצד השני, אני תמיד מפייסת ומנסה שיהיה ביננו טוב…
הערכים שלך מובילים אותך להיות טובה, אכפתית, מוותרת, לוקחת אחריות- ואלו אכן ערכים נפלאים.
יחד עם זה בשמדובר במערכת יחסים קרובה- כדי שהיא תפעל כראוי, וכדי שתתפתח קירבה אמיתית- חייבת להיות הדדיות.
במילים אחרות- קשר משמעותי יכול להתקיים רק כששני הצדדים מעוניינים בו ותורמים בו. כשלשני הצדדים יש אינטרס להשקיע בקשר.
במצב בו רק צד אחד לוקח את האחריות על יצירת קירבה, על התקרבות אחרי מריבה, על האוירה הטובה, על זה שדברים יעבדו-
המסר הסמוי שעובר באויר הוא "אני זקוק לך ותלוי בקשר איתך, ומוכן לעשות כל שידרש למען קשר זה -לך רק נותר להסכים לקבל את מנחתי וקורבנותי"
והמסר הסמוי הזה מרחיק. הוא מייצר תחושה של עליונות, של "עושה טובות", ומעניק לשני כח מסוכן להחיות או להמית את בן זוגו בכך שיעניק או ימנע אישור, אהבה, קירבה….
האם תוכלי לסגת מהאחריות שלקחת?
להסתפק בלתרום את חלקך ? את הנכונות שלך להתפייס, את הנוכחות שלך בלי תנאי?
האם תסכימי להסתכל באומץ למציאות בעיניים? לקבל את העובדה שאם הוא לא יהיה מעוניין בקשר אתך,
אם הוא לא ימצא לנכון לתרום את חלקו, אם הוא לא ירצה בקירבה- לא יוכל להתקיים הקשר ביניכם?
האם תצליחי לבוא חצי דרך לקראתו ולהשאר בעמדת המתנה? להסכים שדברים ישארו לא פתורים?
שהאוירה תשאר עכורה? שישאר לו מקום להביא את עצמו? מרחב לקחת בו את האחריות שלו?
3. כשהוא פגוע וכועס הוא לא רוצה לדבר ובעיקר מוציא משפטים פוגעים ורעים כדי להתנקות מהתחושות שלו.
היכולת שלך לדון אותו ואת ההתנהגות שלו לכף זכות- מעוררת התפעלות.
יחד עם זה, הגישה שלך טומנת בחובה שני מוקשים שכדאי לתת עליהם את הדעת.
א. בליבך את מעניקה לו צידוק לפגוע בך ובכך מאפשרת לפגיעה להמשיך.
המשמעות של "חייך קודמים" היא שהחובה הראשונה של האדם היא לשמור על עצמו מנזק.
להציב גבולות ברורים לגבי האופן בו הוא יאפשר לאחרים לנהוג בו.
האם תרצי להוסיף למחשבה של "זה כדי להתנקות מהתחושות שלו" את האמירה הפנימית של "אני לא מסכימה להנזק מההתנקות הזו"?
תוכל למצוא דרור לרגשותיך מבלי לפגוע בי….
האם מספיק ברור לך שאת ראויה ליחס מכבד בכל עת וללא תנאי?
שאין דבר בעולם שיצדיק יחס משפיל כלפייך?
ב. בפרשנות שאת מעניקה לדיבורים הפוגעניים שלו את מסירה ממנו במידה מסוימת את האחריות למעשיו.
האם תוכלי לסגת מכל פרשנות ולקבל את דבריו כמות שהם?
האם תסכימי להאמין בו שהוא אומר את מה שהוא מתכוון ומתכוון למה שהוא ואמר?
לראות בו אדם בוגר שעומד מאחורי המילים שלו ואחראי להם?
מה יקרה אם תקחי את המילים שלו ברצינות? אם תאמיני לו? אם תאמיני בו?
תעיזי להגיב באופן אותנטי לדברים כמות שהם?
בלי פרשנויות, בלי הסברים, בלי לפרוש עליו חסות, בלי לקחת אחריות?
זה מפחיד. אני יודעת. דפיקות לב.
אבל דוקא שם. דוקא במוכנות שלך לקבל אותו כאדם בוחר ואחראי,
ביכולת שלך להתרכז בכבוד לרגשות שלך,
בחלקך בקשר,
בבחירה שלך איך להגיב למציאות שהוא הציב במילותיו-
טמון הסיכוי לשינוי לו את מייחלת.
חזקי ואמצי, חזקי את עצמך מבפנים ואמצי לעמוד בפני מציאות החיים בלי פחד ובלי טשטוש.
מאחלת לך קריבת נפש אמיתית עם בעלך,
זלטי
דלג לתוכן
תגובה אחת
ישר כוח על תשובה אמיצה, רק חבל שלא כתבו במפורש את המילה גירושין. לפעמים זו המילה היחידה שתציל את הנישואין. ותביא את האישה להבנה שהיא חיה במקום שלא טוב בו עד כדי אופציה כזו.